הטירה היתה אפורה ומסוגרת ומבעד לחומות הבצורות התנוסס צריח ואת הכל תחמה דלת עץ שאמנם היתה פתוחה כשצירה התחתון פורס אותה על הריצפה, אך את הפתח סגרו עדיין סורגי פלדה.
זו התמונה אותה בחרה האמצעית שלי בטיפול ריגשי אותו אנחנו עוברים איתה כעת.
נעצבנו.
אמנם מדובר בנסיכה אמיתית שראוי לה לגור בטירה ואפילו בארמון מלכותי, אך לא בטירה כזו, הסוגרת עליה מכל עבר.
ישבנו שם שנינו במפגש עם המטפלת ושמענו דברים קשים, קשים מאוד, על מה שחשה המטפלת אודות בתנו ומה שראתה באינטראקציה של בתנו איתנו.
זה היכה כמו פטיש 9 טון על ראשינו.
כבר באותו ערב כשחזרתי הביתה, ראיתי אותה לראשונה מזה זמן רב, באור אחר.
הבטתי בה וידעתי שהיום זה היום הראשון לשינוי הגדול.
שינוי לעולם לא יתחיל ממחר, שאלו את השמנים שממחר הם בדיאטה, שאלו את אילנית שרצה שנים עם השלגר ההיסטרי "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה הבאה" והסתבר שזאת לא היתה שונה במיוחד מהקודמת ולא בגלל שהוא "לא ראה לא ראה" 6/6, שאלו את בעלי שכבר חודשיים רץ עם הסלוגן "מחר אני מתקן ת'תריסים של הילדים", לאחר שהילדים בטוחים שהם מתעוררים לעש לילה כל יום בשבע בבוקר מפאת החשכה הכרונית השוררת בחדרם, שאלו נו...
אז כבר באותו ערב השיחה זה קרה, הרגשתי משהו בפנים מתרחב ונפתח ויכול להכיל הרבה יותר...לאמיתו של דבר הגדלתי את תכולת ההכלה שלי ב 200% לפחות.
יום אחרי כבר ראיתי ילדה שמתעוררת אחרת בבוקר.
יומיים לאחר מכן כבר חזרה מבית הספר וזימזמה לעצמה בשימחה, תוך שהיא אומרת שהיה "כיף".
מילדה נרגנת שכל העולם ואישתו עומדים כאופוזיציה מאוחדת למולה, התחילה להתקרב פתאום לקונצנזוס.
לא הרגישה כל כך מנגד ושהם כנגדה.
מה פתאום, אני לא באופוריה, אתם יודעים שאני רגישה לעודפי סוכר וברור שנכונו לנו עוד אין ספור משימות אתגר וזו רק ההתחלה.
עובדה, הבוקר כבר חזרה קצת לסורה וממש לא היתה מפוקסת עלינו ובכלל, אבל כשאמרתי לה שהיום היה ככה די בקאקט, אמרה לי: "כן אמא, אבל בזמן האחרון הרבה יותר טוב". ואני הייתי צריכה חרף העובדה ששבע בבוקר זו ממש לא שעת כוס התה שלי ואני די רוטנת מבעד לקורי השינה שעדיין מפרידים ביני לבין העולם, לומר לה שהיא צודקת...היה לי קשה, מודה, אבל היא ממש אמרה לי את זה באופן צלול וברור, בסיידר שינוי לא קורה ביום (לאמיתו של דבר אצלי שינויים תמיד אופטימליים אם הם מתחילים בלילה) אבל בסוף אצליח להגיד לה דברים מסוג זה שהיא דורשת ובצדק.
ולפני יומיים, כאשר נכנסנו שתינו לטיפול, ביקשה המטפלת שנצייר ציור משותף, יצאנו למסע האומנותי הזה ללא כל ידיעה לאן נגיע ולתדהמתנו, בסיום המשימה ניבטה מן הדף טירה בצבע ורוד פוקסיה בזוקה וטורקיז עם חומה, דלת עץ כבדה ופתוחה ובתוכה צריח....אך הפעם מכל מקום אפשרי היו תלויים חבלים, סולמות, מדרגות חירום חיצוניות ואפילו הנסיכה שעמדה בראש המגדל הסגור שילשלה עד למטה את צמתה המגדלית ובינתיים בכדי שלא תשתעמם פרסה את כף ידה ונתנה לציפור מזדמנת לחנות בה ואולי גם ללשלש לה עליה לאות מזל טוב. |
