הכעס

TheMarker CafeMAATKAמסע חייהכעס

מסע חיי

פוסטים פופולאריים

אי אפשר לנגן על מיתרים קרועים
27/2/10 | 697 צפיות
אפיזודה חולפת? אולי לא
16/10/09 | 423 צפיות
לאהוב אותי
8/3/10 | 482 צפיות
אין בי את הסליחה
5/9/09 | 400 צפיות
טיפש טיפש טיפש
5/11/09 | 444 צפיות
הכעס
4/11/09 | 489 צפיות

פוסטים אחרונים

לצפייה במסך מלא

הכעס

‎0

תכנים אישיים

0 תגובות יום רביעי, 4/11/09, 15:00

אז זהו כנראה שבתוך תוכי כבר החלטתי שער הרגש כבר נסגר כאן מזמן, אותם זיכרונות שהיו מוקפים בחיוכים מזויפים כבר התפוגגו אל צילו של הלילה, הפחד מהלבד לאט לאט עובר לו אתה מתחיל פתאום להתרגל לישון לבד מתחיל להתרגל לעצמך יותר מתמיד מפסיק לחפש את מי שהיה שם לפעמים כדי לתת לך יד אני פתאום מתחילה להבין איך כל האשליה הזו היתה עוד תקופה עוברת מבחינתי

אני לא מבינה איך לא יכולתי לפקוח את העיניים בהתחלה כשהכל קרה הרגשתי כאלו השמיים נפלו עלי כאלו אני לבד בעולם\

רק משהו אחד כל כך מפריע לי הכעס!!! הכעס לא עובר לי כמה שאני מנסה לדחוק אותו לפינה הוא לא נעלם הוא נשאר שם דבוק ליד הלב שלי כמו גוש שחור שלא נעלם ואולי אני באמת עדיין לא שלמה עם עצמי??? השאלה הגדולה ביני לבין עצמי שאני לא מצליחה לפתור הרי אם אני אחרי התקופה המזעזעת הזו למה אין בי את הסליחה? למה אין בי את הכוח לסלוח ולקבל את הכל משמיים?

אולי האגו הזה באמת לא משחרר את השדים האפילם האלה למרות שתמיד חשבתי שאני בחורה ללא אגו כנראה זו התשובה היחידה שאני יכולה לעלות על דעת עצמי ואולי זו רק שאלה של זמן שהסליחה תבוא? אני אישית לא יכולה להאמין לזה אני יכולה לשכוח אותו אני יכולה לשכוח את הכאב הרגש אבל את הכעס הזה שיש בי את הסליחה לוותר לו על מה שסבלתי בגללו אני לא יכולה לשכוח אני לא יכולה לוותר על זה אני לא סבלתי לחינם!

אני אפילו לא כועסת על זה שיש לו אהבה חדשה בחיים אני לא כועסת על זה שהוא מנסה לעצבן אותי בכל דרך אפשרית אם זה למסור מסרים עקיפים דרך החברה המשותפת שלנו אני קוראת אותו מבלי שהוא יודע אני מרגישה אותו מבלי שהוא מרגיש ואני יודעת הכל

אני מודעת לאינטואיציות הגבוהות שלי ולניתוח המסרים שמתקבלים אצלי וקיבינימט שום דבר מזה לא מפריע לי!! מלבד הכעס

חצי עולם אומר לי נו תשתחררי באמת די כבר הם לא יכולים לשמוע עליו יותר ואני מבינה את זה אבל הם לא מבינים שאני לא מדברת עליו מתוך כאב אני מדברת עליו מתוך כעס וזה מה שהם לא מבינים ההבדל הוא עצום מבחינתי כי אני פתאום רואה את עצמי מחוץ לגופי רואה כמה הייתי חלשה לפני כמה רצתי אחריו בכיתי כמו ילד בן 9 פחדתי לתת לו ללכת תפסתי חזק ולא הלכתי ואולי הוא נבהל גם מזה

כי הוא הרי אמר לי אני לא מאמין שזה מה שקורה לך את לא כזו, אז זה מה שקרה לי יא חתיכת בן זונה אני כל כך רוצה לצעוק עליו כל כך רוצה לומר לו דברים שאני לא מרשה לעצמי לעשות כי זה לא יתן כלום אז חשבתי שאולי באמת אני אכתוב לו מכתב שלא ישלח לעולם.

מצד שני אני מוותרת על זה ואומרת נו טוב לא צריך נמשיך בדרך של ההתעלמות אבל זו בעצם התעלמות מהעצמי שלי אני רוצה לפרוק הכללשבור את כל הצעקה השקטה שלי לומר לו כמה הוא נבלה סרוחה כמה אני שונאת אותו כמה כעס יש לי אליוו כמה הוא לא שווה אותי וכמה שחקן הוא היה והכל היה שקר זיוף אחד גדול וכמה הוא עושה את זה לעוד כמה בחורות ואני לא היחידה שקנתה את החיוכים שלו בשקט ואיך יכולתי ללכת שבי אחריו הרי לא רציתי אותו בכלל איך נתפסתי עליו אולי זה בגלל זה שהוא אמר שהוא ישיג אותי לבסוף איך איך הוא הצליח לכבוש אותי זה לא היה אמיתי??. כל הרגש שהיה לו בלב כל הכאב הזה שהוא סיפר לי כל מה שהוא עבר בחיים אני לא מבינה איך דבר כזה קורה ביום מחליטים שלא רוצים יותר לאהוב היה שם משהו היה שם אולי הכעס הזה מגיע משם??? למה הוא לא יכל לגמור את זה כמו שצריך?? לומר לי אני הולך כי אני לא אוהב אני הולך כי לא בא לי עוד למה הוא היה צריך ללכת ובדרך להאשים אותי לגרור אותי על הריצפה מתבוססת בדם מנסה לתפוס בציפורני השבורות את האדמה שלא אגרר אחריו

לאורך חיי נפגעתי תמיד לא משנה מהיה היה אבל ככה?? בצורה הזו שפגעו בי בחיים לא אסלח על זה אני לא מוותר על הכעס זה חלק ממערכת היחסים הזו אין מצב אני לוקחת אותה איתי ביחד זו כמו עיסקת חבילה הוא בעיני לא קיים יותר האיש שאהבתי כבר נעלם כאלו לא היה אבל הכעס עדיין נשאר

דרג את התוכן: