כותרות TheMarker >
    ';

    יכול להיות שזה נגמר

    על המצב הדו-לאומי, ועל בכלל

    ארכיון

    ישרא-טין: סכנת המדינה האחת, קריאה בראיון עם דן מרידור

    9 תגובות   יום חמישי, 5/11/09, 02:23

    לפני כשבוע ומשהו התפרסם ראיון מרתק עם דן מרידור, שבו הביע בצורה הכי ברורה עד היום את תמיכתו בחלוקת הארץ והקמת מדינה פלסטינית, כדי למנוע את המעבר "לפרדיגמה של מדינה אחת". סכנת ה"מדינה האחת" נזכרת לעתים תכופות יותר יותר מעל דפי העיתונות בארץ, ומרידור גם אינו הפוליטיקאי הראשון יוצא ה"ליכוד" שעושה זאת: ציפי לבני ואהוד אולמרט התחילו להשמיע את האזהרות האלה לפני שלוש וארבע שנים. 


    אני רוצה להביא קטעים מהראיון כדי להראות את המלכוד של ההנהגה הישראלית, שמצד אחד קוראת נכון את הסיטואציה (שהיא די פשוטה בסך הכול), ומצד שני אינה יכולה באמת לשנות כיוון כדי להתמודד איתה.

     
    מרידור מנסח את זה במלים ברורות: הברירה היא מה שהוא קורא "רודזיה" לחלוקת הארץ. מרידור אומר שהוא לא מוכן לחיות ב"רודזיה", או דרום אפריקה, במשטר שמפלה באופן קבע קבוצת תושבים גדולה. וזו סיבה מספיקה מבחינתו לשנות עמדות. ואני מאמין לו.  המחויבות שלו לעקרונות ליברלים אמיתית משל רוב הפוליטיקאים בארץ. למשל ההתייחסות  החדה והחותכת שלו לרעיון האווילי ש"הפלסטינים בגדה יצביעו לפרלמנט הירדני" (רואים את זה הרבה בטוקבקים):
     
    בסוף 2002 מינה אותי אריאל שרון להכין תוכנית מדינית יחד עם דב ויסגלס, עמוס גלעד ואפרים הלוי. ישבתי איתו כדי להבין מה הוא רוצה, והגענו לעניין ההצבעה של הערבים. ואז הוא אמר: 'אולי הם יצביעו בעמאן?' אמרתי לו: 'מאה אחוז, ואתה תצביע בג'מייקה'. הוא שאל: 'למה ג'מייקה?' אמרתי: 'למה עמאן? הם גרים פה. הצבעה זה לא טקס. אדם רשאי לקבוע את החוקים שלו ואת חייו במקום שבו הוא גר'.

     

    אבל כשאחרים, פחות ליברלים ממרידור, כמו ארי שביט למשל, כותבים על האפשרות של קריסת מתכונת "שתי מדינות לשני עמים", הם מוטרדים פחות מהשאלה המוסרית ויותר מההבט הבינלאומי. כי רודזיה, או דרום אפריקה, אינן רק שתי מדינות שהיה בהן משטר גזעני. אלה שתי מדינות שבהן השלטון איבד את הלגיטימציה הבינ"ל, ספג סנקציות ובידוד, ובסופו של דבר התמוטט. לכן, משטר אפרטהייד אינו באמת אופציה לטווח רחוק. זה קלף מפסיד.

     

    אז מה האלטרנטיבה? חלוקת הארץ, עם קווים האדומים שאותם אתם (אם הגעתם עד לפה) מכירים היטב. גושי התנחלות, לא לזכות השיבה, שליטה באגן הקדוש בירושלים. שמענו את זה כבר מאה אם לא אלף פעמים. זה הקונצנזוס הישראלי, והשאלה אם הוא כולל את הרובע הארמני או לא שולית. " הליכה מעבר למה שאני מציע היא הימור ביטחוני ושבירת האתוס הציוני ההיסטורי."

    עכשיו בואו נחשוב רגע בקור רוח. תלכו איתי פה כמה צעדים למקום שאתם לא רוצים ללכת. נניח שהברירה היא באמת בין חלוקת הארץ לתסריט רודזי, אז האם זה הגיוני להתעקש על מעלה אדומים? על ריבונות בהר הבית? ואפילו על שלילה גורפת של זכות השיבה? איך מרידור אומר בתחילת הראיון על מלחמת לבנון השנייה, לא מספיק להרגיש צודקים. צריך גם לדעת לאן הולכים.

    ואם בהעדר חלוקה יש סיכוי סביר מאד לדמוקרטיה דו לאומית עם שוויון בין האוכלוסיות, ברור לחלוטין שכל הקווים האדומים האלה שווים כקליפת השום. מדינה דו לאומית תחוקק (במוקדם או במאוחר) חוק שבות פלסטיני. מדינה דו-לאומית תעשה לאתוס הציוני ההיסטורי כביסה בתשעים מעלות, תגהץ ותתלה לייבוש. מדינה כזאת תחלק מחדש את הקרקע, ואולי גם תפנה התנחלויות שיושבות על שטח פרטי פלסטיני. וכהנה וכהנה.

     אני רוצה להגיד את זה בצורה הכי קיצונית שאפשר. אם חלוקה היא עניין אפשרי (וצריך להדגיש שאני כופר בכך) ואם האינטרס העליון הוא לשמור על מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי, אז כל הדברים האחרים משניים .כולל גוש עציון. כולל הר הבית. וכולל אפילו ה"אתוס ההיסטורי הציוני". נכון, הסדר לקליטת מיליון פלסטינים בתחומי הקו הירוק ישנה את אופי המדינה. אבל קליטה של חמישים אלף איש - לא. וגם הכללת הנכבה בתכנית הלימוד לא תשנה הרבה, וגם אפילו לא יום זיכרון לאומי לנכבה. דהיינו: מנהיג שבאמת סבור שהברירה היא בין חלוקת הארץ לדומקרטיה דו לאומית, צריך להכין את הציבור הישראלי לטיפול שורש. ואני לא רואה את מרידור, אולמרט, לבני, וודאי לא נתניהו, הולכים לכיוון הזה.

     

    בואו נחזור רגע לראיון. מכיוון שהוא עצמו אומר שהסיכוי להסדר נמוך, אז מה הוא מציע?

     

    "אם אי אפשר יהיה להגיע להסדר בטווח הנראה לעין, צריך לאפשר לנו אורך נשימה לנהל את הסכסוך הזה עד שהצד השני יסכים להסדר. אורך נשימה פירושו שנישאר בתוך העולם של שתי מדינות ולא נעבור לעולם של מדינה אחת. צריך למקד את המאמץ כולו לשינוי הגבול לטובתנו בגושי ההתיישבות וליצור הבחנה בין החלקים שהם ישראל, לרבות מה שאנחנו רוצים שיהיה חלק מאיתנו, לבין החלקים האחרים שבהם אנחנו מוכנים לאפשר הקמת מדינה פלסטינית".

    תוציא את הצבא מהאזורים האלה?

    "לא נוכל להוציא את הצבא משם, כי ראינו את התוצאה הקטסטרופלית בעזה אחרי ההתנתקות. אף אדם שפוי לא יציע להוציא את הצבא משם. אבל מצד שני צריך לאפשר באותו זמן את בניית היכולת של הפלסטינים לשלוט בעצמם, לאפשר לכלכלה הפלסטינית לפרוח, לאפשר להם בניית מוסדות ושלטון עצמי ככל הניתן, כהכנה להסדר. זה ניתן לעשות, זה לא אין-תהליך, זה תהליך. ברגע שהפלסטינים יבינו שאנחנו לא חוששים מחלוף הזמן ושאנחנו לא מדברים על מדינה אחת, הם יבינו שהם צריכים להתפשר. אחת הסיבות שהם לא מתפשרים יכולה להיות שהם חושבים שאין לנו זמן".

     

    וזו, למרבה הצער, אשליה גמורה. את התשובה למרידור נתן הערב סאא'ב עריקאת:

     

    אם ישראל תמשיך לבנות בהתנחלויות, וארה"ב לא תעצור אותה, ייתכן שהפלסטינים ייאלצו לזנוח את שאיפתם להקים מדינה עצמאית - כך אומר היום (רביעי) סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני. במסיבת עיתונאים שכינס ברמאללה, אמר עריקאת, כי ייתכן שהגיעה העת בה על יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן) לומר לעמו את האמת "שהמשך הבנייה הופך את רעיון שתי המדינות ללא ריאלי". 

     

    אל תטעו לרגע: עריקאת מושקע עמוק, עמוק בתוך "פרדיגמת שתי המדינות". כל הקריירה שלו בנויה עליה. דמיינו את ביבי אומר "אולי הקפיטליזם נכשל". זה בערך אותו סיפור.  די דרמטי. עריקאת הוא הראשון מקרב הפוליטיקאים הפלסטינים של השורה הראשונה שמעלה את האפשרות הזאת (קדמו לו אחרים אבל לא ברמה הזאת).

     

    האם הוא רציני? אין סיכוי. כי עריקאת הוא גם עורך דין ממולח. לא צריך לקחת אותו במילה. כרגע זה לא יותר מבלוף. אבל אני מדגיש, כרגע. בעוד שנה, או שנתיים או חמש, זה יהיה איום על השולחן. או הפגנות ברחובות.

     

    מה הפואנטה שלי?

     

     מי שיקבע אם הולכים למדינה אחת או לא זה לא אנחנו, ולא אובמה. אלה הפלסטינים. פשוט מאד. ברגע שהאליטה הפלסטינית תשנה כיוון לטובת מדינה אחת, המשחק נגמר. מאותו רגע זה רק עניין של זמן. המדינה הדו-לאומית תקום. זה ייקח חמש או עשר שנים, זה יכול ללבוש כל מיני צורות, אבל כמו בכדורת: ברגע ששלחת את הכדור, הוא יגיע לקצה המסלול. והדבר שהכי משכנע  פלסטינים לנוע בכיוון של "מדינה אחת"  זה מפעל ההתנחלות. כמו שברור מהדברים של עריקאת. מי שימשיך לבנות בהתנחלויות, עורם עוד רגבי עפר על ארונה של המדינה הפלסטינית, ובאותה עת, גם על מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית.


    איך נסביר את הפער בין ההבנה של מרידור (ולצורך זה, ליבני ואולמרט) את המוחשיות של תסריט המדינה האחת, לבין חוסר הנכונות שלו לפעול בצורה אמיתית כדי לנסות ולמנוע אותו? הפער נובע בעיני מכך העוצמה הישראלית הנוכחית מאפילה על חולשתה המבנית, מהעובדה שהאיום עדיין אבסטרקטי, ומכך שכדי להגיע להסדר של חלוקה ,מחיר העימות הפנימי הוא גדול מאד, ולעומת זאת הרווח המיידי אינו ברור. פוליטיקאים, חכמים ונבונים ככל שיהיו, לא יזמו עימות פנימי בהעדר מפת דרכים ברורה ודיבידנד מוחשי, גם אם העדר עימות יביא (כמעט בודאות) לתוצאות גרועות מכך. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/11/09 01:28:

      ומי שהיה צריך עוד הוכחות, שמעון פרס הערב בעצרת רבין בתל אביב:

       

      "מי שדוחה את פתרון שתי המדינות - לא יביא לפתרון של מדינה אחת. הוא יביא מריבה אחת, לא מדינה אחת. מריבת דמים ללא קץ". 

       

      אנחנו עדים פה לתהליך של הבשלת המודעות גם בצד הישראלי וגם בצד הפלסטיני, לכך שהמלכוד של כשלון אוסלו עשוי להוליך בברירת מחדל למסלול של "מדינה אחת".  אנחנו רק בתחילת הדרך. עברנו משלב ה"רעיון הזוי עד כדי כך שאיש לא מזכיר אותו" לשלב ה"לא יעלה על הדעת".  ראינו את זה בעבר עם מו"מ עם אש"ף, ועם "חלוקת ירושלים". משהו שהיה טאבו עד כדי כך שמתי מעט העיזו לדבר עליו בכלל, הופך לסיוט המדריך את מנוחת הזרם המרכזי, ואט אט קורם עור וגידים.

       


       

       

        6/11/09 02:05:

       נכון, הסלמה יכולה להוביל לטיהור אתני. זה כידוע לא מנהג שפס מהעולם. ראינו את זה ביוגוסלביה בשנות התשעים, ובעירק בשנים האחרונות. זה עלול לקרות גם בארץ. בוא נקווה מאד שלא. עיראק וסרביה זה לא המודל המועדף עלי, אפילו עוד פחות מבלגיה.

       

      שנית לערבים במפרץ יש כסף ונפט. אבל לא לפלסטינים. במקרה הטוב הדוד מסעודיה זורק להם תרומה פה ושם. אני חושב שהתרומות שאנחנו מקבלים מאמריקה יותר משמעותיות (בטח נומינלית). אבל עד היום, מאז 73, הסעודים לא ניצלו את העמדה הזאת כדי לתת כוח  פוליטי לפלסטינים. אולי זה ישתנה.
        5/11/09 21:37:

      צטט: poes 2009-11-05 13:07:52

      צטט: Chiron 2009-11-05 07:12:10

      נהנתי לקרוא.

      אתה לא לוקח בחשבון עימות צבאי חם ומדמם והחרפת עמדות

      של שני הצדדים.

      הדברים המלומדים שלך מסתכלים על העניין בראייה

      דיפלומטית מדינית.

      ישנם תרחישים נוספים שלא ניתן לצפות כרגע.

      התרחיש הכהניסטי או להבדיל הגנדיסטי(רחבעם זאבי)

      קרי טרנספר יכול להיהפך למציאות של ממש במידה 

      והציבור הישראלי יצא מכליו לנוכח מציאות טרור קשה ומתמשכת.

      התרחיש הזה כלל אינו בדיוני ויש לקחתו בחשבון.

      אם העולם יעמוד מנגד או יתערב נחרצות הכל תלוי

      בסיטואציה הקוסמופוליטית.

       הרבה דברים יכולים לקרות ולא ניתן לנבא בודאות.

      השלטון האמריקני אינו יציב יש מצב כלכלי גרוע ואובמה 

      מצוי תחת זכוכית מגדלת ענקית.

      יש סיכוי שהוא יסיים את כהונתו מוקדם מהצפוי ויתכן

      שלא כדרך הטבע והסיבות ידועות לכל.

      סין קוריאה הצפונית רוסיה איראן הודו מעצמות בעליה רובן לא 

      פרו מערביות עלולות ליצור משברים שישפיעו

      על העולם בכלל ועל המזה"ת בפרט.

      אתה מדבר על חמש עד עשר שנים שהן כלום מנקודת מבט היסטורית.

      לך על 20 -50 שנים.

      אני מהמר ששלום אמת כולל יתכן רק כאשר הערבים

      יהיו בעמדה נחותה מאיתנו שתאלץ אותם להתגמש 

      ולרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו.

      ברגע שיבחרו מתוך ברירה או להבדיל מחוסר ברירה

      בחינוך למדנות והשכלה  ויזנחו את תרבות החרב

      יתכן ויבוא שלום עלינו ועל איזורנו.

       

       

       

       

       

       קודם כל שמח שנהנת לקרוא. 

      הערבים כבר היום בעמדה מאד מאד מאד נחותה לעומתנו. בכל מדד שאתה רוצה לבחור: צבאי, כלכלי, השפעה בינ"ל. תחכה שהם יהיו בעמדה עוד יותר נחותה וכנראה שתמצא את ישראל פחות חזקה. השינויים שאתה מצביע עליהם על שקיעת ארצות הברית בדיוק מחזקים את דעתי. כי אם האמריקאים מרגישים שהם חייבים לך משהו, אז הסינים וההודים ודאי שלא חייבים לך כלום. ישראל תהיה בעמדה שונה לחלוטין בעולם פוסט-אמריקני. ואם יש לך הרהורים על טרנספרים וכדומה אז תסתכל מה קרה בסרביה וקוסובו. אם  היום בוגי יעלון לא יכול לנסוע לאירופה, אחרי טרנספר אף ישראלי לא יוכל לנסוע לשום מקום. 

       

      כשאני אומר טרנספר אני מדבר על תרחיש אפשרי ולא על משאלת לב

      אף על פי שזה יכול להיות רעיון לא רע ,

      בסיטואציות מסוימות שיש להן רקע מתאים איש בעולם לא יפצה פה ולא יוכל לזעוק גוועלד.

      אבל נניח לזה וניגש לעמדתם הנחותה לשיטתך של הערבים.

      הערבים אינם בעמדה נחותה כלל ועיקר,הם מחזיקים את העולם באשכיו

      ע"י שליטה במקורות האנרגיה.

      ברגע בו ימצא תחליף לזהב השחור תתבטל השפעתם ואז הדברים יראו

      אחרת לגמרי.

       

       

       

       

        5/11/09 15:51:

      הבוקר, "תכנית מופז", לפי ארי שביט: הסכם בינים ארוך טווח, מדינה פלסטינית על 60 אחוז מהגדה, שיקבע את המצב ה"דו מדינתי".

       

      ולמה שהפלסטינים יסכימו למצב בינים? כי מופז מבטיח להם מו"מ על הסדר קבע. מציעים לך חתול בשק, לא תקנה?

       

      מה אני יגיד, בהצלחה בקידום המכירות. מה שכן, זו עוד הוכחה שהפוליטקאים הישראלים נכנסים ללחץ מהלחץ הבינלאומי, מדיבורי ישראל-אפרטהייד, ומאפשרות המדינה האחת. ומי שחושב שהפלסטינים לא קולטים את הלחץ הזה, טועה.

        5/11/09 13:07:

      צטט: Chiron 2009-11-05 07:12:10

      נהנתי לקרוא.

      אתה לא לוקח בחשבון עימות צבאי חם ומדמם והחרפת עמדות

      של שני הצדדים.

      הדברים המלומדים שלך מסתכלים על העניין בראייה

      דיפלומטית מדינית.

      ישנם תרחישים נוספים שלא ניתן לצפות כרגע.

      התרחיש הכהניסטי או להבדיל הגנדיסטי(רחבעם זאבי)

      קרי טרנספר יכול להיהפך למציאות של ממש במידה 

      והציבור הישראלי יצא מכליו לנוכח מציאות טרור קשה ומתמשכת.

      התרחיש הזה כלל אינו בדיוני ויש לקחתו בחשבון.

      אם העולם יעמוד מנגד או יתערב נחרצות הכל תלוי

      בסיטואציה הקוסמופוליטית.

       הרבה דברים יכולים לקרות ולא ניתן לנבא בודאות.

      השלטון האמריקני אינו יציב יש מצב כלכלי גרוע ואובמה 

      מצוי תחת זכוכית מגדלת ענקית.

      יש סיכוי שהוא יסיים את כהונתו מוקדם מהצפוי ויתכן

      שלא כדרך הטבע והסיבות ידועות לכל.

      סין קוריאה הצפונית רוסיה איראן הודו מעצמות בעליה רובן לא 

      פרו מערביות עלולות ליצור משברים שישפיעו

      על העולם בכלל ועל המזה"ת בפרט.

      אתה מדבר על חמש עד עשר שנים שהן כלום מנקודת מבט היסטורית.

      לך על 20 -50 שנים.

      אני מהמר ששלום אמת כולל יתכן רק כאשר הערבים

      יהיו בעמדה נחותה מאיתנו שתאלץ אותם להתגמש 

      ולרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו.

      ברגע שיבחרו מתוך ברירה או להבדיל מחוסר ברירה

      בחינוך למדנות והשכלה  ויזנחו את תרבות החרב

      יתכן ויבוא שלום עלינו ועל איזורנו.

       

       

       

       

       

       קודם כל שמח שנהנת לקרוא. 

      הערבים כבר היום בעמדה מאד מאד מאד נחותה לעומתנו. בכל מדד שאתה רוצה לבחור: צבאי, כלכלי, השפעה בינ"ל. תחכה שהם יהיו בעמדה עוד יותר נחותה וכנראה שתמצא את ישראל פחות חזקה. השינויים שאתה מצביע עליהם על שקיעת ארצות הברית בדיוק מחזקים את דעתי. כי אם האמריקאים מרגישים שהם חייבים לך משהו, אז הסינים וההודים ודאי שלא חייבים לך כלום. ישראל תהיה בעמדה שונה לחלוטין בעולם פוסט-אמריקני. ואם יש לך הרהורים על טרנספרים וכדומה אז תסתכל מה קרה בסרביה וקוסובו. אם  היום בוגי יעלון לא יכול לנסוע לאירופה, אחרי טרנספר אף ישראלי לא יוכל לנסוע לשום מקום. 

        5/11/09 12:59:

      צטט: הנזיר החשמלי 2009-11-05 08:33:31

      פוסט מצוין. אבל יש לי קצת בעיה אם משל הכדורת- זה נותן רושם שתהליך הסטורי כזה הוא משהו עם התחלה, אמצע וסוף.

      קצת דומה לשאלה הקבועה שמוטחת בוויכוחים פוליטים חסרי תכלית בישראל (בעיקר לעבר אנשי ימין): "אז מה הפתרון שלך?"...

      לסיפור הזה, כמו לסיפורים היסטורים רבים,  אין בהכרח "פתרון" או "סוף". כדור הבאולינג יכול להתגלגל לעבר מדינה אחת, אבל הוא לא ייעצר שם.

      אולי הוא יעבור בתחנה של "דמוקרטיה הסדרית" (נשיא פלסטיני, ר"מ יהודי, יו"ר כנסת דרוזי וכו') שמשמעותה שיתוק כללי ואולי (מה שלדעתי סביר מאוד)  הוא יתגלגל זמן רב בנתיב של מלחמת אזרחים בעוצמה כזו או אחרת. אולי גם וגם, כמו בעיראק.

      ואחרי זה? מי יודע. ההימור שלי שלא תקום פה עוד בלגיה (זיתים לא יהוו תחליף לשוקולד).

       אני מסכים שיש בעיה עם משל הכדורת,כי מטבעה היסטוריה היא לא משהו ש"נגמר" כשהכדור פוגע בפיונים. והיא גם לא תהליך דטרמיניסטי (לפחות בראייתי)

       

      אבל אני כן חושב שאפשר לזהות לאן דברים הולכים בגדול. ואני חושב שברגע שמבחינת הפלסטינים אפשרות החלוקה יורדת מעל הפרק, אז אי אפשר יהיה לחזור לזה יותר, והמצב הדו-לאומי מתקבע כמצב קבע. ואני גם חושב שישראל תצטרך לבלוע את הצפרדע הזאת, כי ברגע שהיא עומדת בפינה על תקן דרום אפריקה המחיר יהיה כבד מאד. אבל איזה צורה תהיה להסדר הזה, ואיך הוא ישתנה, אללה הוא היודע כל. זה מאד מאד פתוח. "מדינה אחת" זה בעצם לא אומר הרבה. גם היום יש מדינה אחת תכלס. גם בוסניה היא "מדינה דו לאומית" היום ולמעשה האוטונומיה הסרבית היא מדינה בפני עצמה. 

       

      אני מסכים שלא תקום עוד בלגיה אבל בלגיה זה לא בדיוק משאת נפשי. אולי מישהו שגר בבלגיה יתקן אותי אבל להתרשמותי הבידול וההסתגרות בבלגיה בין שתי האוכלוסיות יותר חריפים מאשר בישראל-פלסטין אפילו בימינו הקשים. יש שם עיר מעורבת אחת בסך הכול בכל המדינה. וחוץ מזה פדופילים וזה אתה יודע.

        5/11/09 08:33:

      פוסט מצוין. אבל יש לי קצת בעיה אם משל הכדורת- זה נותן רושם שתהליך הסטורי כזה הוא משהו עם התחלה, אמצע וסוף.

      קצת דומה לשאלה הקבועה שמוטחת בוויכוחים פוליטים חסרי תכלית בישראל (בעיקר לעבר אנשי ימין): "אז מה הפתרון שלך?"...

      לסיפור הזה, כמו לסיפורים היסטורים רבים,  אין בהכרח "פתרון" או "סוף". כדור הבאולינג יכול להתגלגל לעבר מדינה אחת, אבל הוא לא ייעצר שם.

      אולי הוא יעבור בתחנה של "דמוקרטיה הסדרית" (נשיא פלסטיני, ר"מ יהודי, יו"ר כנסת דרוזי וכו') שמשמעותה שיתוק כללי ואולי (מה שלדעתי סביר מאוד)  הוא יתגלגל זמן רב בנתיב של מלחמת אזרחים בעוצמה כזו או אחרת. אולי גם וגם, כמו בעיראק.

      ואחרי זה? מי יודע. ההימור שלי שלא תקום פה עוד בלגיה (זיתים לא יהוו תחליף לשוקולד).

        5/11/09 07:12:

      נהנתי לקרוא.

      אתה לא לוקח בחשבון עימות צבאי חם ומדמם והחרפת עמדות

      של שני הצדדים.

      הדברים המלומדים שלך מסתכלים על העניין בראייה

      דיפלומטית מדינית.

      ישנם תרחישים נוספים שלא ניתן לצפות כרגע.

      התרחיש הכהניסטי או להבדיל הגנדיסטי(רחבעם זאבי)

      קרי טרנספר יכול להיהפך למציאות של ממש במידה 

      והציבור הישראלי יצא מכליו לנוכח מציאות טרור קשה ומתמשכת.

      התרחיש הזה כלל אינו בדיוני ויש לקחתו בחשבון.

      אם העולם יעמוד מנגד או יתערב נחרצות הכל תלוי

      בסיטואציה הקוסמופוליטית.

       הרבה דברים יכולים לקרות ולא ניתן לנבא בודאות.

      השלטון האמריקני אינו יציב יש מצב כלכלי גרוע ואובמה 

      מצוי תחת זכוכית מגדלת ענקית.

      יש סיכוי שהוא יסיים את כהונתו מוקדם מהצפוי ויתכן

      שלא כדרך הטבע והסיבות ידועות לכל.

      סין קוריאה הצפונית רוסיה איראן הודו מעצמות בעליה רובן לא 

      פרו מערביות עלולות ליצור משברים שישפיעו

      על העולם בכלל ועל המזה"ת בפרט.

      אתה מדבר על חמש עד עשר שנים שהן כלום מנקודת מבט היסטורית.

      לך על 20 -50 שנים.

      אני מהמר ששלום אמת כולל יתכן רק כאשר הערבים

      יהיו בעמדה נחותה מאיתנו שתאלץ אותם להתגמש 

      ולרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו.

      ברגע שיבחרו מתוך ברירה או להבדיל מחוסר ברירה

      בחינוך למדנות והשכלה  ויזנחו את תרבות החרב

      יתכן ויבוא שלום עלינו ועל איזורנו.

       

       

       

       

      פרופיל

      poes
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות