תמיד אהבתי לראות כביסה תלוייה על חבלים.

יש משהו נעים באופן שבו היא מתנופפת ברוח,

בערבובייה של הצבעים, במשטחים והצורות שהיא יוצרת.

כל כביסה מספרת את הסיפור של הבעלים שלה.

כשאני מטיילת, אני מאוד אוהבת להציץ בחצרות הבתים ולקרוא את הסיפורים של האנשים

דרך הכביסה שלהם.

אפשר ללמוד המון על האופי של אנשים, דרך האופן שבו הם תולים את הכביסה.

מי מפריד צבעים ומי מערבב,

מי תולה את הגרביים בשורות של חיילים ומי שתולה מה שבא ליד,

מי שמשתמש ב- 2 מקלות כביסה לכל בגד ומי ששם רק אחד.

מי       שתולה        עם       רווחים     ומי שמצמיד.

מי שתולה מלמטה, מי שמלמעלה, ומי שמקפל באמצע.

אני מנסה לנחש מי גר בבית.  מה הוא אוהב.  איזה תחביבים יש לו.

עולם ומלואו.

יש משהו מבאס ומנוכר במייבש כביסה.

כן, אני יודעת, יש אילוצים, וזה מאוד נוח.

אבל כשהכל הופך לכל כך טכני, אפילו הבגדים מתבאסים שלא מוציאים אותם להתאוורר.

אז אני קוראת לכם, קריאה נרגשת,

אנא, תנו לכבסים לחיות!!

אל תנטשו את החבלים.

כל הזכויות לצילומים שמורות לצלמת עם כנפיים.