ב"ה
אחת החברות כאן שאלה אותי את השאלה הבאה:
חוזרת עכשיו משיעור של הרבנית ..., יצאתי סחוטה באמצע השיעור. הכול ה'. המחשבות, הרצונות, הניסיונות, הכול, ואם אנחנו בדיכאון זה בגלל שה"אני" שלנו רוצה למלוך, בגלל שקשה לי להיפרד מהגאווה מה"אני" מהדעת. שאלו אותה שאלה: מה עם ההשתדלות של האדם עצמו? אי אפשר לשבת ולא לעשות כלום ולחכות שה' יעשה את הכול... והיא שוב ושוב חוזרת שהכול הוא. מבינה שידיעה והבנה עמוקה זו יכולה לשחרר הרבה לחצים, אז למה זה סוחט אותי? למה זה מעורר בי התנגדות? מנסה לבדוק לראות איפה אני אוחזת... איפה אני לא מוכנה להרפות... לא יודעת. פונה אליך אולי לך יהיה איזה משפט מחזק? אולי ה' יעשה אותך שליח בשבילי עם תשובה מחזקת...
מחמת חשיבות הנושא אני משיב בפוסט: אמת ויציב הכול ה': המחשבות, הרצונות, הניסיונות הכול. ברור שהכול בא מהקב"ה – אין עוד מלבדו. אבל הניסיון (גם המחשבות והרצונות הן ניסיון) בא לנסות אותנו – אם נעמוד בניסיון או חלילה לא. כאן נכנסת ההשתדלות של האדם עצמו, לעמוד בניסיון, להתגבר עליו, לא ליפול חלילה לדיכאון. כך שזה משולב בזה: הניסיון בא מהקב"ה וההשתדלות צריכה לבוא מאיתנו כדי לעמוד בניסיון. לגבי המחשבות: החסידות מסבירה (ולא סתם "החסידות" אלא הבעל שם טוב הקדוש בכבודו ובעצמו אומר זאת) כי כשבאה לאדם מחשבה שאינה מצד הקדושה יביט ויתבונן כי המחשבה והרצון האלו באו לו מהקב"ה וגם בהם מסתתר הקב"ה בכבודו ובעצמו, ובהם נמצא ניצוץ קדוש המבקש ומתחנן לתיקונו, ובחשוב האדם כך יתגבר על המחשבה או הרצון שאינו מצד הקדושה ויתקן ויעלה את הניצוץ הקדוש לשורשו, ואז יראה כי לא היה במחשבה וברצון הזה שום ממשות.
ואעתיק כאן מספר "היכל הברכה" להרב הקדוש מקאמארנא זי"ע (סוף פרשת מקץ דף רמח טור ג): "שכל מחשבה הוא קומה שלימה, ומחויב להאמין אמונה שלימה שמלא כל הארץ כבודו, ממש, ולית אתר פנוי מיניה (ואין מקום פנוי ממנו, מהקב"ה), וכל מחשבה יש בו מציאות השם יתברך, וכל מחשבה קומה שלימה. אף מחשבה זרה יש בו מציאות השם יתברך והיא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה אל ארץ טובה ורחבה ארץ החיים, ואם אינו מאמין בזה הוא מקצר במציאות השם יתברך, ודלא כטיפשיים שאומרים שעניין העלאת המחשבות אינם אלא לזכי נפש קדושים, ו[דבריהם] הם הבל, וקרוב שאינם מאמינים במציאות השם יתברך בכל תנועה ומחשבה, אלא כל ישראל קדושים וכו'. ואם האדם דוחה מחשבה כאילו הורג קומה שלימה. אמנם לפעמים מתגבר הרע במחשבות אסורות, ואלו צריך לדחות בשתי ידיים. ואתה אחי דע כי לאו דווקא בתפלה ובתורה באין [באות] מחשבות שיתקנם, אלא אפילו כל היום, ובכל אדם, ובכל בריה, בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי להעלות הניצוץ המשוקע בעמקי הקליפות, ומונח עליו גל של אבנים וצרורות, ואינו יכול לזוז ממשא הכבד המונח עליו. והוא צועק: 'הוי אחיי תרחמו עלי והוציאוני ממאסר זה, כי כלתה חיות שלי הנשפע עלי מאור אין סוף המחיה את כולם'. ואדם צריך להיות גיבור כארי בשעה שהולך בשווקים וברחובות לבקש טרפו, וחיוב עליו לומר: 'בשבילי נברא עולם ומלואו', ועלי עומדין כמה עולמות לאלפים. וצריך בלב טהור ושמח לדבק מחשבתו באור אין סוף המחיה את הכול. וכשבאין אליו מחשבות ידע שהוא בסכנה גדולה, או הוא יעלה הניצוץ הקדוש, או הוא [הניצוץ] ימשכנו למקום הקליפות, ולכן יתגבר מאוד ויחזיק עצמו לגדול וידחה את כל מחשבות הרעות, הרע שבהם, ויברר את הטוב, ויעורר עצמו לאהבה וליראה ולייחוד בלב טהור ושמח לעשות מצוות בוראו בשמחה, ולדבק עצמו בדביקות עצום באהבת בוראו וקונו. אחי אחי חוס על נפשך היקרה חלק אלו"ה ממש ולא תטנפה במחשבות ואהבות זרות".
ושם בהמשך נותן הרב הקדוש מקאמארנא זי"ע עצה כיצד להתגבר על הנסיון: "אם באה לו אהבה רעה, או גבורות כעס. אם הוא מזוכך מעט, מהפך כל אלה ברגע, [את האהבה הרעה] לאהבה ו[את גבורות הכעס] ליראה את השם הנכבד והנורא. אם מתגבר עליו [היצר הרע, הנסיון] הרבה, ידע באמת שאין שום מציאות בלתי השם יתברך, וידע שבאותה שעה [של הניסון] נידון [האדם בשמים], שאם יהפוך כל אלה לטוב, יתעלה למעלה רמה וגבוהה בעבודת השם יתברך בזה ובבא [בעולם הזה ובעולם הבא], ואם לאו ירד מטה מטה חלילה, ועל ידי יראת עונש שידע שהוא ממש אש של גיהינום, ידחה ויהרוג אותה מחשבה, כי 'הבא להורגך השכם להורגו' (מסכת סנהדרין דף עב עמוד א)".
הקדוש ברוך הוא יזכנו להתגבר על כול הניסיונות, המחשבות והרצונות שאינן מצד הקדושה ונזכה לתקן ולהעלות את הניצוצות הקדושות המסתתרות בתוכם לשורשם, אמן.
הרב הקדוש מקאמארנא זי"ע פותח את דבריו במילים אלו: "שכל מחשבה הוא קומה שלימה". להבנת עניין המחשבה, שהיא קומה שלימה, לפי הקבלה והחסידות מועברת ביחדיו נמתיק סוד סדנא בנושא זה.
|