חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
אני שרה!
כמה פעמים בחיים שלכם קפצתם משמחה? נו, אני בדרך כלל מרגישה צורך לקפוץ מעצבים. לפעמים קרה לי שקפצתי מתשוקה. באמת. קפצתי במקום מרוב חרמנות. אבל הכי יצא לי לקפוץ מעצבים. כשדברים פתאומיים ומרגיזים-בטירוף קרו, ולא היתה לי שליטה עליהם והרגשתי שאין לי דרך אחרת לפרוק את התסכול.
ועם זאת השבוע, אחרי שיעור הכושר הראשון שלי בדירה החדשה והגדולה שלי עם המאמנת מיה איל ולפני שיצאתי עם דבורית לצעוד בסערה, כשאני חוזרת לכושר אחרי שבועיים תזזיתיים של בטלה (בטלה מכושר, לא מפעילות פיזית. היו לי ימי ניקיון שכשקמתי לאחריהם בבוקר לא יכולתי להזיז את פרקי האצבעות מרוב כאב) בגלל המעבר, הרגשתי שהאנדורפינים מציפים אותי ופשוט בא לי לקפוץ מרוב שמחה ולצרוח שטוב לי.
הבוקר שעולה מבעד לערפל האור הנהדר שעל העיר נופל הגשם הניתך ציפור מולי דואה כשהעולם נפתח הכל אני רואה
אני שרה רצה לי בים ושרה תזמורת בראש ושרה הרוח מכה ושרה כל כולי שרה בגלל שאתה מקשיב לי שרה תמיד אמשיך כך שרה לעולמים.
להיט מ-2006 של לאורה פאוזיני, הזמרת האיטלקייה הכי מצליחה והכי אהובה עליי, בתרגום מאוד-חופשי שלי. אני שומעת אותו באייפוד ובא לי לשיר ולצרוח ולשמוח שארבע השנים הקשות (אחרי גירושיי) עברו, ונהפוכו, פתאום אני קולטת שזו בכלל מתנה שקיבלתי, כי הן שעיצבו אותי וגרמו לי להרגיש ולחשוב ולכתוב, ולדעת מה אני רוצה לעשות בחיים שלי, וכל הסבל הזה שעברתי עד שהגעתי לאיזון בעצם היה הכרחי, והיום אני פי כמה יותר חזקה ממה שהייתי ועם יותר תובנות. הצחוק החליף את הבכי, ואני מתגלגלת מצחוק כמו שעשיתי תמיד, ללא תלות במישו אחר, וודאי שלא בגבר. אין בי כימהון ולא געגוע למשהו שהשארתי מאחוריי, והשיא היה מפגש מקרי (וחם!) עם הגבר שמסתובב כל היום בעיר כאבן שאין לה הופכין, שהבהיר לי שהמיתולוגיה צריכה להישאר בספרים.
כן, וגם קן הקוקייה נבחר על ידי אתר מאקו של קשת לאחד מחמשת הבלוגים המובילים בארץ בלייפסטייל (מתוך 50 בכלל. למדתי על זה בפוסט של שחר אילן, שנבחר מתוך חמישה בפוליטיקה). שור ברור. לייפסטייל זה אני, שמשלבת בטעם שנאת גברים, שנאת נשים (חדשה!), אהבת חתולים, לקים זוהרים וסקס למתקדמים.
הבוקר טלפנה אליי מישהי שעושה סרט דוקומנטרי על תרבות החיזור בארץ וביקשה לראיין אותי. קבענו, אבל זה הצחיק אותי כיוון שאין כבר תרבות חיזור בארץ. כאילו, היום לבחור להרים טלפון (בניגוד למשלוח ס.מ.ס) זה שיא החיזור! ואם הוא מטלפן אלייך לקבוע דייט שעתיים מראש ולא מסמס בלילה את ההודעה המיתולוגית "ערה?" - זה כבר שיא ההשקעה! כשאני מתעקשת שיקבעו איתי דייט יום מראש, אפילו חברות שלי מתייחסות אליי כאל עב"ם. ואני כמובן לא מדברת על ההיעלמויות שהן עניין של יום ביומו.
 למשל את יוצאת לדייט, היה נחמד - והבחור לא מתקשר. זה סבבה, נכון? זתומרת, לא נורא. לא בנית עליו או משו. אבל אז הוא מתקשר אחרי שבועיים... כאילו כלום לא קרה! או שולח לך מייל ובו כתוב, ואני מצטטת: היי, מהעניינים 'צטער על ההיעלמות, זה לפעמים קורה לי :) החתול השמנמן הסתגל כבר לדירה החדשה? ואז את גם מבינה שכל חיבוטי הנפש של העבר בנוסח: לא הייתי מספיק יפה או לא מספיק רזה לטעמו (או במקרה שלי: יותר מדיי חכמה בשבילו והוא לא הבין על מה אני מדברת, מה גם שלא הפסקתי לדבר...) ממש לא לעניין, כי הבחור עסוק באג'נדתו שלו, ואולי בעוד מישי או כמה, ואת ממש לא אחד המשתנים במשוואה המסובכת הזאתי.
 או למשל פעם, כשהייתי יוצאת לדייט, והבחור לא היה מוצא חן בעיניי - מה שקורה ב-90% של המקרים - אבל גם אני לא הייתי מוצאת חן בעיניו - זו היתה טרגדיה! כי איזה גבר שפוי לא יתלהב ממגניבותי? ואני הייתי נכנסת מזה לדיכאון-המחץ. בחיי! ולא חשבתי על העיקרון הפשוט, שבחור שלא מתקשר חוסך גם לך את השיחה הלא נעימה הכרוכה בדחייתו ובדקלום המי–יודע–כמה של זה-לא... היום כל זה לא מפריע לי.
 פתאום (האמת, זה היה תהליך הדרגתי, אבל פתאום שמתי לב לכך ש)נשר ממני צער היוניברס, צערי שלי, הלוחמנות, העצבנות והקריזה, ונשאר רק ההומור, וכל התקרצצויות הגברים מצחיקות אותי שחבל"ז. מצחיקים אותי כל הסוטים שפונים אליי בעקבות תמונותיי החושפניות וחושבים שאני אחת משלהם ומשתפים אותי בתמונות סאדו - אבל כאלה ממש ממש בטעם רע. מצחיקים אותי הטָמבלים שרוצים אבל לא יכולים וכותבים לי מיילים של כימהון, כשהם אחוזים בזרועותיהן של נשים אחרות (ועוד שואלים אותי "אז מה עושים?") מצחיקים אותי גברים שחייבים מסנג'ר בדרך לטלפון, כי לבקש מספר טלפון של אשה, או לתת לה טלפון, זה כבר צעד שמביע מחויבות שהם אינם יכולים לעמוד בה. רק דעו ששגיאות הכתיב שלכם במסנג'ר הן טרן-אוף נוראי. מצחיקים אותי גברים שמתחילים עם שמונה נשים בו-זמנית ושוכחים למי כתבו מה (בהתחלה זו פנייה סטנדרטית. אחר כך מתבלבלים ושולחים את המייל הלא נכון למכותבת הלא-נכונה). זה כמו שאמרתי למישהי שהיה לה מאהב שכל פעם אשתו תפסה אותם - שגבר שקרן+מפוזר זה שילוב קטלני.
|
תגובות (239)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש לציין את הפוסט הזה מכל הפוסטים והמאמרים הקודמים . גם באיכות כתיבתו העניינית ואשר אינה מפנה אותנו לחכמת האומנות העתיקה או החדשה אלא ישר לעניין. לא לאיזבלה או לפרננדו השם ישכין נשמתם בגהינום.
מעבר לכל הכתוב יש להתייחס בכל הכבוד הניתן והאפשרי לכותבת אשר גילתה בתמונתה כשרונות אשר אינם ניתנים לערעור ושתי הוכחות חותכות לצדקתה. שיר המעלות למיה לו כולן יראו כמותיך בגיל יותר צעיר העולם יראה אחרת רק בגלל העובדה שאנשים ירצו לעשות אהבה ולא מלחמה. אם אני שר בממשלת ביביהו הייתי בוחר בך לדוברת הבית ואז ישמע קולך ברמה והשלום ישרור בכל אתר . אמן ויישר כח.
ואללה את בחורה ממש מגניבה... כיף לראות ולהכיר נשים כמוך! תמשיכי לרקוד את ריקוד השמחה, החופש והאהבה שבתוכך.
זו בדיוק העונה..מיאו מיאו מיאו.
הייתי מקימה ממנה מעון לחתולים עזובים.
סבבה. היום הייתי בשיעור איטלקית והתאפסתי בלי כדורים.
בין השאר למדנו שלזונה קוראים דונה די מָרצ'יפיֶדֶה שזה גברת המדרכה או אשת המדרכה. מגניב, לא?
הנה, אהוד אמיר על חנפנויות הקפה.
התמונה מהממת. ומראה לנו קמרונות שהיינו רוצים לטפס בהם נעלה בהר ורד לבקעה אחר כך נגלוש למערות הסלע. שם נחבא כדוד מגליית וכשלמה מאשמדאי עד שתכלה רעה מלפנינו.
הכתיבה נהדרת . הייתי מקים ממנה שדה תעופה .
אל תהרסי לי עכשיו , תחזיקי מעמד כי אני מצפה לקרוא עוד (:
הלו בננות
יש גם גברים נחמדים, לפחות משחקים אותה ככה תזהרו או שאני אתזז אותכם
יש לי איזו שגיאה תחבירית כמדומני
אבל אני מסטולית מעייפות סליחה !
תיזזו = מילה כוללת לכל המחדלים
.
ובטח שזה דבילי להעלב מעלובים
והכי דבילי לבזבז עליהם אנרגיות
זה באופן כללי מה אני אומרת לכל הבנות
הערה:)
בטוח שיש גם בנים נחמדים הוגנים ולא עלובים
היכן שהוא על הקשת בענן
חחחחחחחחחחחחחחחחח
סתאאאאאאאאאאאאאאאאם
לילה
לך ולטופי ולאמה גם:
הם לא תיזזו אותי מעולם, אבל הם העליבו ופגעו והכעיסו והעציבו אותי, והתקופה הזאת עברה. בכלל, אני היום לא כל כך עליבה והרבה פחות פגיעה ועציבה או כועסת. גיליתי כמה דבילי להיעלב מעלובים. חלאס.
חל שיפור . מלימודים לחינוך . וזה טוב. התמונה האחרונה מציבה אותך בשורה הראשונה. מי יעמוד בפנייך. יין טוב ומשובח. ומי הגבר אשר לא יצפה לדייט עימך? חצי מלכותי תמורת לילה אחד .
זהו זה מה שקשה איתם שהם ילדים ומתיילדים
לתנק את טופי זה טוב
שכחתי להוסיף את המוצץ
אבל זה לגבי התקופה האוראלית שלי:)
אבל רק שתדעי מיא שכל מה שרשמת באחת התגובות האחרונות שלך
שלא אצטט אבל אסכם זאת במילה אחת
את לא מסכימה יותר שהם (הגברים) יתזזו אותך
וזה בדיוק מה שאני אומרת לכל הבנות תמיד
חחחחחחחחחח אהבתי את תמונות היניקה
ובאמת גמני חושבת שגברים תקועים בינקות שלהם
הם לעולם לא מתבגרים
אך לא לדאוג: <במקהלה> אנחנו אוהבות אתכם גברים
אבל רק בתנאים שלנו
אני בכלאופן !
אגב אני תקועה בתקופה האוראלית עם כל המשתמע מזה
והמבין יבין או נכון יותר המבינים יבינו
:))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))
נשמע תענוג
גן עדן
אלא אם כן זה מצב כזה.
תינוקות???
אממממ את מתכוונת שאנחנו הגברים היינו מסתקפים בהנקה לכל החיים?
רעיון לא רע דווקא
ביחד כמובן, בצפייה בספורט
:)
למה אצלנו הגברים זה בעיה...?
את לא מתארת לעצמך כמה חוויות רגשיות וטישו עוברים אצלנו מצפייה בספורט...
אצלי זה יעבוד, ועובד, כי אני לא מתכוונת לחכות יותר לבנזוג ולעשות אודישנים לתפקיד הבנזוג. אני משתמשת במי שטוב לי ומושך אותי - וזו לא צריכה להיות יזיזות ממושכת. תמיד יש לי חיזורים וגברים וסקס, ויהיו, ואת היחסים הנורמליים, עם האנושיות, אני מקיימת עם נשים.
אני חותמת על כל מילה שלך, כרגיל - ויותר מזה, הרי הצעתי לך כבר בעבר להראות לך את הפוסטים שלי לפני הכתיבה כדי שתכתוב להם את התשובה הגברית החכמה, ושנעלה ביחד (וסירבת) זתומרת שאין לנו ויכוח ממש. אפשר להגיד בהכללה, שלאנשים טובים והגונים ומלאי רגש, שמוכנים לנתינה, משני המינים, אין סיבה להיות עם, להכניס לחייהם, אנשים קרים או מחשבנים, או נצלניים, או בוגדניים - שוב, משני המינים. אני פשוט לא גבר, לכן אני כותבת על גברים לא על נשים.
אני אוהבת גברים ונהנית מתשומת לב גברית אבל לא בכל מחיר. למשל לא במחיר של להיות הפילגש, או אחת מכמה, או אשה-רק-לזיונים-אם-יש-אשה-אחרת-שהיא-הדבר-האמיתי, או במחיר של הקפצות והתאמת עצמי אליו, או במחיר של כל זילות אחרת. אני צריכה להרגיש נחשקת ומחוזרת, וכל זה בזכות עצמי, כי אני היא המושכת, ולא אחת מגדוד שמחזרים אחריהן, בבחינת שלח לחמך על פני המים. ובהתקיים כל התנאים האלה, אני מוכנה סתם לסקס בלי שזה יהיה 'האחד'. אה, והוא כמובן צריך למשוך אותי. מאוד.
תקופת העלבון שלי עברה. נעלבתי וכעסתי והתמרמרתי מהמצב - אבל היום אני חושבת: רגע, איך אפשר להתנהל במצב העניינים ה'שוקי' הזה מלשון שוק בשר, בג'ונגל הזה, ואיך אני יכולה להתנהל, בלי לוותר על הצרכים שלי ועל הרגשות שלי. וזו המסקנה שאליה הרגעתי - לקחת מגברים את צרכי הגוף ומנשים את צרכי הרגש. זה נראה לי סבבה לגמרי. ולוותר על הפנטזיה של בנזוג אחד שיתאים לי מכל הבחינות ויספק את כל צרכיי ומאוויי. לכם הגברים זו קצת יותר בעיה, כי אתם לא ממש מסוגלים למלא זה לזה את צרכי הרגש... אבל אני מסודרת.
זה לא יעבוד הפתרון הזה שהצעת.
יזיזויות לעולם לא מחזיקות מעמד ומסיבה: נכון, היזיז/ה פותרים לנו את הבעיה הפיזית של חרמנות, אבל שום שיחה עם חברה-הכי-טובה לא תהיה שווה, נפשית, לאותה שיחה בדיוק עם גבר שגם אוהב אותך (ואני משתמש במילה "אוהב" בליברליות.)
והאמת? אולי אני מדבר פה בשם עצמי, כנראה שכן מפני שמסביבי אני שומע על קשרים יזיזותיים כל הזמן, סקס שאין בו מעבר... לא יודע לומר לך. היה לי, נהנתי, עובדה שהפסיק.
בדיוק לפני כמה ימים דיברתי על הנושא עם חברה לעבודה. היא אמרה לי משפט נורא חכם: "תל אביב היא סוג של עיר מעבר: כולם מגיעים לשם כשהם צעירים כי היא העיר הכי מאאאאגניבה, נשארים שם כל עוד שכיף ובורחים למקומות יותר סולידיים ברגע שהם נרגעים." כשזה הטיפוס... נו, העיר מהירה, זמנית ומגניבה וגם חיי האהבה, אה סליחה, הסקס זמניים, מהירים וחסרי ייחוד. "אכול ושגול כי מחר צריך להחליף בת-זוג."
ולבסוף, זה לא נכון שכל דבר נעשה מתוך אגוצנטריות לשמה, מתוך חוסר יכולת לראות אותך, הבחורה, כבן-אדם.
לפעמים יש קצרים בתקשורת. לפעמים מה שלי נראה כבדיחה מוצלחת יכול לשלוח אותך עם סכין לעבר הגרון שלי.
אבל, שוב, אותם מקרים שכן עונים להגדרה של אגואיסטיות נטו... העיר מהירה הרי, לא? גם הבחורות.
וביננו... אני שוב אומר: אתן משתפות פעולה. כשיותר קל להשיג סקס מאשר גויאבה ב-AM:PM למה בדיוק את באה בטענות אלינו?!
וממש לסיום... תחי המהפיכה העאלק-פמיניסטית!
תאמיני לי, מניסיון עגום... יותר ויותר בחורות מתחילות להתנהג בצורה "גברית" (ואני בכוונה שמתי מרכאות מפני שאני לא מאמין שזו התנהגות גברית, זו התנהגות בהמית, מגעילה.)
חבל.
אז זהו, שלאחרונה השתרשה המחשבה בקרב חברותיי למגדר, שהם לא חארות בניזונות וזבלים - אלא שהם פשוט מוגבלים, מסכנים, אטומים, לא מבינים, מעוכבים וזקוקים מאוד להבנה, לליטוף ראש ולהכלה - אי לכך אני אומרת - שמצד אחד אני מסכימה שלא כל מעשי הג'יפה נעשים בזדון - פשוט מפני שאין להם אפשרות לראות את הזולת כאישיות בפני עצמה שראויה שיגלו כלפיה זדון, הם יותר מדיי אגוצנטריים בשביל זה - אבל האטימות שלהם לצרכי נשים, למה שטוב לנשים (לא שיזיינו להן את השכל שהן מדאימות ואחר כך יזיינו אותן ולא יטלפנו אליהן יותר. זה לא טוב) פשוט הרסנית וזוועתית - וצריך להתרחק ממנה ולחפש את מתי המעט הטובים - ויש כאלה - ולהיות רק איתם - ואם לא, אז לא. כלומר להסתפק במין בלבד, כשזה מוגדר וברור מראש שזה ככה, ואז אפשר גם בתנאים שלנו (לי יש תנאים מפה ועד הודעה חדשה), ואת יחסי ההבנה והאמון והחברות לקיים עם נשים.
ואני שמחה שבאת. התגובות שלך תמיד תמיד מעוררות מחשבה ודיון - גם אם לא נורא אופטימיות...
אין תמונות
אמרתי לך פעם, ונדמה לי (שזה אומר שאני בטוח,) שהייתה ביננו הסכמה: כל עוד חברותייך למגדר שהן קצת פחות אסרטיביות וקצת יותר "כבדות" ממך ימשיכו לאכול את הקש שחבריי למגדר שהם קצת, הרבה, יותר בני-זונות, מנייקים ובאופן כללי חארות של בני-אדם מאכילים אותן, את, מצד הנשים, ואני מצד הגברים נמשיך לסבול.
הבעיה היא שאת ואני לבדנו לא יכולים לשנות את העולם. לפחות לא עד שנגייס לטובתנו את אריק אינשטיין, ונדמה לי שגם הוא כבר הבין שזה לא כזה קל.
פתרון? "פתרונות זה מחלקה שלוש, בסוף המסדרון שמאלה ואז ימינה, חלון ראשון מימינך, עשר קומות למטה. הוצאות ניקוי מדרכה יושתו על שארי-הבשר." אין לי פתרון. אוכלים את כל הזבל הזה (שלעומתו מה שהם אוכלים שם בהשרדות זה מעדני גורמה,) ומקווים לטוב.
(ובלי קשר, מזל טוב על הבחירה. קולולוש.)
הרסת אותי עכשיו -
אנשים כותבים בדה מרקר קפה במטרה לקבל תשומת לב??? מזעזע! מאיפה הגעת לרעיון הזה?
והם מקבלים? זתומרת - אנשים כותבים ממש שטויות איומות ומקבלים שלל "אהבתי" ו"ריגשת" ו"תודה שאת/ה"? לאאאאאא.
(וואלה, שמונה, אני חייבת לקחת את הכדור שלי.
שיט. אני כבר לא לוקחת כדורים. מה יהיה?)
טוב, תודה. אני באמת משתדלת ואשתדל. ותודה שקראת.
את מוכנה לפרט? מדהימה ביופיי? מדהימה ברזוני הכחוש? מדהימה בשערי מלא-הברק (כבר התבקשתי למסור את שם הספר שלי)? בגבותיי המרוטות בטעם (מרגריטה, היכנסי לכוננות)?
סתם, סתם, תודה.
תודה בהא, תמיד שמחה לראות אותך.
הי מיא
בדרך כלל אין לי סבלנות לקרוא כיוון שאני מוצא כאן אנשים שכותבים במטרה לקבל קצת תשומת לב
ואת כותבת ענייני וחינני ז"א עם קריצה.
אהבתי ומצפה לקרוא עוד
את אישה מדהימה.נקודה!
תקפצי כמה שאת רוצה וכמה שיותר גבוה , מגיע לך דירה חדשה ויפה ,ואת יותר ויותר נראת יפה .אם בקרה אצלך בדירה השמחה , אז שלא תעזוב אותך לעולם .תמיד אוהב לקרוא המילים שלך .הן מלאות אומץ וכנות ,בשילוב של הומור .
אם היא נכנסת לקריז שתיקח קצת הרואין
אני בדרך כלל קופצת משמחה. ואין כמו קצת אנדורפינים בשביל לשמוח. למשל קצת אנדורפינים אחרי הקפת הכנרת. ברולר :)
התמונות הקופצניות שלך מצויינות! וגם סוס-העץ שברקע :)
בלי קשר לקרבות... אני מניח שאת כבר הבנת שאני לא בקטע של מלחמות וירטואליות... הקליפ שהיא העלתה משעשע להפליא
גם אני לא מתקרבת. בחיים אני מתרחקת תמיד, ובווירטואליה למדתי בדרך הקשה. בין השאר מלחמות הקפה לא מעניינות במידה שאין לה שיעור. זזתי הצידה. וגם הגבתי בשיא החום והנחמדות לאותה חתולה על פוסט יפה ונוגע ללב שהיא כתבה פעם, וכיוון שענתה לכל המגיבים פרט לי וניחשתי שזה קשור איכשהו לקרבות זין בזין (זיתים בעגבניות) של הקפה, זזתי משם לחפש לי את הזין שהיה חסר לי - כמאמר הגששים (לא, לא אלאה מלצטטם).
אני מפתח יכולות בועתיות להפליא... לא רוצה להתעצבן, לא רוצה להתקרב למי שיעצבן אותי, לא משתתף בדיונים על נושאים שלא בא לי, לא בחיים ולא בקפה, זז הצידה בכל מקום שיש בו אנשים עם אמונות נחרצות... ואני לא בדד, מסתבר שעדיין יש לא מעט אנשים מסביב שאפשר ונעים וכדאי לדבר איתם
טוב, מגיע לי מז"ט, גמרתי לערוך את ספר סן פרנסיסקו של לונלי פלנט בעברית - הולכת לישון.
לילה טוב חיים!
כן כן... מלא אור ואהבה... ומלאה הארץ רוח וצילצולים.... לדעתי אלו מתחלקים לשרלטנים (רובם), לכאלה שמחפשים תרוצים לעצמם למה הם לא עושים משהו עם החיים שלהם, ופה ושם לכמה אנשים טובים ותמימים שנסחפו על ידי הרוח החזקה. שיהיו בריאים כוווולם... אבל רחוק ממני
היום רכבה עליו נגה המקסימה.
(האחיות שלי לא קיבלו אותו - אתה תקבל?)
לא, לזה יש פסיכים אחרים. הנה, תראה מה טובי כתב בדיוק עליהם.
עזבי את כל הבולשיט
אני רוצה את סוס העץ
:)
אמיר
אני מקווה שאת לא מתכוונת להתפתח בכיוון של משיח (או משיחה) חדשים ולהפיץ את דבר האל שמדבר רק אלייך... או לחילופין להשכין שלום בכולם (אה, סליחה, זה הג'וב של מלכות יופי)
זה מה שנקרא בז'אנר המיקצועי "אילוזיה של גרנדיוזיות"
ברור שקומדי!
רק שאנשים פחות מתעכבים על מה שקומדי בחיים. כל הזמן נתקעים בטרגדי, בלי לשים לב שבעצם גם מה שטרגדי במקרים רבים די קומדי במבט מבחוץ. או יומיים אחר כך.
טרגדי? אז גם קומדי?
לא מאמינה.
הוא ייצג את הדפוק
הכואב והמקופח שיצא
מהשכונות ונגע בתהילה
רק שהוא עצמו לא האמין
בזה,טרגדי[כפי שאמרת]
כמו בטרגדיות היווניות.
טוב, לא נשכח שרבים מהשירים לא הוא כתב - אבל חלק כן, ועברתי הבוקר על כל שיריו (בחיי!) וקראתי אותם כדי לדייק במה שאני כותבת (אני לא אוהבת לברבר, בניגוד לכמה שכן...) ואכן גם בשירים שהוא כתב חוזרים אותם מוטיבים, כך שמי שכתבו לו ממש דייקו באווירה ששיקפו.
העניין הוא שהוא שימש פה למגזר שלם של אנשים מתוסבכים, שבויים בנפתולי חיים שלא ממש יכלו לצאת מהם, במוסכמות, בנורמות שבטיות, בפשע, בסמים, בשכונות, בחוסר השכלה, בחוסר משאבים אחרים, בעוני. הוא לא איזה טיפוס מתוסבך ששר את עצמו. הוא עורר הזדהות רבה. וגם לנו, המרופדים, יש רגעים כאלה של דאון ושל דאונים ברבים, שבהם באמת הכל נראה דרמטי וטרגדי (כמו ששמעתי אומרין היום במקום טרגי. בחיי!)
כן, נכון, נכון.
אבל אתה יודע, אני בניגוד לך אשה - אז אני תמיד אחשוב שאילו הייתי חברה שלו הייתי מצליחה לשנות אותו ואת הגורל המר שלו...
(וחוצמזה ראיתי שקודם הקישור לבחירה של מאקו לא עבד אז תיקנתי. זה מצחיק מה שהם בחרו שם לצטט ממני)
זה גלוי לעין שהוא סבל
מדימוי עצמי נמוך
ואין ספק ,שבמאפייני
שיריו,חיים צודק
ניכר חוסר האמון
ותחושה שהוא על במה[הפרעה נרקיסיסטית].
והכשלון שהוא חווה
במציאות מגמילה ומהסתבכויות
שלו בעולם הפשע,
מגבירות אצלו שירה
עם מאפיינים דרמטיים מאוד
ברור, אבל כפי שאני מזכיר בפוסטים שונים (כולל שלי), ההתנהגות היא פונקציה של הביולוגיה הבסיסית ושל ההשפעה של הסביבה על הביולוגיה הזאת. דיי סביר שאם זוהר היה גדל בסביבה שונה אז דברים אחרים היו מתבטאים. בכל אופן האיש היה זמר נהדר עם קול ייחודי אבל לא ממש מישהו שהייתי רוצה להיות חבר שלו.
ושוב מהזווית הסוציולוגית ולא הפסיכולוגית
:
זה גם נורא אופייני למעמד נמוך ולחיים במסגרת של רשת חברתית צפופה (איפה אילן תלמוד - מר רשתות - כשצריכים אותו?) - שהכבוד משחק תפקיד נורא נורא חשוב. לא הכאב הפרטי שלי, אלא הלעג של החברים. היא דרכה לי על הכבוד, הזונה!
ואני עדיין תומך שבתוך מגוון ההפרעות המרכיב העיקרי היה הפרעת אישיות גבולית, וזה גם המרכיב שהשפיע יותר מכל על איך שהוא ניהל את חייו ומותו.
הנה שתי דוגמאות בולטות מהשירים: (1) אין אנשים אמיתיים, כולם שקרנים וגם אני (2) מה שקשה בזה שהלךת זה שהחברים לועגים לי...
אדם נולד שחקן
אמרו את זה מזמן
הוא משחק ומעמיד פנים
והעולם במה כאן לכולם
ואנו אנו אנו שחקנים
ומיני אז כבו עיני
כל עולמי חשך עלי
כי לעגו לי ידידי
טוב לי מותי מחיי
אנה אלך אנה אברח
איך אתנחם איכה אשכח
איכה אשכח
בעיקר מה שחזק כאן שהמוח רץ....
הנה המלך בשיר שאני הכי אוהבת, מה לך ילדה.
אין שיר שיותר מבכיא אותי מזה.
בעיקר מפני שלא כל כך רלוונטי על מה הוא חלם ועל מה הילדות שהקשיבו לו חלמו, כשכל החלומות האלה נכזבו.
וגם מפני שזה שיר שמפגין את יכולת השירה הטבעית הפנומנלית שלו, כשהוא מפלרטט עם המוסיקה.
זה גם נורא אופייני לאנשים שגדלו ושחיים בזבל - לחלום, לשגות בחלומות ובפנטזיות, כי המציאות זה לא דבר שהם יכולים להתמודד איתו. תמיד תמיד כשאני מקשיבה לשיר הזה אני חושבת על כל המכלול. על הבריחה הזאת מהחיים לחלום, לכל מה שחלום מייצג.
עצוב.
קטגוריית מיא עשת לזיוני שכל קוסמופוליטיים-בי-לטרליים-שיטיים-מגניבים?
מתאים לי!
היתה לי התכתבות הזויה אתמול עם עלם בן 28. אני עדיין חוככת בדעתי באיזו מסגרת לכתוב על המפגע. כמובן ללא אפשרות זיהוי. ואני כל כך כל כך מקווה שהבנים שלי לא יהיו כאלה, הלוואי אמן. זתומרת החינוך שלנו לגמרי לא כזה. רק שהחבר'ה לא יחנכו אותם, כמאמר הגששים בקרקר נגד קרקר.
ואל תפגעי בקודש הקודשים - ביגוד והנעלה מצ'עמם? נבר!
תודה, נשמה. ומה עם התמונות מהטיול לגולן?
אם כבר מדברים על זוהר ארגוב על שלל הפרעותיו, איך אפשר לשכוח את שיער המניה-דפרסיה האולטימטיבי "יום יום", עם מילים כמו
יום יום אני הופך מחומר לאבק
יום ראשון שחור
יום שני אני זורח
ויום שלישי כוכב חדש
שבו אשכב על הגב
אתהפך על הבטן
והמוח רץ
עזבי אותך מביגוד והנעלה... מצ'עמם.
אני אומרת תמשיכי עם מה שאת עושה.
את עושה את זה לא רע בכלל.
אולי בשנה הבאה יבחרו אותך לרכב או לספורט או לתרבות רַחְמָנָא לִצְלַן
מה כ'פת לך.... לצבור קטגוריות.
אולי ביום מן הימים אפילו ימציאו קטגוריה על שמך...
--- ואז גם אני אוכל להתמודד.... חה! ---
פוסט שמח ומשמח :))
ברכותיי מיא:)
יופי של תמונות הללו עם הבוקסים והקפיצות
דש דשון לטופי ולאמה גם
לילה טופ
שטוטית_משוטטת
יגאל בביוף HERE I COME...
נפלאה ויפה כתמיד
לא סתם נבחרת לאחת מחמשת הבלוגים המובילים בלייף סטייל וכו', עכשיו ספרי כבר, נו מי הספר שלך בובה :-)
זוכרת לפני כמה חודשים ישבנו לקפה ודיברנו על זה???
שמחה שהגעת למקום הנכון סוף כל סוף.
קוראים לזה - איזון!
?
תודה רבה. אני גם משתדלת להיות כנה. זה הכי חשוב לי.
מגיע לך
יצרתית שווה ומוכשרת
רוצה החלפות?
יש לי נגריה להציע
אגב, יש אצלי עכשיו רעש בלתי נסבל מבחוץ, נהי וילל, ואני מאוד מתעצבנת, אז אני אומרת מה זה? מה זה? הבכור עונה לי: בית כנסת אמא, שישי, שרים זמירות, יהודים, את יודעת.
תפסתי את החלסטרא, בחיי. רק זה חסר לי עכשיו, בית כנסת על יד מרפסתי המהוללת. כנראה משמיים שלחו לי את העונש הזה.
אפשר, אם מודעים לכך ולא מאפשרים לסנטימנטליות לשתק מפעולה, לא שוקעים בהלך רוח של מה שהיה הוא שיהיה.
ואי אפשר להיות סנטימנטלי של עכשיו
ואפילו שחולם עתיד
בלי הכימהון לעבר
בלי שזו תהיה קללה
?
אתה יודע חיים, אני שמעתי את זוהר לראשונה כשהייתי בגיל ההתבגרות שלי - והקול המאוד מאוד מיוחד שלו, שלא קם לו שני עד היום, כימהון-נונשאלאנט נקרא לו, עם המאוואלים והסינקופות, שהוא משך את סופי המילים, פשוט נכנס לי ללב. בדד - בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום - זאת השורה שדיברה אליי. זאת השורה לחולי הדיכאון באשר הם. לכל מי שנמצאים בבור השחור. עזוב בחורה. עזוב בלעדייך אני חצי בנאדם בלעדייך אני בעצם כלום - שהוא בעיניי שיר מצמרר והמנון הגברים המכים, אני קוראת לו - אבל כשאתה לא רואה אפילו קרן אור אחת - זה הביטוי האותנטי ביותר של הדיכאון. והוא היה משורר דיכאון אמיתי. לא סתם עשו אז הגששים את פסטיבל שירי דיכאון: בוכה אני כעץ עזוב...
שירי הכימהון של היום מהדהדים את שירי הדיכאון של אז. ובעצם בכל השפות יש שירי דיכאון, ובעיקר בתרבויות הים התיכון, מההפאדו הפורטוגלי ועד שירים טורקיים. גם הרוסים חזקים בדיכאון, בעצם, וגם הלטינים הדרונמריקנים. הם אפילו מחבקים את הדיכאון שלהם. כמיהה, ערגה וכיסופים - השילוש הקדוש למשהו בלתי מושג, טמיר, נחבא מהעין ומהלב - זה הלך רוח שאפשר להבין אותו. הוא מאוד מאוד ספרותי ורגשי. מאוד לא מציאותי וארצי. למה יש לי אלרגיה אליו? כי הוא מאוד מתקשר עם ראיית עולם פטאליסטית - של מה שיהיה יהיה, והחיים כבר יטלטלו אותי ויקחו אותי לאן שיקחו, ובעצם לכן מה שקרה וקורה לי לא ממש תלוי בי ולא באשמתי או בזכותי... ואמונה בגורל (אכזר יותר ופחות) וזה ממש סותר את כל כוח החיים שבי, את הרציונליזם, את הרצון והיכולת לשנות, לבעוט במה שיש ולשאוף למה שרוצים.
לפעמים תופסים אותי געגועים למשהו בלתי מוגדר, ועוד יותר מזה אני סנטימנטלית לאירועים שקרו בעבר הזוהר שלי ולאנשים שעברו בחיי. המוסיקה שאני אוהבת היא סנטימנטלית, הספרות (פיליפ רות, פרימו לוי, אייריס מרדוק), הקולנוע (ללוש, פליני, טריפו, רנה) אבל לדעתי זו קללה. גם הזקנה הופכת אותנו סנטימנטליים - בספרים של פיליפ רות אהובי אני רואה את זה מספר לספר.
סתם, כמה מחשבות על האלרגיה שלי לכימהון. לגעגועים לעבר שכבר עבר ולגעגועים לעתיד הבלתי מושג. צריך לחיות את ההווה ולחיות טוב ובעוצמה. לא לקשקש על אאבה שאיננה. כך אני חושבת וכך ניסיתי ואני מנסה לחיות.
נו באמת, רוב הז'אנר של הזמר המזרחי בישראל מורכב משירת כימהון גברית... "לא יכול בלעדייך" "בלעדייך אני כלום" וכו' וכו'. הנה אחת הדוגמאות היותר אהובות עלי, שיר הדיכאון הקלאסי
בדד, במשעול אל האיןבדד
, בנתיב ללא כלוםבדד, עם הזמן הבורחוהזמן לא שוכח להציב את הגבול
בדד, בלי כף יד מלטפתבדד, ללא שכם ידידבדד
, כמה טוב לא לדעתשידך כבר נוגעת
בידו של אחר
בדד אלך גם תפילה אין לי
בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום
בדד אלך גם תפילה אין לי
בדד בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום
בדד, כמו השמש אנדודהבדד, במדבר הלוהטבדד
, גם דמעות הן רק הבלשיר מזמור אין לסבל
שיר מזמור של אילמים.
וואו...
או באמת וואו!!!
שהרי זה פוסט שקשה להשאר אדיש לידו....
יושב לי ב"סן פרנציסקו על המיים" ( האמת שמעט דרומית ללוס אנג'לס- אם בגאוגרפיה כך כך חשובה... אבל על זה אין שיר...)
והיות וטרחת להציץ לי בעמוד (השד יודע למה???) אפילו עכבר כפר שכמוני
לא יכול להתעלם... מה גם שיש לי עוש שעתיים "להרוג" לפגישה שלי... (פגישת עבודה--שלא יהיו טעויות!!)
אז - חביבתי -- "מין הים הכללי --וטיפה משלי"!!!
אתחיל מסיסמאת החיים שלמדתי מאבא שלי ולאחריו "דפקו לי אותה בראש " כל ימי שרותי הצבאיים -- (שלא הסתיימו עד היום - למרות השיער המאפיר/מלבין...)
כי -- רק המעז -- מנצח!!!
עכשיו כמובן נותר לנו רק לסמן המטרות - שלא חו"ח ננצח במערכה הלא נכונה....
ומדמה לי שאת חיה עמוק בדרמה ה"תל אביבית" ... לא כל הגברים שקרנים!!! רק חלק...
ומרבית השקרנים עסוקים בקשרי שקרנות עם נשים הנכונות ומוכנות ומשתפות פעולה כזאת או אחרת עם השקר.... מה שעושה אותנו דיי שותפים לדבר עברה....
כנראה שזה חלק מהטבע האנושי...(או הבלתי אנושי--תלוי בזוית ההשקפה...)
ולעניין הקפצנות -- על מנת לשפר תוחלת החיים ואיכותם וממרום גילי ונסיוני (אני מנחש שיש לי איזה עשור או קצת פחות --"פור" עלייך)
אני ממליץ בחום שתקפצי הרבה יותר משמחה , תשוקה וחרמנות!!!
והרבה פחות -- מעצבים!!!!
זה לא כל כך בריא ללב!!!
ועל המרשם הנ"ל שנתתי לך בחדווה אנושית טובה ומהלב - (בזכות הצצתך כמובן)
אינני מבקש דבר וחצי דבר -- מהלב וברצון!!!
ליל מנוחה מלא מחשבות חיוביות וללא כל עצבים!!!
תשאירי את זה ל"מרוקאים" ...
הנה, כזה למשל. מצאתי בשנייה. אכן, תמונות קשות.
כולנו משפחה...אחת!
:-)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))
מישהי ביקשה שני משופמים???
בבקשה:)
חלילה לי מלהאשימך בשנאת נשים. אני עוקבת אחרייך מן הצללים וקוראת גם את התגובות, ולכן אני יודעת. אבל באמת לא הבחנת ברבבות משוררי הכימהון כאן בקפה? למה להפלות? ככה יפה?
אמנם בהכללה גסה הסגנון מעט שונה ואצל רבים הכימהון חודר לעומק ומפיק גניחות תשוקה ותודה, אבל היצירה מחולקת לשורות קצרות ולפעמים אפילו מנוקדת.
וברכות על הדירה החדשה ועל האושר המחודש.
קנאה? אני? בך? במשגיח? חסר לי האזור הזה באונה הפרה-פרונטלית
ואיך אכתוב על לקים כשאני שמה רק לק שקוף? הצבעונית שביננו זו את, נשמה
ועוד משו: מילא שאת לא נבחרת, אבל מה יגידו משוררות הכימהון מרובות הכוכבים? נניח שלאנשי מאקו אין מוח, אבל אין להם גם לב?
חחחח - קנאת סופרות תרבה חוכמה.
אני מתפלאת עלייך אלומית. לו היית כותבת על לקים בטוב טעם ועל בחורים דפוקים שלא מחמיאים אלא בחליבה מאסיבית ולעומת זאת דורשים שתבשלילהם ארוחה חמה של שבע מנות - לבטח היית נבחרת. בכך שבחרת לך את התחום הכל-כך לא חשוב ולא מהותי לחיינו כמו המוח האנושי גזרת על עצמך גלות מהרשימה הכה-נחשבת של האתר הכה-נחשב מאקו(מי?)
ברכות על פרס הנובל ללייפסטייל. סליחה על הבורות, אבל מה זה אתר מאקו ועל-סמך איזה קריטריונים נבחרתם את ואילן המשגיח, ומדוע אין קטגוריה "בריאות ומדע"?כלומר איך זה ש"נפלאות התבונה" לא קיבל פרס ישראל, מה לשופטים אין מוח? ולמה שונאים את השוויצרים?
אני חושב שפחות הבינו אותך מאשר יותר הבינו ;-)
ככה זה, מה שבא בחינם שווה חינם אומרים ...
ומי שרוצה לחיות בשקר שיבושם לו.
למה? אני נותנת בחינם טיפים לעם, כהרגלי.
קודם כל בשביל זה אני כותבת, לעורר אנשים לחשוב. שנית, מהכתיבה שלך אתה דווקא מצטייר לי מאוד רציני ובנוי לקשר. פשוט קשה מאוד היום למצוא התאמה. כולם עסוקים בחיפוש עצמי, ועד שבנאדם לא מוצא את עצמו, קשה לו מאוד לבסס קשר עם הזולת. ועוד קשה פי כמה וכמה למצוא קשר שיוביל למשפחה, כי אז באמת תולים במיועד/ת המון ציפיות - גם משיכה, גם עניין, גם שמחת חיים (כדאי, לא להיתקע עם טיפוס דכאוני לשארית החיים), גם תחומים קרובים ביניכם, גם רצון להתמסד ולמשפחתיות... זה ממש המון וזה קשה.
הסתבכת עם עצמך מה?
טוב.
אז לא בזבזנו כוכב לשוא.
הו... קודם כל תודה :)
למרות שהתגובה לא ממש הצחיקה ;-)
הלוואי וזה היה הקושי עדיין... האמונה שיש אחד/ת. רחוק מזה.
אחרי שיודעים שאין (קצת כמו שזה לא ממש קיים בדת :), ואני יודע כבר די הרבה זמן, רק אז הקושי מתעורר... שהרוב ממש לא חושבים כמוך ומאמינים שיש, שהעולם עסוק בלהסביר לי שאני לא מבין כלום, ושאם אני חושב שכן אז אני ממש "לא רציני / לא בנוי לקשר / לא מחויב / לא זוגי" ובלה בלה בלה...
ממסגרים אותך מתוך העולם של הנורמה.
זה מאוד טוב לדעת שכמו במטריקס רואים את התמונה הכוללת באופן מפוכח... אבל זה מאוד לבד.
אתה באמת חושב שבחיים מישהו מעז להפריע לי באמצע?
מה? שתף, שתף. אתה מזהה את עצמך עם סוג מסויים? לא השקרן+מפוזר, נכון? אני למשל, כשאני משקרת, וזה לא קורה לעתים קרובות אלא נדירות ממש, אבל השקר שלי יהיה סגור מכל הצדדים ומתואם עם כל הנוגעים בדבר. אני בחיים לא אשקר שקר טפשי שאפשר להפריך בשנייה.
אני מרוב פרנויה, גם כשפנה אליי מישהו ממאקו בדמות בובה אפורה ובישר לי על היבחרי וביקש כמה מילים אישיות - לא עניתי לו כי חשבתי שהוא ממציא והוא עוד איזה נודניק, ובאמת חשבתי שזה תירוץ מקורי להתחיל איתי...
ולרקוד מאושר - כתבתי קודם בתגובה לפריקית שהכי כיף לרקוד עם כלבים. אבל עם בעל זה גם בסדר...
איזה כיף. מתברר שאני יודע להאזין יופי גם בכתיבה. עובדה אמרתי משפט אחד ובתגובה קיבלתי את כל הטקסט הזה ובכלל לא הפרעתי לך באמצע. רק ישבתי והסתכלתי בעיניים מכילות.
קודם הסוטים יוצרים קשר אם כולם, אבל אין ספק שהתמונה שלך ברחוב תגרום להרבה יותר גברים לצור איתך קשר.
תרבות חיזור באמת אין כאן, טוב במדינת ת"א כי מחוץ למדינה הזאת יש הרבה חיזור.
ולרקוד מאושר- בוודאי, כל הזדמנות. יש לי אפילו ריקוד אושר ושירו אושר משלי. ולשמחתי בעלי משתף איתי פעול והוא רוקד איתי באושרי :-)
שרק ימשיך ככה! תודה!
פרקט או לימינציה?
ותזהרי עם התשובה.
אם את חושבת שתאכזבי אותנו- מוטב שתשקרי.
מיא תודה להתיחסותך אצלי לתגובתה החכמה [כרגיל] של תמי
וגם אני הלכתי בעקבות הפוסט הזה,מהסקרנות, מה היה אצלך
ב-2007
תקשיבי זה מצחיק גם השיר וההומור זה הומור, אולי השתבחת
רוב המגיבים לא מוכרים להוציא כמה שנמצאים פה גם היום
וזה היה כמו פגישת מחזור. וקבלת המון אהבה בפוסט ההוא
תענוג.
התמונה שלי,
לבלבל את האויב זה לשים תמונה של גבר שאת אישה, ההפך נותן תוצאות הפוכות.ממליצה לך לקפוץ על חבל
ולחזור אחורה בגיל ובתרגיל.
הדירה בטוב הטעם, המוסיקה
והשמחה - עשית דרך ארוכה
ועכשיו את קופצת במקום:-)
מה, כבר עברו שנתיים? איך שהזמן רץ. עוד לקח טוב בשביל כולנו - שלא צריך לבזבז אותו על שטויות.
אני לא ממש כותבת אחרת - פעם פשוט נהגתי לשלוח את ידי בכתיבת שירים, בעקבות מגיפת המשוררות שנתקלתי בהן בקפה. הרגשתי שאני חייבת לתרום את חלקי למאמץ הלאומי ולהראות איך עושים את זה נכון.
ואגיד לך מה שאני אומרת לכולם: אין 'אחת' ואין 'אחד' . יש המון. אפחת לא מיוחדת ובטח שלא פרינצסה. צריך להיות עם הטובים לנו ועם המתאימים לנו, שמדברים בשפתנו ולא מזייפים, והשאר לא שווים את העצבים. הם סתם. כלום. אבק ברוח.
קראתי אותו.
מעניין, בדיוק נובמבר 2007 .
מאז את שונה לגמרי בכתיבה.
אני מקווה ש"התמחראות" היה ברור, אם כי יש לי חשש שלא. אני לא מכוון למשוררות כמהון. אלא לאחת, אעלק פרינצסה. אבל לא חשוב התגובה שלך טובה ומאתגרת מספיק שאלך ל2007 אקרא היטב אביט בציור הזוג האלום ואחזור לומר , תודה.
אני לגמרי מבינה אותך. גם אני דגם הרבה יותר משוכלל של עצמי. בגלל זה בין השאר ממש כאב לי שגברים דחו אותי בגלל גילי. זה נראה לי טפשי ברמות. מצד שני, בגילאי ה-20 הייתי מאוד עצמאית ודעתנית וחזקה (אל תשכח שאנו הנשים מתפתחות קצת יותר מהר מכם), עם מידה נאה של ציניות וללא שמץ של כימהון. החוזק הזה +התובנות של השנים האחרונות וניסיון החיים שלי הביא אותי בדיוק בדיוק לאיפה שאני רוצה להיות. אני מרוצה שכבר יש לי ילדים ו'אני את שלי עשיתי'. לא הייתי רוצה להיות לפני זה. היום אני באמת מרגישה שאני יכולה לחיות את חיי במלואם. זתומרת כמעט. כי למשל חלום אחד שלי שמעולם לא הגשמתי היה לחיות תקופה ארוכה בחו"ל, וברור שבגלל הילדים לא אוכל לעשות זאת עדיין, אבל אולי בעתיד.
הרגת אותי מצחוק עם ה"ואם הוא לא זז הם בועטים בו"
תודה, הייתי זקוקה לזה היום (ענייני עבודה לא גברים....)
איכשהו ביומיים האחרונים יצא לי להתעסק (פה בקפה. בחיי ה-א-וירטואליים, אני לא מוציא את הראש מהתחתונים ואין לי זמן להתעסק בשאלות פילוסופיות) בעניין ה"חזרה בזמן". לא במשמעות ה'מדע-בדיוניית' שלו. אלא מבחינת שאלת הכדאיות. הרי כולנו נאנחים-מעומק-הלב ומתגעגעים אל ה'צעירות' ואם לא ממש-נערות, לפחות לכמה שנים אחורה. מבחינת דחיקת הקץ. מלחמתנו האבודה בהזדקנות. ה-"איזה כייף היה אז" הוא משאלת-לב מהזן הרומנטי-לא-בר-מימוש. בסופו של דבר - מעטים היו באמת רוצים לחזור בזמן.
רובנו, עם כל הקשיים, מעדיפים את העכשיו-וכאן, ומשתמשים בגעגועים הנוסטלגיים כחלק מ-קיט-בג הקיטורים הלא-מרוצים שלנו. אבל לא באמת מתכוונים. אני מניח שגם אם קוסם-אמיתי היה מופיע פתאום ומאפשר לי לחזור לאיזו-שהיא נקודת זמן בעברי,. הייתי משלח אותו מעל פני . אז אולי הייתי מוכן לקחת את ה-אין-קמטים, או את השיער השחור. אבל כ-עיסקת חבילה - ממש לא.
אז - זה לא שההזדקנות הזאת ממלאה ליבי גיל. ותאריך התפוגה המתקרב גם הוא לא עושה לי שמחה-גדולה. אבל איכשהוא, איפה-שהוא, ככה זה צריך להיות- כאן ועכשיו.
אם הייתי פוגש את עצמי הצעיר- הוא היה חוטף ממני מכות.
בקרוב אצלך
התחייבתי מעכשיו רק לגרום לצחוק. באמת. אחד הדברים שאנשים צעירים - כמוך - הכי צריכים לזכור כדי לא להתבאס או להתעצב זה שאין 'אחד' או 'אחת'. באמת. אני מאמינה בזה. ברגע שזה מופנם, הכל קל יותר.
הנה, קח לדוגמה את בעלי לשעבר. באמת שהתאמנו מאוד. והיום הוא מאוד מאושר עם חברתו והם מתאימים יותר ממה שאנחנו התאמנו - ואם לא היתה היא הוא לא היה מוצא מישהי טובה ונעימה להיות איתה? כן. כי הטוב והנעימות הם אצלו. וכך צריך להסתכל על זה.
תודה מכופלת!
אני באמת משתדלת להיות כנה גם בחיים, בלי להעליב. כשזה קורה - וזה קורה - אני מתנצלת.
שמחה גם בשמחתך, על הריונך ובכלל, ועל כך שאת משתפת במה שקורה לך בהמון הומור, ואת באמת אחת היחידות שגם ביקורת (והרבה) יוצאת לך בלי מרמור ועצבים, ושאת רואה כל דפקט חברתי וכל ג'יפה, וכנה עם עצמך ועם זולתך, ובגלל זה אני מאוד אוהבת לקרוא אותך. תודה!
כל דברייך בסלע, אבל עניין הזיון בלילה הראשון.... גבר שילחץ על זה פסול בעיניי, ומצד שני כל מערכות היחסים הארוכות שלי התחילו מגברים שהתנפלו עליי תוך רבע שעה בערך... אז תשוקה זה טוב. אני תמיד אומרת שחרמנות זו התכונה שאת מרגישה שהגבר שמולך מוכן 'לעשות' כל אחת, ותשוקה זו תשוקה אלייך. תשוקה היום נדירה כי רוב הגברים מוכרים את עצמם נורא בזול ופשוט מוכנים להיות עם כל מה שזז (ואם הוא לא זז הם בועטים בו), כך שזה ממש לא נעים להימנות עם ערימת הגוויות הזאת. מצד שני, תשוקה אליי מאוד מדליקה אותי. קשה להבחין בין השתיים, ובאמת זמן שעובר עוזר להבחין.
אתה גבר עם תמונה של אשה? זה כדי לבלבל את האויב? יד לפה רגל לאוזן?
הנה, כאן בפוסט העתיק שלי אז מי מקבל אצלכם את הנשיקה של הלחם? יש דיון נרחב ודי מעמיק בתגובות, מהתקופה שעוד היו בקפה דיונים מעמיקים ולא רק מחמאות... באמת - דניאלה לונדון הפסיקה להגיב מאז, בועז כהן הפסיק, טובי פולק לא מגיב כמעט, איציק רנרט ועוד המון אנשים שיש להם דברי טעם פשוט נשחקו מהדינמיקה של הקפה - של מלחמות עקובות מקלדת מצד אחד וחנפנויות איומות מצד שני, ופרשו.
משוררות-כימהון זה לא מתחראות
אנחנו לא משחקות באותו מגרש. אני בנעליים הקלילות שלי או בעקבים כשבא לי, והן בנעליים הכבדות שלהן.
רוצה לראות דוגמה ללא–שיר–כימהון שלי? הנה כאן.
הוא נכתב בתקופה הכי קשה שלי, של המאניה דיפרסיה, וגם אז לא איבדתי את ההומור.
איזה יופי. איך לא לעשות אינטרנליזציה מהמפגשים הלא מוצלחים שאותם אנחנו חווים - תורה לא פשוטה כלל וכלל.
אני מרגישה שאו טו טו אני שם. ולא בלי עזרה, כמובן, אבל שם. רק שלשום חזרתי מכנס ככה מרחפת, ממנפת, חוזרת אל המקום ההוא, הפוטנטי יותר, שגם הוא נרכש בעמל רב.
איך אמר קאמי? זה לא שנפסיק לגלגל את האבן אל ראש ההר, זה לא שגלגולה יהפוך לקל יותר, זה שבסוף המאמץ הקשה הזה נעמוד על פסגת ההר ונשקיף על הכל מלמעלה. נזכה בפרספקטיבה שנותנת כוח. ובשביל הרגע הזה אנחנו מוכנים שוב ושוב לגלגל את האבן.
נדמה לי שאת חולקת איתנו רגע הזה.
זה מושג שאני המצאתי... כי הוא היה יותר ידיד מזיון... ואת המשיכי להביא את סיפורייך. הם באמת מרתקים מאוד כי הם על גברים שונים. תארי לך שהיה לך אחד ויחיד. על מה בדיוק היית כותבת? שהוא יושב מול הטלוויזיה ומגרבץ? שהוא הצליח באופן חד פעמי לקנות בסופר את כל הרשימה שכתבת לו? שהוא הפתיע אותך במתנה מהגיהנום ושאת לא יודעת איך להחליף אותה בלי לבאס אותו? נו...
"אני בנאדם עם חוש ריח נורא מפותח וזו קללה כי בעולם יש הרבה יותר ריחות רעים מטובים"
חזק !!
זה אחד הפוסטים הראשונים שלך שגרם לי לבכות יותר מאשר לצחוק... עד שזה הגיע:
"אבל כנראה שלא היתה קטגוריה מיוחדת לדיכאון או ליחסי נשים-גברים"
מ ע ו ל ה !
איזה אושר שאת קוראת גם את התגובות!
כלומר שיש שכר למאמציי, כי אני באמת מתאמצת לענות בתשומת לב ובכוונה רבה ולא לזייף ולא לפטור במאמי ריגשת ומאממת שאת וכיוצא באלה.
אני, בהליכה שלי לאחור בעקבות האני האותנטי שלי עוד אגיע לגיל חמש, כי אז הייתי הכי חזקה!
באמת, הרי יש לנו תקופות של חוזק וחולשה בחיים, ואני בילדותי כשהייתי בת-בן הייתי הכי חזקה בעולם, ומנהיגה, ונטולת פחד (הרי הפחד מופיע מתישהו כמנגנון ששומר עלינו. לא נולדים איתו), ואחר כך בא גיל ההתבגרות, עם ההורמונים והמון התלבטויות ומרד והוא נורא מחליש וזו לא היתה תקופה טובה בשבילי, בלשון המעטה. ואז בשנות העשרים פרחתי והייתי מלכת העולם, עם קריירה טובה בידיעות אחרונות ורומנים לוהטים, ולאחר הנישואים גם כן מאוד מצאתי את עצמי באימהוּת - כי נולדו לי שני בנים, ולמעשה יכולתי לחיות את ילדותי מחדש, בתיקונים ושיפוצים, ומאוד נהניתי, אבל במשך השנים, לאט לאט, הרגשתי שאני נקברת, ושקשה לי עם המולטי טאסקינג ועם תלאות הפרנסה והחיים, ובעיקר עם שחיקת הרומנטיקה, וזה התבטא בדיכאון שבקושי יכולתי להקים את עצמי מהמיטה לעבוד... ואז התגרשתי וזה לווה במשבר, ואז התחלתי להיפגש עם גברים - וגם מזה היה לי שוק לא קטן, מהעליבות שלהם, מכך שגברים שבכלל לא עברו את סף בררנותי עוד העבירו ביקורת עליי... ומה היה המשתנה המכריע? הגיל! יענו בגיל 40 נחשבתי לסחורה פגומה. אני, שבגיל 20 היה לי חבר בן 41 פשוט כי הוא היה הגבר הכי יפה ומקסים וכיפי שפגשתי... לא האמנתי שזה המשתנה הקובע. הייתי נאיבית כתינוק. ממש לא חשבתי שזה חשוב... חשבתי שמה שחשוב זה הצורה והתוכן. באמת הייתי מאוד מאוד נאיבית. ובגלל זה התחלתי לחטוף מכות אחת אחרי השנייה. ונכנסתי לדיכאון אטומי, ובועט. וכשהתחלתי לכתוב, השתמשתי בכתיבה כדי לאוורר את כל הרגשות הרעים. אבל קפה דה מרקר התגלה ממש כקן צרעות עבורי ובחיים לא הקמתי עליי כל כך הרבה 'אויבים' כמו בווירטואליה. עד שלמדתי להתמודד גם עם זה. והיום אני מרגישה שוב שאני במצב שאני יכולה לבחור עם מי להיות, ומי שבאמת נשים בנות 44 נראות להם קשישות רק בגלל המספר הזה - במילא לא פונים אליי, ואם פונים בטעות כי חושבים שאני צעירה יותר, אני מיד מעמידה אותם על טעותם.
יש לי היום הרגשה נהדרת של פוטנטיות. כן, גם בגיל 20 לא יכולתי 'להשיג' את כל מי שרציתי. כי גם אז נרתעו ממני גברים רבים בגלל הפה הגדול שלי ובגלל שהייתי ביקורתית ומעצבנת ועם דרישות מפה ועד רייקיאויק - אבל הם במילא לא התאימו לי, וגם היום אני מרגישה כך בדיוק. ומבחינתי כל הנסיונות שלא צלחו הם נושאים נהדרים לכתיבה, ולכן אני מברכת על כל ביזאר ופסיכי שנקרה בדרכי. אדרבה, נורא בא לי למפות את כיווני השיט החדשים. את יובלי הג'יפה.
זה העניין ! אני קורא אותך, כי זה הסגנון שלך על אף הכנות שבבוטות, אך עם יושר ונטולת צביעות.
ברור, לי אישית ! שזו התנהלותך היום יומית, כולל באהבה, קרי בדברים החיוביים.
ומשם דבקותי במטרה לשמוע ולקרוא את שיש לך להשמיע. (נדיר, מעטים האנשים האלה).
כמו חוש הריח המפותח אצלך, כך "קוללתי" ומספיק לי מבט בן דקה על אדם בתפר שבין מצחו עיניו וגבותיו
לדעת אם אתעלף ממתיקות יתר ואתחבר, או אאבד הכרה ממרירות ו"צנוניות" להתרחק ולהסתלק.
אכן ישנם המון כותבים, כותבי דברי חלקות ואלה כמו במבה חחחחח (אוהב ת'דימוי - תרשי לי לאמץ כשאצטרך?)
אוהב תמיד לחזור לכתיבתך הנקייה, שאינה מנסה למצוא חן.
וב- 7:15 דקות שעון ניו יורק מרגיש ת'כייף להכנס לקפה, לקרוא את שכתבת ועל מה ומה הגבת, ולהרגיש הכי קרוב לבית.
כן, יצא לי לקפוץ משמחה.
לא ככה לגובה, כמוך, אבל ניתוק שתי רגלים מהקרקע בו זמנית (לגובה כל שהוא) נחשב קפיצה, נכון?
נהדר לי לפגוש עכשיו את השמחה שלך,
ברכותיי על הבחירה
ובכלל "איזה יום שמח לי עכשיו" !!
הן באמת נוחות וקלילות ברמות.
לא הבנתי, למה לא צעדת מטר?
ותודה רבה. גם מזל טוב על נישואי בנך!
שמחה שהגעת למצב של לקפוץ משמחה, מאחלת לך לקפוץ הרבה ולא לאף אחד.
מבינה ומסכימה עם התובנות שלך לגבי עולם הפלצות שאני קוראת לו Trash Dating.
יאמר ל"זכותי" שאני לומדת מהר ומהר מאוד למדתי להתנהל כמו בת אלף אמיתית, כולל כל החבילה: לא מבזבזת כסף על שיחות, העלמויות, בריחה תוך דקה מדייט שלא נראה לי וכו')כשבא לי, הדבר היחיד שאני מצפה מהם הוא לסקס טוב ואין סיכוי למפגש חוזר, כי אין סיכוי שהגבר איכותי אם הוא נכנס למיטה בלילה הראשון....
לטובת הנפש והמוח בניתי לי מעגל חברים וחברות תומכים.
אומנם מתגעגעת לזוגיות אמיתית, בסגנון הישן, אך לא "חמה" עליה.
אני גבר, כשהאדרנלין עולה יש לי תחושה אחרת, כגון לקרוע את מי שעומדת מולי.
גם אותי....
וואלה ניתוח מעניין הבאת כאן.
אני הולכת לבדוק את משמעות הפועל הזה ascoltare, הוא מכיל הרבה יותר מהקשבה, בזאת אני בטוחה.
מזל טוב לבחירתך. לא לא ידעתי שאת בין חמשת הבלוגרים המובילים בלייף סטייל חשבתי שאין לך מתחרים רק מתחראות.
אני מכירה את המושג יזיז, לא שמעתי על ידיז.
טוב, למדתי עוד משהו היום.
חוץ מזה, היום יש לך את כל הכלים שבעולם להיות באמת מאושרת,
וכמו אצלי - גם אצלך החיים מאוד מעניינים,
אז תפסיקי למאוס ולהתמאס ותמשיכי לקפוץ.
אני קוראת את התגובות שלך למעלה ולמטה ומרגישה שבכל אחת מהן הושקעו דם, יזע ודמעות. בכל אחת מהן יש תובנה שהושגה בעמל רב.
והכי מצחיק הוא שעמל זה מביא אותך למקום שבו היית כשהיית בת עשרים, קלה יותר, מחוסנת יותר מפני הכמהון (כימהון. איזו מילה יפה, איזו מילה מכעיסה. מכעיסה כי יש גברים שעובדים בלהשאיר נשים כמהות).
המקום הזה של גיל עשרים הוא המקום שבו היתה תקוה ותאווה והתאוות וטפשות שמאפשרת לרצות לדהור קדימה. אצלי זה היה גיל שלושים.
ומהיכן אנחנו חוזרים לשם, למקום המלא-יכולות הזה? מהדרך ההיא שבה אכן האחרים העכירו, קיצצו כנפיים, הותירו משקעים. ולא משום שהיו רעים ופוגעניים אלא משום שמשהו בנטל מכריע את אותה תקווה והתאוות, את העמידות, את ה- stamina.
good job, מיא, כמו שאומרים האמריקאים. good job.
לא יודע כמה יודעים זאת אבל הנעלים שלך תוצרת אנגליה ונחשבות לנוחות ביותר של היצרן הזה למעלה מעשור. אין עליהן ואהי שוחק כבר את הזוג העשירי. כאשר 3 שנים לא צעדתי בהן מטר :)
תהני מכל קפיצה,
דרור
אני לא עושה את זה. לא מתלבשת במיוחד. זה באמת מתכון לאכזבה - להשקיע מאוד ולהתאכזב. שגרת הטיפוח הקפדנית שלי, שכבר כתבתי עליה, ממש מאפשרת לי להתלבש כרגיל ולצאת מהבית בבוקר ולפגוש כל אחד. בעוונותיי אני אפילו קובעת בספונטניות אחרי אימונים, בלוק שלי עם המכנסיים הקצרים הגזורים כמו בתמונות, ובנעלי ספורט. העיקר שאהיה במילא בחוץ - והמפגש יהיה במילא בדרך שלי. לא רוצה להתכונן במיוחד כדי לא להתאכזב במיוחד.
הכי טוב כמובן לפגוש בצבא, באוניברסיטה, במקום עבודה - כמו פעם - אבל יש כאלה שזה לא קורה להן/ם. יש לי למשל חברה גננת... או עוד חברות עיתונאיות שעובדות מהבית... אז אני אומרת תמיד לפתוח עיניים - בבית קפה, במינימרקט. לי אין בעיה לפתוח בשיחה עם כל אחד, וגם פותחים איתי. צריך להרים את העיניים, לא ללכת עם הראש באדמה תרתי משמע.
והכי חשוב - גם אם הייתי מקסימה והיה מפגש מקסים והוא אמר לי שאני מקסימה והכל היה אחלה בחלה - להתכונן נפשית שהוא לא יצלצל. למה? ככה! ובחורות לא מבינות את זה ושוברות את הראש מיליון שנה איפה טעינו. אבל אין מה לשבור את הראש. היום גברים בעידן של האינטרנט נדלקים מהר ונכבים מהר, ומהר זה כעבור כמה שעות. אין מה לשקוע לעלבון מזה או לחפש הסברים ותירוצים. לעומת זאת, לנוכח המצב אני גם לא אשקיע במיוחד...
לפני שמצאתי את הכמעט מושלם שלי ואחרי עשרות דייטים מאכזבים שנקבעו לשעות הערב, אחרי שעתיים מול המראה ושבירת ראש מה ללבוש, רק כדי לחזור הביתה מבועסת רצח, עברתי לפגישות צהריים לא מחייבות בכל מובן.
לא משנה שגם הן לא היו מסעירות אבל לפחות לא התלבשתי במיוחד.
איתי זה קרה כשהכי לא "חיפשתי" והכי לא הייתי מוכנה- לפני מס' שנים התחלתי לעבוד בחברת הייטק והוא פשוט היה שם.
לא הרגשת אף פעם את התחושה שהכ' שולח לך זרמים לכל הגוף ואת ממש לא מסוגלת לעמוד בכך, תרתי משמע? לי זה קרה לא פעם ולא פעמיים.
שירים באיטלקית הם השירים, ואני עוד אשכנע כאן את כולם!
ובקשר לדייטים - נכון שרבים ולמעשה הרוב מסתיימים באכזבה, אבל קודם כל גודלה כגודל הציפיות, אז לא צריך לצפות הרבה. ואם לא לצפות, אז למה לצאת? כי אין כמעט דרך אחרת היום להכיר אנשים, כי מעטים הגברים האמיצים שמתחילים 'בחיים' - ברחוב, או במכונכושר - וברים של פיק-אפ זה עוד יותר סליזי בעיניי.
המון נשים ויתרו על הדייטים כי זה מייגע, אבל השיטה שלי היא לשבת עם הלפטופ ולעבוד כרגיל כמו שאני בדרך כלל עובדת בבית קפה, ותוך כדי כך לקבוע פגישות - אם עבודה או היכרות, ולא לקבוע מסמרות שזה 'דייט'. כי להתלבש בלילה אלגנט ולדפוק הופעה ולצאת עם מישו בחושך, ולשתות אלכוהול, ואז הוא רוצה כמובן לזיין אותך, ולך לא ממש מתאים וכל הבוג'ראס הזה - ממש מיותר לי. אז אני ממליצה לנשים שעובדות במקום עבודה ולא כמוני בבית, אולי לנסות לקבוע פגישות להפסקת הצהריים או לשישי בבוקר - במקום להפנות את כל רגשות הכימהון לערב, שאז הכל יותר בעייתי ומחייב וגם האכזבה גדולה יותר כשזה לא הולך. היו לי המון שיחות בוקר וצהריים נחמדות שבסופן פשוט נפרדנו בשלול-שלום וזה היה סבבה לגמרי.
זה נהדר למצוא מישהו שאוהב אותך ואת אוהבת אותו - זה כאמור נדיר וגם לא באופי של כל אחד.
לא קפצתי מחרמנות , אבל קרה שקפצו עלי מחרמנות.
יש לי חולשה לשירים באיטלקית.
__________________________________
מזל שאני כבר לא צריכה להטריח עצמי לדייטים.
תודה שבאת! אני נורא שמחה שיש לי יכולת לשמח, סופסוף.
אוי אוי אוי - ואני יודעת על מה את מדברת!
הכי כיף זה לרקוד עם כלבים גדולים שנותנים לך ידיים ורוקדים איתך!
לאח שלי יש כלבה כזאת, וזה כיף!
זו שידת הלילה (היחידה) שלי, ליד הדלת למרפסת החתולים, ובתיבה טמונים שלדיהם של גברים שעצבנו אותי.
כמהון זה הביטוי שלי למשהו בלתי מושג -
ואת יודעת, כשהייתי צעירה, מישהו שלא רצה אותי או ששיחק איתי משחקים, אפילו לא התקשר מיד או לא חיזר-בהתלהבות מיד - זה היה לי טרן-אוף נוראי, כי ישר חשבתי: כמה אידיוט בנאדם יכול להיות שהוא לא רוצה מישהי כמוני? וכמובן שאין לי שום עניין באידיוטים ובכך היה נגמר הסיפור עוד בטרם התחיל.
ההרגשה הזאת, שחיסנה אותי מכימהון, איכשהו עזבה אותי בשנים האחרונות, ובשל כך מצאתי את עצמי נגררת למקומות לא טובים. פתאום היא חזרה אליי ובענק! אז אני כבר מודיעה לך שמהכרותי עם עצמי בעבר, אפילו מישהו שמוצא חן בעיניי, ואפילו אם טוב לי איתו או היה לי טוב איתו - ברגע שהוא מזייף - הרגשות האמיתיים שלי, של מיא האמיתית והחזקה, גורמים לי ממש להירתע ממנו. זה ממש מגעיל אותי, לא נעים לי להגיד. מטבעי אני נמשכת רק לאנשים שעושים לי טוב ומשפיעים עלי טוב וטובים בכללי גם לאנשים אחרים.
זה מזכיר לי שכשהייתי צעירה הזמין אותי ידיז - אושייה תקשורתית דווקא - לצפות איתו בסרט בווידאו החדש שקנה (אז וידאואים היו דבר חדש!) וישר שאלתי: סרט פורנו? והוא אמר לי שאני חולה, חולה... ובאמת הוא התכוון רק לסרט רגיל... אבל הוא היה מאוד חתיך וסקסי, ועודו.
אני אוהבת את הסיפורים שלך. נו, החיים לא מעניינים ככה? לי כל יום יש עניין חדש. אני לא מגזימה. אז כמה אפשר לקטר? המאסתי את עצמי על עצמי, בחיי!
שפתאום נראות לי כהרף עין. בהן התעצבתי והתפתחתי והתפכחתי. אני מאוד מודה עליהן.
זה כמו הסיפור על שתי הצפרדעים שנפלו לדלי חלב - זו שהתייאשה וטבעה וזו שבעטה ולבסוף הצליחה לעמוד על חמאה ולצאת. כל קוראי הבלוג הזה עדים שבעטתי ללא הפסקה וניסיתי באמת הכל. יצאתי לדייטים כושלים ומחזרתי מערכות יחסים כושלות והתעקשתי לזכות בהכרה על הכתיבה שלי, ובכסף, וכשזה לא הלך לי עם מבוגרים עברתי לצעירים... וכשהגעתי לבור השחור פניתי לפסיכיאטר ולקחתי כמות לא מבוטלת של כדורים - והם שהוציאו אותי בסופו של דבר מהזוועה. אבל לא הייתי פאסיבית בשום שלב. זו כנראה המדיניות הכי טובה.
וגם בעניין שגיאות הכתיב - הן לא מפריעות לי כשלעצמן. אותי נורא עצבנה היומרה להעלות 'בלוג' עם כל המשתמע מכך לגבי כתיבה, שכתוב בשגיאות. אבל ליזי קיררה אותי ואמרה דברים של טעם, והיום אני לא מייחסת לזה חשיבות גדולה, לשגיאות. הכל בסדר.
את מד-הי-מה!!!!
תודה על קוקטייל האנרגיות-הומור-עומק ואמיתיות שבפוסט שלך!
קופצת איתך!
*
תודה - אבל זו לגמרי לגמרי טל. רק הרהיטים שלי. כל החלוקה הפנימית והחלונות והכל - היא.
איטלקית היא השפה הכי אירוטית בעולם והכי יפה בעולם. את יודעת למה? כי כל המילים באיטלקית נגמרות בהברות (פרט למילות היחס שנגמרות בעיצורים אבל דבוקות למילה הבאה). וזה לגמרי רך, במובן הטוב של המילה. אני אחרי סקס, או שיר איטלקי, או שיעור של מיה, יוצאת לרחוב כולי קורנת וזורחת וזה באמת מאוד מאוד משכנע! אני מרגישה שאני הולכת על אוויר! אם היא מלמדת אצלכם, אל תפסידי את השיעורים שלה. היא קורעת, אבל לא משעממת, ויש תוצאות מיידיות. ורופסת את לא - רואים בתמונות. אם כבר זאת אני שנלחמת בגנטיקה הדפוקה שלי. אבל זו מלחמה לחיים ולמוות!
תתפלאי איך אני נמס לפעמים
סידרנו אותה בשלושה ימים בעבודה משותפת. לחיות על ארגזים זה לא בשביל טיפוס נוירוטי כמוני.
אני נורא נורא שמחה!
מעכשיו אשתדל לשפר תמיד. זו הבטחה!
זה קצת הצחיק אותי שבחרו אותי ללייפסטייל... אבל כנראה שלא היתה קטגוריה מיוחדת לדיכאון או ליחסי נשים-גברים... בכל מקרה אני חושבת שהמעמד מחייב ושאני צריכה להתחיל לכתוב על בגדים אולי. אם אמצא איפה תקעתי את המצלמה בדירה החדשה, אולי אצא לסיור קצר בדיזנגוף ואביא כתבת ביגוד והנעלה (קצת מסוכן בשבילי. אין לי כסף עכשיו אחרי השיפוצים ואני לא רוצה לקנות).
אני אוהבת להיות רטובה, גם מגשם וגם מזיעה וגם ממקלחת וגם מדברים אחרים, ואוהבת גברים רטובים מכל אלה - ואתה גבר גדול וחזק. אתה לא תימס!
ascolta me - הקשב לי - זה גם היתה גם הבקשה, התחינה, בשיר הקודם שהעליתי, של אליזה, 'אור', בפוסט הנעלמים. תראי כמה הזמרות האיטלקיות מתעסקות בהקשבה של הגברים. בחיי. יש עוד. הפועל הזה, ascoltare, חוזר המון בשירים שאני שומעת. כנראה זו שאיפה אוניברסלית של נשים מגברים. להקשיב, להבין אותנו, את הצרכים שלנו, את הרגשות שלנו, לחבק אותנו.
הכמיהה הזאת (לא כימהון!) להניח את הראש על החזה של גבר ושהוא יעטוף אותך בזרועותיו ובחומו ויגיד לך שהכל יהיה בסדר ויתכוון לכך! ובאמת יסדר הכל בשבילך ויעשה שהכל יהיה בסדר. זה הרי דבר חוצה גילאים של נשים וחוצה מעמדות וחוצה שגיעות-קטיב וחוצה הכל.
ובמקביל יש לגברים שאיפה של "הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות" - והבטחתי ניתוח שיר של ביאליק ופשוט לא היה לי כוח אבל עוד אעלה, והוא שיר אחר אבל ברוח הזאת. ונשים אימהיות מספקות את הצורך הזה ומתָנקות את הגבר. ולמה שהוא יקשיב, כשהוא נסוג למצבו כתינוק? תינוקות לא מקשיבים לך. אין הדדיות עם תינוקות. תינוקות רק שואבים ממך.
זו סוגייה שמעסיקה אותי המון ועוד נדבר בה.
יודעת על מה את מדברת...
גם לי יש את הקפיצות והרקידות האלו
וכשזה קורה לי הכלבה המתוקה שלי
מצטרפת אלי בקפיצות ואני אוחזת בשתי
רגליה הקדמיות ואנחנו רוקדות ומקפצות
יחד זו הרגשה כיפית שנותנת חיים לגוף
לנשמה וכאילו בא לך לפרוח לעננים.
ועל זה נאמר מוי כיף
'סתכלי על התגובה הקודמת לוולרי.
כן כן כן - אני מרגישה שזה אופף אותי, ולא בהתקף מאניה, אלא כמו שכתבתי לוויטה באחד הפוסטים היפים שלה - החוכמה זה לקחת את המאניה מהמאניה-דיפרסיה ולהפוך אותה למצב הקבוע של כל החיים. ככה חייתי מגיל 20 בערך, מהרגע שפרנסתי את עצמי ועמדתי ברשות עצמי. פשוט לתת גז ותמיד לפעול ולנסות לפחות לשנות את מה שלא מתאים ולא טוב ולא להיתקע. ומאוד ליהנות ולהעריך את הטוב.
כשהייתי בדאון שלי, אחי החכם אמר לי - את כל הזמן בדיכאון בגלל דברים שאחרים עושים.
ולדעתי זאת החוכמה, לנווט את החיים ככה שתהיה לי שליטה על מה שקורה לי. וכימהון לא כלול בתפריט הזה.
אבוא בשמחה. פשוט אני בשיא העבודה כי בשיפוצים עבדתי פחות ויש לנו מיליון ספרים להוציא ויש לי מיליון כתבות לכתוב - דילגתי על עיתון 'את' אחד בפעם הראשונה מרוב לחץ.
כשהיה לי רע, בכיתי, המון, מי כמוך יודעת והיתה שם וניחמה. כשהיה מעצבן קיטרתי. עכשיו כשטוב אני באמת שמחה וצוחקת וקופצת עם המון אנרגיה ונורא קשה לי להסביר לאנשים שלא מכירים אותי המון זמן שזאת המיא האמיתית ושכל כך רציתי לחזור אליה. וזה לא הלך לי בהחלטה בלבד. זה עניין של הרגשה אותנטית, שעד שהיא לא באה, היא לא באה.
אבל כשאני אומרת שמחה וצוהלת, אני לא מתכוונת לטמבלית שלא רואה כלום ולכן מרוח על פניה חיוך שאנטי-ניו-אייג'י-דבילי-של-אהבת-אדם-וזבוב, אלא באמת מישהי שרואה הכל וביקורתית ובוטה כמו שכתבו לי למעלה, אבל כבר לא נפגעת מכל שטות, אלא פשוט יודעת להתמודד ולהעביר.
אפשר להיות ביקורתי כלפי תופעות ועם זאת לחיות איתן - למשל באמת ההיעלמויות. ואתן דוגמא ספציפית. היום כשאני קובעת דייט, כן? אני מסוגלת לעשות דאבל ואף טריפל בוקינג כי אני יודעת שיהיו הברזות. בחיי! אני פשוט משחקת את המשחק ובשנייה בועטת במי שלא בא לי ובמה שלא בא לי ותמיד נאמנה לעצמי ולא עושה מה שלא מתאים לי. זהו.
הרגתתותי... כי אצלי בחדר שינה יש שידה בצד אחד בלבד של המיטה
וחברה שלי שהיא מהסוג המשודך והאוהב כל הזמן לשדך
שאלה אותי:למה יש שידה[ארונית לילה] אחת למיטה
אמרתי לה, כי אני מסתדרת עם אחת.
אז היא אמרה ברצינות תהומית: את חייבת שידה נוספת,כי גבר שרואה שידה אחת מבין ישר, שלא יהיה לו מקום בחייך.
הבטחתי לה ,כשיקרה הנס הזה שמישהו קבוע יהיה בחיי,אולי אקנה שידה נוספת.
ומאז זו הבדיחה הפנימית בינינו,כשהיא מתקשרת לשאול מה שלומי
היא תמיד זוכרת לשאול:נו,קנית עוד שידה?
גרתי ליד הסנטר ועכשיו אני גרה ליד העירייה.
הילדים שלי (בעיקר הבכור) פצחו באבל על כך שאנחנו "מתרחקים מהמרכז"!
אני עכשיו יותר קרובה לים. לשוק כבר אצטרך לנסוע, במיוחד כדי לסחוב דברים. כל השאר לא השתנה.
אדרבא, את משתכללת מתגובה לתגובה
אני רוצה להגיד משהו על הבוטות -
יש המון כותבים, ויש כאלה שאמונים על דברי חלקות, ויש כאלה שכותבים כמו במבה - שאתה אוכל ולועס ונשאר לך אוויר בפה, ושכל קורא יבחר לו. בגלל זה כתבתי בכרטיס שאין חובת קריאה. זה הסגנון שלי. אני בוטה גם באהבה, כלומר בדברים החיוביים. אני גם מתלהבת בקלות, אבל זה בדיוק כמו עם הריחות - אני בנאדם עם חוש ריח נורא מפותח וזו קללה כי בעולם יש הרבה יותר ריחות רעים מטובים. אבל כשאני עוברת ברחוב פתאום ליד איזה שיח פורח, אני מסוגלת ממש להתעלף מרוב מתיקות.
ותודה.
אוי אוי, ראה תגובתי הקודמת - אני ממש לא צריכה חתן!
וגמכן אתה יודע, למרות שהבית גדול, בבית הקודם היה לי ארון קיר ענק מעץ ולכאן קניתי ארון-ארון, לא קיר, משוק הפשפשים, גבוה, עם דלת אחת שהיא מראה, מינימליסטי, רק לדברים שלי. בכוונה. אני שונאת לאגור וזה יכריח אותי לזרוק בגד על כל בגד שאני קונה. וגם אין כאן חלל אכסון לאדם נוסף. מישהו שירצה להיות איתי יצטרך להתאמץ מאוד מאוד מאוד וככה אני רוצה את זה.
למה? ממש לא נכון. קודם כל אתה ספציפית מאוד נחוץ כי אני קוראת אותך באדיקות כבר מיליון זמן ומאוד שמחה שאתה חבר שלי. אבל שנית, אם אתה עוד לא יורד לחקר ההומור הנפתל שלי - אז אני לא שונאת גברים - אני סתם כותבת את זה כל הזמן כי זה כינוי שהדביקו לי כל מיני מאותגרי-רגש שלא הבינו כל מיני טורים בהם כתבתי שגם מגברים יש לי דרישות ולא רק מנשים ואני לא מקבלת את ההשקפה הרווחת שרואה בהם יצורים נטולי בינה וקהים ואטומים וצופי כדורגל מסוממים שאי אפשר לצפות מהם לכלום. ואת שנאת הנשים (החדשה!) גם הדביקו לי שלא באשמתי, כי כתבתי בחום על טיפוח עצמי - רק פרט קטן שאני לא רואה בכלל הבדל בין גברים לנשים ואני חושבת שיפה ששני המינים יטפחו את עצמם ולא יסתובבו מוזנחים ומדובללים...
גברים נחוצים לי כמובן - קודם כל לסקס, כי מה, אני עושה סקס עם חתולים? וגם לשיחה, לקריאה, לספורט, לכל הדברים הכיפיים שעושים בחיים. רק מה, בן זוג אחד, קבוע, כידוע לכל קוראי הבלוג הזה, שיישבע שיהיה איתי לעולמים, לא 'הצלחתי' לקושש. כי באמת אני יוצאת לדייטים ונותנת צ'אנס, אבל למעשה זה לא ממש הולך - כי עם גברים בגילי וצפונה אני כבר לא כל כך מתחברת, ועם גברים בגילי ודרומה זה תמיד קצר. אבל מה שהשתנה אצלי, זה שפתאום קלטתי שזה סבבה לגמרי, כי תמיד יהיו לי גברים ותמיד יהיו לי כל שאר העניינים בחיים. ובעצם ככה חייתי גם עד שהתחתנתי, ברומנים סוערים ובמערכות יחסים בעלות אורכים שונים, וזו היתה תקופה נפלאה.
נשים יושבות ומחכות ל'אחד', ואני, לזכותי ייאמר, לא חיכיתי ל'אחד' גם בגיל 20 וגם לא בגיל 25. וכשהתחתנתי בגיל 27 זה היה כי באמת מצאתי בנאדם שהיה מאוד מתאים לנישואין ולילדים, ואכן זה הוכיח את עצמו, ואילולא נתקלתי בבנאדם הספציפי, יכול להיות שלא הייתי מתחתנת כלל, כי מוסד הנישואין לא נראה לי שוס גדול.
כתבת קצר וקיבלת נאום (כמו תמיד) אבל היחס שלי לגברים זה בערך כמו היחס למדינה - כמה שאני אוהבת אותם ככה אני מאוכזבת מהם ולכן מבקרת התנהגויות דוחות שאני נתקלת בהן - ומה לעשות, לא נעלמות מעיניי כמו שהן נעלמות מנשות-הכימהון, ואפחד לא יגיד לי לצפות לפחות, ותביני, ותכילי, ותסלחי, כי באמת היו לי נהדרים ועוד יהיו.
ודבר אחרון שלכתוב לעצמי או למשוכנעות זה לא כיף והכי הכי רצויים כאן גברים חכמים בבלוג. אז אתה מוזמן, כמובן.
אני מזדהה איתך בעניין של להשיל מעצמך את הדרמטיות והכאב שבקשר עם גבר. להיות משוחררת מזה.
אין מועקות גדולות יותר. אבל מה שמפחיד בכל העניין הזה זה לבדוק אם החיסון באמת עובד כשיגיע מישהו שיביא איתו כמהון ומשהו יוצאדופן.
חמסה חמסה חמסה על האושר שלך.
אני מכירה את הכיף הזה של לקפוץ מרוב התלהבות.
בשבוע שעבר הלכתי לבקר ידיד חדש שקנה מיטה חדשה והזמין אותי לצפות בסרט על סט המצעים החדשים ...
תאמיני לי, אם לא היה כזה חנון הייתי בטוחה שהזמין אותי לסטוץ.
אבל בחיי שרק שכבנו מול הטלויזיה, קצת מחובקים, וראינו אחלה סרט (לא זוכרת את השם).
אה, והמיטה החדשה שלו עשתה לי כזה חשק לקפוץ, אז פשוט עמדתי עליה וקפצתי כמעט עד התקרה.
אז אחרי שראינו את הסרט והוא החזיר אותי הביתה ונתן נשיקה וחיבוק ורצו מילים של "היה כיף",
הוא מתקשר 4 פעמים ביום לוודא שאני עדיין עורגת למיטה שלו ...
אוףףףףף מיא, בילבלת אותי. גלשתי לגמרי עם התגובה שלי ואני לא זוכרת את הפוסט ומה רציתי להגיד.
חיבוק
"אהבות נורמליות נדירות"
איזו סתירה נפלאה וקוסמת...
4 שנים שלמות?
WOW
אני מאוד שמחה לקרוא את הפוסט הזה.
אני יכולה להרגיש את מה שאת עוברת ואני בטוחה שהרבה מהסבל הוא חלק מתהליך לדרך טובה , חזקה, בלי לוותר על מה שאת, בלי להאמין בקלישאות ולהתכופף. אני חושבת שזו בחירה מחדש, ממקום אחר.
יש דברים שצריכים לעבור, חייבים, רק כדי להעביר להילוך אחר, בדרך כלל זה לא נעים, אבל התחושה הזו שאת מתארת מסבירה טוב לא העצלנים, וללא מאמינים, שזה שווה את זה ב 100 אחוזים.
תמונות מקסימות.
וזו האחורנה כאילו..............רק עליה תקבלי עכשיו 80 פניות בדקה. לדעתי השגיאות כתיב יהיו מהתרגשות. תרחמי.
:-)
חחח מה יש לך משירים איטלקיים, באמאשלך? :) השיר הזה ספציפית נשמע לי שילוב של אירוויזיון 89' עם ניחוחות פורנו רך (לא קשור. איטלקית תמיד נשמעת לי אירוטית).
כן. רק רציתי להגיד ששמחת חיים טובה לאור הפנים (וגם לעור הפנים, אם מתעקשים) יותר מכל חלבון, שלא לדבר על הסקס-אפיל המופלא שהיא מוסיפה. וגם שגרמת לי להרגיש חרטה עזה על שזנחתי את חדר-הכושר שלי מזה זמן מה בנסיבות עבודת-פרך מחמירות. לדעתי מיה איל מלמדת אצלנו במכון.. נו, מה זה חשוב. אני כבר אמות רופסת.
שיפרת לי את מצב הרוח תוך דקות, את מאמינה?
אין מיא אין עלייך, אני אומרת לך.
לייפסטייל זה את!
לא קשור למחלות, סתם אני לא אוהב להיות רטוב, לא מגשם ולא מזעה. אולי אני חושש שאני עשוי ממלח (מלח ולא סוכר) ואני אמס וכל מה שישאר תהיה שלולית מלוחה
יופי שהגעת עד הלום!
גם אם זה אחרי דם יזע ודמעות.
רק השאלה הגברים, לאיזו תחתית הם יגיעו?
ואם זה לא קשור לעובדה שאצלם תובנות רגשיות זה משהו שהס מלהזכיר.
אהבתי מאוד את מילות השיר:
"כל כולי שרה, כי אתה מקשיב לי, שרה..."
תראי לאן הגענו, צריך לשיר בגלל זה.
איזו רמה של אנרגיות. שמחה כזו מתפרצת. חיוניות כזו מדבקת.
יופי, יופי, יופי, מיא.
יגעת ומצאת? תאמיני :)
מזל טוב כפול שתיים. וכמובן שהבחירה מובנת.
לגבי גברים, את יודעת ומכירה את דעתי מזה שנתיים. אין חדש תחת השמש.
ולצהול משמחה. זה מאוד מדבק. אני חייבת להודות.
מזמן לא צהלתי. אבל היום הייתי עם מירונה , זאת אומרת מירונה היתה איתי בעבודה, ולא הפסקנו לצחוק בדרכים.
מה שמזכיר לי שמזמן לא באת איתי לקרוע את הכבישים של הארץ.
אין לי תלונות היום.
הבית נראה מקסים.
את הסוס נדנדה הענק, שגם מבוגר יכול לשבת עליו ולהתנדנד, פיסל לי אבא שלי כשהייתי בת שלוש, והוא עובר אחריי מאז בין דירות - גם שכורות. אף פעם לא ויתרתי עליו. הוא היה שלי ושל הילדים שלי ועכשיו שוב שלי. כלום לא צריך יותר!
תודה ליזי מלכת הגוגל!
תודה תודה תודה! נכון שאת ראית את הדירה עוד בהריסותיה ומאוד התלהבת!
מי שעשתה לי את הבית היתה טל בהיר-גוטהילף, חברתי והאדריכלית שלי. על מלא דברים היא התעקשה בניגוד לדעתי וצדקה. וגם בזכותה עברתי את הפרויקט הזה שהיה באמת מתיש.
איזה שיר יפה! תודה! אני במיוחד אוהבת את המילה הזאת כרך, שהיא מטרופולין בלעז. קלעת בו בול להרגשה שלי. אני מרגישה בימים האלה שהכל מבורך. הבית, החיזורים, העבודה, הכתיבה, האיטלקית ששבנו ללמוד עם המורה דוידֶה ובדיוק התחלנו בנושא של הצ'יטה, המטרופולי - העיר - תל אביב - וכמה אנחנו אוהבים אותה, ולא היה אחד שדיבר בה סרה. אתמול יצאתי מהבית עם חיוך ענק ובחור אחד אמר לחבר שלו בקול רם, כדי שאשמע: היא בדיוק הטעם שלי, אבל אל תספר לאפחד...
וזה לא שאין באסות. יש. בני הצעיר פצח בשביתה של יומיים על כך שעברתי מיס להוט (אחרי יומיים הוא שינה את דעתו ואף התאהב בביפ), יש כל מיני הדים של ג'יפה שמגיעים אליי מפה ומשם... אבל הם כבר עוברים לידי. מזכירים לי את ג'יפה-מן, האנטי-גיבור הנודע של הבכור שלי, שכיכב בקומיקס פרי עטו בגיל שמונה, והטביע את העולם בנזלת.
יש קטע כזה, שאנשים חושבים שאם הם ייצאו מהבית בגשם ויירטבו, או יתאמנו בגשם, או יזיעו בגשם או ווטאבר, הם יחלו. אבל מהניסיון שלי זה בדיוק הפוך - כמה שיותר ספורט בגשם וברוח, בלי הגנה, בבגדים קצרים כשקר, וים ומים ולהירטב - ככה הגוף מתחסן ולא חולים. גם את הילדים שלי הייתי לוקחת לים בחורף כשהם היו קטנים. עכשיו כבר אי אפשר להכריח אותם... ואפשר פשוט לרוץ עם כובע. זה מה שאני עושה לפעמים. כובע פליס כזה.
תחדשי על הדירה.
מצטרף למחמיאים לעיל ואפילו מקנא.
אני מנסה לזהות את הלוקיישן דרך הנוף וזה מעורר בי חשדות שהמדובר הוא בצפון הישן.
מקווה מאד שאני טועה :)
אוףףףף האתר השתגע והתגובה עלתה פעמיים. את יכולה למחוק אחת התגובות שחזרה על עצמה...
היו לי עצים למכביר - שכחת שהייתי נשואה לנגר? - אבל הם אוהבים בדים מרופדים, והיות שקניתי עכשיו הדום מעור, אז הם מוכנים גם עור.
שאפו על הבחירה במאקו! בהחלט מגיע לך הכבוד הזה! וגם אני שואלת - איך טופו מתרגל?
בפעם האחרונה שקפצתי משמחה היתה כשקיבלתי promotion בעבודה יחד עם יציאה לקורס יוקרתי בגין הקידום. חחח.
ראשית כל - שאפו על הבחירה במאקו! אין ספק שמגיע לך הכבוד הזה!
הפעם האחרונה שקפצתי משמחה היתה כשנבחרתי להיות בנבחרת ה-100 בתכנית 1 נגד 100. כן כן. אפילו זכיתי בקצת כסף!
ועוד מילה על שגיאות כתיב - אני כן אוהבת להתכתב קצת. יש הזדמנות לזהות את ה "אני יתקשר" וכאלה...
העיקר גמרת
יש כאלו שעוד לא
אני מקשיב לך
שרה
תמיד אמשיך לשמוע את שירתך
ואת כל אשר על ליבך
על הכנות ויושרך, ולעיתים אף את הבוטות בתגובתך...
למען האמת, כי היא נטולת צביעות והעוצמה הניבטת ממבטך.
שירי לעולמים.
משנה מקום משנה מזל
ובביתך החדש נחת שלווה והמיוחל.
יקירתי, תודה על ההפניה.
אבל את חייבת להודות שלא כיף גדול להיות גבר בבלוג שלך.
גמרתי לקרוא ואני מרגיש מה זה מיותר ולא נחוץ.
הדירה נראית מזמינה.
את נראית זורחת.
הסוס נדנדה ענק.
את מחייכת.
מה צריך יותר!!!
מזל טוב :-)
איזה כייף לראות אותך צוהלת ושמחה ורוקדת. הדירה הזאת עושה לך רק טוב, טפו-טפו. האמת - כשראיתי אותה, ידעתי את זה. ואת עדה שלא היה לי כל כדור בדולח ביד....
תמשיכי ככה יקירתי, בדרך לכייף טוטאלי. ברייק א לג.
שורות השיר הלכו לטייל. מקוה שעכשיו יותר טוב.
שְׂשׂוֹנוֹת זְעִירִים, שְׂמָחוֹת כִּזְנַב-לְטָאָה:
הַיָּם לְפִתְאֹם בֵּין שְׁנֵי בִּנְיָנִים בַּכְּרָךְ,
זְכוּכִית הַחַלּוֹן נוֹצֶצֶת בְּשֶׁמֶשׁ שׁוֹקְעָה –
הַכֹּל מְבֹרָךְ!
הַכֹּל מְבֹרָךְ, לַכֹּל נְגִינַת נֶחָמוֹת,
בַּכֹּל רְמָזִים טְמִירִים, וְהַכֹּל יִסְכֹּן
לַחֲרֹז עַל חוּטָיו אַלְמֻגֵּי הַמִּלִּים הַנָּאווֹת.
כְּיַד הַדִּמְיוֹן.
תל-אביב, תרפ"ו
אני בהחלט חושבת שמגיע לך לקפוץ
ולהתרגש. עברת בהצלחה פרוייקט
של בית מחדש וכנראה את מרגישה
אויר חדש בחייך שעשה לך רק טוב.
שימשיך ככה מיא את נראית עשררר
לאב יו :)*
את הדולצ'ה ויטה שלך את חיה ממש באדיקות. והנה איך לא צריך גבר בשביל זה. עדיף אפילו בלי בכדי שלא יפגום בשמחה המתפרצת, בשכל שלא צריך יותר להצטדק עליו בפני אף אחד, ובהתנהלות כוללנית בחיים באיזה צד שמתחשק.
מזל טוב על העליה למקום ה-5 המכובד בתחרות הבלוגים. מי אם לא את?
אין כמו החופש. אני כל כך מזדהה איתך. ושולחת לך את "ששונות זעירים" של רחל
תל-אביב, תרפ"ו
משוגעת... אבל חמודה... ללכת בגשם, מילא גשם טרופי חם אבל גשם צונן... טוב נו את לא קרחת אז את לא מכירה את התחושה הלא ממש נעימה של טיפות גשם מנטפות על ראש ממש חשוף
גם כאן כשלצ'יטוס יש חצר מלאה בעצים היא מעדיפה את הבסיס של המיטה שלי
ואם זה החפץ היחידי בבית שהיא משמידה, אני מלאת הערצה ולכן לחדר שינה ניכנסים רק מיוחסים במיוחד.
משטח גרוד רע זה כזה שמוכרים בחנויות
לחתולי החצר הנחתי במרפסת גדם של עץ באורך של 40 ס"מ והם נהנים ממנו הנאה רבה
אם למי מהחברים שלך יש בבית אח, בקשי ענף עבה מעט- ובכזה כלום מאמץ תשמחי את החתולה
כשהייתי בשיעור, כולם היו צעירים/ות ממני ועשו את החימום רגיל, ואני - בקפיצות. ואת התרגילים רגיל, ואני - עם משקולות. ומישהו העריך אותי על זה? קדחת! קיצר, עדיף להתאמן בבית ואחר כך פשוט זה כיף להתלבש בבגדים נורמליים ולצאת. שלא לדבר על כך שכבר יומיים שתמר ודבורית חברותיי ואני צעדנו בגשם סוחף. פשוט הלכנו במבול - וזה לגמרי טריפ! בבגדים קצרים, נרטבנו כמו עכברות, אבל היה כיף!
תראי, עם גברים זו אחת משלוש אפשרויות:
1. או שהם תפוסים (מה שלא מפריע להם לנסות להתחיל עם נשים כאילו אין מחר, כן?)
2. או שהם שבורים מהמיתולוגית ואת בריבאונד (כדאי לקפוץ גבוה ולדלג מעל הזוועה הזאת)
3. או שהם בלי אפחת בגלל שאינם בנויים לקשר באופן כרוני סופני טעותולוגי שיטי ונומרולוגי
כמובן יש את כל סיפורי האהבה הטלנובליים הוונצוליאניים - מתאהב בך הבן של גיסתך החורגת, את מתאהבת באהובו הנשוי של הספּר שלך, מאלף טיגריסים מקרקס מדראנו בורח כדי להינשא לסבתך הצולעת והיא מדירה אותך מהירושה - וכיוצא באלה... אבל אהבות נורמליות נדירות מאוד בימים אלה.
כמובן - שאותי זה מאוד מאוד מאוד מצחיק, וכל פסיכי נוסף שאני נתקלת בו הוא מבחינתי כתבה מהלכת. כן ירבו!
תסלחי לי על הגבריות יתר שלי
אבל מה זה וורוד שוקינג
ואיפה הקטע של show off בחדר כושר? ככה אף אחד לא רואה כמה את מוצלחת
תודה! אני בדירה גדולה ששיפצתי, עם מרפסת נפלאה (האמת - שתיים, אחת קטנה של החתולים), ואני ממש מאוהבת! בעצמי! זה נורא מביך! לא, סתם... אני שמחה נורא ומברכת נורא שיצאתי מהדיכאון שהייתי שרויה בו ובאמת באמת טוב לי. לא האמנתי שזה יקרה לי כל כך מהר.
אתה חמוד!
אני אוהבת ירוק זוהר וורוד שוקינג ותכלת ורוב הבגדים שלי בצבעים האלה. התאמין? החולצה כאן התמונות היא מ'ילדותי'. ויפה שזיהית את הנעליים. הן קלות כנוצה ואני נורא אוהבת אותן.
כמובן שיש - הספה שלי.
ויש כאן סיפור: כשהבאתי את הספה עם השושנים לריפוד מחדש, היא היתה מכוסה בטלאים מעשה ידיי להתפאר, אז הרפדים מאוד צחקו על 'מלאכת היד' המופלאה ושאלו מי הרוקמת המוכשרת (כי חיברתי את טלאי הקורדרוי בחוט רקמה ורוד). אחר כך הם תהו בדאגה אם הספה המחודשת חוזרת לאותו בית ולאותם חתולים... התשובה היא כן, וגם שהיא כבר שרוטה בצדדים. משטח גירוד זה הקרטון שמוכרים בחנויות לציוד חיות?
אמרתי לך כבר - אני חייבת להצטלם רק בבוקר! (או אחרי סייבר סקס)
תודה.
אחד הדברים שקרו לי הוא שאני ממש מוצאת גם גברים שמשמחים אותי. בקטנה. אני רואה הכל - את כל השקרים המניפולציות, הנקמנות, הרוע, העליבות, הנואשות - גם של נשים, אבל אין לזה כבר את ההשפעה שהיתה לכל אלה עליי. כזה העולם וצריך להתנהל בו כדי שיהיה לנו ממש ממש טוב ולא סתם בערך על-יד. אז אני לא מבטיחה תמיד לשמח, אבל בטוח שלא לדכא.
אני שמחה שאת שרה ובטח קופצת,רק שלא תתחילי לרחף
כמו הרוחניקים[יהיה לי קשה להתחבר אתך אז]
מכיון שלאור הסיפורים שלך ושל הבת שלי וגם
מה שאני פוגשת,אני מתחילה להפנים שאנחנו בעת
אחרת ביחסים עם גברים,ואת רובם אפשר
להתחיל ולסיים בסייבר או בסמס טלפון זה כבר לוקסוס.
ואיך זה יכול להיות שתמיד משורבבת שם איזו אקסית
שהם לא יכולים לצאת ממנה ובסוף מעדיפים לחזור
הביתה להתחבר לסקייפ ולעשות סקס סייבר .
והבת שלי מספרת על המועדונים ומה שקורה שם
כי מתחילים ומסיימים הכול בשירותים,ואפילו
לא צריך לקחת טלפון בשביל להתקשר אחר כך.
כמו למשל להחליף חוויות.
כי בקצב האירועים ביחסי בנות בנים
יהיה לך הרבה מה לכתוב וזמן לכתוב
ומזל טוב לבחירתך להיות
בין חמשת הבלוגרים
המובילים בלייף-סטייל
במדינה
גם זו סיבה לקפוץ.
היא היתה המאמנת האהובה עליי בחדר הכושר, העבירה שיעורי חיטוב ופיטבול - ובסוף בא לי שהיא תלמד אותי לבד ותעבוד איתי בדיוק על מה שמתאים לי לפי היכולת והסיבולת שלי. זה עולה הרבה יותר, אבל חוסך לי זמן, כיף בהרבה וגם התוצאות הרבה יותר משכנעות.
טופי ממש לא מוסיקלי, לצערי...
אנרגייה חיובית ,רוויה בשימחת חיים יש בפוסט בתמונות.....ובך.
זה חיזור וירטואלי
הנה דוגמא...
שלחתי לך פרחים
לא ידעתי בדיוק איזה צבעים עושים לך את זה אז אני משאיר לך לצבוע לבד
אבל לפי הנעלי NB אני מניח שירוק זוהר זה אחד הצבעים שלך :)
רגע
יש כאן בכלל שאלה, מה נכון לך לעשות ?
ענינו של מי זה בדיוק ?
תקפצי על כמה חתונות שבא לך
לחתולה יש משטח גירוד ?
שיקפצו לך כולם מיא.
ושתמשיכי לקפוץ ולשמח את כולנו.
דירה מדהימה, יופי של שמחה לבשת, ואני ראיתי את טופי יושב שם אדיש :-)