מהי בגידה ומתי זוהי בגידה? - אני שואלת את צביקה עמית , מחבר הספר "אשה נשואה" ( וחבר כאן בקפה דה מרקר) המתאר מערכות יחסים שבין אנשים נשואים ופנויים ,נשואים ונשואים, כאשר לשם שינוי - הפעם הגבר נמצא בנעליה התמידיות כמעט של האשה הנבגדת. מהמקום הזה, הוא זוכה, במסגרת אין ספור תגובות ביקורת אוהדות לספר, לתשואות השתאות של נשים רבות, השמחות לפגוש בדמות גברית רכה יותר , פגיעה ולא מצ'ואיסטית. עבדתי אז עבור לשכת המסחר של דרום קוריאה , ויחד קבענו תאריך לאירוע חנוכת הלשכה החדשה של אנשי העסקים הקוריאניים - 6 בנובמבר 1995 בשעה שתיים בצהריים. האירוע לא התקיים, כי ב-6 בנובמבר 1995 בשעה היעודה ו- התקיימה הלוויתו של יצחק רבין, ראש הממשלה שיממה וחצי קודם לכן - היה הוא האדם הנבגד ביותר במדינה - בעיניים שלי - כי מישהו ירה בו למוות . ובעיני - הבגידה ממשיכה גם היום - באופן בו זיכרו הולך ומוצל עם השנים. אבל זו היתה הערת ביניים קטנה על בגידה גדולה ועצומה - נושא שידובר בו בהמשך הדברים. "אשה נשואה" - הספר עוסק באודי ברגמן, נשוי לדנה ואב לשני נערים, איש הייטק , גר בקוטג' ברעננה, לא זוכרת אם בן עשירים או רק נובו ריש, אבל בסך הכל בחור טוב " , הבטוח כי חייו מתנהלים על מי מנוחות ברוב המישורים, אולי בכולם. הודעתה הפתאומית של דנה אשתו,שהיא עוזבת אותו ואת הבית, יחד עם שני הבנים, מטלטלת את חייו. כאילו שבעבודה חסרים לו מאבקי כוח והתמודדויות ...ושם הוא אכן נדרש להתמודד עם בוס ,לא תמיד סימפטי, ועם דרישות גבוהות הבאות לידי ביטוי בעיקר בעיסקה רבת היקף ומשמעותית עם ארה"ב . אודי מוצא תנחומים ראשוניים אצל טלי , חברתו לעבודה, נשואה אף היא, אלא מה ... תנחומים שטחיים, להפגת הבדידות וההלם שלו, וגםהשיעמום שלה בחיי הנישואים עם בעלה. בטיסה לארה"ב הוא מכיר את עמירה, אשה נשואה, שיד המקרה או אולי לא, גרמה להם לשבת זה ליד זה, ולפתוח דף חדש בחיי שניהם , כל אחד מתוך הצרכים שלו - אודי הזקוק לאהבה , ועמירה - כך מסתבר בהמשך הדרך - כאשר ההכרות כבר תהפוך לסיפור אהבה - או אולי לא באמת אהבה - מצידה, אלא מימוש צרכים נקודתיים של אשה שנקלעה למצוקה, ובנקודות זמן מסויימות בחייה נזקקה למשענת ולתמיכה . האם היתה כאן אהבה ? או התאהבות ברעיון להיות מאוהב ? האם זה היה מימוש צרכים ואינטרסים אישיים זמניים שלהם, או רגשות אמיתיים? או רק הפחד להיות לבד, נטוש וללא אהבה הוביל אותם, האחד אל זרועות השני, לאחר דרך ארוכה של התחבטויות ? דנה עוזבת את הבית ואודי בעצם נעזב ונבגד. אבל השאלה שאני שואלת מי הבוגד באמת ? רק זה שעוזב אולי זוהי קריאת תגר של הצד הנוטש על בגידה פנימית אחרת - על הצד שלמשל בגד בחברות הזוגית שאולי הייתה פעם, לא עמד בהבטחות בנושאים מהותיים, היה עסוק בחייו ולא הקשיב מספיק לרחשי הלב של הצד השני, ש"נרדם בשמירה", ולא קרא סימני אזהרה, אולי אפילו זעקה לעזרה - משהו כמו : "תתעורר -יש בעיה בזוגיות, בוא נעשה עם זה משהו" - והתשובה שניתנה היתה למצוא מישהו אחר ולעזוב אז מי הבוגד?...לא רק אחד מהם ... אז מהי בגידה ומיהו הצד שבאמת הוא הבוגד? מי שקם והלך , כאילו ללא סיבה , לאחר שהצד הננטש נתן מעצמו, טוען כי הקריב את חייו, וכו', ו אולי פשוט נעצר איפשהו ולא היה שם כדי לצמוח בהקבלה ובהקשבה לצרכים המשתנים והמתפתחים. מהו גבול האחריות של כל צד? האחריות כמובן שווה, אבל צריך פרטנר לטנגו הזה... מהי בגידה באמת? רק צלע שלישית , או הרבה יותר מזה - סודות ושקרים בתוך המערכת ? אי שמירה על דיסקרטיות של מידע אישי מול בני המשפחות והחברים? הבטחות שווא ומילים יפות כדי לקבל את מה שרוצים בנקודת זמן מסוימת ? ניהול חיים כפולים ויותר מזה ולאו דוקא עם אדם אחר, אלא בעיקר ברמת הכוונות והאמת הפנימית ? הבגידה ביושרה הפנימית האישית - היא החמורה מכולן בעיני. כאשר אדם חי בשלום עם עצמו, בידיעה שהוא בוגד למען האינטרסים האישיים, ואולי לא חי כל כך בשלום, אך ממשיך לחיות כך ביודעין ותוך הטעיית הצד השני, ושימוש, שלא לומר ניצול, ברגשותיו ובמשאביו האנושיים, הריגשיים, הכלכליים וכל האחרים. ובעידן האינטרנט - האם מערכת יחסים וירטואלית היא בגידה ? ואיפה הגבול בין צ'ט ידידותי עם אלמוני/ת, המאפשרים לעיתים לפרוק מטען חורג שלא ניתן להשאירו בבית ובוודאי שלא עם חברים המקורבים לשני בני הזוג, לשמוע דיעה ושיקוף מאדם בלתי מחויב לאיש מהצדדים, וללכת לישון רגועים יותר ואולי עם עוד חומר למחשבה ? . ומה קורה כאשר כבר נרקמת ידידות ? ופתאום נוצרת סקרנות ורצון ליותר מדיאלוג אנונימי המפיג רגעים שוממים או חסר רגעי או קבוע במערכת הזוגית? מתי נכון לעצור כדי לא להגיע ליותר מזה והאם צריך בכלל לעצור אלא לאפשר דרכים חדשות ? עד כמה צריך לשמור נאמנות מוחלטת לאדם עימו בנית את חייך , אך למעשה היום כבר רחוק ממך מנטלית, והזוגיות הפכה "על הנייר" בלבד? אולי זוהי בכלל בגידה בך עצמך ובחיים שלך - להמשיך כך עם אדם שאיננו מספק כבר "דלק" ריגשי, אינטלקטואלי,נפשי ופיזי וגם לא מוכן לעשות דבר למען העניין? עד איזו נקודה צריך להשקיע ולמצות את כל האפשרויות כדי לשמור על המסגרת , ומתי כבר "מותר" לצאת לדרך חדשה , ואז - מתי זוהי בגידה ? עצם המחשבה על אחר או רק המעשה ? והאם ידידות ללא סקס היא בגידה ? שאלתי את צביקה כל כך הרבה שאלות והנה תשובתו כפי ששלח אלי בכתב : "אני מודה שקשה לי מאד לקבוע עמדה חד משמעית. אין לי ספק שבחלק לא מבול של המקרים הבגידה היא תוצאה של מציאות לא מספקת. של זוגיות שהלכה לאיבוד, או לא נתממשה מלכתחילה. כולנו מסתובבים עם החלום הזה של למצוא נפש תאומה וכשהחלום הזה לא מתממש בזוגיות מחפשים אותו במקום אחר. "מי אשם? אני לא יודע ואני חושב שזה גם לא חשוב. "אישה נשואה", לא עוסק בהאשמות ולא בשיפוט. הוא מתאר מציאות מבלי לתת ציונים ובלי לקבוע עמדה חגבי צדקתו של צד זה או אחר. את השיפוט הערכי אני משאיר לקוראים וכל ישפוט על פי מערכת הערכים שלו והמקום שבו הוא נמצא.. ואין לי ספק שההתייחסות שלך הרואה בעזיבתה של דנה, סיבה תוצאתית למערכת היחסים ששררה בין השניים, היא פרשנות אפשרית ולגיטימית. "לשאלה מהי בגידה? נדמה לי שגם כאן התשובה היא לא חד ערכית. והיא תלויה במערכת הערכים החברתית וזו משתנה מול עינינו. יש מערכות חברתיות, גם בישראל, שבהן מגע מקרי, או מבט בין גבר לאישה הוא מעשה בלתי מוסרי שבגינו מוכנים להרים יד וגם להרוג. זה לא קיים ונראה מגוחך בחרה החילונית הליברלית שאנחנו מייחסים אליה. כאן מקובלת גם מערכות קשרים בעבודה, בעסקים וגם בפעילויות חברתיות בין גברים לנשים, מבלי שמערכות אלו יחשבו לבגידה בבן הזוג. "עולם האינטרנט פתח אפשרות למערכות קשרם ואינטראקציות נוספות.. יש כאלה שרואים במערכות כאלו בגידה ויש כאלו שחושבים שגם כאן מדובר במערכות נורמטיביות. אני אישית חושב שיש מקום למערכות יחסים ידידודיות ברמות שונות בין גברים ונשים בלי שנייחס למערכות אלו מושגים של בגידה . יחסים של זוגיות מלאה ואמתית יכולות להכיל גם מערכות כאלו ואף להפוך אותן לכלי לשיפור הזוגיות. אבל, כמובן שזו דעתי האישית בלבד עד כאן צביקה עמית , המתאר ב"אשה נשואה" , בלשון עכשווית וקולחת מאוד, המעניקה תחושה כאילו מדובר בשכן ממול, בחבר לעבודה או בחבר'ה מהצבא, אך במילים מדוייקות, נוגעות ומחברות מילים לתחושות. קל לקרוא את הספר, ואני בטוחה שרבים מאיתנו מוצאים בו את עצמם בנקודה זו או אחרת של חייהם. הדברים מעוררים שאלות רבות, שולפים ממגירות הלב סימני שאלה, מגרדים פצעים סגורים , מחזירים למקומות שלעיתים לא היה נעים להיות בהם או אולי אנחנו נמצאים בהם ממש ברגעים אלה. האימות והעימות עם המציאות האישית - בטוח שעלו אצל חלק גדול ממי שהקדישו לילה ארוך לקריאת הספר, או נסיעה בטיסה - כי קשה לעצור באמצע את הקריאה בספר. אני משוכנעת שלכמה מהקוראים היתה זו נקודה למחשבה ולחשבון נפש עם חדר המיטות הפרטי , ולא דוקא בענייני סקס , אלא כמקום בו אנשים מגיעים אליו כמות שהם, ללא מסיכות,שמיכות וכיסויים וירטואליים או עשויי בדים צבעוניים המטעים את המציאות. מילים כדורבנות, סיפור עכשוי, מותאם כל כך למציאות של "היי" ו"ביי" , לקלות הבלתי נסבלת של מציאת קשרים חדשים באינטרנט, של המוכנות להתנסויות רומנטיות חדשות ובכל תנאי ומצב , של האפשרות לשמור על "מים גנובים": כל כך בקלות כי כדי לפתוח תיבה חדשה בGMIAL ודומיו, לוקח בדיוק חמש דקות הפורצות אל הדרך, גם אל אהבות שמחוץ למסגרת. צביקה מתאר כאן את מארג קשריו של אודי ברגמן עם שלוש נשים,אשר בסופו של דבר כולן נוטשות אותו . למה זה קורה לו? כי הוא טוב מדי? כי הוא לא קורא את המפה למי לתת וממי להתרחק? כי הוא כל כך נואש לזכות באהבה עד כי הוא לא באמת נמצא שם כדי לאהוב, אלא בעיקר כדי להיות מאוהב באהבה ובביחד מהחשש להיות לבד - הידוע כל כך אצל גברים , הממהרים בדרך כלל להיכנס למערכות יחסים, שלא לומר ליפול אליהן, תרתי משמע , מחוסר היכולת להיות לבד או לחשוב על האגו הפגוע בלהיות לבד... צביקה מלווה את יחסיו של אודי והתמודדותו עם מעסיקיו, התפקוד שלו בניהול העיסקה עם האמריקנים , היחסים עם הבנים ועם עצמו. הוא לומד על עצמו ועל החיים, יוצא מהבועה בה חי עד אז, אולי מתבגר ואולי מתפכח . רציתי לשאול אותו איך זה כשגבר כותב על גבר אך מהזוית הנשית . מהבטן? מהדמיון? מהמציאות? האם ואילו תהליכי התפכחות והתבגרות חווה במהלך החיים, במערכות יחסים בכלל ? איך כל אלה השפיעו עליו בכתיבת הספר ? האם הכתיבה הביאה לו מזור לשאלות פרטיות של הלב, הראש, הנפש והחיים ? האם היה כותב עכשיו את הספר אחרת, או אילו כתב אותו לפני 10 שנים, למשל, האם הוא היה בכלל כותב אותו , או אולי היה כותב מילים אחרות? אבל, גם לסופר מגיעה פרטיות. כמו לכל אחד מאיתנו. אז אני משאירה לצביקה עמית את זכות המילה האחרונה. בקול רם, בכתובים או בלב שלו פנימה. בהיבט האישי - נגעה לליבי הבגידה של עמירה באודי. כאשר היתה זקוקה למשענת בזמן מצוקתה, הוא היה שם לצידה. לא קל בכלל להיות ליד אדם חולה או ליד אדם השרוי במצב לא שגרתי עקב משבר ( אובדן - גירושים , מוות של אדם קרוב ,פיטורים ) ומתנהג כנזקק , כאשר היחסים בעצם עדיין לא באמת קיימים,יציבים ומבוססים. קשה לבנות על יסודות כאלה בהם אחד הצדדים נמצא במצב של חולשה, כנקודת התחלה של היחסים. זה יכול להיות כתוצאה ממחלה , או מתקופה קשה במיוחד הפוקדת את אחד מבני הזוג, וגורמת לשינויים התנהגותיים משמעותיים המשפיעים על התיפקוד הכולל - מנטלית ופיזית, וכתוצאה מכך גם זוגית, חברתית, מקצועית וכלכלית . לא אחת מתממש המשפט : "וישמן ישורון ויבעט" - הצד ה"חלש" מתחזק, עולה ופורח , ומביט מגבוה במי שהיה שם לצידו וקיבל אותו בימי סגריר חשוכים וגשומים - של הרבה כאב, צער, עוגמת נפש ובכי, לאחר נטישה ובגידה של בני הזוג הקודמים, של גילוי האמת ,ההחמצה , החסר והחסך. עכשיו , כשהוא חזק ומחיייך אל העולם - כבר שכח מהיכן יצא...לא זוכר שהעולם כמו גלגל מסתובב לו ,שמחר יכול לשוב אל התהום. לעיתים ממשיך קדימה ולעיתים נשאר שם ולא יודע לתמוך. בשני המצבים, זוהי בגידה. חוסר ההבנה גבהות הרוח וחוסר הנכונות לתקשורת, כאשר הגלגל מתהפך והצד התומך שהיה בהתחלה הוא שזקוק עכשיו לתמיכה, אמפטיה ועזרה אמיתית. זוהי בגידה מוסרית. בגידה בחברות מתמשכת. בגידה ערכית. ועל כך אין סליחה ומחילה. אלא שהעולם כמו גלגל מסתובב לו ... ומילה על התמונות הנבחרות: צריך קצת מזל ואולי הרבה כדי להגיע לגיל גבורות באהבה...
|