כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לנצח את הסרטן... מסע אישי על החיים עם מחלת הסרטן

    ארכיון

    "חודש"

    20 תגובות   יום שלישי, 3/11/09, 03:18

     פרק זה מוקדש לאדם מיוחד,

    חבר מדהים, אדם משכמו ומעלה.

    חבר שהושיט לי יד, האמין בי, נתן רוח גבית, חיזק, עודד, כרת איתי את "ברית המילה"

     והכי הכי ביקש שלא אזקוף לו את הזכות הזאת. ביקש שלא אהיה אסירת תודה אך אני כן.

    פרק זה מוקדש לאורן, ולכל אלה אשר נמצאים שם כשמישהו זקוק לעזרה.

    נתינה היא זכות, ואינכם יודעים במי תגעו ואיך תשפיעו. היו כאן נוכחים עבור עצמכם, משפחתכם, חברים ואנשים לא מוכרים.

    היו כאן ועכשיו!!!

     

     

     

    "חודש"

    חודש...

    חודש מאז שהכרנו.

    פעם ראשונה שאני כותבת תגובה לכתבה שמתפרסמת.

    תמיד זה נראה לי כל כך טיפשי, הייתי פותחת את התגובות (שרובן היו טיפשיות ורדודות) ואומרת לעצמי :

    "מי כבר יקרא? מה זה משנה? מי כותב? כל המשועממים..."

    כן, זה היה מזמן. כשעוד הרשיתי לעצמי להתנשא על אחרים, להרגיש חכמה יותר, שנונה יותר, רצינית יותר...

    אז, לפני כחודש, במקרה, לגמרי במקרה (אבל הרי אני תמיד אומרת שאין מקריות, מה שצריך לקרות קורה), נכנסתי לאתר מעריב, קראתי כתבה בשם יומן סרטן, ו... משהו קרה לי, התרגשתי, התאהבתי,

    וכך העזתי, ופשוט כתבתי תגובה, הרי היא לפניכם:

    10. לימפומה - סרטן - ''סרט'' באמצע החיים

    מיקי זוהר - טולסה אוקלהומה, 09/07/09 21:57

    הי הודיה ונמרוד,
    שמי מיקי ואני בת 40 הודיה בדיוק כמוך.
    בעלי ואני נשלחנו לשליחות מטעם הסוכנות היהודי. יש לי שתי בנות בנות 14, ו- 7 .

    השנה היינו צריכים לסיים את השליחות ולחזור הביתה - לארץ, אך ליום הולדתי ה- 40 התבשרתי שאני חולה בסרטן הלימפומה.
    ולכן אנחנו נשארים כאן שנה נוספת להמשך הטיפולים, על פי המלצת הרופאים שלי.
    כן, גם אני באמצע החיים, נכנסתי לסרט הזה ששמו ידוע, אך אני מאמינה וכך אני מנסה להתנהל ולחיות, שאת תוכן הסרט אנחנו קובעים.

    ולכן אני כל כך מתחברת לדברים הנכתבים בצורה כל כך אמיתית , יפה, רגישה ומלאת כנות בכל יומן הכתבות שפרסמתם.

    קראתי את כולם היום ופשוט בכיתי. זה כאילו שאני כותבת את הדברים ואיתי בעלי מדבר מגרונך נמרוד.

    אני לא כותבת יומן, למרות שכל פעם אחרי כימו אני אומרת : עכשיו זה בדיוק הזמן... אך החולשה והכאבים מטשטשים אותי וכל מה שאני רוצה זה לישון...


    גם אני עוברת כימותרפיה אגרסיבית מאוד (עברתי כבר 10 כימו...) אבל אני לא מפסיקה לשנן את השיר :''רק בגלל הרוח.. אני את והאל שלצידי עודד ננצח...''

     אני אופטימית, הולכת לעבודה, אני מנהלת קמפ קיץ מצליח מאוד, אני חזקה ומאמינה שהמלחמה האמיתית מתנהלת בראש!
    אין דבר כזה שאני לא מנצחת ומביסה את המחלה! אין בכלל שאלה אם , יש שאלה כמה זמן זה יקח???
    עוד דבר אחרון, אני לוקחת כל יום ולילה דבש דבורים הנקרא ''לייפמד'' ההורים שלי המקסימים שולחים לי מהארץ אספקה קבועה ונראה שזה די עוזר במיוחד זה נותן לי אנרגיות.
    אני מחזקת את ידכם שולחת לכם הרבה כוח מכאן ויודעת שכל יום שהשמש זורחת יהיה טוב. כל יום שאני עומדת על רגלי אני מנצחת, ואני בטוחה שתנצחי הודיה השאלה היא מתי.
    הודיה ונמרוד אתם מדהימים.
    אני אשמח לקבל תגובות ולחזק אחרים המתמודדים עם ''סרט שכזה'' mika_7@walla.co.il
    באהבה, מיקי

    הגב לתגובה זו

    יומן סרטן

    נמו, 10/07/09 06:30

    את מדהימה, כאשר קראתי את אשר כתבת הדמעתי דמעה של שמחה, סרטן זה עוד משוכה בחיינו תמרור עצירה שאומר קח פסק זמן ותן לאחר, את בהחלט מהווה לנו השראה ונאמץ בחום את מילותייך, כל מילה נכנסת למגירה האופטימית הדרך קשה אך החוויה מעצימה, שמרי על עצמך, תתחילי לכתוב כי ליצירה יש כוח, לפני דקות כתבתי פרק אשלח לך אותו במייל שמדבר על עשייה. דש לנמרוד שלך כל אחד והנמרוד שלו.

    הכתבה ששינתה את חיי, אני קוראת לזה בקובץ השמור.

    היום, לא רק שאני כותבת בלוג, מנסה לתעד את העובר עלי, אני גם מבקשת, מה מבקשת? מתחננת לתגובות.

    "לעולם אל תדון אדם עד שתגיע למקומו"... משפט חכם.

    וכאן המקום, לבקש סליחה מכל אלה שזלזלתי, התנשאתי, התרברבתי...

    בכלל,  מחלת הסרטן גורמת לאדם לעצור!

    מן תמרור אדום שכזה שמפסיק את החיים, ורק אחרי שלומדים התמרור מתחלף לכתום... ואם יש הפנמה אז מקבלים ירוק. מן אוקיי להמשיך הלאה חיים בריאים יותר, רגועים יותר...

    אני כרגע באדום, כי אני מרגישה שאני כל הזמן לומדת עוד ועוד. כל הזמן מתבוננת, לומדת לקחת פסק זמן, להעריך, לגעת באנשים, להיות תלויה,

    לשחרר, להוריד שליטה.

    חודש, ואני כחדשה לומדת להתבונן בעצמי, לומדת לגעת, לומדת להבין כמה אני נוגעת, לומדת לחשוף את החולשות ואת הרגישויות.

    אורן, הוא המלאך שנשלח אלי, לא מכירה אותו אישית , לא נפגשנו בחיים, מכירים רק ממילים וממיילים, מכירים אחד את השני בתמונות, אך נדמה שאני מכירה אותו והוא אותי יותר מכל כך הרבה אנשים שהכרתי בחיי.

    אורן, נגע בי, האמין בי, עודד אותי, חשף אותי לשחרור שבכתיבה, לעוצמה שיש במילים, נתן לי להבין  על יכולת  ההשפעה, במודעות של אנשים למחלה הארורה הזאת, הגובה קורבנות מיותרים כל כך, הניתנים למניעה.

    כן חברים, כל אחד יכול לחלות בסרטן! גם אתם!!! תקלטו את זה.

     אני, לא שותה, לא מעשנת, אוכלת בריא, עושה ספורט, לא יודעת מהו אקמול או תרופות אחרות... אני, חטפתי בגדול.

    אני - מיקי זוהר לביא חולה בסרטן, סרטן הלימפומה, דרגה גבוהה מאוד.

    אני כאן ללמוד שיעור , ללמד אתכם על השיעור שלי, אני כאן כדי לשתף, אני כאן כדי להראות שסרטן הוא לא גזירה משמיים.

    המלחמה אפשרית,  חיונית ונחוצה!

    יש כוחות בלתי ידועים בכל אחד ואחת מכם, אני גיליתי ומגלה עדיין

    את הכוחות שלי (די מופתעת מהעוצמה לפעמים),, אני כאן להצהיר כוונות!

    סרטן - אפשר לך! אתה לא מבין את חוקי המשחק.

    תקבעו אתם את החוקים. באם אתם חולים או בריאים.

    תלמדו לתמוך, להעריך, לרגש ולהיות פשוט נוכחים!

    זוהי בקשתי, ועל כן  בעצם אני מצפה מכם הקוראים, להשתתף, להעביר את המסר להתרגש איתי, ולכתוב.

    אם זה תגובה, אם זה פרק, אם זה מישהו שאני יכולה לחזק , לעודד, לתמוך, לכוון.

    התגובות הם כוח. כוח איתן המשודר אלי, כוח לשאר אנשים חולים שלא מסוגלים להביע את עצמם , כוח לאנשים בריאים שצריכים לקבל מימד אחר על החיים.

    ידע = כוח. תמיד היה תמיד יהיה!

    תודה לאורן על היותו, על נוכחותו, על חברות אמיתית ללא תנאים סייגים ופשרות.

    תודה על היותכם חלק מהמסע שלי...

    איתי שלי תמיד אומר,

    מיקי IN  סרטן OUT

    מיקי 9.8.09

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/11/09 18:12:

      להתאהב בחיים מיקא, את נוגעת בחיים בכל רמ"ח אברייך המשיכי להשרות את דמעותייך בכתיבה כי אני שותה מהם לרוויה, כל מילה שיוצאת ממך היא שלך, וכאשר היא שטה לה בין הסיבים האופטיים, היא צוברת תנופה ומשפיעה על האובייקט, כמו צלם על התמונה, התמונה על הצלם, אנו כאן ולא רק אני קשובים למכאובייך, מעביר אנכי את המסרים שאפשר גם אחרת, אף אחד לא אומר לרגע שאת חווה דרך קלה, הדרך היא קשה וארוכה, הצטיידנו בהחלטה לוגיסטית שאת מחלת הסרטן ננצח, כלי העבודה הם התמדה, אמונה בדרך, תפילה ובעיקר רצון לחיות, כי הנבואה מגשימה את עצמה.התחלתי לחזור על עצמי, אך הרי אנו יחדו באותה סירה, זה מסע בין גלים, שבו המערבולות לוקחות אותנו דווקא לחוף מבטחים.חשבתי מה מידת ההשפעה של המילים עלינו, איך משפיעה הכתיבה עלי, עלייך ועל כל חבריי אשר קוראים את אשר אנו מעלים על הכתב, ראשית התיעוד חשוב כשלעצמו, ובשנית ההשפעה עליי היא מאגית, אני פשוט ממשיך במנטרת החיים, הדרך היא דרך ואפשר גם ליהנות ממנה, כי הקושי היא השמחה על היכולת לפצח את הגנטיקה של המילה, אאל"ט, אם אני לא טועה מציין שהכותב זה אני, אינו בטוח בדבריו בעקבות if I remember correctly לא אנו המצאנו את המאבק, אך חשבתי באם נצליח להאיר את הדרך, אלה אשר יבואו בעקבותינו יקל עליהם.אין לי נוסחה, רק הקשבה, חיבוק מאיתנו כאן מרחוק, ולומר לך שאת משמשת מופת כי את אכן חולת סרטן שמראה לנו איך אפשר, בין כל ההקאות, הדימומים והשלשולים ואובדן היש שבך, ידעת להתעלות ולהאיר, כמו כוכב השביט שמואר מקרני השמש, הכוכב אומנם מורכב מגוש קרח אך כאשר נע סביב השמש במסלול אליפטי, הוא יוצר זנב ארוך של אור, את עם אור השמש מאירה את הדרך לרבים אחרים, את הכאב שלך אני מפרק לגורמים וזו הדרך שלי להתמודד, תודה לך על מה שאת, כי אחרת לא היית את, הסרטן והתמודדות זה רגע מואר, את כגרעין השביט תמיד משפיע ותמשיכי לעשות כך.אני תקווה שהמילים שלי יפיחו בך כוחות על טבעיים, ותצלחי את הדרך, איתנו פשוט יהיה יותר קל, אסיים במספר ציטוטים עם שינויים  שממחישים את חשיבתי:בכול מקום שאני מגיע אני מגלה שכבר משורר היה שם קודם.בוב דילן אמר שאין צורך בחזאי לדעת לאן נושבת הרוח, ואת היא הרוח.כל כתיבה היא בלתי נמנעת על פי שלמה ארצי כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע.היפה בכתיבה שאתה יכול לאוהב אותה  בלי להצטער.המילה היא נשיקה בשניים לכותב ולקורא "אורן".אסיים עם איב סאן לורן:אופנות דועכות, סגנון הוא נצחי. הכתיבה והדרך שלנו יישארו לנצח. ממני אורן18.08.09400  
        27/11/09 17:41:

      בדרך כלל אינך מבין עד שמשהו כזה קורה. בין אם בבריאות, במשפחה או סתם משהו משתנה בך ומגיע משבר שממנו אפשר לעצור או להתקדם. לחדול או להיות. ואת בחרת בלהיות. בחרת בלמידה ובאהבה. והתקופה הזאת תשנה אותך למיקי, שהיא כל מה שהיית לפני- אבל שודרגת- טובה יותר חזקה יותר וחכמה יותר. לפעמים כל מה שצריך זה לקחת נשימה עמוקה לעצום לרגע עיניים ולראות את הטוב. אני מקווה שיהיה לך רק טוב !

       

        20/11/09 03:13:

      מיקוש יקרה

      מזל טוב ליום הולדתך.הרבה אושר ובריאות.

      מחכה לעוד פוסטים ממך.ומקווה שבעזרת השם

      את היום הולדת הבא תזמיני אותי ושתחגגי בארץ.

      באהבה חיבוק גדוללללללללללללללללללל

      רותי ביוטי עור שמח א'גל..

       

        19/11/09 16:57:

      מיקי אהובה,

      למקרה שטרם פתחת את המייל, ברכות חגיגיות ליום הולדתך.,מי ייתן ואת יום-הולדתך הבא נחגוג כאן בארץ, הלוואי בבריאות טובה

      וימים ארוכים. נשיקות ממני, וגם תהל מוסרת החלמה מהירה.

       

      אוהבת המון

      ומתגעגעת

      יפעת.

        19/11/09 06:33:

      מיקא מה נותר לי לאחל לך ליום ההולדת רק בריאות כל השאר יתנווט לתוכו, שמרי על עצמך מה שאת אף אחד לא יכול לקחת לך גם לא הסרטן, הוא קפץ לביקור בקרוב ילך לדרכו ואת תוולדי מחדש.מחבקים אותך מכאן עם הרבה מחשבה ואהבה את דוגמא לאיך אפשר אחרת.אורן
        12/11/09 09:46:

      מיקי שלי,

       

      אני גאה בך, כבר אמרתי לא פעם אחת!

       

      אני מאמינה שבזכות אופייך החזק את מסוגלת לעמוד מול הסרטן. לכן כמו שרותי כתבה לך אל תשפטי את עצמך בחומרה רבה מידי.

       

      אני יודעת ובטוחה שיגיעו הימים שתחזרי אלינו לארץ ונשב ונסתכל אחורה ולא נאמין שזה עבר.

      בינתיים אני פה בשבילך בכל אשר ת צטרכי.

       

      אוהבת שלומית

       

       

       

       

       

        10/11/09 07:44:


      מיקי יקרה ואהובה,

      הנה אחרי תקופה שוב איתך, האמת הייתי איתך כל הזמן בלב בנשמה, ודרך המיל.

      עכשיו שוב בתגובות לכתיבתך. כרגיל את מדהימה!

       

      אורן שלך הוא הזרז בתהליך שהיית חייבת לעבור כדי להעז ולכתוב, כדי להבין את המשמעות של הכתיבה עבור עצמך, משפחתך ובמעגלי האדוות לאין סוף אנשים בכל מקום בעולם. נפלא שקשר זה הניב את כל מה שאת מביעה כלפיו.

      בעניין זה את יודעת מה הכתיבה הייתה והיא עדיין עבורי כל השנים. משום שמעבר להיותה מרגשת ונוגעת במקומות כל כך עמוקים, יש בה ובמילים כוחות מרפאים, היא מזרימה אנרגיות טובות ומחזקות. ויש בה גם כדי להפתיע...כתיבה נותנת כוח לכותב ולקורא , באיזשהו מקום בעולם יש מי שמקבל ממך כוחות אדירים. את מבינה מיקי השיעור שאת עוברת הוא גם נתינה מדהימה!

      את עושה זאת באופן מעורר הערצה! הכי חשוב, המשיכי לאגור כוחות ולהילחם.

      אוהבת אותך ומחבקת חזק, מתגעגעת!

       

      שולה

       

        10/11/09 02:25:

      מיקוש יקרה.

      לא היה לי אינטרנט עד אתמול .[בגלל הגשם שירד נפל עץ על החוטים]

      שמחה לקרוא שאת בסדר תודה לאל.בבקשה אל תשפטי את עצמך קשה כלכך.

      אני בטוחה שעזרת להמון אנשים בדרך שלך.וזה בסדר.כולנו אוהבים אותך.

      ואצטט מדברי חברי היקר ישעיהו גלינסקי."מציע לך לבריאותך התמקד בישנו ולא בעבר.

      בשאיפות ולא בטעויות.בלקחים ולא בנתונים.בחכמה ולא בצדק."[חכם החבר שלי]

      ולך אני מאחלת ותפללת .שהשמש תחייך אלייך.הקשת תגן עלייך.גשם יבכה בשבילך.

      והפרחים יפרחו למענך.אמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

      באהבה רבה נשיקות וחיבוק ענק.

      רותי ביוטי עור שמח אג'ל.

       

        6/11/09 16:54:

      מיקי,

      אני מנסה לקלוט מהמילים כמה שיותר על מה שאת עושה, איך את מרגישה..

      אני מאמינה שזה נכתב עוד לפני מספר חודשים, אבל האישה שמאחורי המילים היא אותה אישה חזקה שהדהימה ומדהימה כל פעם מחדש...

      הכתיבה האמינה והכנה, שגורמת לי להרגיש כאילו את ממש כאן לידי, אולי בפיקניק אצלך בחדר ??

      מדהימה, מרגשת, גדולה מהחיים...

      אין לו מושג עם מי יש לו עסק!!!

      חושבת עליך תמיד, ורק אושר ובריאות ולכולכם.

      אוהבת אותךמאוד.

      שבת שלום , נשיקה.


       מיקי יקרה

      אני נשאבת למילותיך, נשאבת לסיפורך. ביקשת מציבור קוראיך להגיב,

      "התגובות הם כוח" - כך כתבת ואני נזכרתי בתקופה שהכרנו. איזו בחורה חזקה ונחושה הכרתי אז.

      וכאן, בבלוג המסע האישי שלך, אני קוראת שלא טעיתי, לוחמת אמיצה.

      מחבקת מרחוק.

      ד"ש לאיתי

      דגנית 

        5/11/09 01:36:


      מיקוש את פשוט מהממת!!

      כל כך נוגעת בכתיבתך הכי עמוק שאפשר והיפה  מכל זה לדעת שבמקרה שלך אלו לא רק מילים יפות וכתיבה מוצלחת אלא דרך חיים ומי שאת באמת!!

      אוהבת אותך כל כך וגאה בך כל כך על הפתיחות וההתמדה שבכתיבה...

      מתגעגעת...

        4/11/09 21:13:


      למיקי היקרה רוב שלומות.

      ושוב את מרגשת בעוצמות הרגשיות שאת מקרינה.

      מיקי, אין סיכוי שמישהו ינצח אותך, כבר הוכחת לנו את זה בהזדמנויות רבות בעבודה ובחייך האישיים.

      כמו כן יש לך "פלוגה מסייעת"- איתי והבנות, כך שזה כנראה רק ענין של זמן.

      מחכה לראותך בארץ בריאה ומאושרת.

      מרים וכל משפחת גלצר בכפר עזה.

        4/11/09 09:24:


      http://www.youtube.com/watch?v=qNcQZmImiJA

      רק בגלל הרוח

      שלומי שבת

      לחן: לאה שבת מילים: מיכה שטרית

      יהיה מה שיהיה
      אני עוד אשנה
      אני אגשים את חלומי
      נושאי בשורה רעה
      מכות או עוד גזירה
      לא ישנו את מהותי.

      אני את והאל שלצידי
      עוד ננצח
      לא בגלל הכח
      רק בגלל הרוח
      הנושבת בגבי.

      רק בגלל הרוח
      בתוכי, במוחי, בנשמתי
      רק בגלל הרוח
      בתוכי, בדמי, בנשמתי.

      את שיש לי להגיד,
      אני עוד אצרח
      אפילו בירח ישמעו
      מי שיגיד: "לא כך"
      אותו לא אשכח
      יבוא היום אוכיח צדקתי.

        4/11/09 09:22:

      מיקא למילה יש כוח ואומר שמילותייך וכתיבתך הם אחד הכלים להבראה, את סופרת מלידה ולא ירחק היום וצומת ספרים תתחרה עם סטימצקי על מיקום ספרך, את עתה כותבת את ספר חייך, אך בקרוב תכתבי סיפורים אחרים, את השראה לי ולאחרים אנו כאן על משמר המחאה, בקרוב תעלה על פודיום המנצחים, ונאמר לא לסרטן.תודה על שזכיתי להכירך נמרוד או אורן היינו הך.
        4/11/09 09:21:

      הי אחותי,

       

      פרק נפלא ומרגש ובעיקר כזה שגורם לי להתבייש.
      להתבייש שגם אני כמוך ,(לפני) לא תמיד מגיבה,מרגישה שזה מאולץ ורדוד

      מעדיפה להגיב בטלפון ולא באופן וירטואלי ובעיקר לא מרגישה שהתגובה שלי 

      היא זו שתעשה את ההבדל.
      מצטערת על כך ,ומודה לך על הניעור שנתת כה בכנות ובנדיבות.

      אוהבת אותך!

       

       

        3/11/09 23:41:

      היי לכולם,

      אייל, עדיף חי עלי ממת עלי,

      כשנגיע לארץ, אני רוצה שנפגש. תכיר את איתי שלי והבנות המיוחדות שלי...

      אולי אפילו תעשה לי סיבוב  על האופנוע שלך...אהבת חייך

       

      יפעתי, כיף לשמוע ממך, תודה על תגובותייך.

      שלומית, מזל טוב. שמחה שאת בסדר. רוצה פרטים אי שם כשתתאוששי.

      טלי שלי יקרה, כל כך מתגעגעת... את מדהימה!!!

      חיבוק ענק לכולכם,

      אוהבת מיקי

        3/11/09 22:13:

      מיק את כל כך מרגשת בעוצמות שלך, את פשוט בנאדם מיוחד... אמרתי לך את זה פעם (יותר מידי פעמים..??)

      אוהבת אותך המון המון ומתגעגעת,

      תרימי טלפון אם יהיה לך זמן יש לי הרבה לספר לך!!!

      נשיקות לכל המשפחה המדהימה ! 

       

        3/11/09 22:11:

      מיק את כל כך מרגשת בעוצמות שלך, את פשוט בנאדם מיוחד... אמרתי לך את זה פעם (יותר מידי פעמים..??)

      אוהבת אותך המון המון ומתגעגעת,

      תרימי טלפון אם יהיה לך זמן יש לי הרבה לספר לך!!!

      נשיקות לכל המשפחה המדהימה ! 

       

        3/11/09 21:11:

      היי מיקי,

      התגעגעתי מאד, תמיד שמחה לראות שאת כותבת אופטימיות,

      אגב אופטימיות, שלומית שתמיד מגיבה כ"כ מהר לכתוב כאן מפיך, בדמעות ובלעדיהן ילדה אמש

      בניתוח קיסרי, תינוק גדול למידותיה, חשה בטוב,

      מחכה לימים שאשמע שאת חשה בטוב, שמשתפר, שהימים נצבעים בורוד, שפחות מעונן,

      שהשמש תמיד תזרח מעליך ותאיר את יומך, שתמיד תהיי מוקפת בחברים,

      שרק בריאות טובה תשרור בביתכם, אמן.

      והלוואי....ונתראה בקרוב, נתחבק ונצחק על הבדיחה הגרועה שסיפרת עד כה.

        

      אוהבת

      יפעת.

        3/11/09 19:21:

      מת עלייך, כבר אמרתי?

      מיקי רק את ושכמותך מסוגלים להתעלות על דבר שכזה

      את דוגמא ומופת

      את מעניקה כוחות יותר משת שואבת (לכן כלכך קל וכיף להיות חבר שלך)

      ואיתי צודק

      מיקי In סרטן Out

      מיקי In סרטן Out

      מיקי In סרטן Out

      מיקי In סרטן Out...גם עוד מליון פעם אם יהיה צורך

       

      איל

      פרופיל

      mika7
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות