מעין ברוש
פוסטים פופולאריים
-
חוזקות חותם עפ"י פרופ' סליגמן
3/11/09 | 16315 צפיות
-
הוא נשוי ומחפש מאהבת
3/1/10 | 5960 צפיות
-
אהבת חינם מקרבת – שנאת חינם הורסת
20/11/09 | 4437 צפיות
-
הצצה מחוייכת לכך שלקוח פרטי משלם יותר מעובד תאגיד
4/10/09 | 665 צפיות
-
לא כי מישהו אחר אמר- לבוש ה"דוסים" כמשל
29/10/09 | 1108 צפיות
-
למלא ולהקיף את החיים באנשים טובים
13/11/09 | 2848 צפיות
פוסטים אחרונים
- הוא נשוי ומחפש מאהבת 3/1/10
- למה לי לקחת ללב 27/11/09
- אהבת חינם מקרבת – שנאת חינם הורסת 20/11/09
- למלא ולהקיף את החיים באנשים טובים 13/11/09
- התבוננות בשינוי הטעמים שלנו לאורך השנים 6/11/09
- חוזקות חותם עפ"י פרופ' סליגמן 3/11/09
התבוננות בשינוי הטעמים שלנו לאורך השנים
השינוי אינו מתרחש ביום אחד. יש משהו בהתבוננות האיטית הזו, הרטרוספקטיבית. כשאנו בוחנים שינוי לאחור, לאחר זמן. אנו יכולים לחוש כך בשינויים שהתחוללו בנו, תוך שאנו מבחינים בשוני בטעמים, בריחות, בצלילים.פעם, בנעורי למשל, אהבתי נס קפה. כך קראתי לדבר הבהיר ההוא עם רבע כפית נס קפה של עלית. כבר מזמן אני וטובי ידידי עברנו לשתות קפה ממכונה, ואם נס קפה אז שיהיה טסטר צוייס. למען הדיוק ההיסטורי, כולנו חוץ מחברה אחת שעדיין שותה נס קפה של עלית (שאלוהים יסלח לה- וכן, א' זו את ). אז רבע הכפית הייתה מרירה לי. היום הכפית צריכה להיות ממש גדושה. וכך גם עם זיתים. הם טובים כשהם מרירים (נו טוב, זה כי הם דפוקים), ואפילו השוקולד המשובח- מריר. אני חושבת שבעניין המרירים, כדאי שאעצור כאן לפני שאמשיך לשאול כיצד הטעם המשתבח עם השנים הוא לטובת המרירות. מילא אשאל, התשובות הן הסיבה שכדאי לעצור את שיח המריר.יש תחומים שההתקדמות והשינוי בטעמים הם מתוך שינוי בהדגשים. אני חושבת שכל אישה תבין לליבי, או לפחות תדע על מה אני מדברת, אם אומר שבעבר יכולתי לרכוש נעליים מתוך כוונה שלאחר שנתיים של הליכה מתמדת, הרגל תתרגל לנעל והנעל לרגל. זה בכלל לא משנה ששום נעל לא נשארה ליותר מעונה אחת. הייתה לי החוצפה להתפלא איך אני לוחצת את כף הרגל בנעל שלוחצת מכל כיוון אפשרי, ובסוף יום של עמידה רבה והליכה ממושכת יש לי שלפוחיות. אז זהו. טעמה של אופנה במקומה מונח. היום ראשית לכל הנוח. אם נוח אפשר לדון במראה. ואנשים. אני חושבת שעיקר השינוי בטעמים התרחש אצלי אודות אנשים. אנשים תמיד אהבתי. מכל המינים, הסוגים, הגילאים. בני אדם סיקרנו, עניינו, ריתקו. רק שעם השנים, למדתי לוותר. לוותר על אנשים שהעניין שלהם בי הוא הצורך ולא שהצורך בי הוא העניין. למדתי שלמרות הרצון העז לשמור עם רבים על קשר, אינני פנויה לכך. זה בסדר לפגוש אנשים טובים ולהמשיך הלאה. למדתי לוותר על אנשים שנמצאים שם רק מפני שלא נעים לי... וכל מי שגדל עם רקע של תרבות פולנייה יודע על מה אני מדברת. וכך ירדו לי מהחיים כל מיני אזכרות של בני דודים מדרגה שלישית, חתונות של מכרים שלקח לי למעלה משעה להיזכר מאיין מכירים אותי, ימי הולדת של דודנים שאמא אומרת שלא נעים לה שאני לא אשתתף, ועוד מיני אירועים שמלכתחילה מעולם לא הבנתי מה אני עושה שם. כל מיני כאלה שחינכו אותי לגביהם ש"דם סמיך ממים" ואני לא גיליתי שום טעם לטפח את הערפדות שבי ולא שום חיבה לטעמו של הדם. מים סמיכים ימתקו. כשנתפנה לי הזמן מקשרי סרק הנ"ל, התפניתי לטפח עוד יותר יחסים שאינם תלויי זמן, מקום או קשר דם. קשרים המזינים את נשמתי. מפרים וממלאים. משאירים טעם לעוד. כך שההתבוננות בתנועת השינויים המתחוללים בנו באמצעות שינוי גוון, שינוי טעם, מאפשרת לנו לראות את הליטוש שאנו עוברים במהלכם של החיים. ומאחר שאנו לומדים לאהוב מריר (מחקרים מעידים על כך) להנות מהטעם מבלי להפוך למרירים בעצמנו. |
תגובות אחרונות
-
~בועז22~
בתגובה על הוא נשוי ומחפש מאהבת
-
RonArzi
בתגובה על אהבת חינם מקרבת – שנאת חינם הורסת
תגובות (38)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לכל המודים ולכל המככבים- גם אם הכיכוב הוא רק בכוונה- חן חן לכם.
ניסיתי לככב אותך גם כאן
אבל לא נתנו לי.
מתחברת מאוד לכתיבתך,
בכל ההתבוננות העצמית
הנעליים , הקפה/שוקולד מריר
ועל החיים בכלל..
שבת שלום לך חברה חדשה
יש תחומים שההתקדמות והשינוי בטעמים הם מתוך שינוי בהדגשים.
כל חיינו אנו מתפתחים ומתקדמים, ומה לעשות, גם טעמנו משתנה..... סדר העדיפויות
לדברים..... החשיבות שאנו נותנים, והצעדים שאנו נוקטים......
בקטע הפולני..... מבינה לליבך..... קשה לקום ולשחרר... אבל, כאשר מתפתחים הדברים
נעשים מאליהם ואת מקיפה עצמך בחברים אחרים שמתאימים לך לזמן זה בחיים.....
ובאשר לנס קפה..... דווקא אני מהשמרנים, לא מחליפה את עלית (קפה לעניים.......) בשום טעמים אחרים. ואם כבר שוקולד, מעדיפה לבן.... ולא את המרירים....
זה כבר יקרה בגלגולים הבאים.......
אוהבת את סגנון כתיבתך.
אסתי
דרך הצבע
יפה לכוכב מעגל
*
השינוי מרווה ומשביע,
אך צבר האובדנים,
לאורך השנים,
לא מלטש,
ומחספס
..
תודה
תודה גם לך יקירה. מבקשת רק להדגיש לך כי בעיני, אין אמת צרופה כמו האמת בדבר חוסר הוודאות. לכן, משתדלת לדייק בניסוח, באמירה. ובאשר לבחירות- הן לא בהכרח קלות. על זאת ועוד בפוסטים הבאים.
...ואולי בכלל את גב' יוד.
יקירתי, כשאת נהנית, הנאתי כפולה ומכופלת.
אדם שממלא את נפשי, אשתה איתו את טעם החיים... דייט קולה- תודי שלא זו הייתה המחשבה הראשונה שלך...
ו- הכל בתנועה כיוון שאנו חיים. "הכל זורם" אמר הרקליטוס, והוא חי, פעל והגה בתקופה הטרום סוקרטית. ובכלל, בתרבות המזרח, מה שלא נמצא בתנועה, פשוט מת. לכן אמר קונפוציוס: תנועה בכל כיוון שהוא תביא עימה ברכה (ציטוט חופשי)
פוסט עם מחשבות עמוקות.
כאשר אדם עושה בחירות בחייו באופן טבעי מתרחשים שינויים,
אנשים הנמצאים בתנועה יגלו בדרכם תחומי עניין חדשים שלא יכלו לפגוש ממקום של קבעון.
ומתוך כך יתחוללו שינויים גם בהתנהלותם.
אין כמו להתהלך מתוך אמת צרופה והשלמה עם עצמך.
מכאן הכל יותר קל והבחירות והעדפות נעשות כל כך מדויקות
שזה פשוט משמח את הנפש
בדיוק כמו הפוסט המדוייק והאמיתי שכתבת :)
תודה לך
ומאחר שאנו לומדים לאהוב מריר (מחקרים מעידים על כך) להנות מהטעם מבלי להפוך למרירים בעצמנו.
שלום מעין, אהבתי את ההתנסחות הנקיה שלך והשפה הרהוטה ואכן, "לא נעים" מת מזמן. מי שרוצה שיספיד אותו אבל שלא ישיב אותו לחיים. ההבנה הזו באה עם הבגרות אך בעיקר עם העצמאות וצמיחת האישיות. פוסט טוב חברה חדשה, אשוב
לאה
פוסט מעניין.
מזדהה איתו.
רק מה, לפעמים נשאר בנו געגוע לכל מיני טעמים, ריחות.
גם אנשים.
שלום חברה חדשה(:
תודה שהזמנת - המחשבה והכנות והכתיבה שלך...ממש נהניתי(:
ההקבלה לטעמים הפיסיים מאד יפה...אך ביחסנו לעולם...זה יחסינו לעצמינו שמשתנה...
ואני מאד מזדהה עם כל התהליך שעברת...כתבת אותו מקסים...אבל אם מחר תפגשי אדם שימלא את נפשך שמחה ותצחקו עד אור הבוקר וכל מה שיהיה לו בבית זה נס קפה של פעם...לפתע הוא יהיה נורא טעים...(:
גם האנינות בטעם ובבני אדם היא דבר יחסי...
הדבר הכי חשוב בעיני שאמרת פה...הוא שהכל בתנועה...שאת לוקחת מכל מפגש את הטוב והולכת הלאה, ואם בא בטוב, והתברר כפחות טוב עבורך - הולכת גם. אני מאד מאמינה בקשרי אנוש חסרי תלות בזמן ומקום. הנפשות של כולנו גדולות מזה(:
טומבוי- הלוואי ולי היה האתגר להכיר מתוקים רק מתוך סקרנות. אני מהרוב הדומם :)), שנאלץ ללמוד להתגבר על נטייתו הטיבעית לזלול מתוק כפיצוי מנחם...
ככל שאדם פתוח יותר בחייו,
יש לו יכולת להתפתח גם בטעמיו,
כמו הטעמים של האוכל, כך הטעמים מכל הטוב שהעולם בא לחלוק איתנו,
פתיחות לקבל מגוון רחב יותר של בני אדם השונים מאיתנו,
פתיחות לקבל התנהגויות שונות, עדות שונות, לבוש שונה
יכולת לקבל את השונה מאיתנו ולהבין שיש בידו לתת לנו מתנה שאם לא נשפוט מתוך נסיוננו
והתבוננותנו רק מתוך הנקודה שאנו מכירים,
נוכל להנות מכל הטעמים שהעולם יכול להציע לנו.
מצטרפת ל"לונדון",
מסכימה עם כל מילה...
תודה *
*פנינה
jאת השינויים שהזכרת כאן עברתי ועודני עוברת.
עד גיל 30 לא שתיתי בכלל קפה. התחלתי עם ה"הוא" (קפה נמס)
ובמהירות יחסית עברתי למגורענים. אותו כנ"ל לגבי אוכל.
שוקולד - רק מריר! כי אף שוקלד אחר הוא לא באמת שוקולד.
והשוקולד צריך שיהיה מריר חזק... (((-:
ועיקר השינוי אצלי - בבחירת האנשים שנכנסים לחיי ואני לחייהם.
בעקבות בניית "חדר נקי" בלבבי , אני מקפידה על נקיון.
פוסט שלך - כן!
מדבר אלי כאילו אני כתבתי.
כייף . תודה .
חידדת לי נקודה מסויימת
ואפרופו, מאז הילדות
לא אהבתי ממתקים בכלל
רק שוקולד מריר....
(-:
היום למדתי לאכול מתוק
רק מתוך סקרנות להבין
מה ההתלהבות הגדולה...
גדלנו. עובדה קיומית שאין עליה עוררין.
יכול להיות (ואני בכלל לא מתוכחת עם עובדות) שככל שאנחנו מתבגרים
אנחנו שואפים אל הטעם האמיתי אפילו אם הוא מריר כמו שכתבת בעניין הקפה או השוקולד
אני לתומי חשבתי כשבצעירותי המבחר היה דל מאד
הכל היה כאילו כמו שוקולד כמו קפה
היום הכל ארוז אישי בטעם שלי
אז יש לי את טעם הקפה שלי, שאני לא מחליפה לא משנה הכי אוהבת
ויכול להיות (אנ ילא משוגעת על שוקולד) שגם שוקולד או טעם מסויים שובה את ליבי
ולא משנה מה האחרים לא עושים את זה.
בעניין הנעלים אני מעדיפה לא להרחיב נוחות, אופנה וככה\ אבל ברור לי שיש מותג מאד מסוים
שהולך אצלי טוב, והמחיר לא נורא משנה, וכך גם לגבי השאר.
אני חושבת שההתאמה האישית היא מחולל השינוי הכי גדול שיש
נוכח אפשרויות הבחירה שהפכו כמעט בלתי מוגבלות
מסכימה עם כל מילה חברתי החדשה.
רוב תודות למגיבים. אין ספק שזה משמח אותי.
תודה. משמח אותי לקרא זאת.אצפה לשובך.
קטע יפה!
לוותר על אנשים שהעניין שלהם בי הוא הצורך ולא שהצורך בי הוא העניין.
נראה לי שניתן לפתח את הרעיון הזה עוד ועוד...
שבוע טוב
עוזי
אין ספק שממרחק הזמן והנסיון הנערם,
משתנה באופן דראמטי,
גם טעמנו בכל התחומים, לרבות החברתי.
עלי להזהירך כי אין זו בהכרח ערובה לטיב,
שכן אם ניקח את בלוטות הטעם לדוגמא,
הרי שהן עוברות תהליך חריף של רגרסייה,
ככל שנוקפות השנים.
יוצא איפה שלעולם לא מסתיים הניסוי ולעולם לא חדלה התהייה.
יפה כתבת על האבולוצייה של הטעמים, על גווניה.
בני
שינוי התנהגותי הינו למעשה התאמה למציאות משתנה.
בני
רוב האנשים חיים את חייהם כי ככה זה - טעמם נשאר לעד ושינויים מהם והלאה. חלק מאלה שעברו אירוע מחונן והיתר שאינם הרוב חיים את חייהם מתוך בחירה. הבחירה היא מה לעשות ועם מי, מתי והיכן וכד'.
כאשר אדם חי את חייו מתוך בחירה משתנים טעמיו. הוא נכון לבדוק ולבחון דברים נוספים. לוותר על מה שלא נכון עבורו ומה שנס ליחו. לכאורה "הזיתים יותר מרים" - אולי הזיתים לא כל כך מרים, אך הלשון והחיך בוחנים את הטעם שוב ושוב עד שאנו יודעים מה טוב עבורינו.
ישנם גם כאלו שחייהם השתנו מבחירה או כתולדה של שינוי במעגל חבריהם הקרוב וכך למדו לחיות עם השינוי המלבב. חלקם חוזרים חזרה מבלי להודות בכך אל איזור הנוחות שלהם והתמורות שמסביבם לא משנות את חייהם.
ויש "אולי" גם את א' שחווה את השינוי אצלה אך על הנס קפה של עלית לא תוותר. הרי גם עלית צריכים להתפרנס (גם אישתי מפרנסת אותם).
לא חשוב אם משתנה הטעם או לא - העיקר שיהי טעם טוב.
כמה יפה ,
כמה חכם ,
ככה נכון - מהחיים .
אנו לומדים לנפות את הפחות אייכותי ,
ולהשאיר אך ורק את האייכותי .
לונדון
מעיין יקירתי
הכל נכון
חוץ
חוץ מהשוקולד
דווקא שם נרשמת התעדנות לכיוון המשובח שאינו מריר
מה לעשות ? מתוק אוהב מתוק
מה שפעם היה רק שוקולד פרה(שכבודו במקומו מונח) לא תמצאי אותי מסרב לקוביות נוגט של מקס ברנר או להבדיל אלף ואלפי הבדלות לקוביות קסומות יותר של טוישר או ליאונידס או משהו משל החבר'ה היקרים הללו ..תרתי משמע
העידון בא עם הגיל
גם הסטייקים של היום חשוב שיהיו מיושנים או טריים אבל בטח לא משהו קפוא שמכיל מים פוספטים ושאר חולירות
וגם בדאגה למה שנכנס פנימה יש יותר מודעות והבנה
אחנו פה לסיבוב אחד (בנתיים) אז בואו נעשה את זה בסבבה
רק בבריאות
ואם יש גם כסף בצד מה רע
(פרטים אצלי ובסוכנויות המובחרות)
שבת שלום
הי מעין!
תודה על הפוסט והתובנות מאחלת לך ולכולנו
שנשכיל להנות מכל מה שהחיים מציעים לנו
שיהיה לנו נח נעים ונוותר על המריר
שבת קסומה לך
שמחה לצרף אותך לחבריי כאן בקפה בוקי
ככל שאנו יותר מודעים לעצמנו, הצרכים שלנו משתנים כל הזמן
שבת של קסם
קוראים לכך התבגרות, כשאנחנו מבינים שלזמן יש משמעות וזה לא אותו הזמן של גיל 16 כשהנצח היה האופק, היום הכל קצוב ואנחנו צריכים להנות כל עוד אנחנו כאן לכן אין זמן להסתובב סחור סחור.