מרחק עשרים צעדים דרומית לבית שלי, ליד סירות הדייגים, יש בית חוף שזוג נורווגי שכר לחמש שנים. בעונת התיירות שעברה פגשתי אותם לראשונה. ראיתי אותם פה ושם בכפר, החלפנו שלום, אולי שוחחנו מעט. הם נראו לי בני חמישים או שישים. היו להם חיוך וברק בעיניים ששייכים למאוהבים.

אתמול פגשתי את האישה בכפר לראשונה מאז העונה שעברה. היא הגיעה באותו היום להודו. היו לה עדיין את החיוך והברק, אבל משהו אצלה כבה. שאלו אותה: How are you?  והיא ענתה: Not so good. בעלה, צלם טבע, התדרדר לפני מספר חודשים במדרון הר בספרד. לאחר חמישה ימים של חיפושים נמצאה גופתו. משפט שאמרה אתמול נגע בי, העציב וגם שמח.

He was not only my husband. He was my best friend.