יש ימים שאני כבר רוצה להיות זקנה.

זקנה בריאה כמובן, צלולה וחיננית, כזאת שכוחה עוד במותניה, שגמרה כבר לספור את ההפסדים שלה ואת הנצחונות ועכשיו כל מה שנשאר לה זה להתרכז רק בעצמה.

הילדים כבר גדולים, מה שיכול היה להיות מושג ברמת הקריירה הושג, או שלא, הפלונטר שבציפייה לאהבה מן הסתם נותר כשהיה ולכן שוחרר כבר מזמן ומה שנשאר זה העולם - אז לטייל. לכל המקומות שתמיד חלמתי ולא הזדמן - להודו, לאפריקה, לאלסקה, גם את אירופה לחרוש שוב ואולי גם את סין.

תיק קטן על גלגלים, צעיף רב שימושי וצבעוני ממשי, רעב שטרם הושבע והרבה אנשים טובים על הדרך... 

אם אלוהים היתה מתייעצת איתי ככה הייתי רוצה לגמור...

וגם רטרואקטיבית משנה כמה דברים, (-: אבל זה כבר סיפור אחר...