כשאני שומעת את השיר, הזה אני נזכרת בירדנה ארזי שסיפרה שכששמעה את השיר הזה פעם ראשונה והבינה שהשיר נכתב עליה, היא התרוצצה בבית מצד לצד בחוסר מנוחה, כי היא הרגישה שמדובר בסוג של קללה. הרגישה שהיא צריכה לברוח ממנה.

לפעמים צריך להישמר דווקא מאלה שחושבים שהם מכירים אותך. דווקא מאלה שאומרים שהם אוהבים אותך.

 וזה גם מה שהרגשתי אתמול. 

היינו חברים קרובים. זה התאים פעם לשנינו. עד שקרו יותר מידי דברים שהחברות הזו כבר לא הוציאה מאיתנו את המיטב אלא גררה אותנו למטה. עד שלא התאים לי יותר.

אחרי תקופה ארוכה שהתרחקתי ושלא דיברנו, אתמול התקשרתי מתוך מחשבה (כנראה יהירה ולא מדויקת) שאפשר יהיה לשמור על איזה קשר חיובי בינינו. שאפשר להיות פחות קרובים אבל עדין לשמור אחד לשני קצת מקום.

אתה לקחת את ההזדמנות הזו ובשקט וכביכול מתוך מקום אוהב וחברי, התיישבת לי בנשמה, במקום שהיה שמור לך תמיד ופשוט פיצחת גרעינים וירקת את קליפות על ריצפת ליבי.

דברים שסיפרתי לך בעבר חזרו אלי בבומרנג לא צפוי.

דברים שקרו בינינו הפכו להיות ערמת האשמות חד צדדיות.

את כזו וכזו וכזו.... והכל בהכללה שלא רואה אותי ממטר.

במילים כאלו ואחרות אמרת לי - את היית כזו ותישארי כזו !  והיית כל כך נחרץ שממש יכולתי לשמוע אותך אומר "הכל לנצח נצחים". 

(נכון את יפה... אבל... אני היחידי שיודע... לא תדעי אהבה אמיתית לעולם)

 אמרתי לך שאני מקשיבה, שאני מבינה למה אתה אומר את מה שאתה אומר, אבל אני לא מקבלת את הדברים, שאני לא מוכנה לקבל אמירות כוללניות כאלה. אמרתי את זה בשקט ובכוונה לא נכנסתי למלכודת של התייחסות לכל משפט ואמירה.

חשבתי שהכל בסדר מבחינתי.  שהכל עובר מעלי.

נו... אז חשבתי.

שעות אחרי השיחה הזו עוד מצאתי מצאתי את עצמי בוחנת ביני לבין עצמי, כל אמירה שאמרת – האם באמת אני כזו?  באמת אני לא אשתנה? באמת קללה כזו מרחפת מעל ראשי?

לוקחת כל משפט פנימה, מכניסה אותו לתוך הלב ובוחנת ושופטת את עצמי. 

הייתי ממשיכה בזה עד עכשיו, עד שפתאום נפל לי האסימון, שאני מזיקה לעצמי במו ידיי. שיש בזה רק הרס ושום דבר בונה.

שזה לא שלי. זה שלך!

אם מישהו היה אומר רק חלק מהדברים שאמרת לי, על אחד מילדיי, הרי לא הייתי בודקת אם יש משהו בדברים האלה!  הייתי דוחה אותם על הסף! למה כשומרת הסף של נשמתי שלי אני נותנת לדברים לחלחל?? 

הלכתי למראה והסתכלתי לעצמי טוב בעיניים.

את לא כל מה שהוא אמר! הזכרתי לעצמי!

הוא אמר. אבל זאת לא האמת!

שום קללה לא רובצת עליך!

אף אחד לא יגיד לך מי את! אף אחד לא יגדיר אותך!. אף אחד לא יקח דברים שסיפרת ויהפוך אותם להוכחה נגדך! ( ומי שעושה את זה הוא לא באמת חבר).

חבר אמת אף פעם לא היה יוצא נגדך. נגד נשמתך!

אף אחד לא יגיד לך שמה שהיה הוא שיהיה!

אף אחד לא יגיד לך בשם החברות דברים כל כך לא אוהבים! כל כך לא אופטימיים...

ומאחר ואת החברה הכי טובה שלך. גם את לא תעשי את זה לעצמך!!!

----

 ואתה איש שהיה יקר...

שומרת הסף של נשמתי, משאירה אותך שם בין הקליפות שהשארת שם, אם תרצה תאסוף אותן, אם לא אז לא. בכל מקרה, כשאתה יוצא תכבה את האור.  

נכון את יפה
אפרים שמיר
מילים ולחן: אפרים שמיר

נכון, את יפה
כבר הרבה אנשים אמרו
נכון, היא יפה
עיתונים גם כתבו על זה
שאת יפה ושיש לך עתיד
זה נכון מה שהם מספרים
אבל אני היחידי שיודע
שאף על פי יופייך המשגע
לא תדעי אהבה אמיתית לעולם

חשבת שפתרת את כל הצרות שלך
ביום שפגשת את האיש שכבש אותך
עליו גם כתבו עיתונים כי גם הוא יפה
איזה שמחה באמת
אבל אני היחידי שיודע
שאף על פי יופיו המשגע
הוא לא יידע לאהוב אותך לעולם

כי האהבה זה יותר ממה שאת יודעת
אהבה זה מגע ולא רק המבט
זו אותה הנאה פראית
שכולם בסופו של דבר רוצים
אבל אני היחידי שיודע
שאף על פי יופייך המשגע
לא תדעי אהבה אמיתית לעולם

נכון, את יפה
כבר הרבה אנשים אמרו
נכון, היא יפה
עיתונים גם כתבו על זה
שאת יפה ושיש לך עתיד
זה נכון מה שהם מספרים
אבל אני היחידי שיודע
שאף על פי יופייך המשגע
לא תדעי אהבה אמיתית לעולם