| "מסתכל מבעד לחלון עננים נמוכים. בשעה שהשקיעה מאבדת את אורה בפנים נעים געגועים כעננים. זיכרונך עוטף אותי, רגעים יפים חודרים אל תוך עיניי, המון המון געגועים לבני, הייה לצדי, על כתפיי אשא, על כתפיי אשא אותך אותך אותך אותך"('עננים נמוכים', מילים יעל אופנבך, לחן שלמה בר). מדהים, יום אחרי ההופעה של שלמה בר והברירה הטבעית כאן בניו יורק במוזיאון המורשת היהודית באולם ספרא (ההרגשה כמו באולם צוותא בתל אביב...) אני עדיין שר ומקשיב למוסיקה הנפלאה והמיוחדת של האמן היצירתי שלמה בר.הברירה הטבעית שהוקמה בשנת 1977 היא אחת הלהקות המקוריות ביותר שקמו בארץ הראשונה ששילבה בין מזרח למערב ובין העדות השונות , יצרה מוסיקת עולם עוד לפני שהמונח מוסיקת עולם היה קיים , לכן מייצגת באופן טבעי את הפיוז'ן הישראלי. שלמה בר,מייסד הלהקה והרוח החיה, זמר, מלחין, מתופף ומעבד של הברירה הטבעית שואב את השראתו ממוטיבים תנכיים לצד מוטיבים ישראלים מודרנים, ממוסיקה ספרדית אותנטית, צפון אפריקאית, פרסית והודית קלאסית לצד מוסיקה חסידית ומערבית. שלמה מתחיל עם שיר 'הבריאה' ואני כמהופנט מסתכל ומזמזם את השיר ומקווה שהשיר הבא יהיה 'אצלנו בכפר טודרא' , השיר הבא הוא 'זמר נוגה' או איך שאנו מכירים אותו 'התשמע קולי רחוקי שלי' (מילים רחל לחן שמוליק קראוס) איזה עוצמות בקול ובתיפוף עם ח'יית וע'יין כמו שצריך, אני מתרגש, חש צמרמורת ואז שלמה לוקח את הדרבוקה ומתחיל לתופף את המנגינה המוכרת לי כל כך ועובר מהתורה וישראל להרי האטלס שבמרוקו לכפר טודרא ושר באקסטזה מה קורה שם לילד בן חמש בקהילה היהודית, מדהים איך שאני שר איתו יחד ומרגיש כאילו אני על הבמה.הקהל אוהב את המוסיקה הזאת, מוסיקה שנותנת הרגשה שהיא משהו נצחי, ללא התחלה או סוף, במוסיקה הזאת יש אלמנטים של תפילה, תהייה, כמיהה ומשיחיות.שלמה ממשיך להפנט את הקהל ויש תחושה באויר של המון רוחניות סוחפת, שרים את תפילת 'הללויה' מהסידור , שלמה שר שורה ואנחנו שרים את אותה השורה ואני פתאום קולט למרות שאני שר המון את העוצמות המדהימות בשירתו, אני יודע איזה כמות אנרגיה צריך עבור שיר פשוט ושלמה בר פשוט עובר משיר לשיר בצורה מרשימה אמיתית ואוטנטית שמאד אופיינית לו.יצחק רבין איש יקר הוא אומר ומתחיל לשיר את 'שיר לשלום' דמעות יורדות מעיני 'שירו שיר לשלום בצעקה גדולה' הוא מסיים בצעקה שחודרת לנשמה. המופע הסתיים אך הקהל עומד על הרגליים ולא נותן למוסיקאים המוכשרים מאד של הברירה הטבעית ולשלמה בר לרדת מהבמה הם יוצרים הרמוניה מיוחדת , הקהל דורש הדרן שוב ושוב, והם חוזרים פעם אחר פעם ושרים לסיום את 'אלי אלי' ואני מפלל יחד איתם וממשיך לשיר 'שלא ייגמר לעולם...' |