לו יכלו המילים לשתוק,  

ולתת למבטים את זכות הדיבור....

לו יכלו המילים לשתוק, 

הדמעות היו אומרות הרבה יותר..... 

לו יכלו המילים לשתוק,

אז היינו מרגישים יותר...

לא תוכל העט הדלה והדוממת לבטא את משאלת הנפש הרוגשת.....

שנלמד לסלוח,

ולא לשכוח,

שנאהב גם כשכואב

שתמיד נחבק

גם אם מעט בגרון חונק....

כי לא בדברים שמחוץ לנפש שוכן האושר...

ולא באוצרות חולפים ועוברים....

גם לא באנשים שנכנסים ויוצאים לנו מהחיים...

כי אם בלב האדם,

פנימה,

נשמעים צלילי העוגב של ...הטוב...היפה... והמואר...