השינוי אינו מתרחש ביום אחד. יש משהו בהתבוננות האיטית הזו, הרטרוספקטיבית. כשאנו בוחנים שינוי לאחור, לאחר זמן. אנו יכולים לחוש כך בשינויים שהתחוללו בנו, תוך שאנו מבחינים בשוני בטעמים, בריחות, בצלילים.פעם, בנעורי למשל, אהבתי נס קפה. כך קראתי לדבר הבהיר ההוא עם רבע כפית נס קפה של עלית. כבר מזמן אני וטובי ידידי עברנו לשתות קפה ממכונה, ואם נס קפה אז שיהיה טסטר צוייס. למען הדיוק ההיסטורי, כולנו חוץ מחברה אחת שעדיין שותה נס קפה של עלית (שאלוהים יסלח לה- וכן, א' זו את ). אז רבע הכפית הייתה מרירה לי. היום הכפית צריכה להיות ממש גדושה. וכך גם עם זיתים. הם טובים כשהם מרירים (נו טוב, זה כי הם דפוקים), ואפילו השוקולד המשובח- מריר. אני חושבת שבעניין המרירים, כדאי שאעצור כאן לפני שאמשיך לשאול כיצד הטעם המשתבח עם השנים הוא לטובת המרירות. מילא אשאל, התשובות הן הסיבה שכדאי לעצור את שיח המריר.יש תחומים שההתקדמות והשינוי בטעמים הם מתוך שינוי בהדגשים. אני חושבת שכל אישה תבין לליבי, או לפחות תדע על מה אני מדברת, אם אומר שבעבר יכולתי לרכוש נעליים מתוך כוונה שלאחר שנתיים של הליכה מתמדת, הרגל תתרגל לנעל והנעל לרגל. זה בכלל לא משנה ששום נעל לא נשארה ליותר מעונה אחת. הייתה לי החוצפה להתפלא איך אני לוחצת את כף הרגל בנעל שלוחצת מכל כיוון אפשרי, ובסוף יום של עמידה רבה והליכה ממושכת יש לי שלפוחיות. אז זהו. טעמה של אופנה במקומה מונח. היום ראשית לכל הנוח. אם נוח אפשר לדון במראה. ואנשים. אני חושבת שעיקר השינוי בטעמים התרחש אצלי אודות אנשים. אנשים תמיד אהבתי. מכל המינים, הסוגים, הגילאים. בני אדם סיקרנו, עניינו, ריתקו. רק שעם השנים, למדתי לוותר. לוותר על אנשים שהעניין שלהם בי הוא הצורך ולא שהצורך בי הוא העניין. למדתי שלמרות הרצון העז לשמור עם רבים על קשר, אינני פנויה לכך. זה בסדר לפגוש אנשים טובים ולהמשיך הלאה. למדתי לוותר על אנשים שנמצאים שם רק מפני שלא נעים לי... וכל מי שגדל עם רקע של תרבות פולנייה יודע על מה אני מדברת. וכך ירדו לי מהחיים כל מיני אזכרות של בני דודים מדרגה שלישית, חתונות של מכרים שלקח לי למעלה משעה להיזכר מאיין מכירים אותי, ימי הולדת של דודנים שאמא אומרת שלא נעים לה שאני לא אשתתף, ועוד מיני אירועים שמלכתחילה מעולם לא הבנתי מה אני עושה שם. כל מיני כאלה שחינכו אותי לגביהם ש"דם סמיך ממים" ואני לא גיליתי שום טעם לטפח את הערפדות שבי ולא שום חיבה לטעמו של הדם. מים סמיכים ימתקו. כשנתפנה לי הזמן מקשרי סרק הנ"ל, התפניתי לטפח עוד יותר יחסים שאינם תלויי זמן, מקום או קשר דם. קשרים המזינים את נשמתי. מפרים וממלאים. משאירים טעם לעוד. כך שההתבוננות בתנועת השינויים המתחוללים בנו באמצעות שינוי גוון, שינוי טעם, מאפשרת לנו לראות את הליטוש שאנו עוברים במהלכם של החיים. ומאחר שאנו לומדים לאהוב מריר (מחקרים מעידים על כך) להנות מהטעם מבלי להפוך למרירים בעצמנו. |