משנתו של אידיוט
גם אני, ככולם - מתהלך בין הבריות מבלי לדעת מתי אמצא לי פינה לנוח בה, ולהביט ממנה בעוברי האורח במבט מתנשא של אחד שכבר מצא.
פוסטים פופולאריים
-
לוחם שגיונותיה
17/10/07 | 2044 צפיות
-
היא, כולן.
28/7/07 | 1547 צפיות
-
קרח
25/2/08 | 903 צפיות
-
הלמות
24/4/09 | 861 צפיות
-
סיפור חיים
6/7/07 | 927 צפיות
-
נתק שפתייה
27/9/07 | 950 צפיות
כרוניקה
במימיי נחל עכור טבלתי רגליים עייפות והבטתי הלאה משם. זיכרון לא רחוק של יד שבורה ומילות נחמה מזוהמות ניתז מעיניי והפר את שלוות המים החלקים, שלוליות דם התיזו אלי חזרה בבואה של אחד שלא מגיע לו. ירקתי על פניי שלי ולעגתי לדמות שהביטה בי בתוכחה. למה מי היא בכלל? לפני חודשים לא רבים עוד הייתי אפור. יומי הסתכם בפרצופים מאוכזבים שמביטים בי בתוכחה על שאינני חזק כפי שהתיימרתי להיות, בריח מוות חריף שריחף כענן דוקר מעל כל מחשבה שחלפה בראשי הדאוג. זכרתי עצמי שוכב שעות במיטה, אמור לישון כמו כולם אבל לא יודע איך. בבוקר אחד הואר הכל. פנים לבנים משובצים עיניים של מלאך ניבטו אלי בהתרסה והבטיחו, בלי מילים - לתקן את הכל. מהוסס פניתי ללכת בעקבותיה, הראש מנסה בכוח להשליט קצת זהירות על ההתמסרות שנוצרה אי שם מתחת לחזי. הבטתי מוקסם בדמות שהצטיירה אל מולי, משפשף עיניי בחוסר אמון ומחכה לרגע בו הכל יתפוצץ ויותיר אותי חבול, עוד יותר ממה שהייתי. כלום לא התפוצץ. כך, ספוג בטעמה וריחה - החלתי לתור את רחובות העיר. מגלה בהם צבעים שמעולם לא ראיתי, חיוכים שמעולם לא סבלתי. ריח המוות הפך חריף פחות, הפרצופים המאוכזבים מתפוגגים אט אט ברקע של כל מה שטוב ומדגישים את החיוך הנסוך על פניה, זה ששמור במיוחד בשבילי.
דרך ארוכה מאחוריי, כפות רגליי סדוקות ובגדיי מאובקים. אבל הגעתי, כך נדמה לי. וכאן אשאר. |
תגובות (42)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לי (זאת אומרת, לך)
וואו זה אפילו יותר מדי :-)
תודה שבאת, תמיד נחמד לראות אותך.
כשאני קורא את מה שכתבת הרגע אני בטוח שלא הבנתי ושלא נורא.
אבל במעט שהבנתי את צודקת :-)
זה מיו מצב כזה שההבנה לבדה לא מספיקה. צריך גם עירנות.
אומן הכל דבר אתה
הפעם אין לי מה להגיד
ו ו א א ו !
כשאני קוראת את מה שאתה כותב, אני חושבת שעוד יש סיכוי להתחבר לרגש.
[משתפת במשהו אישי. לא הבנת לא נורא]
לא קשור לעירנות. קשור להבנה שמגיע לך.
דווקא תפסתי מעצמי בחור עירני, אבל אם אמרת אז אמרת :-)
תודה לך, ענבר גורן :-)
נכון, אחלה רגע.
שמח שבאת :-)
ידעתי שזה מה שתגידי :-)
זמין זמין...אנחנו רק צריכים לשים לב שהוא שם. (נגיש הוא בטח).
כתבת יפה כל כך...
מאחלת לך , יקירי
להגיע אל פיסת השקט שלך...
מאחלת לך שהדרך שנותרה תהיה
מלמדת ... תהנה ממנה...
יש בה קסם מסויים...
שלוחת חיבוק גדול...
מלא באהבה וחיזוק...
כן איצ'קו מרמזור מכיר???
או, מזל שתיקנת. כבר חשבתי שיצאתי מסרט אימה של איזה איציק אחד שיש לו שם חיבה :-)
שמעי - את החלק הראשון הבנתי, אבל אז - לא הבנתי כלום, מצטער :-)
כן, החלטתי לא לצאת מפה יותר. לעולמי עולמיא :-)
לא יודע אם הוא כזה זמין, אבל מסתבר שבסופו של דבר הוא באמת נגיש :-)
אני אקח את זה כמחמאה :-)
תודה לך, אירלנד.
את חושבת?
תודה שאקטי, ותודה שבאת.
קחי את הזמן :-)
לי דווקא נראה שמהות החיים זה לתהות איפה אתה בדיוק, אבל לא נכנס לקטנות.
שמח שבאת, ברוך הבא.
כשאני כותב אני בהחלט מנסה לכתוב.
ותודה על התובנה :-)
בהחלט יתכן, ימים יגידו.
תודה לך, א.
שמח שבאת :-)
למה נראה לך?
ורק טוב גם לך.
ריח פעמונים? את זה עוד לא שמעתי. יפה :-)
אי אפשר ממש לסכם כאלה דברים, אבל ניסיתי. תודה לך, אור :-)
היצ'קוק.נדמה שיצאת מחודש אוקטובר, קצת יותר מפוייס עם העולם לרגע,
תשאר כאן לעת עתה הגעת ואל תעצור,
אתה עוד יכול לחזור אל בוצה בשלולית אחרת בזמן אחר ,
אז מה?
נדמה כי יצאת מסרט של איצ'קוק על בית קברות או בעצם זה מזכיר לי קצת את הספר על העיוורון.
אשרייך כי יצאת מהחושך אל האור אל המנוחה והנחלה.
הולם אותך השקט
הולם אותך האור
ואני חושבת שאפשר להגיד בשקט
שגם הולמת אותך האהבה
אמממ....
אני צריכה קצת לחשוב על זה.
עכשיו אתה פה, מחר אתה שם..
מהות החיים, אך בינתיים תשאר.
אין ספק, כשאתה כותב - אתה כותב.
שמר את הנחלה הזו, שגם אם תגיע לקיצה תשאיר בך חותם טוב אחרי חותמים טובים פחות.
הייתכן כי הגעת לנחלה:)?
אם כן, מה טוב ומלוא הטוב
לו יהי ותרווה אושר ואור מעתה ואילך
נראה כי אתה צריך להתחיל להתאמן על המבט:)
רק טוב
אופטימיות יפה טבולה באור
ריח פעמונים
איזה נשמה אתה. אמנם קשה להבין מה בדיוק עברת אבל סיכמת את זה הכי טוב שיכול להיות. בן אדם בוחר להישאר במקום מסויים כי שם טוב לו ואתה הגעת למקום הזה אחרי הרבה תלאות. מאושרת בשבילך :)
שבת שלום חבר רחוק