| אני מנסה לחשוב מתי בפעם האחרונה כתבתי באינטרנט וכמה שנים עברו מאז. היה לי בלוג. כתבתי הרבה, בעיקר שטויות נרקיסיסטיות מלאות בחשיבות עצמית וחסרות כל מודעות. הכרתי מלא אנשים שעם אף אחד מהם אני כבר לא בקשר. פגשתי גברים שעם חלקם גם עשיתי יותר מסתם להיפגש אבל גם איתם אני כבר לא בקשר. אפילו בן זוג הגרלתי לי בבלוגים (שאיתו אני דווקא כן לפעמים בקשר) היינו יותר מידי זמן ביחד. היה לא קל. איכשהו מצאתי את עצמי במרכזן של שערוריות ומלחמות אינטרנט מושכת אלי אש גדולה מידי שבחום שלה לא עמדתי. כתבתי כדי למצוא מזור לבעיות שלי כי חשבתי שהכתיבה תנקה ותטהר אותי. איזה בולשיט. במקום להתמודד עם הבעיות כמו שצריך, ראוי וכדאי, ליהגתי בניו אייג'ית וציפיתי שאיכשהו זה יעבוד. התמכרתי לתשומת הלב ולפידבקים החיוביים במקום לחפור פנימה ולגלות את האמת, הכואבת (האמת מתישהו לא כואבת?) חייתי על אוטומט, מה יש לומר, עד שהפסקתי לכתוב ואח"כ גם הפסקתי לחיות על אוטומט. החודש אני בת 35 וזה כבר מספר גדול ומכובד. בזכות חברה טובה שלי, נשיץ, שהכירה לי את עולם הפסיכואנלטיקה (פעמיים בשבוע, בלי הברזות, עבודה קשה וחיים שהשתנו) אני כאן. נראה מה יהיה. אז ברוכה הבאה. |