כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    ארכיון

    0

    דוד שלמה

    47 תגובות   יום רביעי, 4/11/09, 20:27

     דוד שלמה 

     

     

    הפוסט הקודם שלי (שתיה חריפה, אלכוהול, משקאות משכרים ו.... ) דיבר על התמכרות לטיפה המרה, שתייה חריפה, תופעת השכרות כתופעה ונורמה חברתית שגויה ועל תופעות הלוואי שלה, איך אנו נראים כחברה שמקבלת ומתעלמת מתופעה כזו.    

     

    לפעמים מקבלים כתגובה לפוסט לא רק כוכבים ותגובות גם מסרים אישיים, חלקם משמעותיים ומרגשים מאד, לפעמים הם הכוכב האולטימטיבי, שנותנים את הכח להמשיך במה שעושים, שגורמים חיוך אמיתי ורחב בלב. 

       

    על אחד מהמסרים האישיים הללו שקיבלתי על הפוסט האחרון רציתי לספר לכם כאן, מסר שבא לספר סיפור בנושא ההתמכרות לטיפה המרה, שתייה חריפה,שכרות, אך ממקום אחר, מסיבות אחרות, וכלל לא כתופעה חברתית אלא אישית.    

     

    המסר הגיע אלי אישית וראיתי נכון להתחלק בו גם אתכם, כמובן ברשות שולחו, וכולי תקווה שגם הפוסט האחרון וגם זה יפנו תשומת לב ומודעות לבעיות ולתופעות הלוואי שבאות כתוצאה משתיית משקאות חריפים, כדרך חיים, כתופעה, כצורת בילוי, למה זה עלול לגרום, ומה זה עושה לחברה ולפרט.   

      

    אין זה סיפור של נוער פורק עול וחסר דאגות, ששותה משעמום חוסר מעש ,  ערכים  שגויים, והשד יודע עוד מה  - אלא מראה צד אחר, כאוב, שאני בטוחה שמוכר בצורה כזו או אחרת לכולנו.    

     

    עצם העובדה ששולח המסר בחר להתחלק אתי בסיפור בעקבות קריאת הפוסט שלי זו מחמאה גדולה בעיני, כוכב ענק, ואישור שמה שסיפרתי, הפוסט - נגע ועורר.     

     

    הדרך שלי לחבק את שולח המסר, לומר שאני  מעריכה את השיתוף ומדליקה נר לזכרו של דודו היתה לפרסם עבורו את הסיפור,  כיון שהוא כאוב מכדי לעשות זאת. 

    יש לשער שיש עוד "דודים שלומואים", וזה היה יכול להיות גם מישהו אחר, אבל זה היה דוד שלמה שלו.     

     

    אז אני מדליקה עבורו נר לזכרו של דודו שלמה, ועוד נר בשמי שלי, ואתם מוזמנים להדליק יחד אתי, להעיר, להאיר, ולהגיב כפי שתראו לנכון. 

     

     

           

     

     

     

    מחווה מיוחדת נוספת ראוייה לציון שבאה(ואני גאה לציין זאת) בעקבות קריאת הפוסט הקודם שלי, היא יצירתו של אורי צור, שרצ"ב (כולל סימן ההיכר שלו) כמובן בהסכמתו  -  תודה צור      

     

     

     

    *  *  *  

     

     

    דוד שלמה היה האח הגדול של אבא...הוא היה גר בדירה עלובה וקטנה ביפו וחי לפרנסתו כצבע, הוא לא היה נשוי ולא היו לו ילדים. בשבילי הוא תמיד היה "דוד שלמה" ואף פעם לא "דוד" וככה תמיד קראתי לו...

    פעם אבא סיפר לי שהוא הלום קרב ובגלל זה קשה לו להקלט ל"חיים הרגילים"...
    דוד שלמה אהב את חיים משה,עוף בגריל,צימוקים ושקדים,שוקולדים,שעונים תמיד היה מונח אצלו בדרך קבע ארגז עראק במרפסת,להגיד שאצלו בבית לא יהיה עראק זה כמו להגיד שבבית חולים לא תהיה פולידין....פשוט לא הגיוני....


    הוא היה שותה אלכוהול ו"למזלו" לא היה לו רשיון נהיגה, אבא אמר לי פעם שאם היה לו רשיון אז או שהוא היה הורג את עצמו או שהיה הורג את עצמו ועוד כמה חברים....אבל דוד שלמה היה "לא ממונע" גם כשהיה "מתודלק" למזלם של הרבה מאוד אנשים.

    דוד שלמה לא היה ביריון ולא עבדאי,הוא היה חוטף הרבה מכות, האלכוהול לפעמים היה גורם לו להגיד את הדברים הלא נכונים לאנשים הלא נכונים ובזמן הלא נכון....זה לא נעים לראות דוד חוטף מכות...זה היה כואב לו. זה היה כואב לאבא וזה גם היה כואב לי.

    דוד שלמה היה פוגע בהרבה אנשים בגלל העראק,פעם בליל חורף קר התחיל לשיר מתחת לשמיכה "שיר קינה" על הבן דוד שנהרג בתאונת דרכים...אביו של הבן דוד ששמע את השיר לא אהב את זה...גם הוא הרביץ לדוד שלמה... שאבא ראה את זה אני חושב שהוא נשבר..אבא היה שה תמים וכששני זאבים רבים בינהם תמיד השה מפסיד...

    דוד שלמה היה יכול להיות מישהו אחר, יכול להיות שהמלחמה דפקה לו את הראש,ושאם לא היה מתמכר לטיפה המרה אז החיים שלו היו קצת יותר מתוקים, אבל גם יכול להיות שהאלכוהול שאותו צרך בכמויות מטורפות היתה בשבילו משקולת כבדה ברגל שאף פעם לא נתנה לו להמריא לשמיים...

    דוד שלמה נפטר לפני יותר מעשרים שנה.הוא נפטר ערירי סיעודי חולה וזקן מכדי גילו. האלכוהול שבשבילו היה תמיד חבר טוב לא היה שם לצידו בימים האחרונים שלו...אחרי שאכל אותו מבפנים הוא כנראה מצא לו חבר חדש במקום אחר....


    דוד שלמה יהי זכרו ברוך.  
        

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/11/09 23:10:

      יהי זיכרו ברוך

      חיבוק ענק וכוכב

      מתובלת

        7/11/09 19:33:

      חברה יקרה, 

      מי יתן והמדינה באמת תפעל יותר ויותר

      לעזרה לאנשים אלו. כולי תקווה.

      המזל שיש אנשים כמוך וכמו חבריי וחברות הקפה,

      שעושים,. ואלי לפעמים זה רק בדיבור ולפעמים במעשה

      אבל עושים.

      שבוע טוב חברה יקרה , שבוע נפלא לכולם.  

        7/11/09 18:48:

      צטט: שלפ מעבדה חקלאית 2009-11-07 10:59:50

      בונבוניטה את מורה  ואת מדריכה לחיים  ואת מודל לחיקוי  ואוהבים אותך כאן  מה שאני לומד ממך  השבוע עבדתי עם עצים באוניברסיטת תל אביב  היה שם איש שהאכיל חתולים  אמרתי לאיש שאיתו אני עובד  אלו החברים של בונבוניט 

      ולא רק הם  כולם   המון תלמידים יש לך  עודד

      תודד עודד יקר למילים החמות המעודדות והחיבוק שאני חשה מהן. תגובה כזו היא כוכב ענק שנכנס לי ישר ללב ומתיישב שם. כוכב ענק ממך, תודה.

      שמחה שאני מצליחה להשפיע, כל עוד זה לכיוונים טובים, להתחשבות, למודעות - זה מעולה  :-)  

      כוכב ענק עבורך חזרה על התגובה החמה הלבבית

        7/11/09 18:44:

      צטט: תמו'ש 2009-11-07 01:02:30

      חיבוק לכל הלומי הקרב.. שמחה שמלחמתם נשאה פרי והיום הם נכנסו לתודעה וההכרה

      כפגיעה ונכות ככל הפגיעות. נושא חשוב מאד.

      אכן חיבוק, זה מה שהם היו צריכים מההתחלה, חיבוק, עידוד,הבנה וטיפול, חבל שרק היום זה נכנס לתודעה, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, נכון ?    שבוע טוב לכולנו

        7/11/09 18:41:

      צטט: B MORE 2009-11-06 21:20:26


      פוסט עם מוסר השכל חשוב!

      דוד שלמה הוא סימבול לתוצאה של משוואה כפולה. גם הלום קרב וגם דבק באשמתו או שלא באשמתו בטיפה המרה.

      אך הוא בעיקר הזיק לעצמו הנזק הסביבתי שגרם היה בזעיר אנפין . עצוב עוד יותר לראות נערות ונערים בני עשרה יוצאים שיכורים כלוט ממקומות בילוי עולים במכוניות של הוריהם לכביש ולוקחים איתם את חבריהם העליזים למחול המוות. כשאחד כזה מועד הוא מפיל איתו עוד כמה ועל זה צריכה לקום הזעקה פי כמה. כלי רכב משול לכלי רצח -שימוש לא נכון בו גורם לא רק לנזק עצמי אלא גם לנזק סביבתי וזה בעניי האסון הנורא! חלי בן דויד 

       

      יופי שבאת לבקר חלי, דוד שלמה זה סיפור אחר וציינתי זאת בפוסט הזה, ומה שאני מדברת עליו בפוסט הקודם זה משהו אחר, זה נוער שתוי, זו "תרבות שתיה" שלאחרונה פורחת ועולה אצלנו בעידודם המאסיבי של יצרני ומשווקי האלכוהול,וזה פורומו לדברים לא טובם, להתנהגות אלימה, לאי כיבוד החוק והחברה. וזה נורא. נורא שהמדינה לא עושה דבר לעצור זאת, ונורא לראות נוער ככה זרוק שיכור בגנים הציבוריים.

        7/11/09 15:16:

      צטט: Neora 2009-11-04 22:00:07


      לזיכרם של כל אותם מי שלא הצליחו להתמודד נכון עם החיים.

       

       

      ספור נוגע ללב

      בונבוניטה

      את מורה

      ואת מדריכה לחיים

      ואת מודל לחיקוי

      ואוהבים אותך כאן

      מה שאני לומד ממך

      השבוע עבדתי עם עצים באוניברסיטת תל אביב

      היה שם איש שהאכיל חתולים

      אמרתי לאיש שאיתו אני עובד

      אלו החברים של בונבוניט

      ולא רק הם

      כולם 

      המון תלמידים יש לך

      עודד

        7/11/09 08:12:

      כוכב אולטימטיבי....
        7/11/09 01:02:

      חיבוק לכל הלומי הקר..

      שמחה שמלחמתם נשאה פרי

      והיום הם נכנסו לתודעה וההכרה

      כפגיעה ונכות ככל הפגיעות.

      נושא חשוב מאד.

        6/11/09 23:51:

      מרגש ונוגע

       

        6/11/09 21:20:


      פוסט עם מוסר השכל חשוב!

      דוד שלמה הוא סימבול לתוצאה של משוואה כפולה.

      גם הלום קרב וגם דבק באשמתו או שלא באשמתו בטיפה המרה.

      אך הוא בעיקר הזיק לעצמו הנזק הסביבתי שגרם היה בזעיר אנפין .

      עצוב עוד יותר לראות נערות ונערים בני עשרה יוצאים שיכורים כלוט ממקומות בילוי עולים במכוניות של הוריהם לכביש ולוקחים איתם את חבריהם העליזים למחול המוות.

      כשאחד כזה מועד הוא מפיל איתו עוד כמה ועל זה צריכה לקום הזעקה פי כמה.

      כלי רכב משול לכלי רצח -שימוש לא נכון בו גורם לא רק לנזק עצמי אלא גם לנזק סביבתי וזה בעניי האסון הנורא!

       

      חלי בן דויד 

       

        6/11/09 21:06:

      כל אחד זקוק למעט חמלה......

       

        6/11/09 20:08:

      צטט: sherry refael 2009-11-06 17:26:48

      אלכוהוליסטים הם אנשים שבד"כ עברו התעללות (רגשית או פיזית), מאד רגישים ולא בוגרים...  זאת התמכרות מאד מסוכנת לגוף ולנפש.  היא גורמת להתקפי אלימות וחוסר שליטה, ומאמללת את המתמכר ואת הסביבה.  ילדים להורים אלכוהוליסטים צריכים להיזהר כפליים כי זה עובר גנטית.  פוסט חשוב נוגע ומרגש  *שלך שרי

      נכון שרי, אך לא רק. האלכוהול הוא נחלת המעמדות והטיפוסים כולם ללא הבדל. לא מבינה מדוע לא עוצרים את החופשיות והעידוד המאסיבי הזה של שיווק האכולהול בכל פינה ותחת כל עץ רענן,

      לפחות את הנוער צריך להציל.

        6/11/09 20:06:

      צטט: אביחי שמי 2009-11-06 15:18:37

      אני לא יודע מה יותר עצוב, אובדן החיים של אדם שיכול היה להועיל לחברה אילולא אותה התמכרות ואיבוד השליטה, או ההתמכרות עצמה וחיי האומללות של אותו מכור לטיפה המרה. עצוב בכל מקרה. 

       

      נכון בהחלט אביחי, תודה לתגובתך.

        6/11/09 20:05:

      צטט: orlym101 2009-11-06 11:07:47

      סיפור עצוב , אך אמיתי, המציאות הכאוטית בה אנו חיים בישראל, דוחפת אנשים למקומות אפלים,

      חבל שהמדינה לא טיפלה בדוד שלמה. כי יש הרבה דודים הלומי קרב, כל אירוע מלחמה, כל פיגוע, תאונה, מחלה ,כל מוות. עושה צלקת , לפעמים היא קטנה, לפעמים היא עמוקה ומדממת.

      תודה לתגובתך ולביקורך

      רבים מהם אם היו זוכים למודעות לבעיה וטיפול ותמיכה בזמן היו במקום אחר. בעבר בכלל לא הכירו בזה.

      כל מאורע קשה אם זו מלחמה או ארוע אחר עושה צלקת. וכל צלקת צריך להתמודד אתה בדרך זו או אחרת....

        6/11/09 20:03:

      צטט: נ.ב.א. 2009-11-06 07:57:47

      לצערי לא מטפלים בהלומי הקרב..הם נופלים בין הכסאות. המשקה אליהם הם בורחים משכיח כאבים..

      לצערי יש לי שכן כזה וחבר ילדות. ת.נ.צ.ב.ה.

      את מוזמנת לספר את הסיפור שלו, אולי מסיפור אחד שלי זה ימשיך ויצור מודעות, ואולי אולי יתחילו גם להפסיק לראותם כשקופים ולטפל בהם, ובזמן.

      לקוות מותר נכון ?!

       

        6/11/09 20:00:

      צטט: עזרא מורד 2009-11-05 22:28:50

      החיים לא תמיד מאיריפ פנים לכל הבריות יש כאלה שנפגעים ונפגמים וחיים בסבל, במחסור ובאומללות . כזה, כפי הנראה, היה "דוד שלמה" ואפילו בימינו מי ימנה ההומלסים ומי יושיט להם יד?

      נכון עזרא, נכון וכואב

      הם נקראים האנשים השקופים. רובנו אכן כבר הפסיק לראות אותם....

      *

      אני זוכרת איזה קטע אחד מרגש שהיה לי עם איזה מקבץ נדבות קבוע אחד, ששנים היה באותו מקום. אף פעם לא ידבר וכולם ידעו זאת. לא אספר את כל הסיפור, נדמה לי שגם פעם כתבתי על זה, אך בקיצור, בסופו של הסיפור - לא תאמין :

      הוא אמר לי תודה.

      הייתי בהלם, אני לא יודעת כמה שנים הוא לא דיבר בכלל.

        6/11/09 17:26:


      אלכוהוליסטים הם אנשים שבד"כ עברו התעללות (רגשית או פיזית), מאד רגישים ולא בוגרים...

       זאת התמכרות מאד מסוכנת לגוף ולנפש.

       היא גורמת להתקפי אלימות וחוסר שליטה, ומאמללת את המתמכר ואת הסביבה.

       ילדים להורים אלכוהוליסטים צריכים להיזהר כפליים כי זה עובר גנטית.

       פוסט חשוב נוגע ומרגש

       *שלך שרי

        6/11/09 15:18:

      אני לא יודע מה יותר עצוב,

      אובדן החיים של אדם שיכול היה להועיל לחברה אילולא אותה התמכרות ואיבוד השליטה, או ההתמכרות עצמה וחיי האומללות של אותו מכור לטיפה המרה. עצוב בכל מקרה. 

        6/11/09 15:16:

      צטט: רומפיפיה 2009-11-06 14:58:44

      מאד עצוב ומרגש... ואת נראה לי  היחידה שמעלה את זכרו... לכי ודעי מה ראה האיש בחייו... יהי זכרו ברוך  *

       

      בהחלט לא יקרה, והרי כפי שכתבתי זה נשלח אלי, ומי שלח זאת אם לא בן משפחה שזוכר ואוהב?  המשפחה שלו זוכרת ומעלה את זכרו כל הזמן אני בטוחה.

      בדיוק כפי שאני מעלה בלב פנימה את זכר האהובים עלי שאינם יותר אתנו.

      כשאנו אוהבים וזוכרים, הם אתנו

             

        6/11/09 14:58:

      מאד עצוב ומרגש...

      ואת נראה לי

       היחידה שמעלה את זכרו...

      לכי ודעי מה ראה האיש בחייו...

      יהי זכרו ברוך  *

        6/11/09 14:08:
      יהי זכרו ברוך... זועף
        6/11/09 11:07:

      סיפור עצוב ,

      אך אמיתי,

      המציאות הכאוטית

      בה אנו חיים בישראל,

      דוחפת אנשים למקומות אפלים,

      חבל שהמדינה לא טיפלה בדוד שלמה.

      כי יש הרבה דודים הלומי קרב,

      כל אירוע מלחמה, כל פיגוע, תאונה, מחלה ,כל מוות.

      עושה צלקת , לפעמים היא קטנה, לפעמים היא עמוקה ומדממת.

        6/11/09 07:57:

      לצערי לא מטפלים בהלומי הקרב..הם נופלים בין הכסאות.

      המשקה אליהם הם בורחים משכיח כאבים..

      לצערי יש לי שכן כזה וחבר ילדות.

      ת.נ.צ.ב.ה.

        5/11/09 22:28:


      החיים לא תמיד מאיריפ פנים לכל הבריות

      יש כאלה שנפגעים ונפגמים

      וחיים בסבל, במחסור ובאומללות .

      כזה, כפי הנראה, היה "דוד שלמה"

      ואפילו בימינו מי ימנה ההומלסים

      ומי יושיט להם יד?

        5/11/09 22:23:

      אמן!

       

      פיני

        5/11/09 21:18:


      גדלתי ביפו.

       

      מאד מרגש .

      חבל שאז לא ידעו כיצד לטפל בהלם קרב.

      *

        5/11/09 21:00:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-11-05 20:44:04

      תודה שהבאת את סיפורו  כך אפשר להצדיע לגיבורים האלמונים  שסבלו אחרי הקרבות כל כך הרבה שנים  וגם לדוד שלמה!

       

      תודה נילי יקרה, חבל שהוא לא רואה זאת, אבל בן אחיו בודאי רואה זאת וחש בחיבוק שבמילים שלך ושל אחרים. וכשכואב הלב, ונזכרים במישהו אהוב שאינו אתנו יותר,זה עושה את זה קצת קל יותר אני משערת כשמרגישים את המילים המחבקות.

        5/11/09 20:57:

      צטט: o historia 2009-11-05 20:24:06

      toda she elet lanu et ze  neshika  ve shabat shalom

      תודה לתגובתך היסטוריה יקר...תגיד, מתי סוף סוף תתקן את העברית או המקלדת אצלך ? אי אפשר לעשות משהו?

        5/11/09 20:56:

      צטט: *רונן* 2009-11-05 19:57:56

      כל כך כואב לקרוא כזה סיפור חיים אך יש אנשים שהטיפה המרה עבורם היא טעם החיים 

       

      נכון, באמת עצוב. אני זוכרת את זה גם מסבא שלי ז"ל....הוא היה איש שהחיים לא הטיבו עמו למרות שהיה מאד טוב לב ונדיב, היה על כסא גלגלים, עישן המון, ושתה עארק....כילדה כל הזמן הייתי מסתכלת על הפנים שלו, ולא מבינה איך הן יכולות להיות כל כך מקומטות....

        5/11/09 20:52:

      צטט: גרין קוסמטיקס 2009-11-05 19:48:30

      לפעמים כשקוראים משהו, קשה להגיב בצורה נכונה, לפעמים המילים רצות בראש ולא מצליחות להיכתב על הדף. עצוב לי בכלל כי כולם נולדים עם אותו פוטנציאל פנימי, אבל לפעמים החיים אליהם נולדים/הדרכים שעליהם הולכים - לוקחים אותנו למקומות אחרים. 

       

      נכון גרין קוסמטיקס תודה.

      אם מגיבים מהלב, מה כבר יכול להיות לא נכון בזה?! אכן עצוב, החיים לוקחים אותנו לפעמים למקומות לא חשבנו שנגיע אליהם....

        5/11/09 20:49:

      צטט: mzukan 2009-11-05 17:44:45

      כמה מצער הדבר  שעד לא לפני זמן רב  לא היו מכירים בהלומי קרב כנכי צהל, והם שילמו מחיר גבוה כדי לפרנס סגולות של מצ'ואיזים בחברה מצולקת תרבות, למזלנו ,בזמן האחרון מרגישים שנוי בכיוון, כמו משב רוח קל מהים, נקווה שבעתיד יהפוך המשב הקל ,למשבים ערים, וניתן כבוד אחד לשני, ונהיה סובלנים לאלו השונים מאיתנו,בידטידות אשר

      נכון, כואב וכאוב הנושא. ואם רוצים שמשב הרוח הקל הזה יהפוך לרוח שאכן תשנה יסודית כמה דברים ראויים לשינוי כדאי לתת רוח גבית וכל אחד איך אומרים לעזור לגלגל את כדור השלג עוד קצת. להיות אכפתי וסובלני אחד לשני ולחלש ממך, גם אם כל החיים הורגלת אחרת.

      והחלש ממך כולל את היצורים החיים כולם, לכל מי שיש בו חיים, שהוא בעל חישה, ונשמה.

        5/11/09 20:44:

      תודה שהבאת את סיפורו

      כך אפשר להצדיע לגיבורים האלמונים

      שסבלו אחרי הקרבות כל כך הרבה שנים

      וגם לדוד שלמה!

        5/11/09 20:24:


      toda she elet lanu et ze

      neshika

      ve shabat shalom

        5/11/09 19:57:

      כל כך כואב לקרוא כזה סיפור חיים

      אך יש אנשים שהטיפה המרה עבורם היא טעם החיים 

        5/11/09 19:48:

      לפעמים כשקוראים משהו, קשה להגיב בצורה נכונה,

      לפעמים המילים רצות בראש

      ולא מצליחות להיכתב על הדף.

      עצוב לי בכלל כי כולם נולדים עם אותו

      פוטנציאל פנימי, אבל לפעמים החיים

      אליהם נולדים/הדרכים שעליהם הולכים -

      לוקחים אותנו למקומות אחרים. 

        5/11/09 19:46:

      יהי זכרו ברוך

       

        5/11/09 17:44:

      כמה מצער הדבר  שעד לא לפני זמן רב  לא היו מכירים בהלומי קרב כנכי צהל,

      והם שילמו מחיר גבוה כדי לפרנס סגולות של מצ'ואיזים בחברה מצולקת תרבות,

      למזלנו ,בזמן האחרון מרגישים שנוי בכיוון, כמו משב רוח קל מהים,

      נקווה שבעתיד יהפוך המשב הקל ,למשבים ערים,

      וניתן כבוד אחד לשני, ונהיה סובלנים לאלו השונים מאיתנו,
      בידטידות אשר

        5/11/09 14:08:

      צטט: שלמה הר-פז 2009-11-05 09:06:51

      את מגלה רגישות ואיכפתיות לכל אורך הפוסטים, צריכים הרבה כמוך בעולמנו והוא היה נראה אחרת.

      תודה שלמה, האמת, שהעולם מלא אנשים טובים.

      לפעמים ההרגל, המוסכמות, מאורעות בחיים מרגילים אותם לא לראות...

      צריך רק לפתוח את הלב, גם בלב יש עיניים לא רק בראש - כי העיניים של הלב רואות הכל.

      כל אחד אם ישים לב למצוקה של מישהו מספיק לעשות ולו מחווה קטנה, לא צריך הרבה, לפעמים חיוך, לפעמים מילה טובה - זה יכול להיות הבדל של שמים וארץ עבור אותו נזקק.

        5/11/09 14:02:

      צטט: RonArzi 2009-11-04 23:01:04

      חבל על דאבדין ותודה על גילוי הלב. מצמיד כאן את תגובתי המאוחרת לפוסט הקודם,  אני שותה = אני שוטה כל כך חבל, כל כך חבל החלום שנשבר והיינו ככל העמים פתרון מיידי -אין. מה יעזור? העלאת מחירים בהכפלות!! והפניית הכספים למסעות פרסום מאסיביים. באמצעות (אולי) "מועצה למניעת שתיית אלכהול" (על משקל "המועצה למניעת עישון"). מדבקות כמו: אני שותה = אני שוטה במגוון שפות. יש לאסור (בקונצנזוס בין עורכי העיתונים) פרסום תמונה של סילברטי עם אלכוהול ביד. תשדירים ברדיו, בטלביזיה ובעיתונות. לדוגמא: 5% מזמן שידור פרסומות או מנפח פרסום כתוב מופנה למטרה זו. 5% מהכנסות מועדונים, דיסקוטקים, מופעי רוק וכיוב', מופנה למטרה זו. תראו איך היצלנו את פרחי הבר!!! במקום בו אני נמצא המדינה משותקת בסוף שבוע. הכבישים ריקים, כולם בבית שותים = שוטים. (ויסלחו לי הכמה שלא). אנשים לא נפגשים, גם לא משפחות. אנשים לא מטיילים. נשים מוכות וילדים סובלים מאלימות בבית. הכל סמוי, על הכל לא מדברים. שלחתי MSM למנהל בחברה בסוף שבוע ולא קיבלתי שובה. ביום שני נזכר ואמר - אה הMSM...תראה היה לי בקבוק ביד אז לא יכולתי לענות. גם לא התנצל - כי זאת הנורמה. ראיתי שיכור מוטל על הכביש, שמתי למראשותיו משולשי אזהרה שלא ידרס. כאן לא לוקחים - אז יותר מאוחר אספתי אותם בחזרה. כאן רק רשת חנויות אחת, ספציפית למטרה זו, שנקראת ALCO רשאית למכור משקאות חריפים. חבל שהבירה פטורה ונמכרת כמו מיים במרכולים. מסעות פרסום נגד שתיית אלכוהול אין!!! מדהים לראות ביום בחירות שמטות מפלגות ממוקמים בבארים (כנראה - מכל מקום יש שם דלפקים כמו בבארים) וכולם מסתובבים עם אלכוהול ביד. ארוע יום העצמאות היחידי שמתקיים כאן הוא קבלת פנים שעורך הנשיא ל- 3000 מוזמנים וכל העם רואה בטלוויזיה איך הם שותים (= שוטים) ואיזו שמלה לבשו הנשים. השאלה מה ניתן לעשות? מה יכול כל אחד לעשות? ניתן להשפיע על פוליטיקאים כפי שמציעה בונבוניטה. שווה לנסות. ניתן בהחלט להתחיל במסע פרסום פרטי של כל אחד ואחד. הצמד בסוף כל אימייל את המשפט אני שותה = אני שוטה. וגם את המשפט די לניסויים בחיות. תראו זה מדבק, זה יהפוך לז'אנר - הצמדת משפטי פרסום עצמיים בתחתית אימיילים, ובמאסה - זה גם ישפיע. למה רק לאנטי וירוס מותר לפרסם בתחתית אימיילים שלנו. גם לנו יש זכות על המיילים שלנו. - (ושרק אהיה נאמן לזה בעצמי...) רון אני שותה = אני שוטה די ניסויים בחיות תראו - לא קרה לי כלום

      הכל נכון רון.

      גם הרעיון שלך לגבי המדבקות מצוין, תודה.

      אני משערת שמדבקות מוכנות כאלה אפשר להשיג באגודות המתאימות, לגבי בעלי חיים אם תרצה מדבקה מתאימה פנה אלי במסרים ...:-)

        5/11/09 13:56:

      צטט: מלאך מקומי 2009-11-04 22:26:52

      לכל הלומי קרב ,יש פינה חמה בליבי!!

      גם בלבי.

      הם לפחות נותרו בחיים, הרבה לא זכו גם לכך ושילמו בחייהם בקרבות.

      גם הם בלבי, לא נשכחו, לעולם לא ישכחו.

        5/11/09 13:54:

      צטט: Neora 2009-11-04 22:00:07

      לזיכרם של כל אותם מי שלא הצליחו להתמודד נכון עם החיים.

      אבי האהוב ז"ל היה אומר שהנורמלים היחידים בעולמנו נמצאים בבתי משוגעים,

      לא יכלו לשאת את המציאות, היא שיגעה אותם...

        5/11/09 09:06:
      את מגלה רגישות ואיכפתיות לכל אורך הפוסטים, צריכים הרבה כמוך בעולמנו והוא היה נראה אחרת.
        5/11/09 01:02:
      סליחה - צ"ל SMS
        4/11/09 23:01:

      חבל על דאבדין

      ותודה על גילוי הלב.

       

      מצמיד כאן את תגובתי המאוחרת לפוסט הקודם,

       

       אני שותה = אני שוטה

      כל כך חבל, כל כך חבל

      החלום שנשבר

      והיינו ככל העמים

       

      פתרון מיידי -אין.

      מה יעזור? העלאת מחירים בהכפלות!!

      והפניית הכספים למסעות פרסום מאסיביים.

      באמצעות (אולי) "מועצה למניעת שתיית אלכהול"

      (על משקל "המועצה למניעת עישון").

      מדבקות כמו: אני שותה = אני שוטה במגוון שפות.

      יש לאסור (בקונצנזוס בין עורכי העיתונים) פרסום תמונה של סילברטי עם אלכוהול ביד.

      תשדירים ברדיו, בטלביזיה ובעיתונות.

      לדוגמא: 5% מזמן שידור פרסומות או מנפח פרסום כתוב מופנה למטרה זו.

      5% מהכנסות מועדונים, דיסקוטקים, מופעי רוק וכיוב', מופנה למטרה זו.

      תראו איך היצלנו את פרחי הבר!!!

       

      במקום בו אני נמצא המדינה משותקת בסוף שבוע. הכבישים ריקים,

      כולם בבית שותים = שוטים. (ויסלחו לי הכמה שלא).

      אנשים לא נפגשים, גם לא משפחות. אנשים לא מטיילים.

      נשים מוכות וילדים סובלים מאלימות בבית. הכל סמוי, על הכל לא מדברים.

       

      שלחתי MSM למנהל בחברה בסוף שבוע ולא קיבלתי תשובה.

      ביום שני נזכר ואמר - אה הMSM...תראה היה לי בקבוק ביד אז לא יכולתי לענות.

      גם לא התנצל - כי זאת הנורמה.

      ראיתי שיכור מוטל על הכביש, שמתי למראשותיו משולשי אזהרה שלא ידרס.

      כאן לא לוקחים - אז יותר מאוחר אספתי אותם בחזרה.

       

      כאן רק רשת חנויות אחת, ספציפית למטרה זו, שנקראת ALCO רשאית

      למכור משקאות חריפים. חבל שהבירה פטורה ונמכרת כמו מיים במרכולים.

      מסעות פרסום נגד שתיית אלכוהול אין!!!

      מדהים לראות ביום בחירות שמטות המפלגות ממוקמים בבארים (כנראה -

      מכל מקום יש שם דלפקים כמו בבארים) וכולם מסתובבים עם אלכוהול ביד.

      ארוע יום העצמאות היחידי שמתקיים כאן הוא קבלת פנים שעורך הנשיא ל- 3000 מוזמנים וכל העם רואה בטלוויזיה איך הם שותים (= שוטים) ואיזו שמלה לבשו הנשים.

       

      השאלה מה ניתן לעשות? מה יכול כל אחד לעשות? ניתן להשפיע על פוליטיקאים כפי שמציעה בונבוניטה. שווה לנסות.

      ניתן בהחלט להתחיל במסע פרסום פרטי של כל אחד ואחד. הצמד בסוף כל אימייל

      את המשפט אני שותה = אני שוטה.

      וגם את המשפט די לניסויים בחיות.

      תראו זה מדבק, זה יהפוך לז'אנר - הצמדת משפטי פרסום עצמיים בתחתית אימיילים, ובמאסה - זה גם ישפיע.

      למה רק לאנטי וירוס מותר לפרסם בתחתית האימיילים שלנו. גם לנו יש זכות על המיילים שלנו. - (ושרק אהיה נאמן לזה בעצמי...)

      רון

      אני שותה = אני שוטה

      די לניסויים בחיות

      תראו - לא קרה לי כלום

       

        4/11/09 22:26:
      לכל הלומי קרב ,יש פינה חמה בליבי!!
        4/11/09 22:00:

      לזיכרם של כל אותם מי שלא הצליחו להתמודד נכון עם החיים.