כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 47 - דה ז'א וו

    165 תגובות   יום שישי , 6/11/09, 18:57

    ...גשם דק מטפטף עליי ועושה לי טוב.  

    הנה, אני מגיע אל מועדון הספא ונכנס פנימה. מדדה אל הדלפק, משאיר 'חבורת צבועים ושועלים' ומרכולתם בידם, שם מאחור מחוץ לספא.  

    מוגן, מעודד מההצלחה להגיע ליעדי אני מבקש מסג' ומקבל מפתחות למלתחות המועדון. בכוח נידלה אני מצליח להתפשט ולהגיע אל זרם מים חזק במקלחת חמה. עומד תחת זרם מים מכים בי וחש בחילה, כוחותיי האחרונים עדיין עומדים לי, אבל רק לרגעים ספורים...,  

    בקושי יוצא מהמים, מתנגב ברישול ומניח עליי חלוק מגבת עובר וניכנס פנימה אל חדר המנוחה, נשכב על אחת מעשר מיטות ריקות. מיטה רחבה מצופה סקיי שחור. מעליה, מסך גדול מאד עליו מוקרנת תכנית נשיונל ג'אוגראפי אודות חיות הסוואנה באפריקה. ברקע מתנגנת מנגינה הדומה באזני למנגינת אבל בלווייתי שלי. נשכבתי ונרדמתי מיד. אולי אף אבדה הכרתי...  

    ***

    בחורה תמירה ושחורת שיער עומדת מעליי בחלוק לבן, מעירה אותי תוך שמניחה ספל תה קוקה על שולחן קטן לצד המיטה ובספרדית אומרת, "שתה ותנוח. כשיגיע תורך למסג' אבוא לקחת אותך".

    שתיתי בקושי ושוב נעלמה הכרתי או שנרדמתי...             

    "סניור, פורפאבור ונגא..." התעוררתי לקול הפצרתה של 'התמירה'.

    שתיתי לגימה ראשונה מהתה הפושר. קם וכלוליין מהלך על חבל, צועד בעקבותיה אל חדרי הטיפולים. מסתחרר ומייצב הליכה איטית. היא רואה את מצבי מחייכת קלות וחוזרת לתמוך בי, מצעידה אותי אל חדר אפלולי. מוסיקה רכה מתנגנת בחלל. סוגרת וילון סביבנו ויוצאת, מניחה לי לעלות על מיטת הטיפולים.  

    נשכבתי מניח פני אל החור, חושב 'האם ארדם או אצליח להישאר ער'..., 

    על פי נעליה זו התמירה שנכנסת לעסות אותי.

    עירום ומכוסה מגבת שזרקתי על ישבני, שוכב והיא מחליפה ומניחה עליי מגבות אחרות חמות, ותחת רגליי אחרות מגולגלות, ומלטפת את גופי כאילו מנקה אותו בעדינות ומסלקת ממנו חלקיקים.  

    אט, אט משקל תנועותיה מורגש יותר על כתפיי גבי צווארי וראשי.

    כך, לאורך גופי ורגליי ועד לכפותיהן, ובידיי ואצבעותיי..., לא, לא כמו במסג' שבדי או תאי, אחרת.

    המגע רך ומאורך ונמשך כאילו מברשות שיער רך על כל גופי.  

    שמנים חמים נבזקים על שיער ראשי וגבי..., והיא מקרצפת את ראשי בעדינות ומגלגלת אצבעות מיומנות על גבי, צווארי וכתפי ואני מפקיר עצמי בידיה המיומנות.  

    לא התנסתי במסג' כזה עד אז ולא מאז.  

    שעה עברה והיא החלה ממלמלת כמו בתפילה, וממריצה את הדם בעור פניי ומלטפת בתנועות מעוגלות את חזי וכתפיי. מברכת אותי ויוצאת.  

    קמתי ביתר קלות והלכתי למלתחות חש הרבה יותר טוב.  

    פסעתי אל הרחוב בהרגשה הרבה יותר טובה, אם כי ברקותיי חשתי עדיין דופק חזק ורגלי מעדו מפעם לפעם כך, שנצמדתי שוב אל קירות הבניינים.

    את הכביש הרחב יותר, חציתי נשען על כתפי שני צעירים שתמכו בי. אמריקאים חבושי כובע אזניות צמר פרואני ועור פנים סגול לחיים, יבש וצרוב מקור המצביע על שהות ממושכת בגובה הזה. שניהם, כשזיהו אותי מהלך לאט ומרעיד, אוחז בכל זיז בקירות הבניינים הציעו מיד את עזרתם.  

    כך, נתמך תחת זרועותיי חצינו את רחוב 'מרקוואז' אל כיכר 'סן פרנציסקו' וצעדנו במעלה הכיכר עד שהגענו אל הספסל השלישי בו. שם הושיבו אותי, כי משקלי הגובר הביאם להנחה שאני מתמוטט.

    המנוחה לדקות ספורות עזרה והשניים הרימו וצעדו איתי עד לשער העץ הגדול בהוסטל.

    שובך נפתח וסניור בחה החייכן חסר השיניים, איש המשק של הוסטל 'ריי דויד', הראה להם את הדרך אל תוך חצר הפטיו הרחבה ועד אל דלת חדרי, שם נפרדתי מהם בתודה ובכוונה להתראות.  

    נכנסתי פנימה נועל את הדלת מאחורי, נשכב על המיטה הרחבה. מרים את שכבות השמיכות הרבות ומתחפר תחתן. נעליי על רגליי התולות מחוץ למיטה ולשמיכות...

    באובדן שליטה כזה טרם התנסיתי.  

    שוכב מתגבר על כאבי ראש תוך ריכוז המחשבה אל נקודת הכאב החד ונאלם ככל שהשתלטה עליי חשכת האובדן. כצופה במחזה ממרחק, חשתי 'דה ז'א וו', כבר פגשתי עמוק בעברי הרגשת חוסר אונים.

    הרגשת האובדנות הזו, הנפילה אל הלא מוכר, אל האפילה. שם אין לא 'סימון לימין' ולא שמש ממעל...  

    ***  

    ...כשאמרה לי רעייתי אם ילדיי 'אני רוצה לדבר איתך' הייתה זו שעת לילה אחת אחר חצות.

    חשתי סחרחורת קלה ותוך שאני מושך שמיכה עליי עד סנטרי ומשלב ידיי אל מראשותיי כמקשיב לה, הבטתי בה ממתין עת לבשה בגדי שינה.

    מוזר היה לי וחדש, לראות את חברתי לחיים אשת חיקי ואהבתי מזה 25 שנה עוטה 'שריון' שלא כהרגלה. כאילו להבדיל בין מה שהיה למה שיהיה.  

    "אני רוצה להגיד לך משהו" אמרה והשיגה את הקשבתי. "אני רוצה להתגרש" אמרה.  

    חשתי דופק מתגבר ברקותיי. ברגעים שלא ידעתי כי יבואו עליי כאלה, שאמצא רפוס שרירים וחסר יכולת, חסר שליטה בינה ודעת. כך, בשלוש מילים צרופות נפצעה נפשי וקרע ענק נפער בה. ברגע התדלדל החמצן בדמי ונפלתי אל תוך הלא מוכר הלא נודע ומהר ונורא כל כך.

    שמעתי עצמי שואל "ככה, פתאום?"

    וראיתי שהיא כבר לא שם להקשיב. 

    רק אמרה 'שחשבה חשבה והחליטה. אף נסעה לעורך דין והכל גמור', עוד הוסיפה כברירה,

    "אם אתה רוצה אתה יכול לקחת עו"ד משלך או להשתמש בשלי, לא אכפת לי. לא מפריע לי" אמרה, "אני גמרתי, לא יכולה יותר".  

    חושי מנסים למצוא קשר בינהם. מבקשים מגע, משען על עצב סמוך, להשאיר תקשורת עובדת. אבל הכל תלוש קרוע חסר תקנה. אני לא מצליח להבין מה לעשות קודם בכדי להסיר ממני את הצריבה הזו, את הכאב הנורא בחזה בגרון, בראש...,  מביט בי ממרחק, רואה אותי מתמלא רחמים עצמיים ומוצף בהם.

    מאותו מרחק חושב כי 'עשרים ושלוש שנות נשואים לא דיברנו על כך אף לא מילה אחת.

    דיברנו... דיברנו על הכל, אבל מילה לא על פרידה או גרושים. לא להאמין, חיינו ימינו כתמול שלשום. ארחנו התארחנו, היינו מרכז המשפחה כולה. עברנו משברים, גם זוגיים...  

    *** 

    שנתיים אחזנו ידיים כחברים בלב ובנפש. מאז מכתביה, אלה שהעבירו אותי את שבר המלחמה בה חבריי ואני כמעט הפסדנו את הארץ באותו יום כיפור ועד שלהבדיל, הרמתי מפניה את ההינומה, מסית גביע יין לטעימה ודרך השנים יחד עברנו 25 שנה בהן גידלנו ילדים נהדרים והתפתחנו.  

    היו לחצים. כלכליים ונפשיים. היה מיתון ארוך, היה מהפך בשלטון והיו תקופות מילואים ארוכות ומלחמות בלבנון ובגדה..., אה נכון..., שרות המילואים שלי היה עבורה תמיד חופשה.

    הקושי העיקרי היה שלא להיגרר 'לאוברדרפט' בבנק. לא, מעולם לא היינו 'באובר' של שקל.

    אף לא יום אחד בחיינו המשותפים ובמשך 25 שנות היכרותנו. גם לא כשנאלצתי לחפש עבודה.

    כן, גם קיבלתי דמי אבטלה גבוהים. חדלתי לעשן ולאחר שנה אף פיטרנו את העוזרת.

    ניקיתי את הבית, שלא לדבר על כביסה, תליה לייבוש נמנע משימוש במכונה לחסוך בחשמל, רחיצת כלים, בישול...

    שנים עבדתי בעסק עם שותף. הייתי כל צהרים בבית לקבל את הבן הצעיר, להכין אוכל חם וטרי 'שניצל', 'פירה', 'עוף סיני', 'ספגטי', 'מקרוני', 'מרק עוף', 'אטריות'... מה שאהב. בבקרים עשיתי לו סנדביצ'ים עם 'שוקולד השחר', 'פסטרמה' או 'צהובה עם קטשופ'. קטשופ של 'עסיס' לא של 'ויטה'...  

    יחד, שנים ישבנו לאכול צהרים. יחד ישבנו על שעורים ועבודות כמו שורשים ובכלל. ציירתי לו, כמו שציירתי לבנותיי בצעירותן ציורים למחברות, פלקטים לכתה בביה"ס...,  

    הייתי למענו בוועד הורים כיתתי ויו"ר וועד הורים מרכזי..., קרוב כמו שקרוב הייתי אל בנותיי, ויותר. כי 'בזמנן' יצאתי מוקדם בבוקר וחזרתי בשעות הערב ושנים נסעתי הרבה לחו"ל. פיציתי אותם, את כולם.

    תמיד נסעתי מצויד במידות של כל המשפחה וחזרתי עמוס עד כדי שחברים שלנו גידלו ילדיהם 'ללא קניית בגדים כמעט בכלל' (אני מצטט אותם).  

    חברתי לפעילות קהילתית למען מקום טוב יותר לילדיי. לא רציתי שיוסעו לחוגים במרחק רב, רציתי שייקבלו אותם במושבה שלי. עשיתי למענה ולמען משפחתי, תוך בניה שלי והתפתחות במקומות עבודתי. שימשתי דוגמה כפי שהבנתי אני את החיים.  

    הייתי חבר עם מעסיקיה, לימדתי אותה שימוש במחשב, הסרתי ממנה 'פחדים מהמפלצת'.  להם, שימשתי לעזר, יועץ מקצועי וידיד, ושנים אף יצאנו לבלות יחד. עזרתי להם בהתפתחותם השיווקית ולה בהתרחבות עיסוקיה ובביסוס מעמדה. נתתי לה כלים, חיזקתי אותה כל חייה.  

    הבגידה שלה העיבה על הכל. בגדה עם החבר הכי טוב שלי. גם החבר הכי טוב שלי בגד בי. חומות מבצרי, ביתי הראשון בקע ורק שנתיים וחצי מאז נישאנו.

    אז, אני נזכר..., עבדתי קשה ובשנה הראשונה פתחתי עסק והיא התקבלה לעבוד בבנק. כשנה חיינו בדרום הארץ, ניסיתי לעבוד בעסק לתיירות לנהל אותו. שבועיים עברו והתברר כי שיקרו לי. עזבתי והקמתי עסק עצמאי.  

    הייתה לנו דירה חמודה ועתיד מבטיח. ביום ייצרתי בעבודת יד מסגרות לתמונות ובערב מכרתי ביטוחי חיים 'כיועץ פיננסי'. היא עבדה והרוויחה 'שכר סביר' אבל מועט. מאוחר יותר, היא, תרוויח פעמיים יותר מאמה העובדת שנים במוסד ממשלתית כטלפנית.  

    הכנסתה לא כיסתה את ההוצאה הגדולה עקב יציאתה הרי דרושה מטפלת, עוזרת ורכב עם הוצאות לאחזקתו וכל אלה 'עלו' מחצית מעל משכורתה, ושולמו כמובן מהכנסותיי.  

    בכדי להקל עליה עד כמה שניתן, נסעתי לנמל תעופה בלוד בשני אוטובוסים ולעיתים שלושה. כך ארבע שנים, יצאתי בשש בבוקר וחזרתי בשבע בערב. לפעמים נשארתי לילות וערבי חג ושבתות בכדי להגדיל את ההכנסה. 

    בו בזמן היא נסעה במכוניות שאנו מחליפים מידי שנה שנתיים, מתקדמים ועולים בשנתונים.  

    עברתי לעבוד במטה בתל אביב. נוסע הלוך וחזור ברכבת ובאוטובוס מידי יום ומחזיק רכב נוסף ישן, בכדי להגיע אל ומתחנת הרכבת. עדיף על רכב חברה כדי לחסוך. ככל שחולף הזמן, אנו מתקדמים לבית פרטי במושבה שקטה.  

    שנים נסעה לעבודתה המרוחקת ברכבנו, כשאני עוזר לה בנוסף לעבודותיי להביא עוד הכנסה, על ידי עבודה נוספת בדרכה הביתה. כך היינו מעורבים ומשולבים בעשייה משותפת למען כלכלתנו. הבית רוהט היטב מוזג והתחלנו להשקיע מחוץ לבית...  אט, אט, ביצרנו שוב בית.  

    כנראה שאגרטל סדוק ומשוחזר נשאר סדוק ומשוחזר והצלקות לא נתנו לה מנוח. היא בנתה לעצמה דימוי של 'סובלת מעונשה על מעשיה' וסבלה מחרדות עד כדי החלטה להתגרש. 

    לא היה קל תמיד.

    החלטתי 'לצאת' ולהקים עסק בתחום התמחותי ומכאן לכאן, השתנו דברים וחבר שיכנע אותי להקים עימו שותפות אליה נשאבתי לשלוש שנים נוספות, ובסופן החלטתי להפוך את העיסוק לחלקי, ולהתרכז בתחום התמחותי. 

    לא פשוט. לקח זמן ואני מצליח וכמעט חוזר. מכין תשתית, מנתח ומשקיע חודשים עד ששותפות עסקית בין 'ענקים' מבוטלת. "בוטלה העסקה ובוטל התפקיד" נאמר לי בקצרה.

    הגב הכלכלי שבנינו למשפחה היה גדול דיו והיה בו די לחלוק הון שהיקפו הספיק וזאת בטרם חילקנו את הרכוש העיקרי, הבית בו גרה עם בני...  

    *** 

    רעש עצום של אופנוע כבד העיר אותי מעומק הסיוט. קמתי מסוחרר לא רואה בשתי עיני, רק באחת מהן כאשר השניה סגורה. כאב חד ברקותיי ואני פותח את דלת חדרי לבדוק את מקור הרעש. שער חצר הפטיו פתוח לרווחה ואופנוען מנסה לעלות על שפת אבן גבוהה מאד מהמדרכה שברחוב, הוא מנסה להעלות את אופנועו כשהוא לצידו מצד אחד, נותן גז ומנסה וחברו אוחז מהצד השני מנסה לסייע ואינם מצליחים. 

    שתי נשים רטובות לחלוטין עומדות וידיהן על פיהן, נראות מתוחות, עייפות ממסע מייגע שטרם הגיע לסיומו כשהן רואות אותי אחת שואלת אותי בספרדית, מחייכת חיוך קלוש...  

    "התוכל לעזור להם בבקשה?"

    הכאב חורץ בי ואני מתקשה לצאת אל האופנוענים ברור לי שהרעש ימשך עד שיכנסו לפטיו ודלתות העץ הגדולות תיסגרנה.  

    צעדתי לכיוונם מנסה לשמור על איזון מביט מחרך עיני הימנית ניגשתי למקומם מביט בקורת עץ רחבה שהניחו בזווית של כ40 מעלות מה שהקשה מאד על שמירת האופנוע מאוזן תוך הסעתו ממונע למעלה. הזווית חדה מידי. ביקשתי מהפקיד של ההוסטל לעזור לי להרים קורה רחבה נוספת , ארוכה ויחד איתו יצאנו אל הרחוב מניחים אותה כך שהזווית תהיה כהה כ25 מעלות אלא שחדרנו לתחום הכביש בשני מטר וחסמנו את הציר.

    רכבים החלו נעצרים ואף אחד לא צפר... ראשי מקבל משקל עצום וכשאני מתכופף אל הקורה לקדמה במעט אני חש כאילו ראשי נמעך...   

    (המשך בפוסט 48)

    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי' / הטרמילר

    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1  
    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746
    פוסט 17
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609
    פוסט 18
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151
    פוסט 19
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139
    פוסט 20
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851
    פוסט 21
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   
    פוסט 22
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 
    פוסט 23 
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1056003 
    פוסט 24
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1059711
    פוסט 25

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1070274 

    פוסט 26 חלק א'
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076964

     פוסט 26 חלק ב'  

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1081845

    פוסט 27

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1087630

    פוסט 28 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1099663 

    פוסט 29

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1105193 

    פוסט 30

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1110790  

    פוסט 31

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1133687 

    פוסט 32

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1144223 

    פוסט 33

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1151463

    פוסט 34

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1163117

    פוסט 35 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1181017

    פוסט 36

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1185977  

    פוסט 37

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1196040

    פוסט 38

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1201970

    פוסט 39

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1214513

    פוסט 40

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1237324

    פוסט 41

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1251676 

    פוסט 42

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1262009 

    פוסט 43

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1273091

    פוסט 44

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1278249 

    פוסט 45

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1284938

    פוסט 46

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1295250

     

    הנך בפוסט 47

    תודה שהצטרפת למסע שלנו

    דרור

    דרג את התוכן:

      תגובות (163)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/09 16:54:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2009-11-13 07:26:11

      מרתק, עצוב וחיפשתי מיד את 48.

       

      תודה יעל

        18/11/09 20:56:

       

       

        13/11/09 07:26:
      מרתק, עצוב וחיפשתי מיד את 48.
        11/11/09 19:21:

      צטט: אודלי. 2009-11-11 09:55:13

      נצבט לי בלב... עצוב.

      תודה. לך אודלי. אל תעצבי זה סיפור חיים של כולנו עוד מיליונים כאלה וממשיכים קדימה לאושר גדול יותר. ממש.

       

       

        11/11/09 19:20:

      צטט: ארנה א 2009-11-11 09:29:51

      אוי. למה הפסקת לי באמצע?

      צ'טער... אורנה

      היה חייב להחתך לפני שהיית נאלצת לקרוא פי שתיים טקסט. :) מבטיח לשוב בסופ"ש עם המשך

      תודה רבה לך 

       

        11/11/09 09:55:
      נצבט לי בלב... עצוב.
        11/11/09 09:29:
      אוי. למה הפסקת לי באמצע?
        10/11/09 18:23:

      צטט: לאה לבבית 2009-11-10 17:50:34


      דרור ידידי

      מרתק ומעניין המסע והשילוב בין בעבר להווה ובכך למדנו עליך לא מעט.

      שמחה להכיר אותך יותר לעומק.

       

       

      עם חסכתי במשהו ממישהו אשריני. אופטימי חסר תקנה :)

      תודה רבה לאה. התגעגעתי כבר.

      להתראות

        10/11/09 18:22:

      צטט: אצילית1 2009-11-10 15:09:18


      "נשכבתי ונרדמתי.. אולי אף אבדה הכרתי....

      הרגשת האובדנות הזו, אל האפילה..."

      איזה תיאור מדהים!

       .

      ופתאום הנפילה השניה...

      זה נגע לליבי...

      אבל סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר..

      תודה ששיתפת אותנו בסיפור אישי כל כך.

      גם אני עברתי חוויה דומה..

      זה המסע שלנו יקירה. מסע כזה עושה הכל במידותיו. תודה רבה לך ולהתראות בהמשך כמובן.

       

        10/11/09 18:20:

      צטט: naomi P 2009-11-10 14:11:22

      אין לך מושג כמה שאני אוהבת להצטרף

      למסע שלך.

       

      WOW

       

      *

       

      תודה רבה לך נעומי. תמיד אשמח לשמוע :)

       

        10/11/09 18:19:

      צטט: tal_riv 2009-11-10 08:34:23


      כל אזור בעולם והמסאז' שלו.

      גם אני התמכרתי, ודואג תמיד למסאז' מקומי בפרו לפני הטיסה הארוכה חזרה. יש מספר מקומות ברמה טובה בלימה.

       

      אואוו יש כאן מישהו על קו פרו ?! יפה לך. אפשר להזמין השלמות אריגים ? :))

      תוד לך טל.

        10/11/09 15:09:


      "נשכתי ונרדמתי.. אולי אף אבדה הכרתי....

      הרגשת האובדנות הזו, אל האפילה..."

      איזה תיאור מדהים!

       .

      ופתאום הנפילה השניה...

      זה נגע לליבי...

      אבל סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר..

      תודה ששיתפת אותנו בסיפור אישי כל כך.

      גם אני עברתי חוויה דומה..

        10/11/09 14:11:

      אין לך מושג כמה שאני אוהבת להצטרף

      למסע שלך.

       

      WOW

       

      *

       

        10/11/09 08:34:


      כל אזור בעולם והמסאז' שלו.

      גם אני התמכרתי, ודואג תמיד למסאז' מקומי בפרו לפני הטיסה הארוכה חזרה. יש מספר מקומות ברמה טובה בלימה.

        10/11/09 06:50:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-11-09 01:11:23

      דרור יקר,

      סיפורך מרגש ונוגע באמת שבו,

      שאינה בורחת היא תמיד מלווה מהיכן שהוא :)

      תודה לך .

       

      מי שבורח מהאמת טועה,

      היא תמיד תמצא אותו.

       

      מי שעומד נכוחה,

      היא גאה בו והוא בה

      וללא טיפת מבוכה.

       

      ליאורה, הרבה הרבה תודה. את שותפה נפלאה למסע.
        10/11/09 06:47:

      צטט: ליריתוש 2009-11-09 00:00:08


      דרור -

      מסע מרתק ביותר, בין עבר קרוב לעבר רחוק יותר,

      שניהם מביאים לקו האדום של יכולת הגוף והנפש להתמודד,

      וכמו שאני מתרשמת,

      משני המצבים יצאת בגדול, מחוזק, מאושש, עם יכולת סיפור בלתי רגילה,

      שיודעת לגעת בנימים הקטנות ביותר של הלב.

      תודה!

       

      המוןןןןן תודה והוקרה ליריתוש. המון !

      בהחלט אני שנים רבות אחרי המשבר. אחר, לגמרי אחר.

        10/11/09 06:45:

      צטט: denit2 2009-11-08 20:24:36

      באתי לחזק ויצאתי מחוזקת.

      אתה נהדר , דרור !

      ומסכימה עם רותי שכנראה כבר השתקמת מהפרידה ההיא אם אתה מסוגל לדבר על זה כך בחופשיות.

      רק טוב !

       

       

       

      השתקמתי מהר מאד יקירה.

      החיים לימדו אותי שהחברה מתעללת בחלש ובמוגבל.

      לא טוב שם בכלל.

       

      כן אני מדבר בחופשיות ומספר בחופשיות סיפורם של מיליונים רבים.

       

      תודה רבה חברתי הטובה :) המשך שבוע נפלא

        10/11/09 06:42:

      צטט: גלור ניקה 2009-11-08 17:58:26

      עושה לי טוב לצאת למסעות איתךרגוע

       

      אני מאושר שכך. תודה רבה לך ניקה, להתראות

        10/11/09 06:41:

      צטט: אליקו 1 2009-11-08 13:44:58


      היי דרור,

      עבורי, התמונות שאתה מוסיף מאוד מוסיפות לנפח של סיפור של התנסותך במסע. הנופים והמראות עוזרים לנו לדמיין בראשנו את המקומות שהיית בהם והחוויות שהתנסת בהן. אני חושב שאתה צריך לכתוב על כאב הפרידה שלך מרעייתך והבגידה, בפוסט נפרד.

      אמנם הרהרת עליו בעת המנוחה במסע שלך אבל זה היה ללא ספק צומת מרכזי בחייך שהשפיע על הצעדים שלך לאחר מכן כולל ההחלטה לצאת אל המסע. אני מקווה שהשיתוף כאן נתן לך כוחות מחודשים להביט קדימה בתקווה.

       

      ידידי אליקו. אני יודע שאתה במסע הזה סועד את ליבות הנושאים ומעמיק בהתבוננותך פנימה אצל כל אחד צחבריך ואני מעריך אותך מאד. מאד. אתה ניחנת ביכולת לחשיבה ערכית מעמיקה ותגובותיך מעניינות ככל שמעמיקים להבין אותן. אני מבין את המלצתך כפי שכיוונת, הרבה יותר טוב אחרי ההתכתבות בנינו בפרטי. לקחתי את המלצתך לשימת ליבי. תודה שאתה אתנו במסע ותודה רבה על תגובותיך.

        10/11/09 06:36:

      צטט: נקודה שבלב 2009-11-08 12:02:59

      קודם כל הפתעה...

      שאני ?  שאני לא אלחץ על אני מסכים/ה?

      לחצתי!

       

      דרוריקו

      חבל שהיית אפוף

      כי

      יכול היה להיות שם מאד צפוף.....

      שיער ארוך מלטף ת'בטן?

      YYYYYYYY

      מתהפכת הבטן.

       

      מיי דירסט פרנד

      מקסים

       

      התרגשתי מאד כשקראתי  על חייך

      הקשיים, האכזבות, ההתמודדויות וההצלחות

      ומיד צצה במוחי הארה

      כזה בעל הייתי רוצה...

      ומיד השאלה (שרק אני יכולה לשאול...)

       

      התהייה לי לבעל?

      נשיקות לשושי....

       

       

       

       

       

      לבעול הרי איני יכול לנשק כן, בלהט...

      תודה רבה שרהג'י אני מרגיש את ההתגובה שלך כליטוף שיער על הבטן :))

      באמת. המון תודה

        10/11/09 06:32:

      צטט: אריאל מרום 2009-11-08 11:31:23

      מרתק,כואב,

      כאילו את תחושותי כתבת.

      נקבל באהבה ובשמחה את החיים מלאי ההפתעות  .

      אריק

      אריק, ברכות על הצטרפותך למסע שלנו. משמח שהמסע מרתק אותך. הכאב הוא ריפוי ידידי. רק שמחה ואהבה, מסכים.

       

        10/11/09 06:31:

      צטט: מנוליה 2009-11-08 10:35:00

      היי חבר יקר

      אהבתי את השילוב בסיפור בין חייך האישיים לבין המסע

      ככה בסיפורייך אפשר להכיר את האדם הטוב שבך

      שגם מהכרות אישית יודעת עליו קצת (קמצוץ)

      שיהיו לך רק חיים טובים מעכשיו עם זוגתך המקסימה

      שגם אותה יצא לי להכיר (קמצוץ :-)

       

      היי ליזי, אני שמח שאת אוהבת. 'מעכשיו' זה כבר 8 שנים עברו השבע הרעות :)) ועוד תודה עבורה  

        10/11/09 06:27:

      צטט: r i n a 2009-11-08 07:25:05

      שילוב מדהים בין הסיפורים

      כתיבה זורמת
      נפלא!

      תודה רבה שאת אתנו רינה

      והרבה תודה על המילים החמות :)

       

        10/11/09 06:26:

      צטט: shabat shalom 2009-11-08 06:25:45


      כל מסע מחייב, בצד התכנון, גם הכנה לקראת חיים מחוץ למסגרות המוכרות והמוגנות.

      בכל רגע טמונה ההפתעה.

      במסע חיצוני כמסע פנימי אל החיים...

      הפעם אתה הנגרר.

      :) תודה רבה ידידי. תחושתך מדייקת. נגרר, לגמרי נגרר...

       

        10/11/09 06:23:

      צטט: שרה קונפורטי 2009-11-08 02:40:09


      הי,

       

      תודה לך על  הפוסט הנהדר ,

      וואוהו,

      מדהים.

      אני חושבת שאתה נפלא,

      מעריכה אותך מאד,

      יכולת הכתיבה שלך, הניסוח,

      אני פשוט המומה,

      בקשר לתוכן - חברי היקר,

      כנראה שאין דבר כזה אהבה לנצח...

      השקעת כלכך בקשרי נישואיך,

      פשוט הפסידה אותך בגדול,

      אתה משכמך ומעלה,

      איני מבינה כיצד יכולה היתה לבגוד בך.

      כנראה שהגורל זימן לך חיים טובים יותר,

      ורצה שחוויותיך לאחר מכן יהיו ברמה אחרת לגמרי.

       

       

      אהבתי את תיאוריך, שיהיה לך שבוע מקסים, שרה קונפורטי,  www.sarakonforty.com ,  

       

      מתנה וירטואלית,

       

       

      אריח קרמיקה וזכוכית אמנותי, עבודת יד, שייצרתי,

       

      תודה רבה שר. אולי באמת :)

        10/11/09 06:20:

      צטט: תמי ! 2009-11-07 23:24:56


      המסע המופלא*

      תודה רבה רבה תמי :)

       

        10/11/09 06:20:

      צטט: אניגמה 313 2009-11-07 22:56:32

      הפוסט בנוי ומסופר נפלא. *

      שמחה כשיודעת שכיום אתה בשלב הרבה יותר טוב :-)

      מחכה להמשך

      שבוע נפלא

      אילת

       

      :)) חיבוק.

        10/11/09 06:19:

      צטט: נעמה ארז 2009-11-07 22:22:28


      עצובבבבבבבבבבב

      *

      נעמה

       

      מסכים איתך. תודה נעמה

        10/11/09 06:18:

      צטט: אלעד קורן 2009-11-07 21:45:05

      זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו

      מסע מופלא :)

       

      :) שיהיה לך טוב והכי קל. תודה רבה

        10/11/09 06:16:

      צטט: raquelle 2009-11-07 21:38:15

      ממש מרתק.

      בלי רגע דל.

       

      אני שמח שכך רחלי יקרה. תודה רבה

        10/11/09 06:16:

      צטט: anaatti 2009-11-07 21:13:16

      אוהבת כשאתה משלב בתוך סיפור הטיול,,,

       את סיפור חייך האישיים  בכנות מרגשת בהערכה,,

      ♥נפלא דרור

      תודה רבה לך ענתי.

      מעומק הלב.

       

        10/11/09 06:14:

      צטט: avirush 2009-11-07 20:37:17


      תחושת אבדן ההכרה שלך עם העיסוי המענג

      שבא לאחר מכן ובאותה נשימה שזרת את מסע

      חייך עם זוגתך.  הבגידה ושאר תחושות קשות.

      מתאר מצב של אבדן שליטה והשלמה עם הבלתי נמנע.

      בחרת להתמסר לעונג למרות הצלילים הצורמים

      וזה נהדר !

      שבוע דבש דרור.

       

      אבי ידידי

      'אם לא היית צריך היה להמציא אותך'

      תודה רבה רבה :)

      המשך שבוע נפלא

        10/11/09 06:13:

      צטט: מדהימה50 2009-11-07 20:21:09

      אגב...

      נזכרתי גם ליידע אותך שהמילמולים של

      המסג'יסטית היו מאין מילות ברכה של

      התנקות הגוף והנפש,

      לכן שיחררת מועקה/ות - סיוט/ים.

      (אולי גם בפיזי)?!

      וטוב שכך.

      :)

       

        10/11/09 06:12:

      צטט: בטי 2000 2009-11-07 20:20:51


      דרור...מרתק שכמותך....איזה תמונות חמות....

      מחכה להמשך..

      בטי

      תודה רבה בטי. יופי שאת אתנו ומרותקת גם :)

       

        10/11/09 06:11:

      צטט: מדהימה50 2009-11-07 20:16:48

      דרור יקר

      כאבתי את סיפור הבגידה

      שמחה עבורך שהיום בזוגיות יפה.

      המסג' שחווית נקרא איורוודה...

      ממממממממכורה למסג' הנ''ל.

      חבל שלא התייעצת איתי כשכאב לך הראש

      ובכלל התחושה שרעה שחשת..

      הייתי מקלה עלייך.

      ממתינה לפוסט הבא, איש יקר.

      שבוע טוב

       

      תודה רבה :)

      :( להתייעץ איתך?! וואלה נכנסת לסרט. זה סיפור מסע... לא שידור ישיר :)) 

        10/11/09 05:16:

      צטט: ארזעמירן 2009-11-07 20:04:17

      מוזר איך חוויה של אחרי-מסג' מביאה אותך לזכרון של גירושייך.

      כשדברים "נשברים" לנו, אנחנו נוטים לשחזר לאחור, לנסות למצוא את הסדק הראשוני, את ה"איפה הכל התחיל להתפרק" - מחפשים סימנים מוקדמים. מתייסרים ב-"אולי היתי צריך". בסופו של דבר - זה חסר טעם. דברים קורים כי הם קורים (כמו למשל לשלוח הודעה על פוסט אחרי שכבר הגבת לו :)). ה-פוסט-מורטום שאנחנו עורכים ליחסים שהיו ואינם - אף פעם לא מוביל לתובנות חדשות. רק להתפלשות במה שכבר אי אפשר לשנות. (ועדיין - טבעי ואנושי)
      ושאלה - למה "תכנים פוגעניים" ? (אני כבר ציפיתי לתאור פלסטי של אורגיות רבות משתתפים ב-ספא)

       

      ההתפלשות. ייתכן וההתפלשות מקבילה למסג'. כואב ומענג, ואחריו תחושת שחרור. זהו.

      חשבתי וחשבתי איך לעזור לך בחיבוט ואני מקווה שעליתי על ההקשר :))

      ואולי גם פוסט מורטום, שבעצם דומה למס'ג המענג שקיבלתי שוכב על גבי...

       

      'תכנים פוגענים' כי הראש מביא קוראים למצבי צבירה שעלולים לפגוע בהם עצמם.

      תודה רבה ארז, ברשותך אצא לצעוד שהטאי צ'י יהיה מושלם, חייב להתנקות מהמחשבה הפלסטית על 'אורגיה בספא'... :)    

        9/11/09 22:58:

      צטט: fanny-li 2009-11-07 20:00:58

      מרתק וסוחף מאוד

      שבוע נפלא לך.

      תודה פאני. יופי שאת נהנית :)

       

        9/11/09 22:58:

      צטט: pozit 2009-11-07 19:45:55


      מרתק   מרתק

      פוזית*

      תודה פוזית

       

        9/11/09 22:57:

      צטט: לומפומפיר 2009-11-07 19:07:43

      דרור,

      מרשים בעיני האופן בו אתה שוזר בין עבר להווה -

      לא  רק מבחינת סיפור חייך,

      אלא גם, ובעיקר, מבחינת תחושותיך הפנימיות.

      אדם הוא אדם הוא אדם,

      בכל מקום, בכל זמן ובכל סיטואציה בה הוא יהיה.

      היטבת להעביר זאת בין שורותיך.

       

      תודה רבה לך. מקווה שאתה מפיק מהמסע שלנו הנאה, להתראות

        9/11/09 22:53:

      צטט: זמיר_zamir 2009-11-07 18:36:29


      תמשיך לתאר ולפרק את שקרה.

      בעוד שנה הכל יראה אחרת. ובטח יותר טוב.

      שיהיה לך המשך מוצלח.

      תודה רבה. אכן עם הזמן זה נראה אחרת. ( אחרי עשר שנים )

      :)

        9/11/09 22:52:

      צטט: זמיר_zamir 2009-11-07 18:36:29


      תמשיך לתאר ולפרק את שקרה.

      בעוד שנה הכל יראה אחרת. ובטח יותר טוב.

      שיהיה לך המשך מוצלח.

       

      :) תודההה זה נגמר לפני עשור אבל בסיפור זה טרי, שורף ומשפיע תודה שמיר

        9/11/09 22:50:

      צטט: דויד גור 2009-11-07 18:32:17

      *

      תודה רבה דויד

       

        9/11/09 22:50:

      צטט: דיקלה5 2009-11-07 18:20:31

      כשקראתי היום את הפוסט ,

      הרגשתי כאילו הנחתי ספר אהוב ,

      ומרתק.וחזרתי לחווית הקריאה המהנה,

      והאישית...

      מאחלת לך כל טוב...

      ומחכה להמשך.

       

       

      תודה רבה יקרה שלי. משמחת אותי חברה כמוך. אמשיך ועוד איך אמשיך

       

        9/11/09 22:48:

      צטט: ami10 2009-11-07 18:01:23

      יפה לך...

      פתיחות אישית....

      אני חי על צד שמאל שלי. אין לי דבר עצור בבטן הכל בחוץ. תודה עמי

       

        9/11/09 22:47:

      צטט: leagat 2009-11-07 17:31:05


      הלכתי לאיבוד

      בין האתמול למחר

      המסז' ריתק

      [מי יודע למה חיכו הקוראים, אולי למעשים כחולים]

      קרוב לוודאי

       

      מה שלא מובן לי

      מדוע הנך - מהלך לאט ומרעיד

      נמתין להמשך

      שבש

      לאה

       

       

       

      אין חמצן בשרירים וקר ואני כחול לגמרי רק לא מראה עדיין

      המשך שבוע טוב

        9/11/09 22:45:

      צטט: מילה נוגעת - רחלי 2009-11-07 16:05:38


      פוסט מרתק ומשאיר טעם של עוד

      יישר כח.

      שבת שלום 

       

      תודה לך רחלי. יהיה עוד. הרבה 'עוד'...

      המשך שבוע טוב

        9/11/09 22:44:

      צטט: ש פ י 2009-11-07 13:24:54


      מפוסט לפוסט

      אני נוגסת עוד פיסה

      עוד טעימה

      לפעמים כ"כ טעים לי שאני רוצה עוד

      ולפעמים, כמו הפעם - קשה להכיל

      הסחרחורת שלך דבקה בי

      הסתחררתי איתך במסע

      ובמסע החיים המשותפים עם אשתך לשעבר

      כל הנסיעות האלה, אוטובוסים, רכבות, ילדים,

      סנדוויצ'ים, בוקר, צהריים, ערב - ילדים,

      חילופי עבודות היו מסע מרתק, מעייף

      ומתיש בפני עצמם.

      מה אגיד לך דרור

      סוחררתי.

      חיבוק

       

        9/11/09 22:43:

      צטט: שאול הוד 2009-11-07 13:10:25


      הסיפור מרתק, אבל המעבר החד לסיפור הגירושין

      הותיר אותי חושב כמה דקות טובות עד שיכולתי

      להמשיך לקרוא את הסוף..

      הרגשתי שקראתי את סיפור הגירושין שלי.

       

       

      זה יתרונו של המסע שלנו יחד נושאים כולנו את המשא האישי

      ובחניות מעת לעת מקשיבים לסיפור של זה ואחר ומקבלים תובנות אישיות.

      זה "מסע חיינו" הנקרא מסע חיי.

      תודה רבה שהצטרפת ומקווה שגם נהנה :)

        9/11/09 22:38:

      צטט: טהור 2009-11-07 12:01:42

           בוקר -טוב דרור

       

      פוסט נדיר ,אדיר וחושפני

       

      אכן עברת חויה טראומתית

       

      שמח מאד בשבילך לפרק ב בחייך  ומאחל לך הרבה אושר

       

      במקום החבר שבגד בך יצרת חברויות רבות אחרות

       

      כולל חברים  רבים באתר זה

       

      מצפה להמשך המסע

       

      תודה רבה רבה טהור. אתה נכס במסע שלנו.

        9/11/09 22:37:

      צטט: אילנה ינובסקי 2009-11-07 11:41:46

      עם מסג יסודי כל כך אפשר להפטר מכל משא הזכרונות

      ולאבד את כוח הכבידה

      חוויה של התמסרות ורצון עז להתנתק מאבני הריכיים

      על הרגליים

      לדעתי אתה נמצא במצב של מעופה קבוע

      נוחת רק לכתוב פוסטים ולהמשיך רגוע 

       

      את צודקת. קראת אותי נכון.

      תגידי כשאת יוצאת עם הכלבים בנוה צדק זה בסדר שאנחת לידך לומר תודה ושלום?

      עד אז תודה ולהתראות

       

        9/11/09 22:35:

      צטט: Rivka 2009-11-07 11:09:03


      ריתקת אותי, דרור.. יותר מתמיד...

      עד שנדמה היה לי שאני רוצה לרוץ עם המילים.. אבל שהן לא תגמרנה...

      לדעת מה הסוף ומבלי להגיע אליו.

      אני אוהבת אותך.

       

       

      אין לי מילים. את מרגשת אותי.

      תודה לך רבקה שאת במסע הזה איתנו. עוד נדבר הרבה.

      קיבלתי את התחושה ששלחת

      תודה  

        9/11/09 22:30:

      צטט: רומפיפיה 2009-11-07 10:31:27


      דרור, כזה עיסוי רוצה גם...

      לגבי ההמשך.. והסיפור אישי...

      לא מקנאה בך בכלל.....*

      תקנאי תקנאי רמפי אני אחרי. שנים אחרי. האם אזכה לראות אותך במהלך חיי?

      נראה שלא. 

      תודה רבה לך :)

       

        9/11/09 22:29:

      צטט: אורנה ע 2009-11-07 10:23:55

      מרתק ומרגש כמו תמיד.

      שמחה שחזרת לשלב בין  המסע לחייך הפרטיים.

      תודה ששיתפת.

      לא קל.

       

      אורנה יקרה. תודה לאל קל. תודה לך שאת כאן אני גאה בחברות שלך

        9/11/09 22:28:

      צטט: עמותת כמוך 2009-11-07 10:10:07

      תודה ששיתפת

      מזמין אותך ללחם ומים מתובלים בהיסטוריה

       

      טעמתי מהלחם והמים, תודה. סעדי במרומים...

        9/11/09 22:26:

      צטט: מיקה'לי 2009-11-07 10:10:06


      איך זה קורה לי?

      אהבתי, יחידי, אשר ידעתי  30+ משנות חיי.

      מה קרה שם באהבה שנשברה?

      מה נשבר בנו כל כך קשה שהחלטנו על צעד שכזה?

      מה קורה לנו הנשים העכשוויות שקמות והולכות.

      אף על פי כן ולמרות הכל

      ?

      אנחנו כותבים את התראפיה שלנו.

      אנחנו קוראים אותך ומגיבים  - אותנו.

      אתה מצליח בכנות ובישירות שלך להכין אותנו ליומן האמיתי.

      תודה על בואו.

      היה בטוב

      מאירה

       

      מאירה יקרה את עושה אותי שמח כי יצאת למסע שלנו ממקום אחד והנה את מטובי הטרמילרים. מעמיסה ופורקת גם את אט אט.

      כותבים את התרפיה צועדים אותה וסועדים את נפשנו פנימה ללא ההבטחה העליונה.

      תודה לך מאירה

        9/11/09 22:23:

      צטט: *עדינה* 2009-11-07 09:55:58


      אני צריכה לדבר איתך -

      איך אפשר שלא להכנס לעובר-דראפט אפילו של שקל?

      שיגעת אותי עם הסיפור הזה, עם המעבר בין הסיפורים,

      ותמיד אתה משאיר אותי במתח ...

      בוקר טוב נשיקה

       

      בוקר טוב עדינה,

      אשמח להסביר לך. גם אותי שיגע הסיפור הזה :)

      ונותרתי במתח גם...

      תודה שאת איתנו במסע, מת עלך :)) 

       

        9/11/09 22:20:

      צטט: יפה שליי 2009-11-07 09:46:46

       

       מסע ההרפתקאות שלך התערבל במסע הפרטי של חייך

      המשפט " רעיתי ואהבתי זה 25 שנה "

      קרע אותי מבפנים

       

      משום שאז

       זה הכי קשה והמסע  כואב

       

      סיגל

       

       

          

      תודה רבה סיגל.

      ..."חברתי לחיים"... (דומה, אותה קונוטציה לרעייתי).

      זה קורע וכואב מאד, אכן כך. אז, איבדתי באחת הכל. נותרתי כתינוק בן יומו עם תובנה של בוגר.

      אבל כבד. מוות איטי... לימים הסברתי לאדם קרוב שלאבד בת זוג אהובה אחרי 25 שנה

      ולדעת שיש קבר, קל יותר מלאבדה לחיים אחרים.

       

      צריך לקבור את החוויה כדי להמשיך הלאה.

       

       

      זה גלד גדול על החזה. ככה זה.

       

          

        9/11/09 22:13:

      צטט: נסים גבאי 2009-11-07 09:45:07

      מצטרף לכל הנהנים

       

       

      ניסים שמעתי על התכנית שהופעת כבד יותר . טוב לך רזה יותר (עכשיו) אני יודע :)

      תודה

        9/11/09 22:12:

      צטט: דידיה 2009-11-07 09:24:43


      או-אה הפתעת.... לא פשוט ואף כואב.....

      אתה כותב ביושר ובכנות וזה מאוד יפה

      נסחפתי גם לפוסט הזה, תודה חבר

      *

      תודה לך דידיה אם צעירה ומתוקה, גם קשה בחיים אבל הם יפים, מאוד יפים מלאים ועשירים בטוב.

      תהני הרבה ותודה שאת איתנו במסע. חיבוק

       

        9/11/09 22:10:

      צטט: ליבלוב 2009-11-07 09:15:00


      נהנית ממך!

      בשקיקה.

      שבת טובה

      תודהההה רבה גדולההה

      נתראה :)

       

        9/11/09 22:09:

      צטט: ענף 2009-11-07 08:54:48


      כתבו כבר מרתק........

      אז אכן קראתי בנישמה אחת.

      להגיד שנהניתי .....טוב לפחות מחצי.

      עברתי יחד איתך את ה"חוויה " שפרידה.

      באופן וירטואלי כמובן.

      ומחכה להמשך.

      חייב להתוודות....חיכיתי לאיזה קטע של סקס

      עם המעסה התמירה......

       

       

      חברי היקר ענף... קיביני מט ענף... אעלק יודה!

      אני שמח שאתה איתי. לא תתאכזב תקבל הכל, מכל הלב

      תודה רבה 

       

        9/11/09 22:07:

      צטט: 2btami 2009-11-09 19:24:12


      ממעמקי המיגרנה שסותמת את הראיה בעין אחת,

      ומותירה סדק צר בעין השנייה,

      ממגע הליטוף המסחרר,

      שלא מצליח על הרעד להתגבר,

      החור בשולחן הטיפולים שדרכו לא רואים אלא חלל

      חור שאין בו צבע, אין שלל,

      חור שחור ותו לא,

      הגוף נעשה גוש של תחושות מוזרות, לא מוכרות,

      והגוף נמס לפקעת סיבית נימוחה

       שתש כוחה,

      עולה המילה: גירושין"

      והיא צורחת ובוכה

      וכמו בומבה אדירה מונחתת,

      כמו בגידה.

      של מי יותר,

       של האישה , או של החבר?

      ולמה.

      אבל תראה , דרור,

      תראה לאן הגעת, תראה לאן באת.

      אפילו לרעננה הגעת.....

      ועם מי?

      המדהימה הזאת, הקולית על האופנוע,

      בטוח שאין לה צרות כאלה עם המנוע.

      פתוח,

      בוטח, רגיש כעלה ברוח

      אין עליך

       והכל לימודים,

      כל הזמן, כל החיים.

      מה זה בשבילנו המילה  "גירושים"

      חרטה, אני אומרת,

      העיקר החיים.

      והרוך והאהבה

      לא רק זאת שאוהבים אותך,

       אלא זאת שאתה אוהב.

      ואני אומרת את זה לך

      מהלב.

       

       

       

      בגלל הנכות והמאמץ המיוחד שאת עושה לתמוך בי במסע, לא יכול שלא להעדיף לך העדפה מתקנת ולענות לך שלא בתור. בדרך כלל לא יפה לעשות כך אך בוודאי רוב החברים מכירים שאת במצב ראיה כפולה מגרנה ולחץ דם... ממש ראויה למנוחה מוחלטת אלא שאת לא יכולה משהו מקפיץ אותך לעבוד במחשב...

      אז ככה. אין לי מילים ואני מסתובב סביב במקום לחבק אותך ולא להגיב, בכתב.

      אני פשוט ספיטצ'לס.

      אוהב אותך ממש. 

        9/11/09 19:24:


      ממעמקי המיגרנה שסותמת את הראיה בעין אחת,

      ומותירה סדק צר בעין השנייה,

      ממגע הליטוף המסחרר,

      שלא מצליח על הרעד להתגבר,

      החור בשולחן הטיפולים שדרכו לא רואים אלא חלל

      חור שאין בו צבע, אין שלל,

      חור שחור ותו לא,

      הגוף נעשה גוש של תחושות מוזרות, לא מוכרות,

      והגוף נמס לפקעת סיבית נימוחה

       שתש כוחה,

      עולה המילה: גירושין"

      והיא צורחת ובוכה

      וכמו בומבה אדירה מונחתת,

      כמו בגידה.

      של מי יותר,

       של האישה , או של החבר?

      ולמה.

      אבל תראה , דרור,

      תראה לאן הגעת, תראה לאן באת.

      אפילו לרעננה הגעת.....

      ועם מי?

      המדהימה הזאת, הקולית על האופנוע,

      בטוח שאין לה צרות כאלה עם המנוע.

      פתוח,

      בוטח, רגיש כעלה ברוח

      אין עליך

       והכל לימודים,

      כל הזמן, כל החיים.

      מה זה בשבילנו המילה  "גירושים"

      חרטה, אני אומרת,

      העיקר החיים.

      והרוך והאהבה

      לא רק זאת שאוהבים אותך,

       אלא זאת שאתה אוהב.

      ואני אומרת את זה לך

      מהלב.

       

       

        9/11/09 19:14:

      צטט: לחישת הלב 2009-11-07 08:51:16

      כתיבתך סוחפת ומרתקת.

      נשאבתי לסיפורך האישי.

      וכאבתי איתך.

      ולאחר אתנחתא ענגתי על תיאוריך

      את העיסוי והרוגע..

      בכל ביקור מוקסמת מהפתיחות,

      והשיתוף שלך בטבעיות. וברגישות.

      תודה לך על חוויה מהנה, המשאירה

      טעם של עוד...

      בוקר נפלא לשבת נעימה.

       

       

      אני מאד מאד מודה לך שאת אתנו במסע הזה.

        9/11/09 19:13:

      צטט: אישה1 2009-11-07 08:50:34


      אמנם קצת ארוך (בהתאם לאורך ולעומק המסע...), אך כשמצליחים לצלול פנימה- נשאבים, וקוראים בנשימה עצורה.

      הופתעתי מהחלקים האישיים באמצע, והשזירה הזו יצרה, בעיניי, משהו מיוחד. מאד אנושי, פגיע, חשוף.

      תודה.

      מקווה שאתה חש טוב יותר אחרי ההתפרקות הזו (ולפתע אני חושבת על כך שלמילה התפרקות יש כאן כמה וכמה משמעויות).

      המשך שבת שקטה ונעימה,

      דינה

      נ.ב- ובלהט הקריאה והכתיבה, כמעט שכחתי לומר שהצלחת להזכיר לי מה חסר לי כל-כך בימים טרופים אלו:

      ספא טוב! חיוך

       

      את גדולה, החיוך שלך ענק. השותפות העמוקה שלך מתנה גדולה. פרקתי  ועוד איך פרקתי, מזמן. בסיפור הזה את חווה עכשיו את הדה ז'א וו בכלל לא רק שלי, של מליוני שברי נישואים...

      לכי לספא ברור שמגיע לך. תודה רבה דינה  

        9/11/09 19:08:

      צטט: נומיקן 2009-11-07 08:50:16

      מעבר נהדר בין הזמנים, בין הפנים הרבים של החיים.

       

       

       

      תודה לך יקירה, שחזרת.

       

        9/11/09 19:07:

      צטט: אלת האש 2009-11-07 08:31:09

      אני קוראת בפעם הראשונה - אווה איזה סיפור מרתק, עכשיו זה משאיר אותי עם צורך לצאת למסע אחורה בזמן..

       

      שמח שבחרת לצאת אחורה בזמן ומבטיח לך שנהיה כאן כשתחברי אלינו שוב...

      ברכות חמות שהצטרפת אלינו למסע.

      תודה רבה וואלרי.

       

        9/11/09 19:05:

      צטט: קוכליאה 2009-11-07 08:29:26


      דרור יקר,

       

      תמיד נכנסת לקרוא את הרפתקאותיך, ותמיד ככה בבפנוכו אני מרגישה ש"זה צריך להגיע מתישהו".. והנה.

      הפרק הזה שלך, שבו משתלבים פתאום המסע הפנימי והמסע החיצוני שלך. מרותקת קראתי אותו, ופגשתי אותך סוף סוף מקרוב. לא מרחוק, שועט לעבר מקומות חדשים והרפתקאות חדשות. לא קל היה לקרוא את שאירע. נגע ללב עמוק, כאב. ודווקא כאן אולי, שיאו של המסע. היום אתה במקום אחר,  אבל חוויות ה"מסע" הותירו רישומן בפנים. האומץ להוציא החוצה ,האומץ להמשיך ולעשות את הטוב ביותר בכל דבר כפי שעשית עד אז,  ראויים להערכה.

      יכולתך לשתף אחרים, לתת ולהעניק מכל הלב ניכרת לאורך כל הבלוג.

      אני מאחלת לך רק טוב והמון טוב בהמשך!!

       

      איריס

       

      אין לי מילים איריס.

      אומר רק תודה גדולה

       

        9/11/09 19:02:

      צטט: אור2009 2009-11-07 07:52:05


      השילוב של ספור המסע שקורה ברגע הכתיבה

      ושל העבר

      כל כך מרגשים.

      ומזכירים נשכחות גם לי.

      יש לי הרגשה

      שכולנו באיזה שהוא מקום עוברים אותם סיפורים.

      והטיול שלך נהדר

      והאומץ לכתוב ולספר מה קרה.

       

      ממש נהדר

       

      הנה דוגמה נפלאה לשיתוף. הנה את ואני נושאים עימנו משא משלנו ועת אני פורק ממשאי ומשתף גם את כשותפה פורקת משלך גם אם זה לא על המסך. אשרינו שכך. תודה רבה על שאת איתנו. עוד רווח שנקרה לי מאז השבר :))

       

        9/11/09 19:00:

      צטט: עדית... 2009-11-07 07:49:36


      הסידור המעגלי הזה... שהופך אותך מטיילן מחוספס לאיש בשר-ודם, פגיע...

      יפה, דרור.

      ומעורר מחשבות, כל אחד מאיתנו והפקלאה שלו... מחשבות כאלה, לא פשוטות.

       

      דיתי יקרה, אכן אני נחשב למחוספס בעיני שותפי למסע הן מעצם המסע הזה והן ממחזותי בתמונותיי.

      אני חזק. מחוספס בעיני המתבונן. אני לא. אני רגשי לסובב אותי. נפגעתי מאד והוצאתי עצמי ממקום נמוך

      ממש חילצתי את אישיותי ממדרון תלול. המסע הזה החל עם איש מאד חזק שלאט לאט מתרכך וחוזר להיות רך.

      גם משום חברתך כחברה במסע הזה.

       

      מעולם לא הייתי פתוח כפי שהפכתי. אני מודה למשבר שעשני כך.

       

      תודה רבה רבה לך 

        9/11/09 18:54:

      צטט: forte nina 2009-11-07 07:33:53


      אהבתי את ליפוף שני סיפורי מסע חייך

      את שזירת הרגשות בשני הסיפורים

      כמו מנסה להבין

      מה לא היה בסדר

      כשאתה מונה את כל ההקרבה והנתינה שלך.

      בעיני, זאת שאלת מיליון הדולר

      למה קשר אהבה,נישואין או חברות

      פתאום הופך לאבק ,כלא היה

      בעיניים של צד אחד?

      הבגידה היא רק התוצאה.

      ממבט פרספקטיבי ,אני משוכנעת

      שאתה רואה ומבין היום

      אחרת את כרוניקת היחסים שהיו והסתיימו.

      תודה על השיתוף..אוהבת את הכיוון הזה

      תודה רבה חברתי היקרה פנינה. אפשר לדון בנושא אבל אני מעדיף לדלג על דיון ולהודות על השותפות הנפלאה במסע שלנו.

      מה שכתבת נכון וניתן לבטלו כתזה באחת, ולפתח דברים אחרת.

       

      בעובדה, בדור שלי ההוא, לא היה אחוז גרושים כפי שקיים כיום. עבדנו על הקשר, השקענו בו יותר.

      הבגידה הזו הייתה שבר גדול ואחריו באו עשרים שנות בניית משפחה.

      אנחנו בוגדים כי ה כ ל..., הרשימה ארוכה וכל טיעון עובד.

      העובדה היא שרוב הבוגדים הורסים את חייהם ופוגעים באחרים.

       

      מכיר את התאוריה של בגידב כזעקה...

      כאור אדום, צורך לבדיקת יחסים, לשאול מה לא עשיתי טוב ונכון... קישקוש. 

      שפל ביחסים יכול שיהיה חד יוצי שבועי חודשי שנתי בטמפו איטי או מהיר.

      אם יש הזדמנויות לכך, יכול לקרות פה ושם...

      הבגידה עצמה לא פוגעת אם היא דיסקרטית. היא קורעת כשהיא נחשפת ותהיה הסיבה כל שהיא.

       

      הסיפור כאן הוא סיפור. לא ניתחתי את חיי שלי. נתתי ביטוי למשבר חריף בחיי זוג צעיר בראשית דרכו והעמדתי את בת הזוג היוזמת באור הנכון. כל אחד רואה את היחסים שלו בחייו, אחרת ממרחק הזמן, ברור.

       

      רבים מתעוררים במשבר. אם כננטשים/ות הגיעו להבנה שקיבלו מתנה.

      אחרים לא מצליחים להתרומם מדיכאונם.

      היוזמים/ות סובלים לא פחות, יש אומרים יותר ונושאים עימם אות כגורמים לשבר, לילדים לעצמם ולאחרים בסביבתם ולא תמיד יודעים עם עשו נכון או לא.

       

      כדי לסיים יפה, אני מודה שהשבר הגדול בחיי היטיב עימי באופן ברור, חבל שרבים סבלו ויסבלו ממנו.

       

      תודה רבה את חברה נפלאה במסע הזה.

       

      כבר הרווחתי :)

       

       

       

       

        9/11/09 18:07:

      צטט: דסיקה 2009-11-07 06:44:46


      *מעניין, מרתק, שיתוף של חייך האישיים עם אשת חיקך (לשעבר?) ומסע חייך

      חיברו לי את הפאזל.

      תודה איש, שבת שלום ומבורך.

       

       

      תודה רבה דסיקה. אם תתחילי מראשית את המסע תוכלי לקבל תחושה מלאה של המסע ולהנות יותר מהתפתחותו. נסי ותהני. תודה רבה לך שאת אתנו דסי, יופי שכך :)

       

        9/11/09 18:05:

      צטט: גבריאלה1 2009-11-07 06:37:39


      מרתק. כתוב בשטף ואוחז בקורא(ת)

       

       

      תודה רבה שהצטרפת, מקווה שאת נהנת מהמסע המשותף. מומלץ להתדעכן מראשיתו :)

       

        9/11/09 18:02:

      צטט: arnonoshri 2009-11-07 06:03:15


      ההיה או חלמת חלום? מקסים ונוגע ללב

       

       


      חלמתי חלום בלהה :) תודה רבה ידידי, יפה שאתה אתנו במסע
        9/11/09 18:01:

      צטט: אור נגוהות 2009-11-07 03:30:16

      תודה על עוד פוסט משובח:)

       

      תודה רבה רבה גלי, כייף שאת אתנו

        9/11/09 17:59:

      צטט: OR37 2009-11-07 01:06:09

      קצת עצוב..

      אבל כמו תמיד מעניין.

      התמונות מעניינות..

      גם זקוקה למסג' חח

       

       

      תודה רבה לך אור שאת איתנו. מי לא זקוק למסג'? מי לא...

       

        9/11/09 17:58:

      צטט: מרוית באהבה... 2009-11-07 00:55:19


      ואני קוראת אותך שוב ושוב חבר,
      איך אתה רגש,אהבה וכאב מעביר.

      סיפורך פשוט מרתק ואותי סוחף וסוחף.

       

      השבת בפתח, וליבי שמח.
      שבת שלום,שבת ברוכה.
      לך ולכל המשפחה...

      אוהבת רוית. 

       

       

       

      תתענגי על מה שיש לך , כייף לקרוא את זה ולדעת שאמנם זה אמיתי :))

      תודה רבה לך 

        9/11/09 17:56:

      צטט: מודי10 2009-11-07 00:23:39


      שלוםדרור

      ולילה טוב

      אני חייבת להודות

      שזו הפעם הראשונה שאני קוראת

      פוסט שלך

      מבלי לפספס מילה

      סיפורך נגע מאד לליבי

      והשילוב מעניין.

       

      מבלי להבין זאת

      כולנו, הגרושים

      עוברים את החוויה

      שאתה מתאר

      זהו מוות קטן

      מצד העוזב ומצד הנעזב

       

      אני מתחילה כעת להבין קצת יותר מה קורה בחייך

      או שאולי רק נדמה לי

      אך נראה לי כי כיום חייך

      נמצאים בשליטה

      ואתה משתדל

      למצותם

       

      מקווה , שהפצע הקשה שלך

      לפחות, לא כואב לך

      כל כך

      כמו שבעבר

      סמדר

       

       

      מדייקת, תודה רבה סמדר שאת משתדלת לקורא למרות, ולקחת חלק במסע,

      זה המון עבורי.

        9/11/09 17:54:

      צטט: guitarwoman 2009-11-07 00:15:00

      את הקטע האחרון בקושי יכולתי לקרוא, מפאת הדמעות שטשטשו.

      (זה גם סוג של שז'ה וו)

       

      חיבוק. תודה רבה אן

        9/11/09 17:54:

      צטט: רמיאב 2009-11-06 23:24:55

      כרגיל סיפור עלילה מרתק.

      מעניין...

      רמי

       

       

      תודה רבה רמי, תודה שאתה אתנו

       

        9/11/09 17:53:

      צטט: אקובילדינג 2009-11-06 23:18:58

      הכאב שלך על פירוק החבילה - נוגע ללב!

      מרגישים כמה הקדשת לתא המשפחתי

      כמה מחובר חשת לבית ולמשפחה

      וכמה הפרידה ניחתה עליך כרעם ביום בהיר..

       

      שזירת שני הסיפורים זה בזה - מסקרנת

       

      מחכה להמשך

      אכן. תודה רבה ידידתי היקרה. תודה שאת איתנו במסע

       

        9/11/09 17:52:

      צטט: ~בועז22~ 2009-11-06 23:17:01


      השילוב של הסיפור האישי, בתוך הפוסט, כמו

      דמה למטפורה..., סוג של מסע, בפני עצמו.

      אפשר לכתוב על ניסיונך זה, ולהכביר מילים

      לאין ספור ולא תהיה בשום מילה, הארה חדשה

      שיכולה לתאר את התחושות..., אלו הנמצאות

      עמוק בבטן, שלה ושלך...

      לפעמים, צריך אדם לעבור חוויה מטלטלת

      כדי להעריך את מה שיש לו, או את מה שאין...

      היום, אתה כבר במקום אחר..., כך אני מבין...

      שלם יותר, מפוייס יותר ובוודאי גם מאושר יותר.

      שבת שלום, ידידי!!!

       

      תודה רבה רבה ידידי, אתה ניחנת בראיה הזו, שאפו.

        9/11/09 17:51:

      צטט: ruthy 2009-11-06 23:11:01


      וואוו...

      אין מילים בפי...

      לא מתאור הראש הכואב ואבדן השליטה

      ולא מעוצמת הכאב של הבגידה.....

      אני יודעת שהיום אתה חזק!

      אני יודעת שהתגברת,

      אחרת היה קשה לך לשבור את השתיקה.

      חיבוק דרור.

      חיבוק... רותי, תודה רבה.

       

        9/11/09 17:50:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2009-11-06 23:09:43


      אחרי עיסוי צריך לנוח. בקטע הזה נתקנאתי בך דרור יקר, אשוב

      תודה רבה יהודית . כן יש הרואים את הטוב בכל :)

       

        9/11/09 17:49:

      צטט: יולנטה 2009-11-06 22:59:47


      היי דרור

       

      שוב תענוג צרוף

      והתמונות מזמינות מאד

       

      להית'

      יולי

       

      תודה יולי :) תהני

        9/11/09 17:49:

      צטט: אהרון... 2009-11-06 22:57:06


      איזה מעבר חד: ממסאג' מענג בקצה השני של העולם להודעה על גירושים.לפחות תכין אותנו מראש לכזה רימון הלם... (:

       

      שאפו על הפתיחות לדבר על נושא כל כך אישי.

       

      שתהיה לך שבת של דבש.

      תודה אהרון :) גם אני הופתעתי (סיפור סיפור)... 

        9/11/09 17:48:

      צטט: o historia 2009-11-06 22:52:50


      nehedar a seret she ata kotev

       

       

      תודה. מישהו הציע סרט ?! נהדר :)
        9/11/09 17:47:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2009-11-06 22:50:21

      *

       

      תודה דרור :)

       

        9/11/09 17:46:

      צטט: מביטה 2009-11-06 22:34:24

      ושוב. מ-ר-ת-ק!!

       

      תודה טל :)

        9/11/09 17:46:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-11-06 19:46:03

      מרתק ומשאיר בהחלט טעם של עוד,

      ידידי, יישר כח, אתה שם הכל על השולחן.

      ואני בולס...

      בני

       

       

      תודה בני :)

        9/11/09 01:11:

      דרור יקר,

      סיפורך מרגש ונוגע באמת שבו,

      שאינה בורחת היא תמיד מלווה מהיכן שהוא :)

      תודה לך .

        9/11/09 00:00:


      דרור -

      מסע מרתק ביותר, בין עבר קרוב לעבר רחוק יותר,

      שניהם מביאים לקו האדום של יכולת הגוף והנפש להתמודד,

      וכמו שאני מתרשמת,

      משני המצבים יצאת בגדול, מחוזק, מאושש, עם יכולת סיפור בלתי רגילה,

      שיודעת לגעת בנימים הקטנות ביותר של הלב.

      תודה!

        8/11/09 20:24:

      באתי לחזק ויצאתי מחוזקת.

      אתה נהדר , דרור !

      ומסכימה עם רותי שכנראה כבר השתקמת מהפרידה ההיא אם אתה מסוגל לדבר על זה כך בחופשיות.

      רק טוב !

       

       

        8/11/09 17:58:
      עושה לי טוב לצאת למסעות איתךרגוע
        8/11/09 13:44:


      היי דרור,

      עבורי, התמונות שאתה מוסיף מאוד מוסיפים לנפח של סיפור של התנסותך במסע. הנופים והמראות עוזרים לנו לדמיין בראשנו את המקומות שהיית בהם והחוויות שהנסית בהן. אני חושב שאתה צריך לכתוב על כאב הפרידה שלך מרעייתך והבגידה בפוסט נפרד. אמנם הרהרת עליו בעת המנוחה במסע שלך אבל זה היה ללא ספק צומת מרכזי בחייך שהשפיע על הצעדים שלך לאחר מכן כולל ההחלטה לצאת אל המסע.

      אני מקווה שהשיתוף כאן נתן לך כוחות מחודשים להביט קדימה בתקווה.

        8/11/09 12:02:

      קודם כל הפתעה...

      שאני ?  שאני לא אלחץ על אני מסכים/ה?

      לחצתי!

       

      דרוריקו

      חבל שהיית אפוף

      כי

      יכול היה להיות שם מאד צפוף.....

      שיער ארוך מלטף ת'בטן?

      YYYYYYYY

      מתהפכת הבטן.

       

      מיי דירסט פרנד

      מקסים

       

      התרגשתי מאד כשקראתי  על חייך

      הקשיים ,האכזבות ,ההתמודדויות וההצלחות

      ומיד צצה במוחי הארה

      כזה בעל הייתי רוצה....

      ומייד השאלה (שרק אני יכולה לשאול...)

       

      התהייה לי לבעל?

      נשיקות לשושי....

       

       

       

       

        8/11/09 11:31:

      מרתק,כואב,

      כאילו את תחושותי כתבת.

      נקבל באהבה ובשמחה את החיים מלאי ההפתעות  .

       

      אריק

        8/11/09 10:35:

      היי חבר יקר

      אהבתי את השילוב בסיפור בין חייך האישיים לבין המסע

      ככה בסיפורייך אפשר להכיר את האדם הטוב שבך

      שגם מהכרות אישית יודעת עליו קצת (קמצוץ)

      שיהיו לך רק חיים טובים מעכשיו עם זוגתך המקסימה

      שגם אותה יצא לי להכיר (קמצוץ :-)

        8/11/09 07:25:

      שילוב מדהים בין הסיפורים

      כתיבה זורמת
      נפלא!

        8/11/09 06:25:


      כל מסע מחייב, בצד התכנון, גם הכנה לקראת חיים מחוץ למסגרות המוכרות והמוגנות.

      בכל רגע טמונה ההפתעה.

      במסע חיצוני כמסע פנימי אל החיים...

      הפעם אתה הנגרר.

        8/11/09 02:40:

      הי,

       

      תודה לך על  הפוסט הנהדר ,

      וואוהו,

      מדהים.

      אני חושבת שאתה נפלא,

      מעריכה אותך מאד,

      יכולת הכתיבה שלך, הניסוח,

      אני פשוט המומה,

      בקשר לתוכן - חברי היקר,

      כנראה שאין דבר כזה אהבה לנצח...

      השקעת כלכך בקשרי נישואיך,

      פשוט הפסידה אותך בגדול,

      אתה משכמך ומעלה,

      איני מבינה כיצד יכולה היתה לבגוד בך.

      כנראה שהגורל זימן לך חיים טובים יותר,

      ורצה שחוויותיך לאחר מכן יהיו ברמה אחרת לגמרי.

       

       

      אהבתי את תיאוריך, שיהיה לך שבוע מקסים, שרה קונפורטי,  www.sarakonforty.com ,

       

       

      מתנה וירטואלית,

       

       

      אריח קרמיקה וזכוכית אמנותי, עבודת יד, שייצרתי,

        7/11/09 23:24:

      המסע המופלא*
        7/11/09 22:56:

      הפוסט בנוי ומסופר נפלא. *

      שמחה כשיודעת שכיום אתה בשלב הרבה יותר טוב :-)

      מחכה להמשך

      שבוע נפלא

      אילת

        7/11/09 22:22:


      עצובבבבבבבבבבב

      *

      נעמה

        7/11/09 21:45:

      זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו

      מסע מופלא :)

        7/11/09 21:38:

      ממש מרתק.

      בלי רגע דל.

        7/11/09 21:13:

      אוהבת כשאתה משלב בתוך סיפור הטיול,,,

       את סיפור חייך האישיים  בכנות מרגשת בהערכה,,

      ♥נפלא דרור

        7/11/09 20:37:


      תחושת אבדן ההכרה שלך עם העיסוי המענג

      שבא לאחר מכן ובאותה נשימה שזרת את מסע

      חייך עם זוגתך.  הבגידה ושאר תחושות קשות.

      מתאר מצב של אבדן שליטה והשלמה עם הבלתי נמנע.

      בחרת להתמסר לעונג למרות הצלילים הצורמים

      וזה נהדר !

      שבוע דבש דרור.

        7/11/09 20:21:

      אגב...

      נזכרתי גם ליידע אותך שהמילמולים של

      המסג'יסטית היו מאין מילות ברכה של

      התנקות הגוף והנפש,

      לכן שיחררת מועקה/ות - סיוט/ים.

      (אולי גם בפיזי)?!

      וטוב שכך.

        7/11/09 20:20:


      דרור...מרתק שכמותך....איזה תמונות חמות....

      מחכה להמשך..

      בטי

        7/11/09 20:16:

      דרור יקר

      כאבתי את סיפור הבגידה

      שמחה עבורך שהיום בזוגיות יפה.

      המסג' שחווית נקרא איורוודה...

      ממממממממכורה למסג' הנ''ל.

      חבל שלא התייעצת איתי כשכאב לך הראש

      ובכלל התחושה שרעה שחשת..

      הייתי מקלה עלייך.

      ממתינה לפוסט הבא, איש יקר.

      שבוע טוב

        7/11/09 20:04:

      מוזר איך חוויה של אחרי-מסג' מביאה אותך לזכרון של גירושייך.

      כשדברים "נשברים" לנו, אנחנו נוטים לשחזר לאחור, לנסות למצוא את הסדק הראשוני, את ה"איפה הכל התחיל להתפרק" - מחפשים סימנים מוקדמים. מתייסרים ב-"אולי היתי צריך". בסופו של דבר - זה חסר טעם. דברים קורים כי הם קורים (כמו למשל לשלוח הודעה על פוסט אחרי שכבר הגבת לו :)). ה-פוסט-מורטום שאנחנו עורכים ליחסים שהיו ואינם - אף פעם לא מוביל לתובנות חדשות. רק להתפלשות במה שכבר אי אפשר לשנות. (ועדיין - טבעי ואנושי)
      ושאלה - למה "תכנים פוגעניים" ? (אני כבר ציפיתי לתאור פלסטי של אורגיות רבות משתתפים ב-ספא)

        7/11/09 20:00:

      מרתק וסוחף מאוד

      שבוע נפלא לך.

        7/11/09 19:45:


      מרתק   מרתק

      פוזית*

        7/11/09 19:07:

      דרור,

      מרשים בעיני האופן בו אתה שוזר בין עבר להווה -

      לא  רק מבחינת סיפור חייך,

      אלא גם, ובעיקר, מבחינת תחושותיך הפנימיות.

      אדם הוא אדם הוא אדם,

      בכל מקום, בכל זמן ובכל סיטואציה בה הוא יהיה.

      היטבת להעביר זאת בין שורותיך.

        7/11/09 18:36:


      תמשיך לתאר ולפרק את שקרה.

      בעוד שנה הכל יראה אחרת. ובטח יותר טוב.

      שיהיה לך המשך מוצלח.

        7/11/09 18:32:
      *
        7/11/09 18:20:

      כשקראתי היום את הפוסט ,

      הרגשתי כאילו הנחתי ספר אהוב ,

      ומרתק.וחזרתי לחווית הקריאה המהנה,

      והאישית...

      מאחלת לך כל טוב...

      ומחכה להמשך.

       

       

        7/11/09 18:01:

      יפה לך...

      פתיחות אישית....

        7/11/09 17:31:


      הלכתי לאיבוד

      בין האתמול למחר

      המסז' ריתק

      [מי יודע למה חיכו הקוראים, אולי למעשים כחולים]

      קרוב לוודאי

       

      מה שלא מובן לי

      מדוע הנך - מהלך לאט ומרעיד

      נמתין להמשך

      שבש

      לאה

       

       


      פוסט מרתק ומשאיר טעם של עוד

      יישר כח.

      שבת שלום 

        7/11/09 13:24:


      מפוסט לפוסט

      אני נוגסת עוד פיסה

      עוד טעימה

      לפעמים כ"כ טעים לי שאני רוצה עוד

      ולפעמים, כמו הפעם - קשה להכיל

      הסחרחורת שלך דבקה בי

      הסתחררתי איתך במסע

      ובמסע החיים המשותפים עם אשתך לשעבר

      כל הנסיעות האלה, אוטובוסים, רכבות, ילדים,

      סנדוויצ'ים, בוקר, צהריים, ערב - ילדים,

      חילופי עבודות היו מסע מרתק, מעייף

      ומתיש בפני עצמם.

      מה אגיד לך דרור

      סוחררתי.

        7/11/09 13:10:


      הסיפור מרתק, אבל המעבר החד לסיפור הגירושין

      הותיר אותי חושב כמה דקות טובות עד שיכולתי

      להמשיך לקרוא את הסוף..

      הרגשתי שקראתי את סיפור הגירושין שלי.

        7/11/09 12:01:

           בוקר -טוב דרור

       

      פוסט נדיר ,אדיר וחושפני

       

      אכן עברת חויה טראומתית

       

      שמח מאד בשבילך לפרק ב בחייך  ומאחל לך הרבה אושר

       

      במקום החבר שבגד בך יצרת חברויות רבות אחרות

       

      כולל חברים  רבים באתר זה

       

      מצפה להמשך המסע

        7/11/09 11:41:

      עם מסג יסודי כל כך אפשר להפטר מכל משא הזכרונות

      ולאבד את כוח הכבידה

      חוויה של התמסרות ורצון עז להתנתק מאבני הריכיים

      על הרגליים

      לדעתי אתה נמצא במצב של מעופה קבוע

      נוחת רק לכתוב פוסטים ולהמשיך רגוע 

        7/11/09 11:09:


      ריתקת אותי, דרור.. יותר מתמיד...

      עד שנדמה היה לי שאני רוצה לרוץ עם המילים.. אבל שהן לא תגמרנה...

      לדעת מה הסוף ומבלי להגיע אליו.

      אני אוהבת אותך.

       

        7/11/09 10:31:


      דרור, כזה עיסוי רוצה גם...

      לגבי ההמשך.. והסיפור אישי...

      לא מקנאה בך בכלל.....*

        7/11/09 10:23:

      מרתק ומרגש כמו תמיד.

      שמחה שחזרת לשלב בין  המסע לחייך הפרטיים.

      תודה ששיתפת.

      לא קל.

        7/11/09 10:10:


      איך זה קורה לי?

      אהבתי, יחידי, אשר ידעתי  30+ משנות חיי.

      מה קרה שם באהבה שנשברה?

      מה נשבר בנו כל כך קשה שהחלטנו על צעד שכזה?

      מה קורה לנו הנשים העכשוויות שקמות והולכות.

      אף על פי כן ולמרות הכל

      ?

      אנחנו כותבים את התראפיה שלנו.

      אנחנו קוראים אותך ומגיבים  - אותנו.

      אתה מצליח בכנות ובישירות שלך להכין אותנו ליומן האמיתי.

      תודה על בואו.

      היה בטוב

      מאירה

        7/11/09 09:55:


      אני צריכה לדבר איתך -

      איך אפשר שלא להכנס לעובר-דראפט אפילו של שקל?

      שיגעת אותי עם הסיפור הזה, עם המעבר בין הסיפורים,

      ותמיד אתה משאיר אותי במתח ...

      בוקר טוב נשיקה

       

        7/11/09 09:46:

       

       מסע ההרפתקאות שלך התערבל במסע הפרטי של חייך

      המשפט " רעיתי ואהבתי זה 25 שנה "

      קרע אותי מבפנים

       

      משום שאז

       זה הכי קשה והמסע  כואב

       

      סיגל

       

       

          

        7/11/09 09:45:
      מצטרף לכל הנהנים
        7/11/09 09:24:


      או-אה הפתעת.... לא פשוט ואף כואב.....

      אתה כותב ביושר ובכנות וזה מאוד יפה

      נסחפתיגם לפוסט הזה, תודה חבר

      *

        7/11/09 09:15:


      נהנית ממך!

      בשקיקה.

      שבת טובה

        7/11/09 08:54:


      כתבו כבר מרתק........

      אז אכן קראתי בנישמה אחת.

      להגיד שנהניתי .....טוב לפחות מחצי.

      עברתי יחד איתך את ה"חוויה " שפרידה.

      באופן וירטואלי כמובן.

      ומחכה להמשך.

      חייב להתוודות....חיכיתי לאיזה קטע של סקס

      עם המעסה התמירה......

       

        7/11/09 08:51:

      כתיבתך סוחפת ומרתקת.

      נשאבתי לסיפורך האישי.

      וכאבתי איתך.

      ולאחר אתנחתא ענגתי על תיאוריך

      את העיסוי והרוגע..

      בכל ביקור מוקסמת מהפתיחות,

      והשיתוף שלך בטבעיות. וברגישות.

      תודה לך על חוויה מהנה, המשאירה

      טעם של עוד...

      בוקר נפלא לשבת נעימה.

       
        7/11/09 08:50:


      אמנם קצת ארוך (בהתאם לאורך ולעומק המסע...), אך כשמצליחים לצלול פנימה- נשאבים, וקוראים בנשימה עצורה.

      הופתעתי מהחלקים האישיים באמצע, והשזירה הזו יצרה, בעיניי, משהו מיוחד. מאד אנושי, פגיע, חשוף.

      תודה.

      מקווה שאתה חש טוב יותר אחרי ההתפרקות הזו (ולפתע אני חושבת על כך שלמילה התפרקות יש כאן כמה וכמה משמעויות).

      המשך שבת שקטה ונעימה,

      דינה

      נ.ב- ובלהט הקריאה והכתיבה, כמעט שכחתי לומר שהצלחת להזכיר לי מה חסר לי כל-כך בימים טרופים אלו:

      ספא טוב! חיוך

        7/11/09 08:50:

      מעבר נהדר בין הזמנים, בין הפנים הרבים של החיים.

       

       

       

        7/11/09 08:31:

      אני קוראת בפעם הראשונה - אווה איזה סיפור מרתק, עכשיו זה משאיר אותי עם צורך לצאת למסע אחורה בזמן..

       

        7/11/09 08:29:


      דרור יקר,

       

      תמיד נכנסת לקרוא את הרפתקאותיך, ותמיד ככה בבפנוכו אני מרגישה ש"זה צריך להגיע מתישהו".. והנה.

      הפרק הזה שלך, שבו משתלבים פתאום המסע הפנימי והמסע החיצוני שלך. מרותקת קראתי אותו, ופגשתי אותך סוף סוף מקרוב. לא מרחוק, שועט לעבר מקומות חדשים והרפתקאות חדשות. לא קל היה לקרוא את שאירע. נגע ללב עמוק, כאב. ודווקא כאן אולי, שיאו של המסע. היום אתה במקום אחר,  אבל חוויות ה"מסע" הותירו רישומן בפנים. האומץ להוציא החוצה ,האומץ להמשיך ולעשות את הטוב ביותר בכל דבר כפי שעשית עד אז,  ראויים להערכה.

      יכולתך לשתף אחרים, לתת ולהעניק מכל הלב ניכרת לאורך כל הבלוג.

      אני מאחלת לך רק טוב והמון טוב בהמשך!!

       

      איריס

       

        7/11/09 07:52:


      השילוב של ספור המסע שקורה ברגע הכתיבה

      ושל העבר

      כל כך מרגשים.

      ומזכירים נשכחות גם לי.

      יש לי הרגשה

      שכולנו באיזה שהוא מקום עוברים אותם סיפורים.

      והטיול שלך נהדר

      והאומץ לכתוב ולספר מה קרה.

       

      ממש נהדר

       

        7/11/09 07:49:


      הסידור המעגלי הזה... שהופך אותך מטיילן מחוספס לאיש בשר-ודם, פגיע...

      יפה, דרור.

      ומעורר מחשבות, כל אחד מאיתנו והפקלאה שלו... מחשבו כאלה, לא פשוטות.

        7/11/09 07:33:


      אהבתי את ליפוף שני סיפורי מסע חייך

      את שזירת הרגשות בשני הסיפורים

      כמו מנסה להבין

      מה לא היה בסדר

      כשאתה מונה את כל ההקרבה והנתינה שלך.

      בעיני\, זאת שאלת מיליון הדולר

      למה קשר אהבה,נישואין או חברות

      פתאום הופך לאבק ,כלא היה

      בעיניים של צד אחד?

      הבגידה היא רק התוצאה.

      ממבט פרספקטיבי ,אני משוכנעת

      שאתה רואה ומבין היום

      אחרת את כרוניקת היחסים שהיו והסתיימו.

      תודה על השיתוף..אוהבת את הכיוון הזה

        7/11/09 06:44:


      *מעניין, מרתק, שיתוף של חייך האישיים עם אשת חיקך (לשעבר?) ומסע חייך

      חיברו לי את הפאזל.

      תודה איש, שבת שלום ומבורך.

       

        7/11/09 06:37:

      מרתק. כתוב בשטף ואוחז בקורא(ת)
        7/11/09 06:03:

      ההיה או חלמת חלום? מקסים ונוגע ללב
        7/11/09 03:30:
      תודה על עוד פוסט משובח:)
        7/11/09 01:06:

      קצת עצוב..

      אבל כמו תמיד מעניין.

      התמונות מעניינות..

      גם זקוקה למסג' חח

       

        7/11/09 00:55:

      ואני קוראת אותך שוב ושוב חבר,
      איך אתה רגש,אהבה וכאב מעביר.

      סיפורך פשוט מרתק ואותי סוחף וסוחף.

       

      השבת בפתח, וליבי שמח.
      שבת שלום,שבת ברוכה.
      לך ולכל המשפחה...

      אוהבת רוית. 

       

        7/11/09 00:23:


      שלוםדרור

      ולילה טוב

      אני חייבת להודות

      שזו הפעם הראשונה שאני קוראת

      פוסט שלך

      מבלי לפספס מילה

      סיפורך נגע מאד לליבי

      והשילוב מעניין.

       

      מבלי להבין זאת

      כולנו, הגרושים

      עוברים את החוויה

      שאתה מתאר

      זהו מוות קטן

      מצד העוזב ומצד הנעזב

       

      אני מתחילה כעת להבין קצת יותר מה קורה בחייך

      או שאולי רק נדמה לי

      אך נראה לי כי כיום חייך

      נמצאים בשליטה

      ואתה משתדל

      למצותם

       

      מקווה , שהפצע הקשה שלך

      לפחות, לא כואב לך

      כל כך

      כמו שבעבר

      סמדר

       

        7/11/09 00:15:

      את הקטע האחרון בקושי יכולתי לקרוא, מפאת הדמעות שטשטשו.

      (זה גם סוג של שז'ה וו)

        6/11/09 23:24:

      כרגיל סיפור עלילה מרתק.

      מעניין...

      רמי

       

       

        6/11/09 23:18:

      הכאב שלך על פירוק החבילה - נוגע ללב!

      מרגישים כמה הקדשת לתא המשפחתי

      כמה מחובר חשת לבית ולמשפחה

      וכמה הפרידה ניחתה עליך כרעם ביום בהיר..

       

      שזירת שני הסיפורים זה בזה - מסקרנת

       

      מחכה להמשך

        6/11/09 23:17:


      השילוב של הסיפור האישי, בתוך הפוסט, כמו

      דמה למטפורה..., סוג של מסע, בפני עצמו.

      אפשר לכתוב על ניסיונך זה, ולהכביר מילים

      לאין ספור ולא תהיה בשום מילה, הארה חדשה

      שיכולה לתאר את התחושות..., אלו הנמצאות

      עמוק בבטן, שלה ושלך...

      לפעמים, צריך אדם לעבור חוויה מטלטלת

      כדי להעריך את מה שיש לו, או את מה שאין...

      היום, אתה כבר במקום אחר..., כך אני מבין...

      שלם יותר, מפוייס יותר ובוודאי גם מאושר יותר.

      שבת שלום, ידידי!!!

        6/11/09 23:11:


      וואוו...

      אין מילים בפי...

      לא מתאור הראש הכואב ואבדן השליטה

      ולא מעוצמת הכאב של הבגידה.....

      אני יודעת שהיום אתה חזק!

      אני יודעת שהתגברת,

      אחרת היה קשה לך לשבור את השתיקה.

      חיבוק דרור.


      אחרי עיסוי צריך לנוח. בקטע הזה נתקנאתי בך דרור יקר, אשוב
        6/11/09 22:59:


      היי דרור

       

      שוב תענוג צרוף

      והתמונות מזמינות מאד

       

      להית'

      יולי

        6/11/09 22:57:


      איזה מעבר חד: ממסאג' מענג בקצה השני של העולם להודעה על גירושים.לפחות תכין אותנו מראש לכזה רימון הלם... (:

       

      שאפו על הפתיחות לדבר על נושא כל כך אישי.

       

      שתהיה לך שבת של דבש.

        6/11/09 22:52:

      nehedar a seret she ata kotev

      *

       

        6/11/09 22:34:
      ושוב. מ-ר-ת-ק!!

      מרתק ומשאיר בהחלט טעם של עוד,

      ידידי, יישר כח, אתה שם הכל על השולחן.

      ואני בולס...

      בני

       

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון