כותרות TheMarker >
    ';

    עולם כמנהגו נוהג

    זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
    [...]
    אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
    [...]
    כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
    [...]
    כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

    (מתוך חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)

    ארכיון

    0

    ביד הלשון - הווירטואליה

    67 תגובות   יום חמישי, 5/11/09, 15:11

    האינטרנט הוא סביבה חברתית-תרבותית המקבילה לחברה הרגילה. חלקנו שוהים כאן זמן לא מבוטל - לפעמים נדמה לי שאני גרה במחשב - ומקיימים פה קשרים חברתיים ברמות קרבה משתנות. הסביבה הווירטואלית מתאפיינת בנורמות חברתיות, בשפה ובסימנים (למשל, אייקונים לסימון שמות עצם ורגשות, הקרויים גם רגשונים), בערכים, במנהגים ובכללים היוצרים תרבות ייחודית, שיש לה השלכות והשפעות עלינו, הן מבחינה קוגניטיבית  - איסוף מידע ותקשורת - והן מבחינה רגשית והתנהגותית.

    המאפיינים הייחודיים לסביבה הווירטואלית הם : אנונימיות (אם כי במקרה הספציפי של רשת חברתית רבים מאיתנו אינם אנונימיים אלא חשופים בדרגות שונות) והיעדר קשר-עין, כלומר אנחנו לא רואים זה את זה, ולרוב לא מזוהים. הדבר מאפשר לנו לכתוב בצורה חופשית, תוך שחרור מעכבות, ובמקרים קיצוניים תוך התעלמות מהנורמות החברתיות של המציאות הפיזית שלנו.

    התוצר הטקסטואלי באינטרנט מאפשר לנו רפלֶקציה  - גם שיקוף וגם חשיבה - וקריאה חוזרת, וכן הבהרה ובירור עצמיים המאפשרים הקלה, פורקן ושחרור, או במילה אחרת: קתרזיס. אנחנו מודעים לכך שכתיבתנו נחשפת ברבים, ומקפידים בדרך כלל להכניס היגיון וסדר בכתיבתנו, וכך נוצר תהליך של העצמה ומודעות-עצמית. זה ההסבר מבחינתי לעובדה שכתבתי יומן חיים, טרום עידן המחשב, במשך 14 שנה רצופות – מגיל 14 עד 28 (כל המחברות שמורות עמי). הוא ענה לי על כל הצרכים שפורטו לעיל,  אף שאיש לא ראה אותו מלבדי, כי תמיד דמיינתי שיש לי קוראים.

    בנוסף המיידיות והנגישות של פעולת הכתיבה ופרסומה ברבים ברשת עונה לרבים מאיתנו על הצורך בסיפוק מיידי.  כמה עונג נגרם לנו לאחר שאנו כותבים פוסט חדש ולו כותרת נאה ותמונה, והנה כבמטה קסם, ללא כל שהיות, הוא מתנוסס לתפארת במרחב הווירטואלי.  הסיפוק הזה באמת ממכר.

    הכתיבה היא הזדמנות שלא תסולא בפז לחשוף רגשות שלא היו באים לידי ביטוי במפגש פיזי, וזאת  בזכות האפשרות לכתוב בפתיחות אישית גבוהה יותר לעומת זו המתקיימת במציאות הפיזית.  ההתכתבויות בצ'אט (אני נמנעת), במסרים אישיים ובמיילים עשויים להעלות רגשות עזים ואף מהממים בעוצמתם. פעם כמעט התאהבתי מעל לראש בבחורה מבלי לפגוש אותה כלל, אף שאני הטרוסקסואלית (היא לא הייתה כזאת).

    חיסרון בולט של כתיבה באינטרנט לעומת הדיבור פנים אל פנים נובע מכך שבדיבור אנו יכולים להבין זה את זה במהירות ובדיוק רב יותר, בעיקר באמצעות המרכיבים הבלתי מילוליים שבתקשורת (שפת גוף ואינטונציות), ובזכות המיידיות של הסכמה/אי-ההסכמה והיכולת לתקן ולהבהיר. השכיחות והתדירות של כשלים בהבנה וקונפליקטים בתקשורת כתובה גבוהות יחסית.

    ייתכנו גם פגיעות רגשיות  - לא תמיד מכוונות - תגובות בלתי ענייניות וסרבול באינטראקציה. פגיעות רגשיות ברשת יכולות לפצוע עד "זוב דם". לפני שנתיים ניהלה נגדי מישהי מסע צלב בפורום כלשהו כתוצאה מהשלכה כנראה. פשוט יצאתי מגדרי כדי לשכנע אותה בהדרגה ובמאמצים עילאיים שאינני גב' פרנקנשטיין כלל ועיקר. שכיח שבעקבות כשלים ופגיעות מעין אלה מתרחשת לעתים פרישה מוחלטת מתקשורת מסוג זה.

    למרות מגבלות הווירטואליה וחסרונותיה אנחנו נמשכים לסוג זה של תקשורת, גם בשל היכולת להתבטא ללא הפרעות מצד בני השיח. בני השיח באינטראקציה בקבוצת הדיון ברשת אינם  "נכנסים לדברינו באמצע", אינם מביעים התמרמרות תוך כדי השמעת הדברים, אינם מעירים ואינם משתיקים, אלא מגיבים על דברינו רק לאחר שסיימנו לבטא את כל מה שרצינו לומר.

    פרופ' עזי ברק, חוקר ומרצה מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה, אומר ל"הארץ" (קישור לכתבה המלאה והמרתקת יובא בסוף הרשומה) שהפסיכולוגיה האנושית עצמה עוברת שינוי:

    "לא נכון להגיד שהמין האנושי משתגע, אבל הרשת כן לוקחת אותנו לקצוות שלנו. הפרסונה הרשתית של בני האדם אינה מעוותת, כמו שמקובל לחשוב, אלא להפך. דווקא ברשת אנחנו נחשפים הרבה יותר כפי שאנחנו. האישיות עצמה לא משתנה, אבל הרשת חושפת את הקצוות הנסתרים שלה. בעצם, דווקא בסביבה הפיזית אנחנו לא אמיתיים עד הסוף. בסביבה הפיזית אנחנו נתונים כל הזמן תחת עכבות ומעצורים שנובעים מהתפקידים שלנו, ממצבים שבהם אנחנו מצויים, מהחינוך שקיבלנו ומהנורמות המקובלות. אנחנו מציבים לעצמנו גבולות. ברשת הגבולות האלה מיטשטשים, או נעלמים לגמרי".  

    קריאה נוספת למתעניינים:

    * הבלוג: יומן אישי באינטרנט בשירות היועץ והמטפל/ מירן בוניאל-נסים ועזי ברק

    * כתבה ב"הארץ" על ההתמכרות לאינטרנט 

    דרג את התוכן:

      תגובות (66)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/10 02:45:

      צטט: מיא 2009-11-05 19:48:25

      פגיעות רגשיות ברשת יכולות לפצוע עד "זוב דם".

       

      אוהו כמה שזה נכון. וזה קורה בגלל שמאחורי המקלדות יושבים אנשים. זאת אומרת וירטואלי וירטואלי, אבל אלה אנשים שפוגעים, ובמקרים רבים בכוונה (כשזה לא בכוונה זו בכלל זוועה).

       

      פוסט חכם ומשכנע.

       

      רוע אנושי יש בעולם הממשי, כמו גם במרחב הוירטואלי, אלא שמה ש"טוב" במעשי פגיעה מכוונת באינטרנט הם שאין להם (לרב) השלכה אמיתית וארוכת טווח על הנפגע, להבדיל ממעשי אלימות פיסיים, חבלה ברכוש או נידוי ממקום ציבורי.

      בכך, המרחב מאפשר לנו לחיות חשופים וכנים מחד, וגם אם נפגענו נוראות ברגע נתון, הרגע חולף ולרב לא מותיר נזק חסר תקנה.

       

        29/3/10 02:35:
      תודה על ניתוח מרתק של פסיכולוגיה-רשתית.
        13/11/09 10:41:

      לא צריך לתחזק, הן שם והן צפות ושוקעות לפי הקצב שלהן, עם זאת התיאורייה שלי היא על גבול פלספנות ועלולה לעייף אותך..

      טוב אולי אני אוריד אפסים:

       

      אבל..

      נראה!

       

      תודה, לי-את. גם אני לא הייתי מוותרת על העולם הזה...

       

      אגב, אין לי מושג איך אפשר לתחזק "אלפי חברויות אמת". אפילו עם נוריד אפס אחד. איך אפשר לתחזק "מאות" כאלה. רגע, אפילו אם נוריד עוד אפס. איך אפשר לתחזק עשרות חברויות אמת. לי יש קרוב ל-20, ואני מתקשה בכך.

       

      וכן, ראיתי את הסינגל החדש שלך. בקרוב אאזין לו. שיהיה לך בהצלחה! 

        12/11/09 21:06:


      אני נקראת "מכורה" מכורה לכתיבה מכורה לחברויות וירטואליות, לא שחסר לי אלפי חברויות אמת מחוץ לרשת,

      התקשורת היא תכונה בלתי רצונית אצלי, אני צאכנית טקסטים צרכנית של הרפתקאות, ומאוד אוהבת שבלחיצת כפתור אני מסנכרנת בין עולמות מנוגדים.

      למעזה הרשת העצימה אצלי את הפתיחות מחסרת גבולות לחסרת גבולות בעליל.

      לא השתניתי, אבל השתבחתי במהירות כפולה,תובנותיי עברו דרך במהירות אור,

      חשבתי פעם היה קורה אילולא הייתי מנהלת עולמות וירטואליים, הבנתי שכלום אחרת. הכל היה קורה אותו הדבר רק בכמויות ובמהירויות שונות.

      לא הייתי מוותרת על נפלאות הרשת

      לא הייתי מוותרת על "ללא גבולות"

      לעולם לא

      צטט: חץ עין נץ 2009-11-11 18:04:16

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-11 10:43:25

      אין תשובה א-פריורי. זה תלוי בגופו של עניין וב"גופם של אנשים".

       

       אכן, כמו אז כך גם היום....

      ועדיין מדובר בשתי זירות שונות בעלות מאפיינים ייחודיים.

       

        11/11/09 18:04:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-11 10:43:25

      אין תשובה א-פריורי. זה תלוי בגופו של עניין וב"גופם של אנשים".

       

       אכן, כמו אז כך גם היום....

      היי עדנה, תודה!

      רק רציתי להוסיף שמה שכתבת מאוד אינדיווידואלי. כלומר, אני למשל שולטת לגמרי במגרש הזה של הכתיבה, ומצליחה להעביר דקויות וגוני רגש שמשרתים אותי כהלכה (רק במקרים נדירים מאוד נוצרת אי הבנה). דווקא במפגש בלתי אמצעי אני יותר "מועדת לפורענות" כגון פליטות פה, אמירת דברים באופן אימפולסיבי ללא אפשרות לעדן ולסייג, אמירת דברים שמקפיצים ללא השהות שיש בכתב להבהיר את עצמי עד הסוף על כל מורכבות המסר... בקיצור אני מעדיפה להתכתב מאשר לדבר בטלפון, למשל. פגישות פנים אל פנים נועדו מבחינתי רק לאנשים שאני ממש אוהבת. אני עובדת מהבית, כך שיש לי הלוקסוס לבחור את מי אני רואה, מתי, כמה ולמה...:)

        11/11/09 14:57:


      ובכן:

      הקפה למשל זה נושא נפלא לעבודת דוקטורט!

      זה מדהים איזו השפעה פסיכולוגית

      שיצאה מכלל שליטה יש למקום הזה.

      אנשים מאבדים פה פרופורציות לחלוטין, כי הטכנולוגיה השתלטה עליהם!! כשאין כמו שאמרת מפגש אמיתי- עין בעין-זה כל כך מעוות מערכות יחסים, ומנסיוני עדיף לא לדבר באס אם אס חלילה, לא במייל על דברים שמפריעים, זה יוצר יותר פירוד וחוסר תקשורת. מה שאתה כותב- השני לא מבין אותך, לעומת לשוחח פנים מול פנים, עם החיוך, עם החיבוק, עם לחיצת היד.

      הפכנו להיות חברה שמקושרת באופן וירטואלי. זה נורא ומצד שני כאילו משמיים רצו שנחדש קצת קשרים...

      בכל זאת זו המצאה כל כך חדשה,

      אני עוד יכולה לכתוב מגילות בנושא.

      רציתי לספר לך גם על שיר שאעלה אותו בוודאי בבלוג שלי:

      "כוכב נתתי לנורית

      כוכב ירוק וגדול

      תגובה כתבתי לנורית

      נתתי הכל.

      נורית זרקה הכוכב

      התגובה מחקה מהר,

      הלכה לשחק עם גולש

      גולש אחר

      וגם מחקה אותי מרשימת החברים שלה"

       

      (-:

       

       

        11/11/09 13:05:

      איזה פוסט!!!

      דליה יקרה, יש לי הרבה מה להגיד.

      אחזור.

      תודה.

      צטט: shulamit 2009-11-11 00:02:33

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-10 22:36:44

      בשום מקום בפוסט שלי לא טענתי שהתקשורת הווירטואלית באה ex nihilo, אלא רק שנוספה זירת תקשורת שלא הייתה קודם לכן, שיש לה מאפיינים ייחודיים משלה. 

       

      אני נתקלת באלימות רשתית לעתים רחוקות מאוד. אתה יודע איך זה. יש כאלה שתמיד נמצאים בכל התקוטטות...

       

      תודה על התגובה המפורטת.

      שלום דליה

      היום למדתי משהו בלטינית.

       

      אני מתקשה לקרוא טקסטים ארוכים באינטרנט . בעיקר כשהם כתובים בבלוק אחד. נראה לי שאחד הדברים שכדאי לעשות באינטרנט דווקא זה לרווח פיסקאות.

      כל טוב

      שולית

      אני דווקא תמיד מקפידה על הריווח לפסקאות.

       

      אין תשובה א-פריורי. זה תלוי בגופו של עניין וב"גופם של אנשים".
        11/11/09 10:39:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-11 09:10:23

      הבדל של שמים וארץ, לדעתי.

       מה יותר נורא לדעתך? 

       

      הבדל של שמים וארץ, לדעתי.
        11/11/09 05:26:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-10 22:36:44

      בשום מקום בפוסט שלי לא טענתי שהתקשורת הווירטואלית באה ex nihilo, אלא רק שנוספה זירת תקשורת שלא הייתה קודם לכן, שיש לה מאפיינים ייחודיים משלה. 

       

      אני נתקלת באלימות רשתית לעתים רחוקות מאוד. אתה יודע איך זה. יש כאלה שתמיד נמצאים בכל התקוטטות...

       

      תודה על התגובה המפורטת.

       זהו שבניגוד לך אני חושב שלא. שאין לה כמעט שום מאפיין חדש. בתחומים אחרים של התרבות והחיים שלנו זה מהפכה גדולה מהמצאת הדפוס. אבל בעניין הזה של קשר אישי בין אנשים? זה אני כמעט רוצה להגיד כמו אדווה במים. ליק א בלימפ און אסקריין. זה רק הרבה יותר אבל לא שום דבר איכותי שונה.  

       

      תחשבי מה באמת ההבדל של "הורדתי אותו  מרשימת החברים שלי בקפה", "לבין "אתה לא רוקד יותר עם סקאלרט השם שלך לא על המניפה שלה"?
        11/11/09 00:02:

      צטט: דליה וירצברג-רופא 2009-11-10 22:36:44

      בשום מקום בפוסט שלי לא טענתי שהתקשורת הווירטואלית באה ex nihilo, אלא רק שנוספה זירת תקשורת שלא הייתה קודם לכן, שיש לה מאפיינים ייחודיים משלה. 

       

      אני נתקלת באלימות רשתית לעתים רחוקות מאוד. אתה יודע איך זה. יש כאלה שתמיד נמצאים בכל התקוטטות...

       

      תודה על התגובה המפורטת.

      שלום דליה

      היום למדתי משהו בלטינית.

       

      אני מקתשה לקרוא טקסטים ארוכים באינטרנט . בעיקר כשהם תכובים בבלוק אחד. נראה לי שאחד הדברים שכדאי לעשות באינטרנט דווקא זה לרווח פיסקאות.

      כל טוב

      שולית

      בשום מקום בפוסט שלי לא טענתי שהתקשורת הווירטואלית באה ex nihilo, אלא רק שנוספה זירת תקשורת שלא הייתה קודם לכן, שיש לה מאפיינים ייחודיים משלה. 

       

      אני נתקלת באלימות רשתית לעתים רחוקות מאוד. אתה יודע איך זה. יש כאלה שתמיד נמצאים בכל התקוטטות...

       

      תודה על התגובה המפורטת.

        10/11/09 22:24:

      אני אוהב את הפסוטים שלך הם מ ושקעים ומרתקים הפעם אבל אני, איך לאמר, אני חושב שאת קצת מפספסת. לא שהדברים שאת כותבת לא נכונים אבל ההדגשים וההקשרים הם לא. 

      הוירטאליה אינ ה איזה חייה חדשה מסוג הסלאמנדרה אלא פשוט עוד כלי תקשורת בין בני אדם. יש מהפכה אדירה בצורת החיים שלנו בגלל הרשת  כרשת בגלל הזמינות של אינפורמציה, בגלל גוגל בגלל המימד הענק הזה שנוסף לחיינו. סטיב הוקינס אמר IT IS NEW FORM OF LIFE . אבל הוירטואליה הבלוגים הפורמים הוויכוחים כאן ובאתרים אחרים של רשתות חברתיות? אני לא חושב שהם ממש ייחודיים בהקשר הווירטואלי שלהם. הם ממש לא שונים בהרבה מכל צורות התקשרות הקודמות שהיו לנו. היומן שלך יכולת לפרסם אותו גם אז (אולי לא לכל העולם אבל אם היית משאירה אותו בכיתה? או לאמא במטבח? יכולת להראות לחברות אני זוכר יומנים שקראתי ויומנים שידעתי עליהם ולא קראתי.) יש הבדל אחד וזה שיש לנו פה דרך יחסית קלה למצוא קוראים מזדמנים לחומרים שאנחנו כותבים. אבל עדיין דווקא אני חושב שפה יש הרבה יותר MORE OF THE SAME ופחות איזה שהוא דבר חדש שלא היה קודם. 

       

      יש לרשת איכות של קשרים מהסוג של TUCH & GO אבל אני יכול לספור לך מלא מקומות שאנשים מנהלים וניהלו קשרים כאלה.  האדם הוא חייה חובבת קשר והרשת סיפקה עוד מקום של קשר אבל שאת בודקת באמת כל סוג של קשר? היה גם קודם. לא אותו דבר למשל גוגל שזה מהפכה איכותית ותוכנית אדירה. או הווב כפלטופרמה לקשר של אנשים ותכנים. אבל לא הרשתות החברתיות.

       

      עכשיו לעניין הפגיעות של אנשים אחד בשני כאן. אני מצטער ממש כלום לא חדש. אנשים פגעו אחד בשני משחר האנושות. בכל כלי אפשרי ואהבו באותה צורה וצחקו ביחד ועשו קליקות . במכתבים בגלויות, בשנות טובות בהורדת שם והעלת שם ברישום שמות מחזרים פוטנציאלים על המניפה של סקארלט אוהרה בטארה. למעשה כזה  היה פוטנצאיל פגיעה גדול מכל מלחמת בלוגים שהתקיימה כאן, פתק תשובה אצל בן גוריון במשרד בישיבה עם שגא נצר יום לפני שהעבירו את השמות לועדת הבחירות , או פתק שהמלכה של הכיתה העבירה לחברות שלה השוות על הלא מקובלות בכיתה ו היה בה פוטנצאיל פגיעה פי כמה וכמה מאשר כל מלחמת בלוגים אם בכוונה ואם לא בכוונה. 

       

      אני הרי נחשב פה לבריון וירטואלי אבל אני באמת לא מוצא סיבה לנהל פה איזה נימוס מיוחד לרשת במיוחד שאני לדעתי לפחות מגיב  למנהג של כמה כותבים וכותבות לכתוב בגוף שלישי לכאורה על תופעות בשעה שהן והם כותבים על אנשים חיים ואני לא רואה שום בעיה לחשוף את זה ואו לנהל ויכוחים גם אם מרים עם אנשים מסוימים וIF YOU CAN'T STAND THE HIT אל תבשל במטבח.

       

      אתה לא יכול לכתוב את דעתך הפוליטית ולחשוב שיש לך שליטה על מי יענה לך ואיפה. אני גם שיך לקבוצה של אנשים שכותבים פה ומגיעים הנה מעולם תרבותי של עימותים. עבודתי כעו"ד  היא להתעמת עם אנשים  וארגונים. זה לא ניראה לי בכלל בעיתי. אני מתעמת עם אנשים כל היום, גם בעולם שממנו באתי אל העולם המשפטי העולם העיסקי עימות הוא לחם החוק היום יומי.

       

      הבלוגיה הזאת אבל היא אלימה במיוחד ואני כותב את זה ממרומי יותר מ20 שנים של כתיבה וקריאה ועריכה של מקומות כאלה (בראשית היו קבוצות הדיון אחר כך BBSים אחר כך פורמים ואחר כך בלוגים בכולם זה היה אותו דבר בדיוק. עם הרבה אמוציות הרבה דם יזע וזרע מקום מפגש שלאנשים רגשות תקוות ציפיות ואכזבות..) והבלוגיה הזאת אלימה במיוחד. יש לזה שתי סיבות לדעתי. האחת פרוזאית מאוד וטכנית. הטכנולגיה של הבלוגיה הזאת נחותה והכי חשוב אי אפשר לנהל ויכוחי THREAD  . קשה מאד לעקוב אחרי ויכוח בפוסט ולדעתי הרבה פעמים היו פה מלחמות עקובות מדם בגלל זה (אני לפחות יכול לזכור כמה כאלה ואחת מהן לדעתי אפילו השבוע) 

      הסיבה השניה היא ריבוי של פליטי עולם התקשורת כאן. בעולם הפרינט ואו התקשרות אלקטרונית העורך היה מלך. כותבים שהגיעו מהעולם הזה רגילים או לציית למספרי העורך ואו רגילים להפעיל אותם.  כאן הם לא יכולים לשלוט במה שיאמר כאן וזה לפעמים מוצי אותם מדעתם. כל המלחמות הרציניות שהיו לי כאן ובתפוז היו על הרקע הזה עם ועם אנשים שבאו מעולם התקשורת. 

       

      סיבה אחרת לאלימות הווירטואלית כאן היא (שוב רק לדעתי ) העובדה שיש פה כמה סוגים של כותבים ולא כולם נמצאים כאן מאותן סיבות.  יש פה אנשים שהמקום הזה הוא בעבורם אלטרנטיבה לפרסום בפרינט אחרים המקום הזה אמור להיות השער שלהם לפרינט ואו לפרסום אחר של היצירות שלהם, אחרים באו פשוט לחפש ביזנס ואו לקדם את העסקים שלהם את המאמרים שלהם את היעוץ שלהם, המונים באו לחפש ליטוף ללילה בתקוה שיהפך לחבר לחיים , רבים אחרים במה לפעילות פוליטית, חלק לא קטן (במיוחד כאלה שבמין שלהם כתוב גבר..) באו לחפש ליטוף ללילה בתקוה שהוא לא יראה אותה יותר אף פעם (ובטח שלא תספר לאישתו שום דבר..)  סתם אנשים שמחפשים במה להגיגיהם אנשים שרוצים קשר כל שהוא עם אנשים. הרצונות הללו מתנגשים לפעמים והתנגשויות רועמות יש לאמור. 

       

      בלוגים, רשמיות דיוור , BBSים  ופרומים היו תמיד מקום שאנשים התעמתו בו. ואין בזה ממש כל חדש....


      היי שמעון,

       

      1) מחקר לפי גיל יהיה באמת מעניין. אני אכן נרתעת למשל מאימוץ לשון-לא-תקנית. עד היום לא מסוגלת להגיד "חבל על הזמן"...

       

      2) בהחלט יש בזה משהו. הרשת מאפשרת ייצוג של אלטר אגו אדיאלי. כזה שמובלטים בו היתרונות ומוצנעים החסרונות...

       

      3) במפגשים פיזיים עם חברים וירטואליים אני מסווה הרבה מבוכה. בכל זאת מרגישה נוח יותר מאחורי צג ומקלדת. להרגיש ממש בנוח בחברת אנשים זה תהליך ממושך אצלי.

       

      4) אני תמיד זוכרת שיש שם אדם מאחורי המקלדת, ושהוא מרכז העולם של עצמו. וכן, חביבות ואמפתיה חשובים מאוד, והם מצרך פחות מדי נפוץ, לצערי.

       

       

      צטט: naimsh 2009-11-09 09:13:22

      רשומה מעניינת. אישית הייתי שמח לשמוע האם הנושא של תלות הגישה לעולם הוירטואלי בגיל הכותב נחקר. דוגמה אחת לקשר אפשרי שכזה הצגתי בזמנו בבלוג שלי (שמזמן לא עודכן): קיבלתי את הרושם ש(בהכללה גסה) אצל צעירים יחסית מינון חידושי השפה האינטרניטיים למיניהם גדול יותר מאשר אצל מבוגרים שניגשים לרשת. סיבות אפשרויות לכך הן סוג של "מקובעות" במחשבה (האם אנשים מבוגרים יותר להוטים פחות לאמץ כל אופנה לשונית לדבריהם?), אופי אחר של אינטראקציות וירטואליות (כמה מבוגרים כותבים בפורומי ילדים ולהיפך? כמה מתכתבים עם צעירים?) וגישה שונה לעולם הוירטואלי, שאולי מאופיינת בנוקשות גבוהה יותר אצל מבוגרים. ההפרדה הדיכוטומית הזו כאן, ל"מבוגרים" מול "צעירים" מתבטאת במציאות הוירטואלית (מושג שכיום כבר איננו בגדר סתירה) בהרבה גווני ביניים שבהם מעניין להתבונן. 

      --

      בהמשך לפסקה הקודמת, הייתי מוסיף שבתור אדם פעיל למדי ברשת (לפחות בעבר) קיבלתי את הרושם שאחד המרכיבים החשובים בכמיהה של אחדים אל הרשת היא היכולת לבנות זהות וירטואלית שהיא מעיין אידיאליזציה לדרך שבה האדם רואה את עצמו או מעין פיצוי על מגרעותיו (האמיתיות או הנדמות לו) בחיים המציאותיים: לעיתים אנשים מתגלים ברשת עזים כנמרים המוכנים לתקוף כל מי שיערער על דבריהם וסמכותם הוירטואלית, או כחברותיים ופתוחים במיוחד, בעוד ובעולם הפיזי הם ביישנים ומסוגרים. אחרים מרשים לעצמם לחשוף רק צד נבחר באישיות באישיות שלהם (את החכם במיוחד, או לחליפין את "המאאאגניב" במיוחד). היכולת של האדם לבנות לו "אני שני" מתגלה ביתר שאת ברשתות חברתיות שונות (בהקשר הרחב, בהן גם פורומים, קבוצות דיון ומשחקי רשת וירטואליים) בהן האדם ממציא לעצמו כינוי ואישיות ולפעמים אף דמות פיזית.

      -- 

      עצם העובדה שלעיתים הדיון ברשת הוא מול סוג של הצגה מתוכננת היטב (במודע או שלא במודע) עלולה לגרום לקצרים בתקשורת ולעיתים אף למפח נפש: כל מי שהתנסה במפגשים פיזיים של קבוצות וירטואליות שם לב לכך שפתאום מסכות נופלות ופניו של האחר הוירטואלי שונים מאלו של האחר הפיזי. לעיתים, הרבה יותר נעים (אם כי לעיתים גם להיפך) לדבר אל האדם האמיתי מאשר אל בבואה מוכתבת הפועלת מכוח תבנית שאולי אין לה אחיזה בעולם הפיזי. ולמרות זאת, הכרתי כמה מחבריי הטובים דרך הרשת.

      --

      נדמה לי ש"סוד ההצלחה" הוא הרכבה של גורמים רבים, ביניהם אמנה שניים: האחד הוא היכולת של האדם "להגביל" את עולם הרשת הפומבי ולנצל את ערוצי ההתקשרות הפרטיים המכתיבים פחות צורך בהרכבת מסכות (גם אם חלקית) והשני הוא, כמו בעולם האמיתי, נחמדות ואמפתיה: ההבנה הלא טריוויאלית שבן השיח הוא, מעבר לדמות הוירטואלית שבנה לעצמו, עוד אדם, היא מרכיב חשוב ביצירת תקשורת מוצלחת.

      שמעון יקר, ניסיון להפריד. אגיב מאוחר יותר היום. 

       

        9/11/09 09:14:

      *תהיה רגזנית* לאן נעלמו שורות הרווח מהודעתי הקודמת?
        9/11/09 09:13:
      רשומה מעניינת. אישית הייתי שמח לשמוע האם הנושא של תלות הגישה לעולם הוירטואלי בגיל הכותב נחקר. דוגמה אחת לקשר אפשרי שכזה הצגתי בזמנו בבלוג שלי (שמזמן לא עודכן): קיבלתי את הרושם ש(בהכללה גסה) אצל צעירים יחסית מינון חידושי השפה האינטרניטיים למיניהם גדול יותר מאשר אצל מבוגרים שניגשים לרשת. סיבות אפשרויות לכך הן סוג של "מקובעות" במחשבה (האם אנשים מבוגרים יותר להוטים פחות לאמץ כל אופנה לשונית לדבריהם?), אופי אחר של אינטראקציות וירטואליות (כמה מבוגרים כותבים בפורומי ילדים ולהיפך? כמה מתכתבים עם צעירים?) וגישה שונה לעולם הוירטואלי, שאולי מאופיינת בנוקשות גבוהה יותר אצל מבוגרים. ההפרדה הדיכוטומית הזו כאן, ל"מבוגרים" מול "צעירים" מתבטאת במציאות הוירטואלית (מושג שכיום כבר איננו בגדר סתירה) בהרבה גווני ביניים שבהם מעניין להתבונן. בהמשך לפסקה הקודמת, הייתי מוסיף שבתור אדם פעיל למדי ברשת (לפחות בעבר) קיבלתי את הרושם שאחד המרכיבים החשובים בכמיהה של אחדים אל הרשת היא היכולת לבנות זהות וירטואלית שהיא מעיין אידיאליזציה לדרך שבה האדם רואה את עצמו או מעין פיצוי על מגרעותיו (האמיתיות או הנדמות לו) בחיים המציאותיים: לעיתים אנשים מתגלים ברשת עזים כנמרים המוכנים לתקוף כל מי שיערער על דבריהם וסמכותם הוירטואלית, או כחברותיים ופתוחים במיוחד, בעוד ובעולם הפיזי הם ביישנים ומסוגרים. אחרים מרשים לעצמם לחשוף רק צד נבחר באישיות באישיות שלהם (את החכם במיוחד, או לחליפין את "המאאאגניב" במיוחד). היכולת של האדם לבנות לו "אני שני" מתגלה ביתר שאת ברשתות חברתיות שונות (בהקשר הרחב, בהן גם פורומים, קבוצות דיון ומשחקי רשת וירטואליים) בהן האדם ממציא לעצמו כינוי ואישיות ולפעמים אף דמות פיזית. עצם העובדה שלעיתים הדיון ברשת הוא מול סוג של הצגה מתוכננת היטב (במודע או שלא במודע) עלולה לגרום לקצרים בתקשורת ולעיתים אף למפח נפש: כל מי שהתנסה במפגשים פיזיים של קבוצות וירטואליות שם לב לכך שפתאום מסכות נופלות ופניו של האחר הוירטואלי שונים מאלו של האחר הפיזי. לעיתים, הרבה יותר נעים (אם כי לעיתים גם להיפך) לדבר אל האדם האמיתי מאשר אל בבואה מוכתבת הפועלת מכוח תבנית שאולי אין לה אחיזה בעולם הפיזי. ולמרות זאת, הכרתי כמה מחבריי הטובים דרך הרשת. נדמה לי ש"סוד ההצלחה" הוא הרכבה של גורמים רבים, ביניהם אמנה שניים: האחד הוא היכולת של האדם "להגביל" את עולם הרשת הפומבי ולנצל את ערוצי ההתקשרות הפרטיים המכתיבים פחות צורך בהרכבת מסכות (גם אם חלקית) והשני הוא, כמו בעולם האמיתי, נחמדות ואמפתיה: ההבנה הלא טריוויאלית שבן השיח הוא, מעבר לדמות הוירטואלית שבנה לעצמו, עוד אדם, היא מרכיב חשוב ביצירת תקשורת מוצלחת.
      ייתכן שיש החשים פה ביטחון ואמון. אני, לעומת זאת, מתנהלת לי פה בזהירות רבה ובאיפוק. אמנם חשפתי פה דברים משמעותיים, אבל החשיפה הראשונית של אותם דברים הייתה בתוכנית טלוויזיה, שנים רבות לפני שידעתי שיהיה לי בלוג, ובכתבות בעיתונות. לחשיפה בשעתו הייתה מטרה חברתית, וההשראה והדחיפה הגיעה מבעלי. אבל לסיכום: האינטרנט הוא הפלא השמיני של העולם. באמת. אני נהנית מהמדיום הזה מאוד :-) תודה, איריס.
        8/11/09 17:06:

      היה לי מעניין לנוח אצלך כמה דקות בפוסט ולהשקיף על הקפה מהצד, כרשת חברתית לכל דבר, המבוססת על התיאוריה הידועה של הסוציולוג מילגרם מ1967(!). בנוסף לחומר המעניין שהנחת כאן, הייתי מדגישה את הדיסונאנס הזה בין פגיעות קשה, לעיתים, ברשת, לבין האמון הרב שרוחשים הגולשים לרשת.  התאוצה האמיתית של הרשתות החברתיות אמנם החלה עם האפשרויות המתקדמות של הטכנולוגיה, אבל בד בבד היה זה האמון שהגולשים הביעו ברשת (והצורך בהכרה, כמובן). חשיפה אישית ופרסום בלוגים כיומנים, לא היתה מתאפשרת אילולא הרגישו הגולשים ביטחון ואמון במקום.
      רחלי, תמצתת יפה את החוויה...:) תודה.
        8/11/09 06:46:

      "האינטרנט הוא סביבה חברתית-תרבותית

      המקבילה לחברה הרגילה"
      זה ממש נכון, וכל מילה מהמאמר בסלע...ונוכחתי בעצמי.

      ב3 חודשים שאני פה, הספקתי כבר להרגיש חום וחיבה להרבה אנשים,

      הספקתי כבר לריב עם כמה מהם.

      יש כאלה שמחקו את עצמם מהבלוג שלי, ויש כאלה שמחקתי אותם

      מביתי-בלוגי. הספקתי לקבל לא מעט הצעות חיזור, שסרבתי אליהם.

      וכל יום יש לי הזמנה לצ'ט ממישהו (גברים) שגם להם אני מסרבת.

      והאם אלה לא ה-חיים האמיתיים?

      וכן, אני נשאבת לבלוג יום יום, במשך היום, לכמה שעות.

      נהנתי מאוד מהדברים שהבאת.

      פראשוט חמודתי, שמחה שהועלתי לך :)
        7/11/09 21:41:

      איך אומרים בעברית צחה?

      בא לי טוב הפוסט שלך דליה'לה :).

      בדיוק שיפצתי בימים האחרונים טקסט על מחקר ברשת - ומה שכתבת + ההפניות, היו לי לעזר.

      הנושא כל-כך רחב, כל-כך מעורר מחשבה

      ואני?

      אני רק שמחה שיש לי את האפשרות להמציא ולהיות הכי אני בו-זמנית, ברשת.

      תודה!

      צטט: טלי פרי 2009-11-07 17:34:10


      דליה,

      כמי שכותבת שנים ארוכות ברשת אני מסכימה איתך שהיא מאפשרת לנו

      לחשוף הרבה יותר מעצמנו מאשר בחיי היום יום. בתחילה פירסמתי תחת

      שם עט ואחר-כך אזרתי עוז והחלתי לפרסם תחת שמי האמיתי.

      תמיד מעניין עבורי מאד לקרוא את התגובות ברשת לשיריי ולסיפוריי.

      לפעמים מתפתחת בעקבות התגובה התכתבות במיילים.

      יצא לי לפגוש חברי פורום ספרותי וירטואלי שהשתתפתי בו והמפגש

      והשיחה היו מעניינים מאד. כמובן שאף אחד מחברי הפורום לא נראה

      כפי שדמיינתי אותו מקריאת יצירותיו. במידה מסויימת התלבטתי אם

      לוותר על הדמויות שיצרתי בדמיוני ולפגוש את האנשים בשר ודם

      או להמשיך בקשר וירטואלי בלבד. אין ספק שהכתיבה ברשת מאפשרת לנו

      להרחיב את אופקינו.

      טלי*

       

      כן, אכן כך. 

      בדרך כלל אני מעדיפה לא לחצות את הקו שבין הווירטואליה לחיים שמחוץ למחשב. גם ככה אני מתקשה לשמור על קשר עם כל החברים שלי - עסוקה בלימודיי, בעבודתי בזוגיות שלי. אולי מתישהו בעתיד זה ישתנה. תודה, טלי.

       

      צטט: אוהבת תה קינמון 2009-11-07 16:25:38

      תודה דליה,עוד פוסט נהדר שלך כמו כל הקודמים לו.

      גם אני כתבתי יומן כשהייתי נערה ובל"ג בעומר האחרון שרפתי אותו באחת המדורות שהדליקו ליד הבית.

      יותר מדי פצעים נפתחו כל פעם שפתחתי אותו ויותר מדי מוגלה זבה בכל פעם מחדש,אז החלטתי לשרוף.

      לעולם לא אעשה זאת. זה התיעוד של חלק נכבד מחיי. זה חלק ממני. אבל מבינה אותך בכל זאת.  תודה, שירלי.

       

        7/11/09 17:34:


      דליה,

      כמי שכותבת שנים ארוכות ברשת אני מסכימה איתך שהיא מאפשרת לנו

      לחשוף הרבה יותר מעצמנו מאשר בחיי היום יום. בתחילה פירסמתי תחת

      שם עט ואחר-כך אזרתי עוז והחלתי לפרסם תחת שמי האמיתי.

      תמיד מעניין עבורי מאד לקרוא את התגובות ברשת לשיריי ולסיפוריי.

      לפעמים מתפתחת בעקבות התגובה התכתבות במיילים.

      יצא לי לפגוש חברי פורום ספרותי וירטואלי שהשתתפתי בו והמפגש

      והשיחה היו מעניינים מאד. כמובן שאף אחד מחברי הפורום לא נראה

      כפי שדמיינתי אותו מקריאת יצירותיו. במידה מסויימת התלבטתי אם

      לוותר על הדמויות שיצרתי בדמיוני ולפגוש את האנשים בשר ודם

      או להמשיך בקשר וירטואלי בלבד. אין ספק שהכתיבה ברשת מאפשרת לנו

      להרחיב את אופקינו.

      טלי*

       

        7/11/09 16:25:

      תודה דליה,עוד פוסט נהדר שלך כמו כל הקודמים לו.

      גם אני כתבתי יומן כשהייתי נערה ובל"ג בעומר האחרון שרפתי אותו באחת המדורות שהדליקו ליד הבית.

      יותר מדי פצעים נפתחו כל פעם שפתחתי אותו ויותר מדי מוגלה זבה בכל פעם מחדש,אז החלטתי לשרוף.

      תודה, אודי. מסכימה עם מה שכתבת.
        7/11/09 07:11:


      בוקר טוב :)

      כתבה נהדרת ומענינת...

      כמובן שאפשר לפתח דיון של לילות רבים סביב הנושא...

      לדעתי אנחנו כ"יצורי אנוש" פשוט נמשכים לכול סוג של תקשורת

      אין מה לעשות אנחנו "חיות חברתיות"

      יש סיכונים להתקל בכול מיני טיפוסים אפלים או חולים כמובן

      (היה לי מקרה כזה וזה מאוד לא נעים)

      אבל מאידך יש סיכוי גדול בהרבה לפגוש ולהכיר בני אדם מקסימים וזה קרה לי הרבה

      בנוסף יש קסם מיוחד לדעתי בקשר שהוא מצד אחד מאוד חושפני ורגשי (בגלל הכתיבה כמ שציינת)

      ומאידך וירטואלי לחלוטין, כשאתה או את מתקשרים עם כינוי או תמונה

      בקיצור

      רובד התיקשורת של האינטרנט על כול משמעויותיו הוא מהפכה אמיתית בתולדות האנושות

      ומכיוון שאנו חיים כרגע בתקופת הטרזיאנט ולא רואים את כול התמונה

      רק בעתיד יוכלו להביט אחורה ולנתח ולהבין את המשמעויות על האנושות

       

      בוקר מקסם לך

      :)

      אודי

      צטט: תו רון 2009-11-06 21:41:22


      מאד מעניין ואכן יש בכך מן האמת. תודה לך שלך תו

      תודה לך, תו, על התגובה.

       

      צטט: סטודיו אמן 2009-11-06 21:39:01


      יופי של פוסט דליה,  בעבר הלא רחוק עסקנו בפנים וחוץ האנושי...

      היום עברנו למשולש הקדוש - פנים, חוץ ואינטרנט...

      עולמות מורכבים של הנסתר הגלוי והסימולכרה....

      תודה,

      אנטון

       

      מעניין הרעיון של השילוש: פנים-אינטרנט-חוץ; נסתר-סימולקרה-גלוי. תודה, אנטון.

        6/11/09 21:41:

      מאד מעניין ואכן יש בכך מן האמת. תודה לך שלך תו
        6/11/09 21:39:


      יופי של פוסט דליה,  בעבר הלא רחוק עסקנו בפנים וחוץ האנושי...

      היום עברנו למשולש הקדוש - פנים, חוץ ואינטרנט...

      עולמות מורכבים של הנסתר הגלוי והסימולכרה....

      תודה,

      אנטון

      צודקת לגמרי, אילה. זה עדיין אפס קצהו, קצה השפיץ של הקרחון הענק... תודה!
        6/11/09 19:04:


      זה המון, כל זה, ונראה לי שזה עדיין אפס קצהו של כל המכלול העצום הזה שנקרא WWW.

         

      יש פה כל כך כל כך כל כך המווווון ומהכוווווול...

                    

       

      היי שלומית,

       

      ייתכן שהאינטרנט הוא באמת מקום מפגש נהדר לאנשים בודדים. ויש גם אנשים הזקוקים כל הזמן לחברתם הפיזית של אנשים אחרים, והאינטרנט הוא מבחינתם רק מוצא אחרון בלית ברירה. אבל מי שנמצא בין שני הקטבים האלה, כלומר לא בודד מחד גיסא אבל גם לא זקוק נון סטופ לחברה מאידך גיסא - יכול להפיק מהרשת הנאה רבה והשלמה חברתית מסוג שונה.

       

      תודה לך וכל טוב.

       

       

        6/11/09 18:27:

      שלום דליה

       

      בשבילי האינטנרנט  הוא מקום חשוב וחיוני.הייתה תקופה ששהיתי באינטרנט שעות רבות ונהניתי מכל רגע ממגוון הדעות, מריבוי הרעיונות וממפגש עם אנשים המספרים על עצמם  ומשתפים את האחר ברגשותיהם ובחייהם.  

      בחיי היום יום איננו יודעים הרבה על בני אדם  אלא על מה שאנחנו רואים ואילו באינטרנט אנחנו פוגשים את מה שהם מספרים על עצמם.

      ישנם הטענים שהאינטרנט מבודד אנשים ואילו אני טוענת שהאינטרנט הוא מקום מפגש לאנשים  בודדים..

       לי כאמנית זאת הזדמנות נהדדרת להלות את עבודותי ולעתים גם לזכות לתגובות. דבר זה פותח  אפשרות להתקרב במידה שנוחה לי ובזמן המתאים לכך.

       

      כל טוב

      שולמית

      צטט: ariadne 2009-11-06 17:29:09

      מדהים כמה שזה נכון.

      תודה דליה.

      שבת שלום.

      תודה לך, דנה, ושבת שלום.

       

      היי (עי)דנה,

       

      שמחה שביטאתי את תחושותייך, וגם אני חותמת על כל מה שהוספת כאן.

       

      תודה לך,

       

      דליה

        6/11/09 17:45:


      היו לי שורות רווח בטקסטים של התגובות...

      אני לא יודעת מה קרה להן.

      המערכת פה "בלעה" את שורות הרווח והפכה את הכל לפחות קריא.

       

        6/11/09 17:44:


      "התוצר הטקסטואלי באינטרנט מאפשר לנו רפלֶקציה  - גם שיקוף וגם חשיבה - וקריאה חוזרת, וכן הבהרה ובירור עצמיים המאפשרים הקלה, פורקן ושחרור, או במילה אחרת: קתרזיס. אנחנו מודעים לכך שכתיבתנו נחשפת ברבים, ומקפידים בדרך כלל להכניס היגיון וסדר בכתיבתנו, וכך נוצר תהליך של העצמה ומודעות-עצמית."

      "הכתיבה היא הזדמנות שלא תסולא בפז לחשוף רגשות שלא היו באים לידי ביטוי במפגש פיזי, וזאת  בזכות האפשרות לכתוב בפתיחות אישית גבוהה יותר לעומת זו המתקיימת במציאות הפיזית.  "

      מזדהה. מזדהה. מזדהה.

      תודה לך דליה שהעלית את זה כאן.

      אני מקווה שאת סולחת לי על ריבוי התגבות.

      פשוט הפוסט שלך הניע מיתר פנימי אצלי והזכיר לי הרבה מהמחשבות שלי על המקום הזה, הרשת החברתית הזו שנהייתה לי כל כך ממכרת, ומשפיעה בעוצמות כאלה שלא נחוו קודם לכן...

        6/11/09 17:39:


      "למרות מגבלות הווירטואליה וחסרונותיה אנחנו נמשכים לסוג זה של תקשורת, גם בשל היכולת להתבטא ללא הפרעות מצד בני השיח. "

      זה מושך. במיוחד אנשים כמוני שמוסחים בקלות.

      האפשרות לדבוק ברעיון ולהשלימו עד הסוף.

      באינטראקציה חברתית יש את אלו המכוונים את השיחה כרצונם,

      ויש את אלו הנגררים, או המוסחים בקלות לשינויי נושא.

      המקום הזה כאן מאפשר גם לאלה שלא ניחנו בכישורי מנהיגות חברתית

      לנהל דיון המכוון לרצונם ולנקודה אותה רוצים לברר ללא ה"השתלטות" של אלה הכאריזמאטיים שבנסיבות חברתיות מכוונים את הדיון לרצונם....

        6/11/09 17:36:


      "הפרסונה הרשתית של בני האדם אינה מעוותת, כמו שמקובל לחשוב, אלא להפך. דווקא ברשת אנחנו נחשפים הרבה יותר כפי שאנחנו. האישיות עצמה לא משתנה, אבל הרשת חושפת את הקצוות הנסתרים שלה. בעצם, דווקא בסביבה הפיזית אנחנו לא אמיתיים עד הסוף. "

      מזדהה עם זה מאוד.

      אבל יש גם מגבלות אחרות שמונעות מאדם להיות אמיתי עד הסוף בסביבתו האמיתית. כמו למשל: היחס של האחרים.

      למשל: אדם נכה. בסביבה הפיזית לא תיתכן התיחסות אליו ללא ההתיחסות לנכותו. בוירטואלי יכולים להתיחס אליו כלכל בלוגר אחר. הנכות שלו לא "נוכחת" בטקסט. אם בוחר לא להביא אותה לשם. לדבר על דברים אחרים לשם שינוי.

      כמו למשל: אישה "חתיכה" יכולה להביא תכנים אחרים, חוץ מהמראה שלה ולזכות להתיחסות ענינית לתכנים ולא בהכרח מוטים בגלל המראה שלה.

      יש ברשת מימד משחרר.

      משחרר ממגבלות הסביבה הפיזית.

      מימד מאפשר.

      מאפשר התבטאות שלא מתאפשרת במקומות אחרים.

       

      צטט: הלנה היפה 2009-11-06 17:16:32

      דליה, חברה יקרה, את בהחלט צודקת אבל איך היינו נפגשות את ואני אלמלא הוירטואליה?  אולי במקרה כזה או אחר היינו נפגשות בכל שאת אבל דווקא הוירטואליה היא המאפשרת לנו להתקרב אל בני אדם בזהירות, ללא חשש פגיעה והפוסט הנוכחי שלי רק מוכיח שההתקרבות הוירטואלילת מאפשרת קשרים אמיתיים לאחר הכרות טובה יותר, במרחב הוירטואלי. אני אישית הכרתי אנשים מדהימים בוירטואליה והקשר עבר  וחצה את צג  המחשב והיום אנחנו מתראים גם על הצג וגם מעבר לו.

      תודה דליה ו*

      לאה 

      למה ה"אבל"? הרי אני מחסידות המדיום; זה לא ברור?

      תודה לך, לאה, שהיא תמיד לאה ואפילו יותר לאה... :-)

       

        6/11/09 17:29:

      מדהים כמה שזה נכון.

      תודה דליה.

      שבת שלום.

        6/11/09 17:16:

      דליה, חברה יקרה, את בהחלט צודקת אבל איך היינו נפגשות את ואני אלמלא הוירטואליה?  אולי במקרה כזה או אחר היינו נפגשות בכל שאת אבל דווקא הוירטואליה היא המאפשרת לנו להתקרב אל בני אדם בזהירות, ללא חשש פגיעה והפוסט הנוכחי שלי רק מוכיח שההתקרבות הוירטואלילת מאפשרת קשרים אמיתיים לאחר הכרות טובה יותר, במרחב הוירטואלי. אני אישית הכרתי אנשים מדהימים בוירטואליה והקשר עבר  וחצה את צג  המחשב והיום אנחנו מתראים גם על הצג וגם מעבר לו.

      תודה דליה ו*

      לאה 

       תגובה לא נמדדת באורכה. גם תגובה קצרה יכולה להיות קולעת. תודה לך, טרי.

        5/11/09 23:16:


      היי דליה והיי לכל השאר.

       

      מראש אני מרגישה קצת לא בנוח עם התגובה הקצרה שלי אחרי כל התגובות הארוכות שהיו פה לפני.

       

      נהנתי לקרוא דליה . כתבת יפה . קולח, זורם ומובן.

      אני חוזרת בי מהצעתי הנדיבה. לפתע נזכרתי למה הכינוי שלך מוכר לי. אין לי עניין לנהל איתך כל קשר, וירטואלי ככל שיהיה.

      משעשעת מאוד התגובה שלך.

       

      למה אתה חושב שהחוויה הווירטואלית מחליפה את ההתנסויות החוץ וירטואליות? הווירטואליה העשירה את הקיום שלי ברבדים נוספים, אך לעולם לא אוותר על השיג ושיח, בשר ודם, שכולל את המבט, הקול והמגע. 

       

      על סמך רשומה של כ-500 מילים חשבת ברצינות שתצליח לפענח הוויה אנושית מלאה? אתה באמת מצחיק.

       

      אגב, בפרופיל שלך כתבת:

      "אני מוכן לחתוך את הז.... שלי בשביל מישהי שאפשר לשוחח איתה על לאקאן, פוקו, דרידה".

      אז הנה אני פה, ואתה לא צריך לחתוך כלום.

       

        5/11/09 21:19:

      לפני שנים ראיתי סרט שהוקרן במוזיאון תל-אביב בשם "תומא מאוהב" שבו גיבורו של הסרט שפניו אינם נראים, והוא מצולם מצד גבו, מחליף את החיים הממשיים בחיים וירטואליים כתוצאה מבעת חוצות. הסרט עורר כמובן פרצי צחוק באולם, והנה באה הגברת הזאת, ומוצאת "ממש" בעולם הוירטואלי: "כמעט התאהבתי מעל לראש" , "מסע צלב" - כל עולם הרגשות מתנייע, מועתק לו, אל היעדרו של הממשי. מנסים לשכנע אותנו שטעמו של התפוח בו אנו נועצים שיניים, מלוא הפה, המיץ ניגר על הסנטר, זהה לגמרי - אם לא יהיה תפוח כלל. אם נדמיין שיש כאן תפוח, אם נכתוב על תפוח. טעמה של נשיקה מבעד למטפחת כבר עדיף על פני "אהבה" שמתגלמת בוירטואלי.

      איזו אומללות יכולה להצמיח כתב הגנה כזה לניכור האנושי.

      צטט: מיא 2009-11-05 19:48:25

      פגיעות רגשיות ברשת יכולות לפצוע עד "זוב דם".

       

      אוהו כמה שזה נכון. וזה קורה בגלל שמאחורי המקלדות יושבים אנשים. זאת אומרת וירטואלי וירטואלי, אבל אלה אנשים שפוגעים, ובמקרים רבים בכוונה (כשזה לא בכוונה זו בכלל זוועה).

       

      פוסט חכם ומשכנע.

       

      תודה, מיא :)

      צטט: forte nina 2009-11-05 19:00:28


      דליה הפוסט שלך מרתק, כרגיל

      ומעורר המון מחשבה.

      יש משהו בהצגת דברייך על תפיסת האדם

      בקצוות שלו, המזכירה לי ,אמירה שעיוורים

      ניחנים בחושים חדים אחרים כפיצוי על

      העיוורון -כך בערך משולה בעיני דמותו של הבלוגר ,החבר.

      שכן חושינו במציאות  מעניקים לנו יכולת תלת מימדית

      בזכות המראה הקול ותחושת החוויה שיש בנוכחות

      האדם עצמו.

      כעיוורים אנחנו מחדדים את התבוננותנו בצירופי המילים

      בהדגשים בקונוטציות ובקצב התגובה ובעוצמה.

       אך בעיקר נהנים להשמיע את עצמנו בשטף ,ומשלים

      את עצמינו  שקוראים את כל מה שכתבנו.

      והתלת מימדיות חסרה לנו ,לכן לדרמה של תגובותינו

      יש תפקיד אך לדרמה הזו יש חיסרון, המשפיע על תגובות

      רגשיות מדיי ועל הסקת מסקנות על האדם כנגד.

      אנו  נוטים לסבול משיכחה שאנו חסרים את התלת מימדיות

      שהיתה עוזרת לנו במילה אחת

      פרונטאלית ,לפתור בעיית יחסים קשה.

      וכמובן ההשלכות-שם המשחק, מילה אחת מיותרת שלי ,

      המזכירה למישהו את דבריה של אמא,בן זוג

      או אחד הלדים וכבר  "מתודלקים" בזעם עלי .

      דליה..אין לזה סוף..אני פה שנה וחצי ברוטו ,אך

      רק בחצי שנה האחרונה התחלתי להתחבר רגשית

      למדיה הזאת ואני עדיין למדה והרבה מאוד מזה על בשרי. 

       

       

       

      פנינה יקרה, תודה על דברייך המרתקים. רק תיקון קטן לגבי המשפט שצבעתי בתגובתך: בסוף הפוסט אלה לא דבריי אלא דבריו של פרופ' עזי ברק מתוך הכתבה ב"הארץ". 

       

        5/11/09 19:48:

      פגיעות רגשיות ברשת יכולות לפצוע עד "זוב דם".

       

      אוהו כמה שזה נכון. וזה קורה בגלל שמאחורי המקלדות יושבים אנשים. זאת אומרת וירטואלי וירטואלי, אבל אלה אנשים שפוגעים, ובמקרים רבים בכוונה (כשזה לא בכוונה זו בכלל זוועה).

       

      פוסט חכם ומשכנע.

        5/11/09 19:00:


      דליה הפוסט שלך מרתק, כרגיל

      ומעורר המון מחשבה.

      יש משהו בהצגת דברייך על תפיסת האדם

      בקצוות שלו, המזכירה לי ,אמירה שעיוורים

      ניחנים בחושים חדים אחרים כפיצוי על

      העיוורון -כך בערך משולה בעיני דמותו של הבלוגר ,החבר.

      שכן חושינו במציאות  מעניקים לנו יכולת תלת מימדית

      בזכות המראה הקול ותחושת החוויה שיש בנוכחות

      האדם עצמו.

      כעיוורים אנחנו מחדדים את התבוננותנו בצירופי המילים

      בהדגשים בקונוטציות ובקצב התגובה ובעוצמה.

       אך בעיקר נהנים להשמיע את עצמנו בשטף ,ומשלים

      את עצמינו  שקוראים את כל מה שכתבנו.

      והתלת מימדיות חסרה לנו ,לכן לדרמה של תגובותינו

      יש תפקיד אך לדרמה הזו יש חיסרון, המשפיע על תגובות

      רגשיות מדיי ועל הסקת מסקנות על האדם כנגד.

      אנו  נוטים לסבול משיכחה שאנו חסרים את התלת מימדיות

      שהיתה עוזרת לנו במילה אחת

      פרונטאלית ,לפתור בעיית יחסים קשה.

      וכמובן ההשלכות-שם המשחק, מילה אחת מיותרת שלי ,

      המזכירה למישהו את דבריה של אמא,בן זוג

      או אחד הלדים וכבר  "מתודלקים" בזעם עלי .

      דליה..אין לזה סוף..אני פה שנה וחצי ברוטו ,אך

      רק בחצי שנה האחרונה התחלתי להתחבר רגשית

      למדיה הזאת ואני עדיין למדה והרבה מאוד מזה על בשרי. 

       

       

       

      צטט: חמוטל. 2009-11-05 17:36:41


      הי דליה

       

      קשה לפעמים להצביע מהי התרנגולת ומיהי הביצה, אבל אני מאמינה שהמהפכה בסגנון התקשורת כפי שבאה לידי ביטוי באינטרנט גולשת ומשפיעה גם מחוץ למחשב על הממשי והיומיומי.

      ומצד שני המהפכה הגדולה של העידן הנוכחי איננה רק בתקשורת אלא גם בתפיסות והבנות פילוסופיות שזולגות ליומיומי  החברתי והאישי ומייצרות אופני תקשורת שונים, והאינטרנט אינו אלא הכלי הטכני למימושן.

      ובעיקר אני מאמינה שצריך פרספקטיבה ומבט מרוחק (בזמן)  כדי לעמוד על מלוא טיבה של מהפכת התקשורת שבה אנו לוקחים חלק  ועל מנת שניתן יהיה למפות את מלוא השלכותיה.

       

      חמוטל.

       

       

      את צודקת. קשה להחליט מה קודם למה, הטכנולוגיה או תפיסות העולם המשתנות, אבל נראה שנוצרת ביניהן מעין סינרגיה.

      תודה, חמוטל.

       

      צטט: קול קוראת 2009-11-05 16:08:10


      לקח לי זמן להגיב,

      כי קראתי (כמו תלמידה טובה ושקדנית)

      את ההמלצות שלך לקריאה נוספת.

       (למי שמתעצל או מתלבט -

      מומלץ מאד ומשלים את המאמר של דליה).

       

      אני סבורה שההבדל העיקרי בין בלוג ליומן אישי,אותו אגב גם אני ,כמוך,מנהלת מגיל מאד צעיר עד היום,וממשיכה לשמור את כל המחברות עמוסות המלל בבית הורי (לדאבונה ולמורת רוחה של אימי - "מתי תזרקי כבר את כל הניירת הזו שאת אוספת?! או לפחות תקחי את הערימות הללו לדירתך.."), - ההבדל הוא שביומן אישי פרטי אין צינזור,כי הוא נכתב מתוך זרם התודעה,ללא עריכה או שיכתוב מחדש. בבלוג אני בוחרת לחשוף באופן חלקי את מי שהנני,לגלות רק את מה שאני בוחרת.

       

      מכאן המסקנה היא שיש מקום לשתי צורות הכתיבה,כי כל אחת מהן עונה על צרכים שונים.

      את היומן איש לא יקרא מלבדי.את הבלוג אני כותבת בידיעה ברורה שיש קהל שיקרא ויגיב,יביע דיעה,ישפוט.

       

      כך שלמעשה,גם אם אנחנו אמיתיים,ואני מסכימה עם המסקנה שציטטת בסיום המאמר שלך,שאפילו אמיתיים יותר ברשת מאשר בחיי היומיום שלנו באינטראקציות מן המציאות הלא וירטואלית - עדיין אנחנו בוחרים ובשליטה מלאה על מה שאנחנו רוצים להציג מתוך אישיותנו,וישנו סינון מתמיד של החשיפה אותה אנחנו מוכנים לאפשר, אל עולמנו הרגשי הפנימי.

      כל הכבוד לך, חן. זה באמת חלומו של כל בלוגר, שלא רק יקראו את מה שכתב, אלא שייחשפו גם לכלל החומר שנמצא בתשתית הרשומה ומהווה הרחבה והשלמה שלה. תודה על תשומת הלב הנדיבה, ושמחה שמצאת עניין. באופן כללי אני רואה את הדברים כמוך, ותודה גם על הזוויות המעניינות שהוספת.

      ובכל זאת שתי הערות קטנות. כתבת על ההבדל בין הכתיבה היומנית המשוחררת מכל מעצור, וללא שום "צנזורה" לעומת הכתיבה הווירטואלית המבוקרת והמסוננת.  א) בכתיבתי היומנית תמיד נלקח בחשבון מבטו של האחר (כילדה תמיד חשבתי שאחרי מותי יקראו ביומניי, אולי אפילו אנשים זרים), ולכן כתיבתי מעולם לא הייתה משוחררת ממעצור, ובהחלט הייתה צנזורה שלי על עצמי ומחשבה על איך זה ייראה או יישמע ע"י הזולת. ב) לפעמים אני קוראת כתיבה ברשת ומצרה על כך שאין שום מעצור בכתיבה (פרטי בנאליה משעממים, "שירה נשגבת", חשיפת יתר גסה וחסרת חן של עניינים שהצנעה יפה להם) ושהדברים לא די מסוננים ומעובדים. ברור שאין לי טענות, כי זה טבעו של המדיום, אבל משתדלת לא להיחשף יותר מדי לכתיבה כזאת.

      צטט: בת יוסף 2009-11-05 16:00:06


      קוראת ומהנהנת בהסכמה.

       

      כבר כתבתי בכמה תגובות לפוסטים שעסקו בנושא, שהוירטואליה העשירה את חיי. רכשתי חברים שמעולם לא הייתי פוגשת אותם, אלא דרך הרשת. נחשפתי לתפיסות עולם שונות והרחבתי את זוית המבט שלי. ההבטים השליליים בטלים בששים לעומת הרווח. ראשית שיטוטיי הוירטואלים התאפינו באנונימיות וחשש מחשיפה. היום זה לא קיים. הרשת לימדה אותי שפתיחות אפשרית בכל מקרה. הוירטואליה גם מאפשרת לנו להתיחס לאנשים מולנו שלא דרך חיצוניות. אלא להבטים עמוקים ולצדדים אחרים, בלי שנושפע ממראה. מאפשרת לאנשים בעלי יכולת ביטוי לבלוט ולתפוס מקום מרכזי.

      איזה כיף להודות לך, יפה, בשמך האמיתי ולא רק בניק, למרות שיש לי כבר סנטימנט רב לבת יוסף. מתברר שלא רק את "קוראת ומהנהנת בהסכמה", גם לי זה קרה כשקראתי אותך. החוויה הווירטואלית שלנו דומה להפליא!

       

        5/11/09 17:36:


      הי דליה

       

      קשה לפעמים להצביע מהי התרנגולת ומיהי הביצה, אבל אני מאמינה שהמהפכה בסגנון התקשורת כפי שבאה לידי ביטוי באינטרנט גולשת ומשפיעה גם מחוץ למחשב על הממשי והיומיומי.

      ומצד שני המהפכה הגדולה של העידן הנוכחי איננה רק בתקשורת אלא גם בתפיסות והבנות פילוסופיות שזולגות ליומיומי  החברתי והאישי ומייצרות אופני תקשורת שונים, והאינטרנט אינו אלא הכלי הטכני למימושן.

      ובעיקר אני מאמינה שצריך פרספקטיבה ומבט מרוחק (בזמן)  כדי לעמוד על מלוא טיבה של מהפכת התקשורת שבה אנו לוקחים חלק  ועל מנת שניתן יהיה למפות את מלוא השלכותיה.

       

      חמוטל.

       

       

        5/11/09 16:08:


      לקח לי זמן להגיב,

      כי קראתי (כמו תלמידה טובה ושקדנית)

      את ההמלצות שלך לקריאה נוספת.

       (למי שמתעצל או מתלבט -

      מומלץ מאד ומשלים את המאמר של דליה).

       

      אני סבורה שההבדל העיקרי בין בלוג ליומן אישי,אותו אגב גם אני ,כמוך,מנהלת מגיל מאד צעיר עד היום,וממשיכה לשמור את כל המחברות עמוסות המלל בבית הורי (לדאבונה ולמורת רוחה של אימי - "מתי תזרקי כבר את כל הניירת הזו שאת אוספת?! או לפחות תקחי את הערימות הללו לדירתך.."), - ההבדל הוא שביומן אישי פרטי אין צינזור,כי הוא נכתב מתוך זרם התודעה,ללא עריכה או שיכתוב מחדש. בבלוג אני בוחרת לחשוף באופן חלקי את מי שהנני,לגלות רק את מה שאני בוחרת.

       

      מכאן המסקנה היא שיש מקום לשתי צורות הכתיבה,כי כל אחת מהן עונה על צרכים שונים.

      את היומן איש לא יקרא מלבדי.את הבלוג אני כותבת בידיעה ברורה שיש קהל שיקרא ויגיב,יביע דיעה,ישפוט.

       

      כך שלמעשה,גם אם אנחנו אמיתיים,ואני מסכימה עם המסקנה שציטטת בסיום המאמר שלך,שאפילו אמיתיים יותר ברשת מאשר בחיי היומיום שלנו באינטראקציות מן המציאות הלא וירטואלית - עדיין אנחנו בוחרים ובשליטה מלאה על מה שאנחנו רוצים להציג מתוך אישיותנו,וישנו סינון מתמיד של החשיפה אותה אנחנו מוכנים לאפשר, אל עולמנו הרגשי הפנימי.

        5/11/09 16:00:


      קוראת ומהנהנת בהסכמה.

       

      כבר כתבתי בכמה תגובות לפוסטים שעסקו בנושא, שהוירטואליה העשירה את חיי. רכשתי חברים שמעולם לא הייתי פוגשת אותם, אלא דרך הרשת. נחשפתי לתפיסות עולם שונות והרחבתי את זוית המבט שלי. ההבטים השליליים בטלים בששים לעומת הרווח. ראשית שיטוטיי הוירטואלים התאפינו באנונימיות וחשש מחשיפה. היום זה לא קיים. הרשת לימדה אותי שפתיחות אפשרית בכל מקרה. הוירטואליה גם מאפשרת לנו להתיחס לאנשים מולנו שלא דרך חיצוניות. אלא להבטים עמוקים ולצדדים אחרים, בלי שנושפע ממראה. מאפשרת לאנשים בעלי יכולת ביטוי לבלוט ולתפוס מקום מרכזי.

      פרופיל

      פוסטים אחרונים