ילדים רבים בישראל חוששים להעלות במשקלם. התחושה והצורך העז להיות רזים בכל מחיר יוצרים חיים מלאי לחץ המשולבים בקונפליקט כואב, הנע בין תחושת הגוף שעמו נולדנו לבין גוף שנדמה לנו שאנחנו צריכים ויכולים שיהיה לנו. שיא האבסורד הוא שיד ביד עם קמפיין ההרזיה הגורף, תופעת ההשמנה רק הולכת ומתעצמת. עם הזמן אנו מבינים כי היחס הקונפליקטואלי שלתוכו גדלים ילדינו הפך לנורמה חברתית, שהולכת ותופחת וזורעת הרס רגשי ובריאותי בקרב החברה, ובעיקר פוגעת בילדים. מראשית חייהם הם גדלים לתוך עולם מסרים פוגע, המקשה עליהם לחיות בשלום עם גופם, לפתח יחס וגישה בריאים למזון, לצמוח ולפתח מערכות יחסים המושתתות על קבלת השונות.

ילדים רבים גדלים בתחושה שהם שמנים ומאמינים כי דיאטה היא דרך טובה, נכונה ואפשרית כדי להתמודד עם תחושה זו. מגיל צעיר מוצפים הילדים במסרים עקביים חזקים הבאים מהחברה ומהמדיה. הם לומדים כי:

• גופם יכול וחייב להיות ברזון האולטימטיבי.
• רזון טומן בחובו הצלחה, מעמד, כוח, כבוד, אושר ובריאות.
• רזון הוא שאיפה ראלית ונורמלית, וכל אחד עם קצת כוח רצון ומאמץ יכול להשיגו.

מסרים אלה גורמים לתחושות מסולפות של רוב הילדים באשר למבנה גופם, גודלו וצורתו, דבר שמעודד אותם לעיסוק מוגזם ולא בריא בדרכים להרזיה, כדי להשיג את המשקל האולטימטיבי. וכך, דווקא בתקופת החיים שבה הם אמורים לחוש מוגנים בתוך גופם הגדל והמתפתח, לפתח ביטחון עצמי והכרה בערכם העצמי, הם גדלים מעורערים, עסוקים במשקל גופם, בגודלו ובמידת המכנסיים. הצורך השולט בכול הוא להיות רזים בכל מחיר ובכל דרך. בעבר סברנו שאלו בעיות המתאימות לגיל ההתבגרות, אולם המציאות מציגה לנו תמונה כואבת ומצביעה על כך שתחושות אלו משתלטות על ילדינו כבר בגיל הגן. מגיל צעיר מאוד אנו גורמים להם לחוש כי משהו אינו בסדר בהם, שהם צריכים לשנות ולהשתנות.

מזמינה אתכם לקרוא את ההמשך...