אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהרגעתי כ"כ מדוכאת.

ואני לא יכולה להצביע על משהו ספציפי שיגרום להרגשה כזו. 

אני כן יכולה להגיד שיש מכלול של דברים קטנים שמעיקים עלי, שמציקים לי. מהדברים האלה שכולם מאחלים בהם הצלחה: לימודים, בריאות ואהבה.

למרות שאהבה זה כבר לא חדש שאין לי, ושקשה עם זה.

 הלימודים זו תקופה, רק עוד חודש וחצי, ואני צריכה למשוך ולדחוף את עצמי עוד קצת. אני יכולה לעשות את זה.הבעייה היא שנראה שאני מתאהבת יותר ויותר במדריך שלי. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.

אני כן יודעת, אני יודעת שלא לעשות עם זה כלום. 

לפחות עד הבחינה.

אבל בינתיים אני כמובן טוחנת את עצמי בהתחבטויות כאלו ואחרות לגבי.. לגביו. אם גם הוא רואה בי משהו.איך אחרי הלימודים האלה עוברים למצב של "יציאה".אם בכלל. ואולי הקטע הזה שאני לא הכי טובה בלימודים, לא חזקה במתמטיקה, אולי זה מונע משיכה? אולי הוא חושב כמה אני טיפשה? 

הוא בחור כ"כ חכם, אולי אני לא לרמתו בכלל?

לא נראה לי שהייתי כ"כ מעורערת לגבי עצמי לעומת בחור, אף פעם.

אבל גם כאן, כמו הלימודים, אני אצטרך להמשיך ולחכות ולדחוף את עצמי סה"כ עוד חודש וחצי.

והבריאות... לא הייתה לי שפעת השנה, וגם לא בשנה הקודמת לה עד כמה שזכור לי. וטוב שכך. אבל אולי עדיפה הייתה לי שפעת על כל הדברים שנופלים עלי.