אני עומדת למולך בין המון אנשים ולא שומעת איש חוץ מנקישות ליבך. ואתה מתעלם , וזורק מבט חטוף ואני בכל דקה נתונה מסיתה את המבט כדי לא להתקל בשלך פוחדת להביט לך בעינים כואבת בתוך פצע אטום כמו שטף דם בתוך הלב

ורוצה לגעת בך , לרוץ אליך, לחבק אותך, לצעוק לך אני אוהבת אותך!!! אנחנו יושבים בבית קפה עם חברה משותפת ואני לא מבינה איך מצאתי את עצמי איתך בסוף הערב. וחושבת פתאום שאלוהים שמע את הבכי בלילות ובאחת השיחות עם בורא עולם נשברתי ואמרתי לו קח ממני את הכאב רק תן לי את האושר כבר אל תחזיר לי אותו. התחלתי להאמין שאולי היית התיקון שלי וכבר ויתרתי עליך

והנה אתה בכל שיר ההדר עומד עם כתר וגלימה כמו מלך העולם ואני יושבת למולך ויודעת איך אתה מרגיש, אי אפשר לזייף את זה

אז אני מזמינה לי כוסית של וודקה כדי לקבל קצת יותר אומץ לא להשבר, לא לבכות, אנחנו מגיעים הביתה יושבים ברכב החדש שקנית

ואני מספרת לך את הדרך שעברתי בשבילי הגהנום הפרטי שלי , אני בוכה, ולא מצליחה להפסיק לספר מה קרה לי אני רוצה להפסיק כי אני יודעת שזה לא עושה לך טוב, ואני לא יכולה. אתה יושב שם בשקט מקשיב לי כמו אז כמו פעם אני שואלת אותך האם האהבת את זו שנכנסה לך ללב  כשלא היינו ביחד, ואתה אומר שחשבת שזו אהבה הנפש שלי עלתה בלהבות כשאמרת לי שהיא הכירה את ההורים שלך רציתי למות באותה שניה. אחרי כל הסיפורים שלי הבנת כמה סבלתי הבנת ולא תבין  לעולם כמה גססתי כמה כל החודשים הארורים האלה חיית בתוך הלב הקרוע שלי .

ואתה למולי באותם עיניים מדברות, אני כל כך מבולבלת אני לא יודעת איפה לשים את עצמי אני לא יודעת איך לתקן את הכל פתאום

אני לא יודעת אם אנחנו חוזרים...

אני לא יודעת אם בכלל איך עושים את זה? איך נוגעים בלב אחד של השניה, איך  חוזרים להאמין?

אני פוחדת פוחדת וזה משתק לי את הגוף מונע ממני לומר לך כמה אני אוהבת אותך

למרות שאתה יודע ותמיד ידעת אבל לא ידעת עד כמה

איך ממשיכים מכאן?