בשבוע שחלף עברתי משהו שאולי היה מטריד אנשים מסויימים בעיקר נשים , אחרים כלל לא

לא היה שם כלום ואני התחרפנתי לגמרי.

פחד שלא חוויתי שנים. היסטריה מהולה בבעתה.

ללא קשר מחשבות המוות שלי עדיין מתקיימות. גם כשקורים דברים טובים , חיוביים , נעימים וגם כשלא.

בשבוע הזה היו לי דברים שהיו נעימים מאד ועדיין המחשבות על המוות לא עזבו אותי.

עכשיו במקרה היה משהו שהיה לי בתחושה של מוחמץ אבל בגדול אני מאמינה שאם זה לא מתאים אז אין באמת החמצה.

מחשבות המוות שלי חוזרות.

בעיקר לא בא לי כרגע להיות לבד.

המציאות היא שאני לבד.

לבד בבית ומרגישה בכלל לבד.

יש בי כמיהה למישהו שיחבק ויעטוף אותי. לא להיות לבד, לא לישון לבד.

אני חושבת שזה עושה לי בעיקר עצוב.

הלבד הזה.