"למחרת בערב, הסביר לי התימני, שבערב הקודם לא היו להם סמים". אמרה והביטה אל הים.

"אינני יודעת מה גרם למחסור. בכל אופן, באותו ערב, ערב סוכות, הם ישבו בבית קפה, קרוב לחוף, עישנו,  שתו בירות ופטפטו. חבורה של "היפים", ישראלים ותיירים, לאורו של ירח מלא. זה היה לפני שהסרט "וודסטוק" הגיע לארץ,  קצת אחרי " מלחמת ששת הימים".

היא השתתקה, לגמה מן הבירה באיטיות " אז עוד לא ממש הכרתי כאלה",  אמרה בלחש. "אני זוכרת רק שניים. את התימני הקטן והמזוקן  ואת האנגלי, יפה, גבוה,גוף דק, כתפיים רחבות, היה לו שער בלונידיני ארוך. ממש נסיך מן החלומות. אמר לי שהוא בן שלושים. אני הייתי בדיוק אחרי צבא. לאילת הגעתי עם מישהי שהכרתי בדרך. אני לא זוכרת היכן פגשתי אותה ולמה החלטנו להמשיך יחד.  אני זוכרת שהוא התחיל אתה, אך אני התלבשתי עליו ולא הרפיתי ממנו עד שהלך אתי להתבודד לאורך החוף. כזאת הייתי באותם הימים",  צחקה חרישית.

"לא היית מאמינה עלי, מה עשיתי כשהייתי צעירה, לא פחדתי משום דבר".

היא עצמה את עיניה,הסיטה את ראשה לאחור, חייכה ומלמלה דבר מה לעצמה. הצללים שנפלו על פניה העמיקו את החריצים בזויות פיה המתעגל. הבטתי גם אני בשמש השוקעת.

"צעדנו חבוקים לאורו של הירח. זה עובר לי בראש כמו סרט. גם היום אני חשה את העונג שבהליכה אתו ואני זוכרת את החול הרטוב."  

פניתי לעברה. ראיתי שהיא מתבוננת בחוף,בוחנת את החול.  נגעתי בכתפה. היא התנערה והמשיכה לדבר.

"במבט לאחור, טיול זה, על חוף ים סוף, היה אי רומנטי, בים הימים, ובעיקר הלילות שהתמסמסו במבול מפגשים מיניים אקראיים. כך נהגנו באותם הימים, לפני שהמחלה שיבשה את מהלך הדברים. באותו לילה, כשהלכתי אתו על החוף, חשתי לרגע, נערה מאוהבת." 

ראיתי שמחשיך וביקשתי ללכת. ביני לביני חשבתי שדבריה האחרונים מעידים עליה ששבה וספרה לעצמה את מה שקרה באותו לילה פעמים רבות. היא הניעה בראשה והמשיכה לספר בקצב מהיר יותר.

"הגענו לאוהל שלו. נדמה לי שהתנשקנו, הוא התפשט". כאן עצרה לרגע את משטף דיבורה והתבוננה בי, "ממש לא נעים לי לדבר על זה, אני לא ממש זוכרת מה קרה שם. ראיתי את האבר שלו, זקור, משונה,זר, מפחיד. אף פעם לא ראיתי אחד כזה, לא נימול. האמת, מאז לא ראיתי כאלה. הסתלקתי משם. נרדמתי בחוץ, בין האוהלים, תחת כיפת השמים. באותם הימים לא פחדנו כל כך. למחרת, עם שחר, ראיתי אותו, ישן על החול הרטוב, ידיו פשוטות לצדדים  ,כמו ישו על הצלב .פניו המעוטרות באניצי זקן זהוב מעורב בגרגרי חול, פנו אל השמים, אל השמש העולה. גלי הים ליחכו את גוו הארוך, הרטיבו את בגדיו".

היא הביטה אל הים המחשיך והרימה את ראשה אל השמים. עקבתי אחר מבטה לוכדת בעיני את ערפילית האור המתגבהת מעל הים  רמז אחרון לשמש השוקעת.

"התימני סיפר לי שהמשלוח הגיע בשעות הלילה המאוחרות, ממש לפנות בוקר. מה אגיד לך, הוא היה איש מצחיק מאד".

"