מתמזל לכם המזל לפעמים כך שאתם מצליחים להתבונן בעצמכם מבחוץ? לצפות בחיים שלכם ממעוף הציפור ולבחור מה לעשות איתם? כמה מהרגעים שלנו בחיים אנחנו באמת בוחרים? וכמה פשוט "קורים" לנו.. מן המשך של דרך שבחרנו מזמן ואנחנו כבר לא זוכרים למה.. לפני כמה שנים ראיתי סרט מצוייר CARS..  מכונית מירוץ שבעל כורחה נפלטת מה highway לאיזור נידח.. כשהיתה בפסק זמן מהמירוץ היא נזכרה פתאום מי היא ומה חשוב לה.. בסופו של דבר, המכונית חזרה למירוץ אבל ממקום אחר.. היא רצתה לנצח אבל בלי לאבד את עצמה בדרך..

כמה מאיתנו זוכרים למה נכנסנו למירוץ הזה של החיים? מה רצינו בכלל, ומי אנחנו בדרך? אנחנו משלמים מחירים כבדים על קדושת "איכות החיים".. אבל, איזה איכות חיים יש לנו בכלל? ומתי בפעם האחרונה עצרנו רגע לבחור שוב..  לחשוב למה בחרנו את הדרך שלנו.. מה רצינו להשיג ומה קרה לנו בינתיים.. והכוונה לא רק לעבודה אלא גם לזוגיות לחברים למשפחה.. נכון, יש לנו זכות לבחור - בכל רגע. אנחנו יכולים בכל זמן לשנות את הבחירה. כן, אני יודעת - צריך הרבה אומץ...         אז הנה לכם דעה - צריך אומץ רב יותר להמשיך בתלם ולפספס את ה"חיים שלנו".. הרי כשתגיעו לסוף ותסתכלו אחורה, תבינו שלמעשה הייתם צריכים להיות הרבה יותר אמיצים לבזבז את כל החיים שלכם על דרך שלא נהניתם ממנה, אבל אז, כבר יהיה מאוחר מדי..

לפני כמה חודשים הרגשתי שהכל נתקע.. שכחתי שיש לי את הזכות לבחור. מתוך תחושה שיותר נמוך ממה שאני מרגישה לא יהיה, הלכתי ל"רואה נסתרות"..  נכון, אני לא מאמינה בזה.. אבל באותו הרגע, כל מילה טובה שיכולתי לשמוע על החיים שלי הצדיקה אמונה בכל דבר אפשרי.. :-) כן, כן.. אני יודעת שזה פאתטי.. מסתבר שאני אנושית. האמת היא שהוא פשוט הדהים אותי. ולא.. הוא לא נקף בתכונות אופי שכולנו מאחלים לעצמנו.. הוא דיבר מפורשות על מה מניע אותי בחיים ומה עוצר אותי. ו.. הוא גם דיבר על האקס שלי. פרק בחיים שהרגשתי שנסגר והייתי שלמה איתו. כך חשבתי לפחות.. שבועיים אחרי הפגישה, התקשרתי אליו ואמרתי לו שחשבתי על מה שאמר, אבל באמת, הפרק הזה סגור..  לא סיימתי את המשפט והוא כבר שאל  "נו.. פגשת אותו כבר?" עניתי שלא ולא הבנתי על מה הוא מדבר.

מספר ימים אחר כך, עברתי במקרה ברחוב של האקס שלי.. (בגלל חברה שרצתה לצאת לבר ממש ליד) אחרי שנה שלא התקרבתי למקום. זה היה ביום שישי בלילה, מצאתי חניה בדיוק מתחת לבית שלו. פתאום אני רואה אותו עומד ממש ליד האוטו שלי.  שנינו היינו בהלם. בילינו יממה מקסימה ביחד בלי לחשוב קדימה, פשוט נהנינו מהרגע.. אחר כך, שברנו את הראש כמה ימים - כן, לא .. ולבסוף המשכנו בחיינו.. שבועות אחר כך, הסברתי לעצמי שה"רואה נסתרות" גרם לי להרגיש שמשהו פתוח ביננו ושאיפשרתי לעצמי להתגלגל לרחוב שלו..

לפני כמה ימים, ברגע של שכרות קלה והבנה שהחיים שלנו הם כמו נקודה בזמן.. (ראו ערך פוסט קודם) הבנתי שצריך ליישם -  "לתפוס" כל רגע אפשרי של כיף.. כי אחרת אין טעם לחיים הרגילים האלה.. באותו רגע, חשבתי עליו.. איך הייתי רוצה לפגוש אותו וכמה מטומטם שלא. באותו ערב נפגשנו. בילינו יומיים מדהימים.. בדרך חזרה, היה לי ברור שאולי לא נפגש לעולם. אבל הרגשתי שהרווחתי יומיים של הנאה צרופה..

ושוב, אני תוהה אם זאת באמת היתה הבחירה שלי?  ליצור איתו קשר.. אולי מכנן לי בראש מה ש"רואה הנסתרות" אמר..  נבואה שמגשימה את עצמה.. אולי אנחנו מאמצים התערבויות חיצוניות שבלאו הכי נוגעים ברצונות שלנו כדי לקבל  גושפנקא לעשות דברים שעל פניו לא הגיוניים? או שאולי בכל זאת יש משהו מעבר לארעיות שלנו.. אולי דברים לא קורים סתם?

בשורה התחתונה, זה לא באמת משנה. כל עוד אנחנו דואגים שיהיה לנו מקסימום כיף ואושר. הרי אין לדעת עד מתי נהיה..