ההכרה כי האהבה נגמרה -נעורה בה  כקרן שמש שנלכדה  אל חדרה דרך  חריר של תריס שבור.אזיקונים שקופים נשרו מידיה ונסקו כפרפרים.המעטה העכור שסבב אותה ,ימים רבים, התבהר.

אורות רחוקים התקרבו אליה,קולות חלפו לידה כגלי אוויר שובבים.החיים קראו לה ,במחוות זעירות, להצטרף  לחגיגה.עיניה שתו את השגרה החגיגית בעמדה ליד דוכן  הפירות  שהסוחט צופפם מאחורי הזכוכית.תפוזים ותפוחים ובננות וגזרים מצאו את מקומם המכובד מול תיאטרון הרחוב.ליצ'י  הציץ מאחור  אל הילדים שתססו

לפני מעבר החצייה, צוחקים מול הסכנה. רק קשר אחד אחרון נותר לפרום. היא ראתה קושי בעצם הבשורה ולא במהותה.היא הביטה במיץ הכתום ,מהססת בין הקוקטיילים.מתחת לאפה גורשו קליפות ריקות אל הפח. לבסוף בחרה שעה שתקל עליה.בבקר כשיקומו,חשבה, לפני שהכול מתייעל,כבהרצת המטוס טרם המראה , כבהשחלת שרוך  מופרע, שאיבד את כובע הפלסטיק, אל  מקומו,בזמני הביניים האלה ששום דבר  לא ממוקד-אז היא תגניב

את המאכלת .היא לא ראתה פרות לפני שחיטה.הן יודעות כי יומם תם כבר באחו. נחמדות מופרזת של הרפתנים.זיוף קל בתקתוק השעון. הצל המתקרב לא היה בעיניו כשהמנורה כובתה. התרת קשר מבחינתו היא זמנית - היא  רק הזדמנות להיערך  לסבוב נוסף שאחריו יחפוף עולמו שלו את שלה- במושלמות של לקוי חמה מלא.הוא לא העלה בדעתו כי  כבר עכשיו הם מתכרבלים יחדיו כשני חוטים בדידים. כשייפרדו הם לא יהיו מחוברים,ושום סבתא  סורגת-לא תצליח לגלגל את החוט חזרה לפקעת.

נועדנו להישאר תמיד על אותו חוט,אמר לה בביטחון.תנוקות סיאמים.בלילה הזה היה ער.מתוך גאווה שמר על מרחק של טעות סטטיסטית  מגופה.היא סובבה אליו את גבה וישנה בשקט.הוא חיכה לתזוזת שינה לא רצונית כי הפער בינייהם חרך את עורו. .הוא

נגע בה קלות.  כמתוך שינה.והיא לא זזה.מבטו  הנוקב בגוף הדומם לא הועיל.בסוף נרדם.כשקם היא עמדה מעליו.הוא חייך.אני צריכה לדבר איתך אמרה.