אני נמצא בלובי הכניסה של מרכז מחול ענבל. הלובי ריק ושקט. על הקירות תלויים רישומים, דיוקנאות עצמיים של רמי גל. הרישומים הנ"ל רשומים בעפרונות על תדפיסים של עובר ושב, מהחשבון שלו בבנק הפועלים, 12 תדפיסים מהשנה האחרונה. ההצללות המקווקוות וצורות האור שמוגדרות על פיהן, יוצרות את דמותו, שעומדת בפוזיציות יומיות שונות, ובידיה מכשיר כזה או אחר. פטיש, טלפון סלולרי, כוס וכן הלאה. ברוב המקרים, גל פשוט אוחז בפריט ומתבונן חזרה אל הצופה. האינפורמציה המודפסת מפריעה לזרימה של הרישום, ומערערת את תשומת הלב של הצופה בדמותו. כעת מופיעים נתונים, המציינים את הוצאותיו והכנסותיו באותו חודש.
על אף איכות הרישומים, אני מניח שאפשר היה להעמיד את כל העניין הזה בכמה משפטים ובעוד כמה משפטים לנתח את העבודה. אבל, לא זה מה שרציתי לספר לכם. אני פונה לאחור. גרם המדרגות כפול זרועות שעולה אל הקומה השנייה, פוגש אותי כשאני מסתובב. על הקיר שמעל תלויות תמונות וכרזות של מופעי מחול משנים עברו. מיד אני נתפס על צילום אחד שמושך אותי לעלות חצי קומה, ועומד נכחו. עשרות גברים אוחזים במאמץ עז בגופם ומחזיקים אחד בשני לפירמידה אנושית התלויה באלכסון. הפירמידה מתפרסת מקו האמצע של הבמה אל הקיר השמאלי שלה וכמה גברים שעומדים בראש הפירמידה נאחזים במערך הצינורות שבתקרה. התמונה היא בשחור לבן והגברים בה לבושים בבגדי ים מן המאה שעברה, צילום מוגדל, שבתחתיתו כיתוב: 'הנחשול'. כוריאוגרף – מאיר פדריוביץ' 1958.
להלן תקציר התחקיר: בארכיון בית אריאלה באגף הסרטים, ישנו אוסף גדול של עבודות מתולדות המחול בישראל ומחוצה לה. לאחר בדיקה במסוף המחשב מודיעים לי כי חומרים הקשורים לכוריאוגרף מאיר פדריוביץ' אינם בנמצא. אני מבקש לדעת אם ישנם דוקומנטים של מופעי מחול משנת 1958. הם נותנים לי תדפיס קצר המפרט על כחמישה דוקומנטים המצויים בארכיון מאותה שנה: "מסיפורי הנודד' של קטיה דה לה קובה", "ירדנה כהן- הסוויטה השמית", "לבוסקוביץ" וכן בין השאר, "ציון עשר שנים להקמת המדינה במרכז ענבל". הם מפנים אותי אל המדף המתאים ואני מקבל לידי עותק של דיסק לבן עם כיתוב מודפס: "ציון עשר שנים להקמת המדינה במרכז ענבל - איכות גרועה". אני מתקין את הדיסק באחד המכשירים ומתיישב לצפות. הסרט מתחיל בכותרת הנ"ל ובתוספת קרדיט "מפעל התיעוד הציוני ע"ש יעקב בן דב ". הצילום נפתח בלובי הכניסה של מרכז ענבל. קהל רחב מתכנס ומצטופף בו, נשים גברים וטף במיטב חולצות לבנות ושמלות חג, נע בתכונה נרגשת אל הקומה העליונה בגרם המדרגות שהקירות בו חשופים. הסרט, פילם אילם בשחור לבן שרוף פה ושם ונקטע בחלקיו, מתקדם אל פנים האולם החשוך. בשלב זה מתפשטים הכתמים השרופים על כל המסך למשך דקות ספורות. אלו הן דקות של אנימציה מופשטת ללא פרטים. לבסוף, מופיעים פרטים מעטים בחלקים שונים של הפריים וניתן להבחין מעט במה שמתרחש באולם. בין הכתמים ניתן להבחין בצילום השורה הראשונה שבאולם, וביושביה. אלו הם ראשי הישוב העברי וראש ממשלת ישראל דאז הממוקם במרכז הפריים. על פני המכובדים ניכרת השתאות לנוכח ההתרחשות המוצגת על הבמה. הצילום הבא (החרוך בכתמים שרופים אף הוא) הינו פרונטאלי, ומציג את במת האולם במלואה. על הבמה עשרות גברים ערומים למחצה רצים בבגדי ים תחתונים, שוטפים בריצתם את הבמה מצדה הימני אל צדה השמאלי. תוך כך הם מטפסים אחד על השני, לבנייה מהירה של פירמידה אלכסונית. כל הפירמידה נשענת על הקיר השמאלי והתקרה. זמן מה עומדת הפירמידה על כנה, אז משחררים העליונים את אחיזתם, יורדים אל הארץ, ורצים חזרה אל הצד האחר. כך גם הבאים בתור ואלו שאחריהם ועוד. הפירמידה מתפרקת ונבנית מחדש בצידה השני של הבמה. התהליך חוזר שוב ונמשך דקות ממושכות מצד לצד עד שאינך עוד מתמקד בפרטים, במאמץ הגוף, ובתנועת השריר, ואתה הופך למתבונן בתנועה הגדולה. תנועת גל רם או תנועתה של אוניית משא כבירה. אחר כך מתחלף הצילום האילם ועל הבמה עומד אדם ונושא נאום נרגש.
כשהסרט נגמר אני מחזיר אותו למסוף ומנסה לברר כיצד הוא נפגע והגיע לאיכות ירודה כל כך. אין להם רישום על כך אבל הם משערים שהסרט נפגע בעקבות השריפה שהתחוללה ב"מפעל התיעוד הציוני" ב1981. |