לא עוצרת, לא חושבת, לא מביטה לאחור, לא נותנת לאף רגש לחדור.
ולפעמים אני דוהרת, משאירה פצועים בשטח, לא שומעת, לא רואה, איך דמם נשפך על האדמה.
ולפעמים אני דוהרת, רואה רק את המטרה, את האגו המניע, את הנסיכה שאולי אף פעם לא היתה, אני הלוחם חסר הרחמים.
ולפעמים אני דוהרת, ואחר כך מצטערת, או מצטערת לרגע, או בכלל לא.
אולי זה טוב, אולי זה רע, אולי הדברים מתבשלים לפני הדהירה.
ואני בכלל רוצה לנוח, על עשב רך. להניח את הראש, ושיהיה טוב.
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לכל אחד יש כמות אנרגיה יחודית לו.
תדהרי יפה ....ושתתעיפי שימי ראשך במקום מבטחים.
כתבת נפלא.
הייתי ממשיך ואל תברחי לנו רוצים אותך כאן
שירה חמודה אני דווקא רואה את הדהירה שלך כתכונה מאוד נפלאה עבורך זה מה שנראה לי
שחלק ממי שאת ,אולי פשוט תפתחי לך ראיה מיוחדת מהירה לצדדים ואז הכל יהיה נפלא נשמה.
זה כייף להגיע אל המטרה
אבל אל תשכחי את הדרך
להנות מהרגע מהנוף...
עת לנוח
ועת לדהור
עת לעצור
ועת להמשיך
עת להביט לאחור
ועת קדימה
להמשיך לדהור .
כל דבר
בזמנו ...
שבוע טוב !
*
פשוט אהבתי.
בלי לנתח או לשקף.
תמיד שנאתי "ניתוחים" של שעורי ספרות..
שירה היקרה,
בסופו של דבר זה רק מוכיח שאת אנושית...
סיגל
ויהיה טוב
אני מבטיח
תות מקסימה,
אהבתי.
את מתייחסת לרווח הזה בין ה DOING במידה בריאה, המשימתיות, ההנעלות על מטרה,
לבין משהו קצת יותר רדוף, חסר רגש, כפייתי, קר, לפעמים חסר שליטה ואוטומטי.
בתור "היפרית" תזזיתית (מעט מתונה היום, אבל עדיין בטורים גבוהים) מאוד מזדהה עם הטוב והרע שבזה.
גיליתי שיש בזה לפעמים סוג של בריחה מ BEING. פשוט להיות. כי לעשות ולהיות מונחה מטרה זה דבר שמעסיק את הראש, והיאוש לפעמים נעשה יותר נוח.
את כן יודעת כמה את בעצם רוצה גם לעצור ולנוח. שזה לא היה אמור להיות הסרט שלך. האידאל זה לשלב בין השניים. לדעת לקחת הפוגות. לשמור על מינונים בריאים ומודעים של אקשן.
יש שיר של גלי עטרי שקוראים לו: "אם תמהר לא תגיע". זה עזר לי להכניס קצת סבלנות למערכת (מצרך די נדיר אצלי...)
מאחר שכבר כיכבתיך היום, אני מנועה.....
את מדברת על יכולת נדירה? את?
יש לי עוד הרבה מה ללמוד ממך.
הכתיבה מעצם טיבעה מאטה
את הדהירה ...ואוסיף ואומר שזו יכולת נדירה ככה להתבוננן על עצמך.
עושה את חשבון הנפש
לפעמים טועה, לפעמים לא
אבל בהחלט מנסה להאט,
בעצם עובדת על זה.
תודה.
אז אולי דווקא כדאי שתעצרי את הדהרה,
תביטי קצת סביבך,
תראי שיש עוד אנשים עם לב ורגשות,
השתדלי לשמוע ולראות והימנעי ממש מלשפוך את דמם של אחרים!
המטרה אליה את כל כך דוהרת.....בדקי אם בכלל יש בה אמת או שזה רק האגו שמניע,
נראה שבהרבה פעמים את מוצאת עצמך מצטערת על לאן שהנסיבות הביאו אותך
ואולי פחות מצטערת על סבלם ודמם של אחרים שנשפך.
בלי אולי - זה רע!
ואם רצונך הוא באמת לנוח על עשב רך, במקום שהוא רק שלך - שלו ורגוע, להניח את הראש ושיהיה טוב -
נסי לחשוב מה עשית ואיפה טעית כל כך, במי פגעת בדרך ולמה.
מאחלת לך מסקנות מאירות.
שבוע טוב.
דני קסום
הדהירה שלי היא אל עבר המטרה
שהצבתי לעצמי באותו הרגע,
או שהרגע התבשל הרבה לפני.
ומשם לאן? לא יודעת.
הדהירה המטורפת הזאת....כאילו נסים כל עוד נפשנו בנו...ולאן?(:
מכיר את הדהירה תותי יקרה,אפילו מכיר את הסוס....*
שיהיה סופ"ש תענוג נשמה!!!