עין ירוקה מחייכת
פוסטים אחרונים
- חכמת העננים 3/11/14
- ימי המתנה 16/6/14
- שלכם, החורף 7/5/14
- חלום ליל קיץ 13/2/14
- רועה יקר 2/1/14
- איחולים 31/12/13
ארכיון
בית האהבה של רוזמרין (III)
| האזינו. בשקט ובדממה האזינו, כמעט ללא נשימה. שכחו מהכל, שכחו מהפרטים הקטנים וגדולים כאחד שסביבכם, מהמחנק, מיצורי החושך ומהאפלה העוטפת, שכחו מעצמכם אתם. שכחו והאזינו. תנו לה, לרוזמרין, לכבוש אתכם. היא הרי כה מיטיבה לעשות זאת עם אלו הבאים בשעריה. רבים הם, רבים וכה שונים. חלקם צעירים, המאמינים כי העולם מונח בידיהם וחלקם מבוגרים, למודי תלאות ופיכחון. חלקם ממרחקים באו, מן הארצות שמעבר לים וחלקם מן הצד השני של הרחוב. חלקם עובדים את האדמה וחלקם מתפללים אל השמיים. חלקם מרירים, חלקם נינוחים, לחלקם משפחה וילדים, חלקם בודדים, חלקם אנשי שררה וכוח, חלקם עבדים. חלקם קולניים וחלקם שקטים. ולכל אלו, אנשי השררה והמתפללים, הצעירים והמבוגרים, השקטים או המרירים, לכולם מהות משותפת אחת, כולם בסופו של דבר מגיעים לכאן. ולכל אלו כולם, מבלי להתחשב בגילם, מראם או מוצאם, תנהג היא, רוזמרין, בחביבות ובחמימות, גם אל חסרי החביבות והחמימות שבהם. לכל אחד ואחד מהם תתייחס כאילו והיה האדם היחיד בו פגשה מעודה. היא תשקיע מזמנה וקסמה בכל אחד מהנוודים האבודים האלו, תשאל לשלומו, תתעניין בפרטי חייו ואף תשוחח עמו על כל אשר יחפוץ. וכאשר יספר לה דבר מה מצחיק היא אכן תצחק, מכל לבה, וצחוקה הקולני יחדור מבעד לקיר, יטפס במדרגות המטונפות, יצא החוצה אל הרחוב השומם ויהדהד עד לשמי עיר המלאכים הזו, עוטף את גגותיה מכוסי הפיח ואת מגדלי הבטון. לרוב תלווה היא את ביקורו של כל אחד מהם במוסיקה מתנגנת, לעיתים עצובה, לעיתים קופצנית, לעיתים מזמינה או מסתורית. מנגינות ושירים רבים היא מחזיקה תחת מיטתה, שיר לכל ביקור, מנגינה לכל מצב רוח. לעיתים תרקוד היא לצלילי הנגינה, בחושניות ובמבט חודר ומזמין, חמוקיה הנפתלים מעוררים את תאוותו של הצופה בה אף יותר. ואת תשוקתו של המבקר תדע היא לצנן ביד אמן. מבטיה המהפנטים, תנועותיה המפתות, נגיעותיה הרכות, מילותיה המתגרות, כל אלו ישפיעו עליו כבהרמוניה מכשפת. הקשיבו והבחינו כיצד מטמיעה היא בליבו של כל מבקר את התחושה כי אתו היא, רק אתו, כי אכן זהו מעשה אהבה טהור, כי אכן תתגעגע היא אליו בלכתו ותשמח לשובו מחדש. הקשיבו והבינו עד מה רבה השפעתה על נוודי אהבה ובדידות אלו. ולאחר שנרגעה תשוקתו, תשוחח היא עמו, תקשיב לבעיותיו ותייעץ לו בהתלבטויותיו. חוכמת חיים רבה לה, לרוזמרין, זאת תגלו אם תקשיבו זמן רב מספיק. כמעט תמיד תבין היא את המבקר שמולה, כמעט תמיד תדע היא כיצד לגעת בו. ויש והיא גם תטפל בו, במכאובי גופו או מכאובי ליבו. באמצעות קמעותיה או אבני הקסם שלה. ולפעמים פשוט בעזרת ידי המרפא שלה, מעבירה אותם בעדינות על פני גופו, עיניה עצומות ונשימותיה עמוקות. ואלו הם, מבקשי האהבה הפצועים הללו ישובו ויחזרו אליה פעם אחר פעם, בזה אחר זה נותנים לקסמה לשוב ולהשתלט עליהם. אך לעיתים, רק לעיתים בודדות, תיכנע היא לקסמה המכשף, תיפול היא עצמה באשליה המהפנטת שאותה כה מיטיבה היא ליצור, כנראה מתוך אותן סיבות המביאות את הנוודים, מחפשי החום והמגע, אליה. לעיתים יהיה זה למראו של חייל צעיר ויפהפה, בעל מבט מיואש ותכול עיניים, לעיתים למגעו של מאהב מבוגר ועתיר נסיון, שפעם נשים רבות היו נופלות ברשתו. ולעיתים בנוכחותו של מי ששב וחוזר אליה כבר שנים רבות. וכאן, ידידי האבודים, אם יתמזל מזלכם ותקשיבו בשעה מופלאה שכזו דעו לכם כי אין זה מספיק רק להאזין. כאן עליכם יהיה גם להרגיש. חושו בתשוקה המעלפת, געו בהנאה המערפלת. לא, לא בזו של החייל או המאהב. הן תמיד תוכלו לחוש בתשוקה שכזו. הן חשתם בה כבר ברגע שהחלטתם להגיע עד לכאן. חושו בתשוקתה של רוזמרין עצמה. הרגישו את הנאתה שלה עת תתמסר היא לחלוטין לאותו מעשה אהבה. תנו לקולות התאווה החטופים שלה, לקריאות העונג הקצרות האלו, שלאט לאט יהפכו לחודרות יותר ויותר, לעטוף את גופכם הרטוב מזיעה, למלא את אותו חלל אפל שסביבכם, ולהבקיע דרכן החוצה, אל הרחוב, אל העיר ואל השמיים כולם. מבטיח אני לכם כי אם אכן תצליחו לעשות זאת, כפי שאני הצלחתי פעמים מעטות, תחושו בתחושה מכבידה ועילאית בעת ובעונה אחת, תחושה שכמוה לא תחושו באף מעשה תשוקה, באף אקט אהבה, סוער ככל שיהיה, שתנסו בעצמכם. היו שם, עם רוזמרין, היו עם היפנוטי מבטיה, עם פיתויי ריקודיה, עם רכות נגיעותיה, עם גירויי מילותיה. היו שם עם הדהודי צחוקה, עם חוכמת עצותיה. היו שם עם אנחות תשוקתה, עם הנאת התמסרותה. היו שם עמה גם אם היא עצמה מעולם לא תדע על נוכחותכם. בעת שרבי הקיץ, בעת רוחות הסתיו, בעת סופות החורף. בשעות הערביים הענוגות, בשעות הלילה הדוממות, בשעות השחר הקסומות, היו עמה. תפתו ביחד עמה, תגעו ביחד עמה. צחקו ביחד עמה, תתענגו ביחד עמה. רפאו ביחד עמה. ולעתים רחוקות, ושוב אם יתמזל מזלכם, יתאפשר לכם אולי להיות עמה בעת בכייה. אף פעם לא תעשה זאת בעת נוכחות מבקר, תמיד בעת היותה לבדה. רק אומץ לבכם וסבלנותכם יאפשרו לכם להיות עדים לרגע זה. ואל תשאלו את עצמכם לפשר אותו בכי. הן סיבות רבות יכולות להיות לו – אולי בגלל ערב החג המתקרב, בין אם זה חג של תפוחים בדבש ובין אם חג של עצים מקושטי נוריות צבעוניות. ואולי בגלל זיכרונות ילדות קפואים, אולי בגלל אהבת נעורים אבודה. אולי. אל תשאלו את עצמכם. פשוט הקשיבו, פשוט היו עמה בעת רגעי בדידות אלו. ואולי אפילו הרשו לעצמכם לבכות ביחד עמה, הרשו לדמעות לצאת החוצה ולשטוף את כל כולכם, לשטוף את אפילת המקלט, את זוהמת המדרגות, את אשפתות הרחוב, את אפרורית הבניינים. תנו להן לטהר את עכירות אוויר הרחובות, את עגמימותם. תנו להן, לטיפות, ליפול למעלה אל שמי העיר, לגעת במלאכיה העצובים. האמינו לי, אתם האהובים המקשיבים לי, יהיה זה החסד היפה ביותר שתוכלו לעשות עמה, עם רוזמרין שלנו. החסד המופלא ביותר. וכשיסיים בדבריו ויפנה ללכת, יעמוד לרגע במקומו ויחזור אליכם וחיוך נחבא ניבט מעיניו הצעירות, מפניו הלאות. והיה ותבואו לשם יום אחד, או לילה אחד, כך הוא ילחש לכם, וקולו כמעט ולא ישמע, והדלת תהיה נעולה במנעול ברזל כבד, והחלונות האפלוליים מוגפים, ונפש חיה ואדם לא תעמוד מול הדלת, וכך גם ביום הבא וביום שלאחר מכן, אל תיעצבו לכם. להפך. עלצו. שמחו על כך כי רוזמרין אזרה מספיק אומץ לעזוב והתפללו אל מלאכיה העצובים של עיר הייאוש והבטון הזו, התפללו אליהם כי לא תיאלץ היא לחזור. ואז חייכו לכם בתוככם והרימו ראשיכם אל שמי העיר ואל מלאכיה ואולי, אם באמת ברי מזל הנכם, תראו אותם מחייכים לכם בחזרה. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואשרייך על מילים מחממות שכאלו... :)
הכל בעיני המתבונן....
כל כך אוהבת את אופן ההתבוננות שלך על הדברים, במקרה הזה,
אישה, שידעה לתת את עצמה עד הסוף, את כל כולה. זה לא דבר מובן מאיליו בכלל
ונדיר במקומותינו. אשריך שזכית להכיר אותה ולטעום מצפונותיה,
ואשריה שזכתה להיות מונצחת במילים שלך, גם אם היא עכשיו במקום אחר.
שאלה טובה.. :)
יש לי השערה כללית ובכל זאת- זה כאילו היא נולדה מעצמה...
מקסים!
מעניין מי נתנה השראה לסדרה הזאת...
*