בס"ד.

זה כול כך מוזר להתגעגע ככה למישהו שאני בקושי מכירה ובכול זאת אני מרגישה שאני יודעת עליו המון, או שאולי בעצם מספיק כדי להתאהב בו ככה בסחרור כזה. נכנסתי למן ורטיגו כזה, מן לופ כזה שאי אפשר לצאת ממנו.

רק פעם אחת ראיתי אותו בחיי ואני כל כך מתגעגעת, עיני רעבות לראות אותו שוב, שפתיי צמאות לנשיקת השרף שבפיו המתוק, החמים והחושני, שואלות לנשקו, לחוש בבחישת לשונו המתערבבת בלשוני.

צמרמורת עוברת בגבי רק מעצם המחשבה עליך, יפה שלי, אני כולי עורגת להיתפש בידיך החזקות, להיצמד אליך בחיבוק חם, לחוש ולחזות שוב בעתרת גווך המחוטב, הגברי והחסון, שתלעיט אותי בכול התענוגים האפשריים שאתה רק יודע עליהם משפע הניסיון שצברת בחייך עם נשים, שתיעצר הדלת המסתובבת בחייך ברגע שאני אכנס ותהיה שלי לעד.

אבל אתה לא שלי אפילו לא לרגע, גם לא ל-one night stand. למה? אולי כי אני לא קלאברית שחורכת את רחבות הריקודים, ואולי (ובעצם בטוח כנראה), כי אני לא כוסית כמו אלו שהיית מוקף בהן כול ימי חייך. אני זו רק אני, ספק ילדה ספק אישה גם בגילי, גרושה ובעצמי אמא לשני ילדים קטנים, בעלת עסק קטן ולא מניב במיוחד, סטודנטית שנה ג' למשפטים במכללה שכותבת למגירה ובכול זאת מקווה להתגלות יום אחד ולהפוך לעדה יונת של הספרות העברית. חנונית אמיתית וקריינית כפייתית שנאבקת בבעיות משקל.

הבילוי הכי גדול שלי הוא ללכת לירקן, להתפלש בין הבסטות ולהריח את ריח הירקות, להסניף את ניחוח השדה וכמו עקרת בית מיושנת, כזו מן הזן הנכחד מן התקופה הפרה פמיניסטית, לרוץ עם אגד הכוסברה והפטרוזיליה למטבח ולהקדיח נזידים כבדים ועשירים בקיטניות, לבשל דגים לשבת, ממולאים, מוקרמים, חמין עם רגל ומה לא.

אני כול כך מקנא בהן, בנערות הפותחות המשליכות את עצמן לרגלך, בלשי המסוקס, אותן אלו שבין לילה הופכות לגבעולי אשתקד ונושרות ממך כאילו היו מוקצות מחמת מיאוס.

קור וסערה מושלים בחוץ, השמים עכורים בלי כוכב, הכול אפרורי ודולף והימים ימי סגריר טעוני עננים ואני עייפה וקודרת, נגררת, נשרכת אחרי אהבתי והלב... הלב אביון וקר וחדרי נפשי השוממה, הנעזבת והנשכחת נפתחים בחריקה ונשמתי יוצאת אל החוץ ומחשבותיי נודדות מכאן ועד אליך ושם אני נעצרת, במיטתך, ופורקת עליה את סדרת איברי השוקקים המוטלים על יצועיך בפתיינות אגרסיבית ופרועה והנה אתה אוסף אותי אליך, מרגיע אותי, עוטף אותי בך ומסתכל אל תוך עיני, מהפנט אותי בקול הבאס העמוק שלך, מסיט את רגלי וננעץ בי, עודר בי עם כלי זינך, בוטש בי הלוך ושוב, ואני נמסה תחתיך. אהובי, אשכב איתך איפה וכמה ואיך שתרצה, גם אם זה יהיה על ריצפת אש או על מיטת טרשים, רק קח אותי אליך...