כדי לשמור על שפיות תיפקוד ובכלל  נתינה

צריך גם לקבל

למלא מצברים

אז אני מדרימה לכמה ימים אל המקום הנמוך ביותר בעולם

לספוג קצת שקט ו"בלאט ינוע"

ולפנק את הגוף והנשמה

כמה ימים להיות לא מושגת

בלי מסנג'ר, בלי אינטרנט, בלי נייד...

לחזור להרף עין לעולם ההוא, של לפני 10 שנים

שכשהיית רוצה להיות לבד לרגע קט, כולה היית צריך לנתק את הטלפון

אפילו הודעות לא היו משאירים אם לא היתה לך מזכירה אלקטרונית

והיה שקט. או לפחות אשליה של שקט.

והיום?

היום אם אתה לא עונה משאירים הודעה בתא קולי

מתקשרים למשרד, לביפר ולמענה העסקי

מייד אח"כ מפציצים את הנייד ב SMS (כי לא ענית...)

שולחים הודעה במסנג'ר

ומגבים במייל, ליתר ביטחון

הזמינות המטורפת הזו, יש בה הרבה נוחות

והיא בהחלט מקלה בעבודה, אני מודה (אני די מכורה...)

אבל לפעמים חסרה לי הפשטות ההיא של פעם...

מכתב עם בול שנושא מסר של אהבה, על 5 דפים, לא רק SMS קצר עם חמש מילים

הריק שנפער בלב הגעגוע

המסתורין שמעמיק את יסודות הלימוד ההדדי

הסבלנות.....הסבלנות...

אז אחת לרבעון בערך, אני מתנתקת מהזמינות התמידית

וחוזרת לפשטות של פעם

רק לכמה ימים...