כגון פראנק סטלה מאופיינים בגודל ממדי העבודה כמו גם בגדלות הנושא והתכנים. למשל סידרת ה"איורים" שלו לרומן של מלוויל - מובי דיק - הלוויתן הלבן. התמונה מתפרשת על קירות שלמים בתערוכה, ומשקפת בקוים כלליים את עלילת המאבק ההירואי באיתני הטבע. הפניית המבט לציור עצמו כאובייקט לגיטימי המיוצג על הבד דורשת חיפוש פנימי מעל ומעבר לנושא הנדוש "הצייר בסטודיו שלו", עם הפאלטה של הצבעים ודוגמנית עירום (כמו בדוגמה של גוסטב קורבה). ההשקעה של סטלה פונה למחוזות בלתי מוכרים, על גבול המופשט. במבט ראשון הכותרת מביכה את הצופה שנותר נטול נקודת אחיזה שתחבר בין הכותרת לציור, המופשט ממילא. ברם בעיון מעמיק (עיון משורש עין) מתגלה איזון חכם ביותר בין הרכיבים המוצגים על הבד. הצירוף בין גלילי אריזות מוכנות - מקרטון או אלומיניום - לבין גזירה של צורות אורגאניות מעולם החי איננו שרירותי באמת. למעשה היחס ההנדסי בין החפצים יוצר מירקם מעניין שמבליט את גורם התלת-מימד. אכן הרקע השטוח לכאורה מקבל נפח קיומי שהתרחק מאוד מ"סתם קווים על הבד ולא יותר מכך".
ברבות הימים שינה האמן את טעמו, והרחיב את תחומי פעילותו, החל בעבודות הדפס ועד עיצוב אביזרים ומותגים, כגון עיצוב סמלה של מכונית המרוץ BMW. הודות לשליטתו בתפישת החלל כמרחב אסתטי יצאו לו מוניטין כמעצב תערוכות ענק, בירידים ומרכזים אמנותיים.
בשורה התחתונה, ניתן להסיק כי כל הגדרה אמנותית היא מטיבעה תלויית-זמנה וטובה לזמנה. אנחנו פותחים סניף חדש בנמל תל אביב . לאוהבי עיצוב פנים , אדריכלות , לימודי עיצוב, אמנות ועוד - חומרים מענינים באתר הבית של קווים - http://www.cavim.co.il/ |