חצי שמש מנומנמת התעוררה הבוקר חורף מתלבט תוהה, שוקל תנומה אחרונה לפני שישוב על מנת להישאר. שולחת את השמש הפרטית שלי לבית הספר ורגע לפני שאני נכנסת לאוטו לקחת את החיוך הפרטי שלי לגן מוצאת מסר של גשם בכתב של ילד על חלון רטוב של חורף מתלבט: "אמא אני אוהב אותך" ככה. בחופזה הזו של הבוקר, מוצא האושר הפרטי הקטן שלי את הזמן הזה, שנייה לפני שמתייבשות הטיפות והפעמון מצלצל להפוך חצי שמש מנומנמת של בוקר לשמש ענקית וצוחקת. אצבע של קסם על חלון רטוב, עשתה לי הבוקר לרצות למסגר את החלון של האוטו ולהיזכר שזאת, זאת אהבה אמיתית. (וכמו שאני אומרת לך כל ערב, אוהבת אותך ילד. עד השמיים, הירח, הכוכבים, השמש והאינסוף ו...בחזרה.) |