אם רוצים באמת מציליחים....

אלו מן משפטים מוכרים שמלווים את מרביתנו וממשיכים וכנראה מניעים קדימה.אותי הם מניעים קדימה...

עכשיו כשאני יושבת מול המחשב, והילדים שלי - אנשים גדולים ושלמים יושבים עם החברים בחדר על יד וצופים בפרק מ"אבודים", פתאום אני מבינה את העולם השלם הזה שקורה סביבי.פתאום אני נזכרת איך היו קטנים וצפופים, איך כל מה שרציתי הוא להיות להם "לאם השנה", לשבת איתם על השטיח ולגדל אותם "לתפארת", שיהיו שלמים, שיהיו בריאים בנפשם ובגופם, שיהיו מאושרים ובעיקר שיהיו סביבי...

ואז זה קרה: צהרים אחד (אני זוכרת אותו ממש כמו היום) פתאום החלטתי שעכשיו אני! שעכשיו אני רוצה לדאוג לי. לדאוג שגם אני אהיה שלמה, שגם אני אהיה בריאה בנפשי, שאהיה בטוחה בעצמי וביכולות שלי, שאהיה מסופקת ובעיקר עושה. קמה בבוקר ויוצאת לעבודה בה אני מתפתחת, יוצרת ומקדמת. קמה בבוקר לעשיה שמשפיעה, לעשיה שמתרחשת, לעשיה שמפתחת את האני הפנימי החבוי שבער בי.

ואז התחלתי....התחלתי את "ההסתערות" על ההצלחה...את הדהירה קדימה, את ההתארגנות האין סופית עם החיים ועם הסובבים אותי, את הנסיונות האין סופיים של להמשיך ולהיות גם אמא מהממת, בת זוג מצויינת ובעיקר אשת קרירה מג'נגלרת....

אני לא יודעת איך זה בדיוק קרה, אבל זה בער בי....ההצלחה בערה בי! רציתי להשיג את כל הפערים שכביכול יצרתי, לצמצם את האחור שלי בעליה על רכבת הקרירה. רצתי קדימה במהירות שיא, סימנתי מטרה אחר מטרה, הגשמתי חלום אחר חלום ומכל אלו בניתי את הקריירה שלי, את החברה שאני כ"כ גאה בה כיום, את המוניטין שאני ממשיכה ועובדת עליו יום יום שעה שעה ...בניתי את עצמי!

והילדים שלי?? הם מאד גדולים! הם אנשים שלמים! חכמים, רגישים, מצחיקים, נעימים, יפים ואוהבי חיים. הם כנראה מעולם לא חסרו כלום, למרות כל הג'נגלינג שעשיתי. למרות ההאבקות האין סופית במצפון ובסביבה שלא תמיד חשבה שמה שאני עושה הוא הנכון....הם ילדים גאים, מעורבים בעשייה שלי, ילדים שאולי ובעצם כנראה ישכילו וידעו לעשות למען עצמם תמיד תוך שילוב של האמת של עצמם עם החיים....ובעיקר להיות הם!

ואני? אני כל כך  אוהבת אתכם ילדים שלי!