כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    אין שלימות בבית הספר, אבל היא ישנה בטבע

    23 תגובות   יום שישי , 6/11/09, 11:31
      שלמה שילר  

    "אין שלימות בבית הספר, אבל היא ישנה בטבע. ואם רוצים אנו שתשוב השלמות ותחדל ההתפוררות, עלינו ללכת לטבע; הפוך בה והפוך בה דכולא בה.

     

    בית הספר ירכז בעתיד את כל הלימודים מסביב לטבע ובתוך הטבע. ואם בדרך זו נלך נשוב אל השלמות, שאנו עורגים עליה. על השאלה: והתורה מה יהא עליה? יתנו החיים תשובה מספיקה"  

     

    דברים חדים אלה אמר המחנך שלמה שילר (אודותיו) בכנס מורים ביפו בשנת 1920.

    על שמו 'קבוצת שילר' (קיבוץ גן שלמה) שליד רחובות (אתר הקיבוץ).

     

    בתמונות: שלמה שילר

    הציטוט מתוך: כתבי שלמה שילר, ר.בנימין (עורך), הוצאת הסתדרות המורים, 1927. 

      

    שלמה נולד בשנת 1863 ליד ביאליסטוק, שם רכש חינוך מסורתי. בגיל 18 עזב את אורח החיים הדתי, והשלים את השכלתו הכללית באוניברסיטת לבוב.

    בגיל 47, שנת 1910, עלה לארץ ישראל, והחל לעבוד בגימנסיה העברית בירושלים (לימים, רחביה), אשר נוסדה שנה קודם ונדרשה למנהל.

        

    בשנת 1925 נשא את נאומו האחרון בפני מורים, בו הציע את פעילות קק"ל כתוכן חינוכי. כעבור שבוע נפטר.

    לאור משנתו התארגנו מנהלי בתי ספר ומורים ברחבי הארץ ויסדו את 'מועצת המורים למען הקרן הקיימת' (אודות). תנועה התנדבותית זו, השפיעה רבות על החינוך בתקופת היישוב ועד שנות ה-60.

         

    בין היישומים של הפדגוגיה הטבעית:

    עבודה בהכשרת הקרקע ובנטיעות (כחלק מהקשר עם קקל), וכיישום ממד החינוך הפעלתני.

     

    ארגון התכנים הנלמדים סביב נושאים אינטגרטיביים ולא לפי תחומי הדעת המחקריים, כגון הנושא 'לחם' בכיתות היסוד, או נושא 'העלייה לארץ' בכיתות הגבוהות.

     

    שיחה (שנקראה 'מסיבה') של המורה עם תלמידיו. שיחות בנושאים שעל סדר היום (ולא בתחומי הלימוד), על פי רוב בהתאמה למועדים בלוח השנה.

      (מסיבה, לא בגלל הדי.ג'י., אלא משום שבשיעור זה הילדים ישבו במעגל, ולא בטורים ובשורות) 

        

     טיולים וסיורים, שהיו ביסוד הוראת המולדת. במהלך הטיולים אספו התלמידים צמחים ואבנים, ציירו את הנוף, כתבו חיבורים לסיכום רשמיהם, הקשיבו לקטעי קריאה מהתנ"ך ומהספרות העברית, ונפגשו עם אנשי המקום בו ביקרו. 

      

    'החגיגה', כפי שנקראו אירועי שיא, שנערכו בתדירות גבוהה בהתאם ללוח השנה, בדגש על המחזור השנתי החקלאי ומועדים בתולדות הציונות. ציון אירועים אלה כלל מספר שיעורי לימוד בכיתות, קישוט בית הספר, טקסים בית ספריים או יישוביים, ויציאה לסיורים ייעודיים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/5/12 11:46:

       

      בית ספר גם בטבע

       

       

      ''

       

       

        22/1/10 08:19:

      עלית על נקודה מאוד חשובה (לדעתי).

      הגישה הזו (הפדגוגיה הטבעית) הייתה רווחת מראשית החינוך העברי ועד שנות העשרים. היא עצמה נקיה מכל עמדה לאומית, וממוקדת בלמידה ובהתפתחות היחיד. הציטוטים שהבאתי פה מייצגים זאת.

      אלא שבשנות העשרים פרץ הסכסוך הלאומי ונתהוותה דרישה לחינוך ש"מנחיל" "חוסן" וכו'. אגודת המורים למען הקרן הקיימת, שקמה על בסיס שלמה שילר, היא כבר ממש לאומית. היא שגייסה את החגים והחגיגות והשיחות והטיולים וכו', לטובת הזיקה לעם ולארץ.

        22/1/10 01:31:

      מזכיר את הילדות בקבוץ של פעם ....או לפחות חלקים ממנה ....אחד הדברים ששנים התגעגעתי אליו תחושת היחד הטבע והחג המשותף , הרבה פעמים בתוך הטבע , זה נפלא כחינוך , רק קצת קשה לי עם זה שזה כל כך נודף ריח ציוני של אהבת אדמת המולדת ...מבלי התיחסות לאחר שקשור גם הוא למולדת ...
        21/1/10 20:16:

      תודה גדולה דריה, כמה מחמיא ומשמח מה שכתבת.

       

      אשר לתוכן - אני לא כותב מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך מבט לעתיד.

      אם נכיר את מה שניסו לעשות בעבר, ונלמד מדוע זה לא הצליח לשרוד במבחן הזמן, אולי נוכל למצוא דרך כיצד ליישם היום את הדברים שכדאי ליישם.

       

      והדברים המוזכרים כאן הם בהחלט ראויים, ועל כן חייבת להיות דרך גם לממשם.

       

        20/1/10 18:54:

      כמה נוסטלגיה עוטפת את הפוסט .

      זכור לי ממרום גילי טיולים מדהימים בהם הרחנו את הפרחים,נשמנו את האדמה.

      לא היו מסיבות ריקות עם תילבושות מעצבים נוצצות ,לא גברברים בחליפות  מכוערות ,רק יציא ה לטיול שנתי בטבע.

      הקמת אוהלים ,מנגל והמון חברים טובים נאיבים ופשוטים  .

      היכן הימים שנילחמנו להישתתף בועדת קישוט ורק המעורים בחברה היפים והטובים נתנו קולם בועדות בכיתה .

      כמה נעים להיזכר ..

      ובכמה געגועים .

      כתיבה מרנינה ,מזלנו חבריך שאתה חושף אותנו לדברים כה מיוחדים .

      אקרא בשקיקה .

       

        15/11/09 18:17:

      אני מאוד שמח שהשבת הביאה אותך אצלי, ושמצאת עניין.

      תודה.

      מעיון אצלך למדתי שעוד אני מדבר, את גם עושה - בתחום החינוך אני מתכוון

      אם כך בכוחך גם להשפיע, לשנות וליישם - גם אם רק פה ושם.

       

        14/11/09 09:14:


      גיל בוקר טוב,

      היום, שבת בבוקר, יום מיוחד ויפה....

      במקרה נכנסתי לדף שלך ונהנתי בגדול,

      איזה כייף היה לקרוא את הנושאים היפים בהם שתפת אותנו....

      חינוך במיטבו, חינוך הנלמד מתוך אהבה וחיבור לטבע, חינוך אמיתי,

      חינוך שהיה מעולה ולצערי השתנה עקב התקופה, חינוך אותו ההיתי

      רוצה להעניק לילדי ולילדי התקופה שלנו, חינוך עם המון נשמה.....

      אמשייך לקרוא ולהעמיק בנושאים אותם אתה כותב,

      המון המון תודות,

      רובין 

        8/11/09 21:57:

      לילוש (לימור) - אני איתך!

       

      דבי,

      תודה על תגובתך. אני מכיר את פרויקט השיחה בחולון ביוזמת המכון לחינוך דמוקרטי - בכל בוקר, מורה וחצי כיתה.

      אם זה קיים בעוד מקומות- בטח טוב!

        8/11/09 18:52:

      מעגלי שיח- ישיבה בקבוצות קטנות ושיח סביב קונפליקט או רעיון.
        8/11/09 18:51:
      היום ישנה מגמה לחזור למעגלי שים אפרופו חגיגה. וכן היותי מורה למדעים מחבר אותי מאוד לכותרת הפוסט ולדברייך בתחילתו..
        8/11/09 07:55:

      בוקר טוב גיל

      הבנתי בנוגע לקריאה... על כן כתבתי גם מה קורה היום עם הטבע בשיעורי "שלח "

       אני לא בטוחה שרק זה יעזור , אם כי , אני בעד להתחיל ...

      לימור

       

        7/11/09 21:33:

      תודה לילוש, נוסטלגיה - מעצם ההגדרה, היא תמיד יפה יותר מההווה.

      אבל, הדברים לעיל נשמעו כדברי ביקורת כלפי הקורה בבתי הספר.

      שילר כותב במפורש שאין שלמות במערכת החינוך ומבקש (כמהפכה) לצאת אל הטבע.

      על כן צריך להניח שגם בשנות העשרים הטבע נותר מעבר לקירות הכיתה.

       

        7/11/09 10:38:

      התחנכתי בקיבוץ - משם ספגתי קצת טבע

      אבל היום ?

      יש בבית הספר עדיין את הטבע , שיעורי "שלח" זה נקרא היום

       

      נראה על פי כתיבתך כי הנוסטלגיה יותר יפה

      לימור

       

        6/11/09 22:28:

      תודה שושי

      כפי שכתבתי - הגיע הזמן להחזיר!

      ומבין שנינו - זו את שבחרת בקרירה של מנהיגות ציבורית :)

        6/11/09 19:28:

      אילנה

      כמו שהגבתי כבר פעם, שנות ה 40 וה 50 היו שנים קשות בארצנו. לא היה זמן לאהבת הילד ולשיחות נפש. היה הכרח לגייס את כולם ומהר לשורות האומה הנלחמת על חייה. למיטב מחקרי, זו הסיבה שהדברים הנ"ל נעלמו מנוף החינוך.

      הגיע הזמן להחזיר!

       

      ערוגות החקלאות קשורות לעניין, אבל למחנך גדול אחר - שמחה וילקומיץ, בשלהי המאה ה-19 ברחובות. נכתוב עליו מתישהו.

      אצלנו חילקו ירקות לפי האות הראשונה בשם, כך שאני חזרתי הביתה עם טונות של גזר. :)

        6/11/09 19:23:


      תודה זיו עבור הכוכב.

       

      תגובה שמחוץ לנושא:

      באחד הפוסטים הראשונים שכתבתי (כאן) הגיב חבר והציע לי לכתוב על סקס כדי לזכות בתהודה בקפה. היום גיליתי שכוחה של הנוסטלגיה גדול יותר

      איזה שילוב מנצח יהיה לכתוב נוסטלגיה על סקס:) 

        6/11/09 18:56:


      חבל שהמסיבות היום זה עם ה D.J והטיולים הפכו להזדמנות לפרוק עול....

      תודה על פרק הנוסטלגיה. כיף לחזור/לשמוע על ימים עברו

        6/11/09 18:35:

      חבל שכל זה נעצר מתישהו לפני שאני חבשתי את ספסל הלימודים

      הדבר היחיד שאני זוכרת הם שעורי החקלאות בתל נורדוי

      שהיו מיועדים לילדי א ו-ב. לקחתי חסה הביתה שהיתה יותר גדולה ממני 

        6/11/09 18:15:

      תודה ליערת הדבש ולאריאדנה המככבות. (כבר זמן ששתיכן לא כתבתן חדש)

       

      דליה - תודה גדולה.

      על זכרונך ממורה אחת שאת כה מטיבה לזכור נכתבה הסיסמה 'מורה לחיים'...

      ומעניין שאת זוכרת את אהבתה לילדים, עקרון יסוד בפדגוגיה הטבעית.

       

      אני לא חשבתי כלל על הממד הנוסטלגי בעת הכתיבה, אולי משום שאין לי זיכרון חיובי כלשהו מבית הספר היסודי.

      ביקשתי להדגים את העובדה שרעיונות 'חדשניים' הנשמעים כיום (והם מעוררים פחד רב מהשינוי) נשמעו ונוסו כבר לפני עשרות שנים.

        6/11/09 15:53:


      נוסטלגיה  וזכרונות  ילדות.  תמיד  אשא  בליבי  את  זכר  המורה   פלורה,  שהחדירה  בנו  אהבת  אמת  לנוף  ולצומח,

      פיתוח  הזיקה  לארץ , למולדת  דרך  הכרות  עם  הסביבה  הטבעית  וידיעת  השמות  של  הצמחים, הפרחים   וכו'.

      מורה  משכילה, בעלת  השכלה  רחבה  ומצטיינת  באהבת  ילדים  כנה.

      חוויות  יסוד  מהותיות  שחוויתי  עם   אחדים  ממוריי,  גרמו לי   לבחור  בתחום  ההוראה,  ושמא  תחום  זה  בחר  בי?

        6/11/09 11:53:

      רגע עדינה, לא גמרתי לערוך!! (את יודעת כמה קופצות פה השורות...)

       

      את ודאי לוקחת בחשבון שמי שמגיב פה בנוסטלגיה מסגיר את גילו (הגם שלך הוא עשה רק טוב :) 

      ותחשבי איזה רעיון 'מהפכני' - שהמורה יישב וידבר עם הילדים! (כחלק מהעבודה שלו כמובן).

      וראו גם יישום 'חידוש' זה במסגרת התערבות המכון לחינוך דמוקרטי במערכת החינוך בחולון (מלפני שלוש שנים, אני חושב).

        6/11/09 11:33:


      השיחות והחגיגות האלה זכורים לי מימי בביה"ס ...

      כמה דורות עברו מאז?

       

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין