במעלה ההר

מצאתי עצמי יושבת,

מתבוננת אל העמק הפרוש לפניי

מהרהרת על חיי וחושבת

לאן הולכתי את עצמי,

לאן הוליכו אותי חיי

מביטה אל השמש השוקעת

על ערבו של יום

כאן החלו חיי

כאן התפצלה הדרך לפני ואחרי

באבחת הלילה כמעט ועליתי השמימה

כשמכוניתך נכנסה בשלי.

התפצלו חיי לשנים:

בעודי יושבת קפואה במכונית,נאנקת מכאבים

עליתי השמימה ושם ראיתי את סבי וסבתי עומדים

מחכים לרבים שיבואו

שואלים בפליאה:מה כאן את עושה?!

ואני שואלת:מה,לא התגעגתם?

הם אומרים:טרם הגיע זמנך

חזרי לגופך כי עוד רבה העבודה לעשות

יש לך עוד ייעוד למלא.

"ומה אתם עושים",שאלתי.

"מחכים להרבה אנשים שיבוא עם הגל...

חזרי הביתה,כבר מאוחר.

בחיבוק מהם נפרדתי ובזיק של שניה חזרתי

אל גופי הכואב

וכך החל החלק השלם של חיי,

כל התהיות,השאלות מובילות אותי אל עצמי,

אל הבית של נשמתי.

אז לפני כחמש שנים החלתי בחזרה הביתה.

תשעה חודשים לפני הצונאמי ששטף את אסיה

זוהי לידתי מחדש.

והיום אני כאן לספר על חיי החדשים.

הדרך עוד ארוכה ורבה העבודה,

אך אני יודעת:זו הדרך הנכונה!

אשמח לשתף,אשמח להשתתף בחגיגה הגדולה

כאן על פני האדמה.

ברוכים הבאים,ברוכים הנמצאים.

באהבה רבה

רחל