המחשבות האלה. מתערטלות עם עוגת השוקולד-לייט החמדמדה שקניתי. בפעם הראשונה בחיי שהמילה לייט - לא גורמת לי בחילה.

מחשבות. עם תנור דולק מתוך חושך החדר החדש, בדירה החדשה שבעיר החדשה, במהות החדשה, בחשיבה הדנדשה, בהתחלות שאוטוטו עומדות לפרוץ אל חיי.

חוט דנטלי חדש בטעם מנטה שקניתי, מתיישב לו ליד קופסת מקלוני צמר הגפן.

לק אדום -אש מבליט את קיומו אל מול כוס שתיה בצבע אדומדליק.

ספרים נקיים על המדף, לאחר שהעברתי על כל אחד מהם מגבון לח כאילו היו תחת של תינוק.

והתחת שלי, יושב לו בתוך הכסא הישן של אבא ז"ל. אבא.

אני נושמת בתוך כותונת לילה של ילדה בת 15, עם ציור של דובי ורוד. לעד אשאר בת 15.

העניין הוא, שבעוד שבוע וחצי, יתווספו ל-15, עוד 22 שנה.

37 זה פאקינג גיל של מבוגרת. ומה אני קשורה למבוגרת? אני ילדה ולעולם אשאר.

מי המציא את הספירה המטומטמת הזאת? אידיוט מבוגר בן בלייעל.

אני עייפה. צחצוח שיניים, שוב חוט דנטלי, קצת קרם עיניים, קרם פנים ויאללה. לחלום.

קרמים, חלומות, ציחצוחים.

ומחשבות.

הרבה מחשבות.