זְמִירוֹת שַׁבָּת אֵינֶנִּי מְכִּירָה כְּלָל.. אָזְנַי הַכּוֹאֲבוֹת. רַק אֶת אוֹתָם הַמַלְאָכִים הַמִתְדַּפְּקִים עַל דֶּלֶת עֵץ מַהֲבִּילָה צְחוֹקֵי קוֹלוֹת
וְהַקְּטַנִּים שֶׁצָּעֲקוּ אֶל תּוֹךְ אָזְנַי עַל טוּנָה וּבֵיצָה קָשָׁה וְמַרְמֵלַד חוֹלְמִים כָּעֵת נִדְנוּד נִיצְחִי שֶׁל זְמַן וּבְתוֹכִי רוֹחֶשֶׁת חִבָּתָם
הֵנַחְתִּי כְּבָר לַעֲגִילַי לִנְדוֹד מֵחוֹר מַעֲרֻמַּי
אִוְשָׁה שֶׁל צְלִיל 'אֲהָהּ' קָפְאָה עַל דֶּלֶת דֶּלֶת תְּנוּךְ אָזְנָי
להבין מה הביא לכתוב שיר להבין לאן נלקחו הדברים להבין למה... שיר - משחק, אבני המשחק - כלים פנימיים הקובייה היא התנודתיות של משב הרוח...
כמה שבריריות יש באדם, וכל אחד הוא כל כך נדיר, וגם את עצמו יכול להפתיע..
בא לי לרוץ על החוף בכזו מהירות שרגליי לא תגענה בחול, בא לי לההפך לרוח עצמה בא לי בא |