726 וחצי
פוסטים פופולאריים
-
מוניות
19/5/08 | 713 צפיות
-
הסיפור השלישי - "גמד החלומות"
6/10/09 | 1372 צפיות
-
הפוך
9/8/09 | 750 צפיות
-
הבלוק של דודה ז'ניה
6/5/08 | 485 צפיות
-
הסיפור הרביעי - האבן של רונית
19/10/09 | 965 צפיות
-
שמוליק הפיל
17/9/09 | 794 צפיות
פוסטים אחרונים
- בסך הכל רציתי עוף 14/9/12
- תמונות 1/4/10
- נשימה עמוקה 8/3/10
- חוג דרמה 25/2/10
- שיחה 18/2/10
- חיים כפולים 11/2/10
0
רכבת
זה היה הערב הגדול של חייה. או כך לפחות אמור היה להיות. אל הרגע המזכך הזה יחלה שנים. שבועות ספורים קודם לכן, כשהגיעה שיחת הטלפון שבישרה לה על הזכייה בפרס, ידעה שכל השנים האחרונות, שנות ההתנקות, הבדידות והטירוף לא היו לשווא. // נסעה לבדה אל העיר הזרה, עוברת על הנאום שלה בטיסת הלילה שלא נגמרת, מתכוננת לערב בו תעלה קבל עם ועולם לקבל את שמגיע לה. את ההכרה שכל כך ציפתה לה. את הפרס. את רגע הניצחון שלה. . עמדה מאחורי הקלעים. הגרביונים השחורים עוטפים את רגליה הדקות, נבלעים מתחת לשמלתה הצמודה המבליטה את חמוקיה, את קומתה התמירה וגופה הסגפני. הקשיבה, לא הקשיבה, למנחה הערב המפליג בשבחה, נותנת למילים למלא את נשמתה בהתרוממות רוח. לחלחל מבעד למסך ההסתגפות שכפתה על עצמה, ולשזור חוטים ראשונים של קשר מחודש עם העולם החיצון. . האולם רעד מעוצמת מחיאות הכפיים כשקרא הכרוז בקולה, והיא החלה לעשות דרכה אל קדמת הבמה, כשצעד אחד לפני האורות נעצרה. עיניה ננעצו בבעתה ברכבת הארוכה שעיטרה את רגלה השמאלית, חורצת תלם בהיר בגרביוניה השחורים. דחיפה קטנה ומכוונת, והיא בקדמת הבמה, רואה את הקולות, את הפרצופים המחייכים, מרוכזת כל כולה ברכבת החשופה לכל. נאומה הבנוי לתלפיות נשכח ממנה, וכל מה שקורה מסביבה כאילו קורה במימד אחר, הנע במהירות דהירתה של רכבת. .. כשהפרס בידה הימנית, נעמדה מול הקהל הרב הצמא למוצא פיה, פניה מאדימות, פיה יבש, וכל ישותה מתרכזת באותם 25 סנטימטרים של רכבת אחת החשופה אל העולם. החלה למלמל. מנסה לסדר את מחשבותיה. מדלגת ממשפט למשפט, לא מצליחה לחבר ביניהם. משפטים ארוכים, כמו קרונות מנותקים על מסילה לשום מקום. השקט בקהל היה מצמית. שקט שהתחלף אט אט במבוכת מילמולים. והיא, בטוחה שכולם מדברים על רגלה העטופה בפגם, איבדה את שארית יכולת הדיבור. במבט ריק הניחה למנחה הערב ללוות אותה אל מאחורי הקלעים, אל כוס המים המוגשת לה, ומבטי הפירגון, שנדמו בעיניה כמבטים מלאי רחמים וצחוק. "מתרגשת" זמזמו הקולות בקרבתה. "רכבת" חדרו הקולות אל ראשה בשאון קטרים. .. היא הובלה אל הקוקטייל שנערך לכבודה, מבליעה ללא הצלחה את רגליה, מבקשת להיטמע בהמון המסתופף הרוצה להיות בקרבתה. מבקשת לא להיות. פנים ועוד פנים חולפות על פניה כמו נוף מתוך קרון של רכבת. מחייכים, מדברים, לוחצים יד. מצפים למוצא פיה, מחייכים במבוכה אל מול גמגומה, מול הטירוף בעיניה, מול האובדן, החיוורון והשיתוק. כשנגע בה מישהו מאחור, זינקה מתוך סיוטה, מפילה את הכוס שבידה, מנפצת אותה לרסיסי חייה על הרצפה. . ברחה. מפלסת דרכה בהמון המשתאה, חותרת אל המעלית, אל חדר המלון השקט, אל המקום בו תוכל להסתגר ולהסיר מעליה את החרפה השחורה. קילפה אותה מעליה, בבהילות, כאילו אש אחזה בעור הניילון השחור, חושפת רגלים מושלמות. השליכה את הקלון כנשל נחש אל הרצפה, מביטה בתעוב אל פיתוליו שרוטי הרכבת, מתערטלת, נכנסת לאמבטיה ונותנת למים לזרום על גופה ולשטוף הכל. להסיר ממנה את שברי חייה. . בבוקר כשהתעוררה, אחרי לילה עמוס חלומות מוזרים, היתה בטוחה שכל מה שזכרה גם הוא רק חלק מאותם חלומות. בעיניים אדומות, עצומות למחצה, נטלה את העיתון שחיכה על סף דלתה. בעמוד הראשון הופיעה תמונתה, ואותיות שחורות המצטרפות אל מילים ומשפטים שלמים, המתארים את משפטיה השבורים מליל אמש, את השיתוק והמבוכה. כשהרימה עיניה מן האותיות, הכה בה נשל רכבתה המוטל על הרצפה, מחדד את התמונות מהערב שהיה אמור להיות הגדול בחייה. . את היום העבירה מסתגרת בחדרה, קוראת שוב ושוב את הכתבות, התיאורים הצהובים, המילים השחורות, הננעצות בה ופוערות את שנות בדידותה לעין כל. אל אותן עיניים סקרניות, המציצות מבין חררי הרכבת שעיטרה את רגלה. .. וכשירדה החשכה, יצאה בשקט מחדרה, ירדה במעלית המבריקה ויצאה אל הרחוב. מבטה האטום מוביל אותה אל תחנת הרכבת, לא רואה את אשר מסביבה. בפעם האחרונה שהעיניים האלו הביטו סביב כל שראתה היה את ההמון הלועג לה, הסוגר עליה, מושיט אליה ידיים בחיוכים מזוייפים. . קנתה כרטיס וירדה אל הרציף המיותם. הקולות בראשה הלכו והתחזקו, הלכו ותכפו. הרכבות שהלכו ובאו, הצטלבו ברכבת חייה. ברכבת של ליל אמש. אותה רכבת שחורה שהדהירה את חייה המסוגפים אל אור הזרקורים אל הפרס. אל הסיוט. אל חלומה אל הבלהה. רעש הגלגלים התחזק. רעם התגלגל מן המנהרה שלפניה. הרכבות שבראשה דממו לפתע, מבטה האטום התחדד והתבהר, ומתוך השקט, בהבזק התמונה החדה הביטה אל שני האורות הקרבים אליה. |
תגובות אחרונות
-
S madar
בתגובה על תמונות
-
אור2010
בתגובה על נשימה עמוקה
-
אור2010
בתגובה על חוג דרמה
-
perach1
בתגובה על שיחה
-
מרום-design
בתגובה על חיים כפולים
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני אוהבת לקרוא את סיפוריך!.
תענוג לקרוא את סיפורך.
מה שרכבת עלולה לגרום...
קראתח בעיון רב ובהנאה
סיפור מותח ומעניין
הרכבות גרמו לאובדן התקווה
כתבת יפה!
כל כך עצוב שיש מוכשרים ומוצלחים שלא מודעים לך בעצמם והם עוטפים במסכות כמו הגרביון ברגליים הנאות..
כתיבה נפלאה ומרתקת
סיפור שכל אשה יכולה להזדהות איתו
אהבתי **
שלום חבר יקר, זוכר אני דיסלקטי ואתה תצטרך להיות קצת יצירתי ולהתמודד.
אכן סיפור מעורר מחשבה, קמה רחוק אנו עלולים להגיעה עם הסרט מה חושבים עלי וכיצד אני ניתפס. מחשבה שאני מאריך שכלנו חווינו . אני שמח לגלות שרובנו לא בוחרים בפיתרון העולה מכתיבתך ומצר אל כך שרבים עדין אוחזים בכאב ובבדידות העולה מביקורת של אחרים.
מכל מלמדי השכלתי גם עם סגנונם ציני ומתנסה הנפגעות היא בנו ולא באמת בדברו של האחר.
אותה גיבורה טרגית לא באמת נזככה לרכבת שתמותת אותה, מראש היא מגיעה מחיים התלויים על בלימה ( לא כך ? ). אהבתי. ימים ברוכים גלעד זהר אימון אישי על פי קוד הקיוםהתחברתי ומאד לסיפורך
כתיבה איכותית
אפרת*
כרגיל ההומור המזעזע שלך, מצחיק אותי למוות .
פעם זה קרה לי .איך לא חשבתי על הפתרון שלה.
אבל ברצינות :
חרדה חברתית יכולה להיות מאד תובענית .
אילו במקום להסתגר הייתה מטפלת חרדות שלה
אולי חייה היו עולים על מסלול אחר .
כתבת יפה . סמדר .
הזדהתי. פחד במה היא מחלה משתקת במיוחד לאנשים מסתגרים, כשמדובר על אשה עם רכבת.......
אוי עדי,, איזה סוף טרגי,,? !
רכבת חייה,, רכבת בגרביונה,,והיא עומדת מול רכבת אמיתית,,
איזה שזירה מרתקת,,,,
והכתיבה שלך המתובלת השופעת הקבלות מרומזים של החיים
עומר
אתה כותב כול כך נפלא
איזה אירוני,
בגלל רכבת בגרביון,
לחשוב על להתאבד באמצעות רכבת...
הכל תלוי בגישה של האדם לחיים,
ולקחת דברים הפרופורציה...
ולא בכבדות,
הרי יכלה לעלות לשתף את הקהל על הרכבת שהופיעה ושמעטרת את רגליה,
לעורר את אהדת הקהל ולצחוק על כך ביחד איתו,
ולהפגין בכך אנושיות, הזדהות ואמפטיה...
כי אם החיים מזמנים לך לימון פה ושם,
נצל אותו להכנת לימונדה וכבד גם את חברייך...
*
אכן אולי מוטב שתיקה
מחוסר פרגון, ציניות, שפיכת צוננים, ביקורתיות בשקל, וסתם נאסטיות במסווה חוכמולוגי. !!
(מיועד לכל "דורשי טובתו" כבייכול של המחבר - וה"מבקרים הספרותיים" מטעם עצמם ).
אורון היקר
מה שלמדתי במשך שנותי עלי אדמות זה שאם אין משהו טוב להגיד, כדאי לשתוק.
יום טוב
אני מגיב רק משום שהכותב שלח קישורית לתיבת הדואר שלי והזמין אותי לקרוא -
מצטער לשבור את חומת הדבק של הקפה, אך הסיפור נדוש והכתיבה טרחנית.
איזו כתיבה קולחת וסוחפת.
אוהבת את סגנונך הייחודי..
* רפאלה
אהבתי - ואין לי מילה אחת של ביקורת.
להיפך !!
*
וואו! היה מותח כמו שאני אוהבת.
מחכה לספר באורך מלא...
כתיבה נפלאה
נהנתי - תודה
****
משובח!
חחחחחחחחחחח
עד היון זה קורה לי
הרכבות האלה!!!
כתיבה יפה
תודה לך וכוכב
כל כך אוהבת איך שאתה כותב...
משובח...
לצערי נגמרו הכוכבים
ואתה בהחלט ראוי
בינתיים קבל חיבוק...על החשבון...:)
מתובלת
מדליק!
היות ואתה כותב בכשרון רב, אני מרשה לעצמי להעיר לך שתי הערות:
ראשית, כדאי לשים לב לזמנים שאתה משתמש בהם. העבר וההוה מתחלפים מידי פעם וכדאי שיהיה רצף.
שנית, הייתי מפסיקה את הסיפור ברגע שהבחורה רואה בבוקר את הנכתב עליה ועיניה חשכו.
התוספת והרמז העבה שהיא עומדת להתאבד, הוא קצת מלודרמטי ולא מוסיף הרבה לאיכות היצירה, ואולי אף גורע מחוזקה.
אנא המשך בכתיבה, אני ממש התחברתי לסיפור.
רות
אתה כותב ממש נפלא!!
והבטוי הרכבת בגרבי הנילון
כל כך מזכיר לי נשכחות.
חשבתי שהיום כבר אין רכבות כאילו.