אלבום קצת שונה הוא שיתוף הפעולה בין דויד פרץ, שביומיום מתיישב במשבצת הרוק האלטרנטיבי, לבין המשורר אורי ברנשטיין שביומיום מתנגד להלחנת שירה, מהסיבה שלמלים יש קצב אוטונומי משלו. ולמרות ההצהרות, השניים הצליחו להוליד יצירה המגוללת תשעה קטעי שירה הנעים בין בלוז לקאנטרי בתמיכה ברורה של חצוצרות, גיטרות, פסנתר, באס ומפוחית יתומה. כבר בפתיחה ניתן לשמוע את פרופ' ברנשטיין (מהחוג לספרות של אוניברסיטת בן גוריון), מקריא בקדושה את השיר "זכרון מציק", אך בהמשך השמיים נופלים ופרץ של קלילות מולחנת מאזנת את שתי המקבילות. הגישה הא-סינכרונית מודגשת במרוצת השירים, אך בעיקר בשיר "קנאה עזה כמוות" המרירה, בה ככל שהמלים נוקבות יותר: "כבר מתו כל מאהבייך ואני שמח שמתו", כך העיבוד מתקתק ומתנתק ממנו יותר ויותר - ובחלל הזה נוצרת יצירה חדשה, מרתקת  ואותנטית.

כולם מעשים בודדים > אורי ברנשטיין-דויד פרץ