כותרות TheMarker >
    ';

    מאמנת אישית.

    תכני האימון, נושאים מרחיבי דעת, ספרים מומלצים, מ"תורת ימימה", דעות ומאמרים.

    ארכיון

    כעס

    4 תגובות   יום שלישי, 3/11/09, 07:22

    "והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך"

     "כי כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת).

    הכעס הוא תכונה הרסנית שעלולה  להזיק לנו ולסובבים אותנו –רוחנית, פיסית, רגשית וחברתית.יחד עם זאת  הכעס הוא גם מורה שיכול ללמדנו התמודדות עם ערכינו ועם  תכונותינו האישיותיות ולהובילנו לעריכת שינויים שמבטאים  בחירה בדרך אחרת שבה נהיה האנשים שאנו שואפים להיות. 

    הכעס הוא  רגש שלילי  ומונע על ידי פחד , תסכול, כאב, אכזבה, קנאה.ההתנהגות הכעוסה היא חיצונית ויוצאת כהגנה על עצמי לאחר שנפגעתי . כשתודעתי נמצאת בתדר של כעס, כל המערכת הפיסיולוגית שלי מושפעת מכך, במצב הזה  אני לרוב  חסומה ולא רואה את האמת.

    הכעס עושה פיזור גדול בכוחות הנפש ומציף ואז יש חולשה ,אחיזה וכביכול התחזקות ,כשאתה כועס על מישהו אחר אתה בעצם פוגע בעצמך וממשיך למגנט  כעס לקיום שלך .כעס מתקשר גם לשימת גבולות- ברגע שאני מיידעת את עצמי ואת האחר מהם הגבולות שלי אני פחות אוגרת כעס ולא תבוא התפרצות.(מתוך ימימה"). 

    הכעס והשנאה הם אויבים מבית שאוכלים ומכרסמים בנו בהתמדה ,אנחנו מודעים אינטואיטיבית לנזק שהכעס מעורר בנו – אנחנו מרגישים מרוקנים , מותשים ומבודדים לאחר הוצאת כעס, ולפעמים נדמה שכל העולם נגדנו.כשמישהו פוגע בנו או שאנו כועסים עליו זה בגלל שנגע בפצע בתוכנו. מכאן נובע שהכעס מקורו ברגש פנימי ולא חיצוני לנו.

    הכעס הוא השיפוטיות שלנו  במצב מסוים, הוא בגופנו  ובתודעתנו  ואנו משליכים  אותו על האחר.לפעמים אנו מאבדים  את זהותנו  בתוך הכעס המציף.-כשהכעס מציף אותנו ומטריף את דעתנו , אנו נשלטים על ידו כמו שיכור על ידי האלכוהול. . אדם כועס נכנס למעגל של שיבושי חשיבה, וסילופים מציאותיים, הכעס שלו מופנה להאשמת האחרים וכך הוא מעביר אליהם את האחריות לרגש שלו עצמו. כשהכעס אוחז בך הוא עלול לפגוע  באנשים הכי יקרים לך. הוא  יכול להרוס ברגע אחד כל מה שבנית במשך זמן רב. גם אחרי ההתנצלויות לפעמים נעשה נזק שאין להשיבו.

    הכעס מפחית אהבה. מעניק תחושת כוח רגעית-כוחניות שהיא בעצם חולשה והפסד במערכה. , תחושה שאני צודק , תחושת שליטה של לראות את הפחד בעיני האחר במקום להתבונן בו באומץ בתוכי.. 

    "רבים נפלו מדקירת החרב, אך רבים יותר נפלו מפגיעת הלשון".-סרקאזם עוקצני, הערה חותכת,  ביקורת,  לגלוג ורמז מרושע  אלה דברים מיותרים שמהווים סיפוק רגעי מפגיעה באחר דרך כעס עצור . ויש לזכור שהכעס פוגע  הן במתקיף והן במותקף . .

    אדם המתנהל בדפוס של קורבן- יש לו צורך להאשים מישהו אחר בסבלו ואז יש לו סיבה טובה ותמידית  לכעוס. לא תמיד נראה  את הכעס כלפי חוץ , יש אנשים הנושאים את כעסם במשך שנים מבלי להראות זאת., לפעמים הוא יתבטא במרד פאסיבי-אגרסיבי  ,לעיתים כעס מודחק ממושך ולא מעובד יגרום לדיכאון ולמחלות פיסיות לכן יש לזכור שהמחיר הבריאותי של הכעס הוא כבד מנשוא. תופעות כמו  החלשות המערכת החיסונית ומחלות קשות  נגרמות על ידי רגשות שיצאו ממידתם והכעס בניהם

    ."אפילו אחרי החרטה שלך ,אם אתה בן מזל דייך כדי שאהוביך יסלחו לך ,עדיין לא תהיה מסוגל לתפוס ולחיות מחדש את  כל אותם ימים ולילות שבזבזת בכעסך , זמן שהיה אפשר לבלות אותו באהבה חמלה והרגשה טובה" (ג`יי ליטווין)

     כיצד לנהל את הכעס- השאלה איך מנהלים את הכעס מבלי לפגוע בסביבה?כאשר הכעס לא פוגש חברה הוא דועך,אם הצלחת לנטרל את כעסיך באמצעות מודעות  שהיא התבוננות וניהול הרגשות שלך  כי אז הכעסים ידעכו ולא יהיה פרטנר לכעס, על ידי פירוק המוקשים שמניעים אותו לא ניתן  לכעס חיים.

    חלק מאנטיליגנציה רגשית היא היכולת לפוגג את הכעס ולא להשתמש באגרסיביות ותוקפנות על מנת לשחרר אותו. הכעס מכאיב לזולת ללא צורך, אפשר לתקשר בצורה בונה יותר. 

    *אחריות אנושית- כשאנו מבחינים באדם חסום וחוסם כועס ומתפרץ  מולנו עלינו לעצור את הדיאלוג איתו תוך הבחנה שהוא נמצא בעמדת התגוננות  ,כך   לא נעזור  לו לפגוע בעצמו ובכבודו כשיתפרץ כלפינו  , עלינו  לזהות שהוא בעמדה כוחנית(חלשה) כלפינו  ולא בעמדה של כוח אמיתי . יש לנו  אחריות אנושית הומאנית לעזור לאדם שמנגד שלא לפגוע בעצמו ולהשתדל עבורו על ידי זה שלא ניפול לקליפותיו וניגרר לדיאלוג של כעס אלא נימנע  ונתרחק. ולא קל לאדם המותקף לנטרל עצמו ולהתעלות מעל התוקפנות שהופנתה כלפיו. כדאי  להרגיע את הכועס על ידי נקיטת עמדה חכמה , לכבד את המתקיף ולא לענות להכפשות התסכול והשנאה הפורצת. לדבר ברכות ובעדינות מבלי לפגוע ולהיפגע אישית, בדיוק כמו שאנו מחבקים ילד קטן בהתפרצות זעם שזו הדרך הטובה ביותר להרגיעו.

     *צמצום  האחיזה שלנו בכעס –הקשבה  לעצמנו ולאחרים, ללמוד מה פוגע ולפתח סובלנות וסבלנות."דברי חכמים בשקט נשמעים" – יש להעדיף שדברי הכועס ישמעו בנחת ויכנסו ללב השומע מאשר צעקות והטחות שאינן נשמעות כלל .*לפני שאנו מבטאים את כעסנו כדאי לספור עד עשר ,כך נפעל מתוך שיקול דעת ולא נפגע בעצמנו   ובזולתנו.להתאמץ ולהתקרר לפני שנאמר משהו שנתחרט עליו.

    *אפשר לפנות לאדם שעליו אנו כועסים , ולשוחח עמו על הכעס וסיבותיו.

    *לכתוב מכתבי כעס  משחררים ולהשליכם.*לדבר עם אדם שלישי(חבר,איש מקצוע)  כבקשת עזרה ולעבד את הכעס

    .*"איזהו חכם?הלומד מכל אדם" , נסו ללמוד מאנשים שמצליחים להישאר רגועים במצבים בהם אתם מתעצבנים, לראות כיצד הם מתמודדים.*לנשום נשימות איטיות ועמוקות כדי להגיע למצב רגוע יותר.(זה עוזר..בדוק!)*פעילות פיסית משחררת כעסים- הליכה, ריצה, שחייה ,ריקוד.עבודה בגינה

    .*הביטו בעצמכם בראי כשאתם כועסים- הכעס מכוער, ובמיוחד לעומת  הפנים המחייכות שלכם.

     *כשמישהו מכעיס אתכם נסו להתמקד בתכונותיו הטובות , ואז תהיה פרספקטיבה מאוזנת יותר לגביו.

    *שימרו על פרופורציות- " כמה הדבר הזה באמת חשוב בחיים שלי? " 

    אני מזכירה לעצמי שכעס הוא  גם בקשה סמויה  לאהבה , כמו מייצג  חוויה פנימית של מחסור באהבה.אהבה עצמית ואהבת האחר  תאפשר פחות מקום לכעס. "ואהבת לרעך כמוך".  

    נעזרתי במאמר הזה- "הכעס הוא המורה הפנימי שלנו."

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/11/09 06:37:

      צטט: ronitben10 2009-11-03 23:00:49


      כעס, כשהוא בפרופורציות, לא נראה לי מזיק. לעיתים הוא מזכך. אם אתה כועס ואתה אומר שאתה כועס ומדוע אתה כועס, זה עדיף מאשר לקבור את הכעס, להעלימו או להתעלם ממנו. חוץ מזה, כשמשלימים נורא כיף. בקיצור, כל עוד הכעס לא מוביל אותך למחוזות לא רצויים והוא מידתי- נראה לי לגיטימי לחלוטין.

       

      מסכימה איתך, שיש לתת מקום לכעס ולאפשר לו להיות וגם ליידע את עצמי ואת האחר עליו ועל סיבותיו,

      ונכון,אי אפשר להעלים כעס, אבל ניתן  שלא להתנהל מתוכו אלא לנהל אותו..וכמו שכתבת - למצוא מידות מולו ולא לתת לו להשתלט.

       

      תודה לך

      איזה כיף שבאת.(-:

        3/11/09 23:00:

      כעס, כשהוא בפרופורציות, לא נראה לי מזיק. לעיתים הוא מזכך. אם אתה כועס ואתה אומר שאתה כועס ומדוע אתה כועס, זה עדיף מאשר לקבור את הכעס, להעלימו או להתעלם ממנו. חוץ מזה, כשמשלימים נורא כיף. בקיצור, כל עוד הכעס לא מוביל אותך למחוזות לא רצויים והוא מידתי- נראה לי לגיטימי לחלוטין.
        3/11/09 10:02:

      צטט: אירית שני 2009-11-03 08:43:00

      היי איריס בוקר אור,

      הצגת את הכעס מזווית מאוד מסוימת.
      כעס במאמרך מצטייר כמפלצת נוראית המכרסמת בכל חלקה טובה.

      אני מציעה לקבל ולתעל את הכעס.להתיידד איתו.לא להילחם בו.
      מציעה לראות בכעס משאלה סמויה הזקוקה להתייחסות.
      במובן זה אני מזדהה לחלוטין עם דבריה של ג'וליה קמרון בספרה "דרך האמן"-

      במקום להדחיק/להכחיש/לקבור/לעצור/להשתיק/להתעלם-מהכעס, פשוט להקשיב לו.

      "הכעס מיועד שיקשיבו אליו"   "נועד שיתייחסו אליו בכבוד. למה? מפני שהכעס הוא מפה.
      מראה לנו את גבולותינו.הכעס מראה לנו לאן אנו רוצים ללכת.הוא מראה לנו היכן היינו,ועוזר לנו להבין מה לא אהבנו שם.
      כמו אצבע,הכעס מצביע על הדרך הנכונה."  "כעס הוא סימן בריאות"
      "כעס דורש נקיטת פעולה"    "כעס הוא סופת אש שמסמנת את מות חיינו הישנים"
      "כעס הוא דלק שמניע אותנו לחיים חדשים"  "כעס הוא כלי,לא אדון"

      "עלינו להתחבר לתוכו ולשאוב ממנו.בשימוש נכון,הכעס יועיל מאוד".

                                                                                           ג'וליה קמרון

       

      ג'וליה קמרון נפלאה

      ודבריה על הכעס מדוייקים ומעשירים

       

      והוא שאמרתי במאמר-

      "הכעס הוא מורה דרך"

      הוא רגש שתמיד ילווה אותנו

      וילמד אותנו את הצופן הפנימי

      החוכמה היא לדעת לנהל אותו ולא להתנהל על ידיו.

       

      הוא נהפך למפלצת כשהוא יוצא החוצה בתוקפנות ואיבוד שליטה ומושלך על הסיבה.

      וזה עוד פן שהוצג במאמר.(-:

      תודה לך ויום נפלא.

        3/11/09 08:43:
      היי איריס בוקר אור,

      הצגת את הכעס מזווית מאוד מסוימת.
      כעס במאמרך מצטייר כמפלצת נוראית המכרסמת בכל חלקה טובה.

      אני מציעה לקבל ולתעל את הכעס.להתיידד איתו.לא להילחם בו.
      מציעה לראות בכעס משאלה סמויה הזקוקה להתייחסות.
      במובן זה אני מזדהה לחלוטין עם דבריה של ג'וליה קמרון בספרה "דרך האמן"-

      במקום להדחיק/להכחיש/לקבור/לעצור/להשתיק/להתעלם-מהכעס, פשוט להקשיב לו.

      "הכעס מיועד שיקשיבו אליו"   "נועד שיתייחסו אליו בכבוד. למה? מפני שהכעס הוא מפה.
      מראה לנו את גבולותינו.הכעס מראה לנו לאן אנו רוצים ללכת.הוא מראה לנו היכן היינו,ועוזר לנו להבין מה לא אהבנו שם.
      כמו אצבע,הכעס מצביע על הדרך הנכונה."  "כעס הוא סימן בריאות"
      "כעס דורש נקיטת פעולה"    "כעס הוא סופת אש שמסמנת את מות חיינו הישנים"
      "כעס הוא דלק שמניע אותנו לחיים חדשים"  "כעס הוא כלי,לא אדון"

      "עלינו להתחבר לתוכו ולשאוב ממנו.בשימוש נכון,הכעס יועיל מאוד".

                                                                                           ג'וליה קמרון

      פרופיל

      איריס ברקוביץ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות