נשים וכל מה שבניהם.
פוסטים פופולאריים
-
"דודה" אירן .
23/11/09 | 2351 צפיות
-
מת , מת ,כלב מת .
2/9/10 | 1264 צפיות
-
על העיוורון
28/12/11 | 1846 צפיות
-
האם יש הבדל בין "נטורי קרתא" לבין השמאל הקיצוני בישראל???
6/10/09 | 1995 צפיות
-
למה אין עונש מוות בישראל ?!
25/9/09 | 2648 צפיות
-
קצת על נשיות , אימהות ומה שבניהם
6/9/09 | 882 צפיות
פוסטים אחרונים
- בתוך תוכי 13/6/12
- מעגלים נסגרים , מעגלים נפתחים ובחיים האלה לכל אדם ,הרבה מעגלים 17/4/12
- למה כשאיני מותרת האהבה נקראת אל דרכי .. 27/2/12
- לפעמים 18/1/12
- רסיסי ילדות 31/12/11
- על העיוורון 28/12/11
יתמות
וואו!! מתאים לי בהרגשה , כי גם לי אין כבר אבא, הוא הלך , עוד לפני שנהפכתי לאמא, הוא השאיר אותי יתומה בגיל שלושים וארבע, מטופלת באימא, גם לי היה אבא , אבא חזק ושותק גם לי היה אבא שהלך מבלי לקטר. וכבר שנים שאני בוכה ללא מילים, מתגעגעת ומרגישה עזובה, כי גם לי היה אבא ואני מרגישה יתומה.
גם לי הייתה אימא , שהלכה מיד כשנהפכתי לאימא, השאירה אותי עם הרגשה כפולה של בדידות . גם לי היו אבא ואמא .
יצא לי קצת כמו נסיון לכתוב שיר . כשהייתי צעירה ומצחיקה (עדיין) הייתי מעלה "מופע" במעונות לחברים שלי. כשהייתי מדברת על העתיד, זוגיות , חתונה. תמיד הייתי אומרת שמתאים לי להתחתן עם יתום, כך לא יהיו לי בעיות עם חמותי והוא יהיה שלי. לימים 8 חודשים לאחר שהתחתנתי (וכבר נהפכתי לאם בעצמי - התאומות שלי היו בנות 3 חודשים) אימי ניפטרה ובכך , הבדיחה שלי , היתה כמו "נבואה שהתהפכה" והגשימה את עצמה.
עצוב ?? לאו דווקא , עם הזמן , לומדים כי החיים בכל זאת נדיבים , קיבלתי מתנה ילדות מקסימות ,בן זוג ניפלא. אנחנו ממשיכים את מסכת החיים שהוריי טווה, הריקמה עדיין לא הושלמה, אותה ישלימו בנותיי, וכך הלאה.
חוצמזה מה עדיף , הורים חיים וסובלים , או הורים שעזבו את עולמם וכבר אין להם ממה לסבול ולנו אין ממה לפחוד?? כנסו ללינק ותוכלו לשמוע את השיר.http://cafe.themarker.com/view.php?t=1307339 |
תגובות אחרונות
-
הדרור מספרת-סיפורים
בתגובה על בתוך תוכי
-
הדרור מספרת-סיפורים
בתגובה על מעגלים נסגרים , מעגלים נפתחים ובחיים האלה לכל אדם ,הרבה מעגלים
-
אלכסנדר הגדול
בתגובה על למה כשאיני מותרת האהבה נקראת אל דרכי ..
-
ה ד ר ק ו ן
בתגובה על לפעמים
-
orlym101
בתגובה על על העיוורון
-
ענף
בתגובה על "דודה" אירן .
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מרגש ומעורר חום בלב , בסוף לומדים שהחיים נדיבים את מתחברת לטוב .
רק למה לנדוד עד הגנגס ומזרח אסיה.
היהדות מעניקה תשובות טובות לא פחות.
אם תנברי מעט תדעי שגם יהודים כמו דרוזים וחלק מהמוסלמים רואים בחיים גשר (צר מאוד) ומקבלים את המוות בשונה מאיתנו החילוניים.
הכל עניין של אמונה.
רק מה שזיהיתי אצלך בין השורות הוא דיסוננאנס פנימי בין האבל על האובדן לבין השפע שיש בחיים בלי אותם יקרים לנו.
לכך התיחסתי. מה גם שהדיסונאנס הזה הוא מובן וצפוי מעצם היותנו בני אדם.
אכן אין סתירה - בהתחלה יש רק סטירה....
אח"כ מבינים שהחיים חזקים יותר וסוחפים יותר.
העניין הוא שהחברה המערבית לא יודעת להתמודד עם אובדן ואבל , בניגוד
לבודיהיזם, הינדואיזם, שנטואיזם וכו'.
שם המוות הוא התחלה חדשה ,פטירה היא החלפת הכלי שזה הגוף ושיפור "הקארמה" .
דוגמת הדוגמאות זו החברה ההודית על כל גווני הקשת הדתית העכו"מית.
"הגנגס" - נהר אשר אליו יורדים , להתקלח, לצחצח שיניים, לטבול בחום , לכבס , לשטוף כלים,
להתפלל, להתפעל מיופיו , לשרוף את המת ולשלוח אותו לשוט על פני הנהר, לפזר את אפר האדם על המים.
מחזוריות החיים מתגלמת בנהר הגנגס , אוכלים , שותים , מתקלחים = אנשים חיים וכשמתים חוזרים למים , לטבע
לנהר המוות הקדוש.
לעומתנו חייהם קלים יותר, הם מבינים באמת , כי כל נשמה שמגיעה לעולם , היא נשמה שבאה למסע , של תיקון .
לנו קשה העובדה , כי יותר לא נתראה ושהמוות הוא דבר סופי !!!
אחרי הכל האובדן הוא חלק ממסלול החיים...
אין סתירה בין האבל הפרטי וכאב האובדן, לכך שהחיים ממשיכים ונדיבים וכל היתר גם.
הם מתקיימים במקביל ואין צורך לספק הסברים.
בברכת שהכל יבוא בעיתו.
מסכימה,כשהם הולכים כבלי הגוף כבר לא כרוכים סביבך.
כבר אין סבל.