נראה שבימים האחרונים אני מצוי במוד הג'אזי שלי. ג'אז כידוע היא בדרך כלל מוסיקה של שחורים. אציג כאן 3 לבנים, מהמרכזיים שהצליחו לחדור לסגנון, לחלקים מהותיים שלו*, בכבוד, ואף להשפיע. לפני שאתחיל, איאלץ כנראה לעלות במדרגות התלולות האלו, המובילות לאיזה מקדש אי שם בהרי טיבט, ולבקש מחילה מהאל שבמשמרת, על כך שחיפפתי וצירפתי את כל המוסיקאים הגדולים האלו יחד ולא הקדשתי לכל אחד מהם מקום משלו.
נגן החצוצרה המצודד שהוציא כל כך הרבה רגישות בנגינתו ושירתו. משויך לסגנון ה- cool jazz/west coast jazz . בתחילת דרכו, בתחילת שנות ה-50, היה חבר בהרכב המצליח של גרי מאליגן שיוזכר בהמשך. שניהם פיתחו טכניקה של נגינת-יחד משולבת, שהיוותה חידוש ביחס לבי-בופ המקובל עד אז. אלא שמאליגן נאסר לשישה חודשים על סמים, וכשיצא, בייקר היה כבר במהלכה של קריירת סולו מצליחה. כפי שתראו גם בהמשך, נושא הסמים מחבר כאן את כולם (לא אמרו רוק סמים והשאר...?, אבל כן הג'אזיסטים, כבר קודם לכן, צרכו הרבה, ואת הכבדים שבהם, היי בילי .). בייקר נקשר אצלי איכשהו לפרידות. ( דיסק שלו כמתנה למישהי ממישהו כשנפרד ממנה , חומרים שלו שהושמעו הרבה עם מישהי מהעבר שלי וכו' ). הקריירה שלו משולבת בסיפור של התמכרות לסמים קשים (הרואין, קוקאין) מאסר, קאמבק וכדו', נפטר בגיל 58.
סרט מבוסס על דמותו נעשה בשנות ה-60.
הסטנדרט בקליפ הראשון- עם פול דזמונד, שיוזכר בהמשך, המתופף סטיב גאד, שניגן כידוע עם רבים, הבסיסט רון קרטר ששותף במספר הרכבי אבן דרך (מיילס דייויס ועוד, שימו לב איך הוא עובד שם כמוסיקאי נשמה אמיתי) וגם, קטע סולו נהדר של הפסנתרן בוב ג'מס.
almost blue הנהדר, בתנוחות האופייניות לו, ובחצי השני , גם שירה.
וכאן Embraceable You הווקאלי, המוכר בביצועו.
נגן סקס באריטון, הנמוך מבין הסקסופונים , כלי לא קל, תרתי משמע. מזוהה בעיקר עם ה- cool jazz וג'אז כללי. לא איתנו כבר מ-66. מבין הלבנים שלטעמי הכי השתלב בג'אז של השחורים. אין לכם -או יש- מושג כמה ענקים שותפים לקטע הזה, אבל הבטחתי לעצמי הפעם לא להיגרר. ובכלל (הנה אני מפר) רובנו מכירים ושומעים את בילי הגדולה, אך לא תמיד מודעים לגדולי הג'אז שבדרך כלל ליוו אותה- אולי אכתוב פעם.
מאליגן הנהיג הרכבים משלו, שולב באחרים, עיבד לנגני ג'אז מהידועים ביותר, ועוד. לצערי היו טיוב לא משופע בדברים שלו שחיפשתי , אז אסתפק ביש. Moonlight In Vermont כאן
כאן בתקליט עם האלט סקסופוניסט הנפלא פול דסמונד (שאותו הייתי שם כנראה הרביעי שבחבורה הלבנה האהובה עלי, האיש הוציא מהאלט סקס שלו צלילים שאינם מהעולם הזה, בין היתר בסולו הנפלא בטייק 5 , אך להציגו רק בהקשר הזה יהיה בעיני עוול, יש לו עוד המון דברים נהדרים שהוציא). וכאן עם סקסופוניסט גדול אחר, בן וובסטר.
Bill Evans
הפסנתרן והמוזיקאי הנחשב, שהשפיע והשאיר את חותמו על עולם הג'אז. ה"קלאסיקן" מבין הג'אזיסטים. המהלכים המוסיקליים שפיתח היוו אבן יסוד לפסנתרני ג'אז מודרניים בהמשך (ביניהם הרבי הנקוק, קית ג'ארט ועוד) ולג'אז המודרני בכלל. הלבן היחיד ששולב בשישייה הנחשבת מאד של מיילס דייויס בסוף שנות ה-50. אוונס עזב אותה לאחר זמן קצר יחסית לטובת הקמת הרכב משלו , אך שב אליה, לבקשתו של דייויס ,להשתתף באחד מפרויקטי ההקלטה הנחשבים ביותר בג'אז , סוג של אבן דרך (מעין סרג'נט פפר של הג'אז) האלבום מ-59, kind of blue שניגנו בו בין היתר, מיילס דייויס, ג'ון קולטריין, קנונבול אדרלי, ביל אוונס, פול צ'מברס (אחד מנגני הבס הטובים בג'אז) . כל אחד מ 4 הראשונים, לימים, מנהיג הרכב מצליח משלו. בערך מ -5:43 זה עשה לי אסוציאציה לזה .
מיילס דייויס כתב באוטוביוגרפיה שלו כי אוונס השפיע מאד על נגינתו ותיאר את הצלילים שהוא הוציא מהפסנתר - like crystal notes or sparkling water cascading down from some clear waterfall או- Bill had this quiet fire that I loved on piano . אוונס מזוהה עם הסגנונות – קול ג'אז, פוסט בופ, ג'אז מודאלי (לא אכנס לכל ההסבר המוסיקלי, אך התוצאה היא שהסגנון מקנה למוסיקאי חופש רב יותר בנגינה), סגנון "הזרם השלשי" (העושה סינתזה מסוימת בין מוסיקה קלאסית לאלתור ג'אז).
גם כאן, כמו במקרה של בייקר, התמכרות קשה, החל מסוף ה-50, הרואין, קוקאין, עד למותו בשנת 80 בגיל 51. מי היה מאמין על החנון הלבן הזה לכאורה, עם משקפי ה-50 - אלבום נהדר אגב. .(דומה קצת לבאדי הולי, לא?). אין שפע של הקלטות מוסרטות של ביל אוונס. ניתן להבחין בין היתר בהשפעות הקלאסיות (היי דביוסי ).
יש כמובן לבנים נוספים, אך קצרה היריעה (אולי פעם אחרת). אזכיר את- האלט סקסופוניסט היהודי סטן גץ (מציין כלי נגינה מרכזי, חלק מהם ניגנו בכלים נוספים) , פול דסמונד האלטיסט שהוזכר כבר לעיל, נגן הטרומבון הנפלא בוב ברוקמייאר, נגן האלט מהחוף המערבי ארט פפר, נגן האלט לי קוניץ, נגן הבאריטון סקס פפר אדאמס, הפסנתרן והמלחין דייב ברובק, המתופף ג'ין קרופה, מספר גיטריסטי ג'אז ובטח שכחתי כמה.
*לא נכנס לנגני תקופת הסווינג והביג בנד, שם היו הרבה יותר, ואפילו בשלב מסוים כמעט שליטה של הלבנים (גלן מילר,ארטי שואו, בני גודמן, וודי הרמן האחים דורסי , פול וייטמן, הרי ג'מס ועוד ועוד- לא מעט יהודים היו שם). כנ"ל, לא לתקופה שהחלה בערך סוף 60 תחילת 70, סטייל Weather Report, פיוז'ון ודומיהם.
|