היא הייתה תלמידה מצטיינת באחד הקורסים שבחרה לעצמה. תמיד הגיעה לשיעורים והתמידה בכל הקשור ללימודים. יום אחד היא נעלמה וכל הקבוצה התחילה בשאלות: "לאן היא נעלמה? מה קרה לה? אולי מישהו בקשר איתה?" אחת המורות שדאגה לא פחות לשלומה, השיגה את הכתובת שלה ושאלה מי מוכן לבוא איתה לביקור קצר אצל התלמידה שנעלמו עקבותיה. היו כמה מתנדבים ומתנדבות אבל רק אחת הצטרפה למורה. כשהגיעו לביתה של התלמידה נדהמו לגלות שהבחורה לבושה חלוק ולא יוצאת מביתה כבר הרבה זמן. היא לא ידעה ולא ציפתה לביקור כי לא ענתה לטלפונים וסיננה כל שיחה, אבל אי אפשר היה שלא להבחין בשמחה שלה וההתרגשות, כי באו לבקר ולהתעניין לשלומה. כששוחחו ושאלו אותה למה היא הפסיקה להגיעה לשיעורים היא ענתה: "אני התחלתי להרגיש יותר מדי טוב, אז נבהלתי והחלטתי שאני חייבת להפסיק את זה ומייד. ככה וככה יום אחד הלימודים יגיעו לקצם ואני אשאר בלי הדבר הנפלא שקרה לי אי פעם. אז למה לי להתרגל ולהגיע למשהו שהולך ומסתיים? הרי תמיד הטוב נגמר ונשאר החושר והרע". היה ברור שהיא עוברת תקופה מאוד קשה, אבל למצוא פתרון לבעיה שלה זה היה בלתי אפשרי. וכמה שלא ניסו להסביר לה שזאת מחשבה מוטעית ואסור לה לחשוב בצורה כזאת לא יצא מזה כלום. היא החליטה לוותר וכן היה כשלון בלהחזיר אותה חזרה ללימודים. לא משנה כמה אהבה יש לנו לאדם אחר לפעמים אנחנו חסרי יכולת לעזור אולי כי קודם כל האחר צריך לרצות בעזרה הזאת ואם אין הוא מודע לבעיה שהוא נמצא בה כדאי מאוד לתת לאדם מקצוע להתערב. |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"אם אין אני לי, מי לי?" (с)
חבל מאד שהיא חושבת כך.
היי יקירתי,
הפעם אני מגיב כאן:
נתחיל מהסוף- חייבת עזרת איש מקצוע ולא
רק חוות דעת חברית!
כחבר/אוהב/ידיד- כואב לי לראות סבל רב
כל כך וחוסר אמון רב כל כך בעולם החיצון,
כואב לי לראות אדם שנפגע כל כך מסביבתו
עד שאיבד אמון שיש גם דברים חיובים ויש
דברים עם סוף טוב.
ידידך, גיורא.
לא לוותר גם במחיר הפגיעה
מותר לחוש כאב זה סביר
הגדילה שווה הרבה יותר
אז למה לי להתרגל ולהגיע למשהו שהולך ומסתיים?
הרי תמיד הטוב נגמר ונשאר החושר והרע".
כולנו יודעים שכל דבר נגמר בסוף
לפעמים בקו חד וברור
ולפעמים דברים מתפוגגים ונמוגים,
איש לא הבטיח לנו שכל צעד שנעשה ישא אושר והצלחה
ובכל זאת אנחנו צועדים
ההחלט לא לצאת לדרך
יא חלט שבא ממקום לא טוב
וצריך לדעת להושיט את היד
כדי שאותו אדם יאמין שכדאי לעשות את הצעד הראשון.
זה מצב שצריך המון עזרה.
סיפור קשה
(לצערי אזלו * )
שבת נעימה
דבי
תודה על הפוסט..!
נכון מאוד ,
הכוח להניע את העולם
בא מתוכנו..
פוסט נפלא
תודה
רק אנחנו יכולים באמת לעזור לעצמנו לתת לאחרים לעזור לנו
אחלה סיפור
תמיד שווה לנסות לעזור גם למישהו עקשן
אולי אחרי דקה/ שעה או חודש/שנה הוא יזכור שיש לו בחירה
לבחור בחירות אחרות בחייו
אשוב עם כוכב
קשה להתמודד עם אושר וגם עם אי אושר.
ברור שאיש מקצוע יכול לעזור,
אך גם חברה תומכת מסביב!!!
ענת אנג'ל והסוס המקושט, חבר טוב!
יוצרת חברת אקו"ם
לא פשוט ... עצוב
אבל אין לנו זכות להכנס לנשמה של מישהו ולעזור בניגוד לרצונו.
להעביר זקנה בכח את הכביש, זה אומר שעזרנו לה ? לא ממש ...
עצוב ואמיתי ...
(*)
אדם כזה חייב לקבל עזרה
פן יפגע בעצמו ללא תקנה
חבל!!!
יקירה שלי....
כמה עצוב לקרא את רשומתך.
ללמוד מתוכה שאדם אינו מאמין
ביכולות שלו להכי את הטוב.
ולבטח מחר זה יגמר.
כמו איזה מצרך.
אלה בדרך כלל האנשים הפסימים
אינם מאמינים שמגיע להם
הטוב, ולבטח חלה טעות...
ולפני שזה יסתיים הם פשוט
מנתקים את עצמם כדי לא לכאוב מדי.
הם זקוקים להמון אהבה, ופירגון כדי
ללמוד לאהוב את עצמם שזהו הדבר
הכי חשוב,
ולהבין שמותר, ומגיע גם להם.
חיזוקים, חיזוקים....
רגשתי ברשומתך פרח יפתי.
כתיבתך נוגעת ומרגשת.
תודה על השיתוף.
חיבוק לשבת יפתי...
כן, זו בעיה שאדם חושב בצורה כזו של "יום אחד כל הטוב ייגמר"
צריך לזכור ולהאמין שאחרי הטוב הזה יבוא טוב אחר...
שנכון שלכל דבר יש התחלה אמצע וסוף אך גם כל סוף הוא התחלה חדשה
מעין מחזוריות חיים שכזו.
וכשיש בתוכנו אהבה לאחר אנו ננסה לעזור לו מעמקי ליבנו תוך תקווה
שהוא יקח את דברינו לתשומת ליבו (כמובן תלוי מה מהות הקשר עם אותו אדם)
לא תמיד אותו אדם מוכן להעזר בגורמים חיצוניים, מסיבות שונות
ולכן כאן נכנס מוטיב החברות האהבה והאיכפתיות כלפיו.
לגרום לו להבין שלכל בעיה יש פתרון.
מקסימה את....הרגישות והאיכפתיות שבך מעוררות בי אהדה רבה
חיבוק וסופשבוע נעים
זהבית
אשוב...