שיכחה
כקרחוני אנטארקטיקה הנמסים מחום כדור הארץ , נמחקים תאי הזיכרונות אט אט ממוחותנו .
השיכחה מתנכרת בזדון לרצוננו לשחזר ארועי עבר ושמו של פלוני על קצה הלשון אך המוח ממאן לזהות .
המעיין הולך ומתרוקן היש מזור לעצור את היובש ? הן כהימחק תוכנת מחשב עת תקלה חויותינו נמחקות הטובות כרעות .
לשמחתנו נותרים הגיבויים : רישומים בכתב , תמונות , קלטות דיסקים , סרטים וזיכרנות של אחרים שקרחוני זיכרונם טרם נמסו .
הזכויות שמורות לעזרא מורד
|
תגובות (47)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
באמת מפחיד.
זכרונות הם חלק מחינו.
לעתים הם נמחקים מפני שאנחנו
מבקשים לא לגעת בהם מתוך בחירה.
לא לכאוב. לפצוע.
לרוב זוכרים ותם רגעים
שהשאירו בתוכנו צלקות.
החוויות המפעימות
מקהות מהר יותר.
תודה על רגעי איכות.
כתוב נפלא!
אני מניחה שלא כל דבר אנו אמורים לזכור.
בעיקר דברים תפלים הגורמים לאנרגיה מבזבזת ומיותרת.
ולך, המשך שבת נפלאה.
ואני קוראת אותך כאן חבר,
מסר כאוב ונכון מעביר.
השבת בפתח וליבי שמח.
שבת שלום,שבת ברוכה.
לך ולכל המשפחה יקירי...
עצוב.
הזכרון הוא כלי רב עוצמה
לא קל בלעדיו.
למרות שיש דברים שהיינו אולי
מעדיפים לשכוח...
שבת שלום.
עזרא,
שבת שלום
דבי
נכון מאוד !!!
מזל שיש גיבויים
השכחה לפעמים כמוה כברכה לאלו בינינו שהזכרונות לא משהו...*
יש חסרונות בשכחה...
אך אתה יודע מה? יש גם יתרון אותו אמר לי אב שכול ששכל את בנו במלחמת יום כיפור.
הוא אמר: "תאר לעצמך שלא הייתי שוכח, לא הייתי מחזיק מעמד... כך אני זוכר מידיי פעם ולא כל שניה וכל רגע...עם הזמן אזכור אך יהיה מטושטש כמו בטלוויזיה לא מכוונת". כך אמר.
תודה עזרא שהזכרת לנו מה היא שכחה ואיך היא מתנכרת לנו.
השיכחה מתנכרת בזדון לרצוננו
לשחזר ארועי עבר
ושמו של פלוני על קצה הלשון
אך המוח ממאן לזהות .
כל כך מוכר ואפילו עם השנים יותר ידוע,
אך זכרונות ילדות,עם ריחות וטעמים ומראות וקולות מהילדות
קשה לשכוח.
אראל ארזון-רוה
www.arel-trumpet.com
השאלה הממוקדת מכל הזכרונות
איפה נירשמו כל הרגשות
הקלטות ישמרו רק קולות
הסרטים רק יציגו את התמונות
התמונות יראו הבזק מצב
קפוא כאילו זה עכשו
אבל איפה עוצרים את המחשבות
איפה שומרים את הרגשות
זה השיא לכל זיכרון שנשאר
זה הדבק שמחבר בין אהבות האתמול לפעימות הלב מחר
שמעון
פלאי הטכנולוגיה,
הם שעושים לנו את החיים קלים ונעימים
עזרא, קראתי ואהבתי
(-: ובבת צחוק שואלת : למה עזרא אתה מזכיר לנו שהופכים אנו לסינליים?
ואופססססססססס הרי כבר שכחתי..... מה אכלתי אתמול...
וברצינות : אומרים " הזמן משכיח"
לעיתים טוב לאדם לא לאגור בתוך ה"קופסא" - המוח את כל הזיכרונות וביחוד את הזיכרונות הלא טובים
והכי חשוב (-: לשמור תמונות מכל מיני אירועים או חוויות או אנשים שעברו בחיינו וכמובן לא לשכוח לציין תאריך
* תודה על השיתוף
ערב מקסים
מחיה
חרוזים יפים על מצב שיכול להיות כואב
נוכל רק להמשיך לזרום בנחלי החיים
טיפת המים לא תדע לאיזה נחל תעבור בגשם הבא
אבל היא תשמח להתאדות כדי להמשיך את מעגל החיים
חג חיים שמח
ממני באהבה
"שכחת"את סודות הניקוד של שפתך המשובחת?
זאת מוסיקה המנגנת אותך,
לא משחק שפה שהיה ונשחק,
אתה מנגן בתווי צמר,
והגשרים שבנית לא נפרמים,
אתה מרבה לפרוט ובטח לא לשכוח
רזי העוגב המשמיעים קולך.
זכרון כקרחון. דימוי מענין.
מירה
תודה
נכון ששוכחים.ועדיין יודעים ,וחכמים יותר מאלו שעדיין לא אגרו מספיק כדי לשכוח!!!!!
עזרא,שפתך עשירה ונהדרת.
אהבתי מאד.
לשחזר ארועי עבר
ושמו של פלוני על קצה הלשון
אך המוח ממאן לזהות .
זיכרון ושכחה מדומים לתאומים בגיל השלישי. כתבת מעניין*כן עזרא זה דרכו של העולם.
אהבתי את הדמוי לקרחון.
אני גם מתה מפחד מהשיכחה, יפה תארת את הבעיה כאן.
אבא...
זה מקסים
באמת
ואני מניחה שזה שיר מהתקופה האחרונה...
המעיין הולך ומתרוקן
היש מזור לעצור את היובש ?
גם אני רוצה מזור לזכרונות שקפאו אי שם במעמקים. תודה*
בדיוק
שרי
היי איש יקר,
וישן מפני חדש תוציא.....
יש דברים חשובים..
אותם אנו זוכרים.. ו
לפעמים סתם שטויות
עולות לנו מתהום הנשייה....
שכחה עוזרת לנו להתקדם...
לשמחתנו נותרים הגיבויים :
רישומים בכתב , תמונות , קלטות
דיסקים , סרטים וזיכרנות של אחרים
שקרחוני זיכרונם טרם נמסו .
ומה שהיה היום הופך להסטוריה של המחר.
ככה זה.
אהבתי*
בשכיחה יש לפעמים הכחשה..
ויש אומרים שהגוף שוכח ולא הנשמה..
אולי..
תודה לך
יום אור
זהו. תמיד חשוב לעשות גיבוי !
אבל רכוש גיבוי בעל נפח גדול,
לא פחות מ-500 ג'יגה..........
יופי.
תודה.
ברכה קולקטיבית
לכולנו
רח' גורדון גשם ראשון
רח' גורדון בגשם ראשון -ושימשיך כך עד תום
שאול נמרי : שמן על בד. 60X80ס"מ
ולעינינך,
לאחרונה ראיתי עו"ד.מכובד,
ששללו לו את הכניסה לבי"המש.
מאחר והוא מרטיב את הריצפה,
ובבית הבשפט חוץ מרוחו של השופט,
ואין עוד רוח
כך שאפילו בבי"המש אסור להשטין נגד הרוח.
זה עלול להרטיב הפנטלון :
נון פישנדו קונטרה וינטו...
נכון איש יקר, והאמת שאולי כדאי לשכוח חלק ניכר ממה שאספנו...
אחלה
אין עליך
עזרא , קח לך את אילוף הסורר של אדריאנו צלנטלו :-) ...
http://www.youtube.com/watch?v=MG_nWexKE8A&feature=related
הנמסים מחום כדור הארץ,
נמחקים תאי הזיכרונות
אט אט ממוחינו.
יש הרוצים לשכוח
יש המעדיפים לברוח
ורק אלו שחוו את מלוא עוצמת החוויה עדיין זוכרים,
תלויים בין ארץ לשמים על בלימת זכרונות העבר המייסרים.
לרוב, אחרי זמן גם הזכרונות הופכים תעתוע
גם זכרונות נמוגים, או מקבלים פרשנויות.
הזמן נוגס... הזיכרון מודולרי ו"מסיס".
כל שנותר הוא להשען ולאמץ את הזכרונות הפיזיים.
הזמן נוגס בזכרונות ולעיתים כל שנותר להזכיר
חוויות שונות של חיים הם אותן תמונות, מילים וכיו"ב