הזמנים הפכו למהירים.דבר שהיה חדש היום ,מחר יהיה ישן.אופנות מתחלפות,טכנולוגיה רצה בקצב מטורף,הילדים של היום מבינים יותר כאילו מותאמים לריתמוס.אנחנו ממלאים יומנים,עובדים לפי לוח זמנים,מוכתבים להישגיות,תחרותיות ושאר מיני מזיקים שמזניקים שאפתנות,אבל משאירים אותנו מאחור.אנחנו רצים כדי להשיג ומפסידים את עצמינו.כי זה לא פשוט ,כי ישנן דילמות שלא תמיד קשורות בנינו והסביבה,ישנן דילמות הקשורות בשיח פנימי שלנו עם עצמנו.
בעיתות כמו אילו אנחנו מחפשים מישהו שיהיה שם עבורנו.מישהו שיקשיב רוב קשב.מישהו שיכיר אותנו ממש טוב,שידע מתי לעודד,ללטף,לחבק.כזה מישהו שיגיד בדיוק את מה שאנחנו צריכים,במקום שאנחנו צריכים.אותו אחד שנעריך את דעתו וחשיבתו.מישהו שיעשה לנו "הולדינג".מישהו שיחזיק אותנו.
אני רוצה לשתף אתכם במכתב שקיבלתי ממטופלת [באישורה כמובן],שיבהיר את כוונתי.
נילי יקרה, "שוב חזרתי מפגישה איתך מלאת מחשבות ועמוסת רגשות,מנצלת את האפשרות שפתחת בפניי לתקשר גם בכתב.אולי יש דברים שקל יותר שיאמרו על נייר מאשר פנים אל פנים.באתי פגישה,כרגיל,מבואסת,נמוכה ובעיקר שמנה ומכוערת אבל עם החלטה ברורה שהפעם את לא תראי את זה,שהפעם נדבר על הדברים החשובים באמת,על ההחלטות שאני צריכה לקבל,על המעשים שצריכה לעשות.זה לא עזר לי כמובן,עיני הרנטגן שלך קלטו אותי איך שהתיישבתי וכבר כששאלת,כאילו בדרך אגב,מה נשמע,הרגשתי כאילו את כבר רואה לתוכי ורציתי לבכות.ובלבתי והתבלבלתי והלכתי מסביב וקדימה ואחורה,בעיקר אחורה.ואת הקשבת והסתכלת אלי טוב טוב ואז אמרת לי,בקול קטן-תגידי,את יודעת כמה את מיוחדת?וזה לא משהו שלא שמעתי קודם מאמא ואבא שלי ואולי מעוד כמה אנשים שאהבתי ואהבו אותי.אבל ממך זה היה אחרת,ואני חושבת שיש לך מפתח לנשמה שלי.כשאת מסובבת אותו ונוגעת התמונה מתבהרת והעננים מתפזרים ופתאום יש בי כוחות לעשות דברים שאפילו לא דמיינתי.לא יודעת איך זה עובד ובטח לא יודעת איך את עושה את זה,רק מרגישה מן כוח כזה שעובר ממך אלי ונותן לי בטחון בידיעה שהפעם זה יהיה אחרת,שהפעם אצליח.הפעם את איתי בדרך הזו ואת לא תתני לי ליפול.נכון?מחכה לפגישה הבאה שלנו,אולי זו תהיה הראשונה עם חיוך אמיתי."
עוד חלק ממכתב שהוצמד לספר שקיבלתי:
"...התוודעתי אליך לפני למעלה משנה.זה נחווה כמו חיים שלמים,הרבה דברים קרו בשנה הזו,ואחד החשובים שבהם,היא הלמידה שלי את עצמי-לטוב ולרע.התחזקתי [ונחלשתי],קמתי [ונפלתי],צחקתי [אבל גם בכיתי] והרשתי לעצמי לשחרר,להשתחרר ופשוט להיות.אני מספרת לך את כל זה לא בכדי,חשוב לי שתדעי שיש לך חלק בשינוי הזה.יש לך חלק במי שאני היום."
אז מיהו אותו אדם שיחזיק אתכם?הוא לא בהכרח קרוב משפחה,לא אותו המישהו הברור מאליו.הוא יהיה אדם שבינתו אמונה עליהם.אדם שיכיל אתכם בכל מצב.אדם שיהיה עבורכם בדיוק כמו שתצטרכו,כזה שידבר את שפתכם.שידע באיזה טון לדבר אליכם בכל מצב,שיאפשר את ראיית הקושי ויעזור לפתרון שיהיה נכון בדיוק לכם.מי יחזיר אתכם כל פעם שתגלשו.
כל אחד צריך מישהו שיחזיק אותו.ואתם,יש לכם מישהו כזה? |