כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
הפרי האסור
רבות דובר על ספור גן העדן, הרבה פוסטים עברו בקפה. . אתמול הבאתי אותו לילדים. . אחר כך התחלנו לדבר על זה וניסיתי להמחיש להם מה זה אומר "לאכול את הפרי האסור". אמרתי להם, שכל אחד מאיתנו אכל לפחות פעם אחת מהפרי האסור, רק כדי לבדוק מה קורה. . בגן העדן הכל היה מותר להם, חוץ מדבר אחד, איך הם יכלו להבדיל בין טוב לרע, אם לא ידעו מה זה רע? איך הם יכלו לדעת להבדיל בין מותר לאסור אם לא ידעו מה קורה כשעושים את מה שאסור? . ואז נפל להם האסימון והם התחילו להביא דוגמאות מהבית, אותן אני לא אספר לכם מפאת החיסיון שהבטחתי להם... . ואז קרה מקרה... כאילו בהזמנה... וכאשר הבאנו את החלות של הגן לקבלת שבת, ראינו שידיים קטנות כרסמו בהן.... שתיים מהצעירות של הקבוצה... מתוקות כאלה... לא עמדו בפיתוי וכירסמו בכל החלות של הגן. כמובן שדיברנו על כך, לקחנו אחריות והעונש היה, שאף אחד מהילדים לא טעם מחלת השבת. דיברנו על כך, שהעונש הוא לאו דוקא משהו שהמבוגר נותן לילד, אלא - התוצאה של המעשה כבר מהווה את "העונש". . ואז המשכתי לי לבד וחשבתי, שלפעמים כשאנחנו טועמים מהפרי האסור, החתיכה נתקעת לנו בגרון ואנחנו יושבים על הגדר, בין גן העדן לגהינום ומתמכרים לכאב. . רק כשאנחנו מצליחים ל"הקיא" את החתיכה החוצה ולוקחים אחריות על המצב החדש, אנחנו יוצאים לדרך החדשה - במסע אל האושר ואל כל הדברים הטובים שמחכים לנו בדרך. . חשבתי לי על הפרות האסורים שטעמתי בדרך שלימדו אותי את גבולות האסור שלי. . שבוע נפלא ואחראי, ב-10.11 יום הבטיחות הארצי ב-11.11 בשעה 11 ו-11 דקות היקום פתוח לקבל את משאלות ליבכם ולעזור לכם במימושן... אל תשכחו לבקש. . גילוש
|
תגובות (60)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמה פירות אסורים עברו בקיבתי
מעטים הקאתי
אך רובם הצטברו בתוכי
זה הזמן להחזירם לבורא?
שב"ש
גילי יקרה
ואת בדרכך המיוחדת
הגשת פה פוסט נפלא, מחייך
ותודה שנתת לנו לטעום מהפרי האסור
נפלא הפוסט
וזאת שכתבה
עוד יותר }{
תודה גילוש יקרה.
גילוש יקרה,
איתך באותה דעה כי לפעמים רק כש"מקיאים"
ומוציאים מאיתנו את אותו גורם חוסם -
רק אז באה רגיעה...
רק אז נחוש בשחרור במלואו....
לצערי, אנשים לפעמים סוחבים איתם שנים
את אותה חתיכה
ולא מקיאים, לא משתחררים .....
ופשוט נשארים חסרי נשימה צלולה.
מבחינתי- המנעות מהפרי האסור
קשורה גם להמנעות מלהיכנס אל חצי הכוס הריקה,
ותמיד תמיד לדעת להנות מה"יש" ומהקיים,
לחיות ולהנות את הרגע
וכך להגיע אל מחוזות חיינו המופלאים!
תודה........
איריס.
מממ.. המותר והאסור של פעם
מופיעים לנו בגילינו בהגדרות אחרות
כי זו באמת הגדרה של ילדים. בעיקר.
אבל הפרי האסור הזה
בהחלט יכול לקרוץ לנו בערמומיות מידי פעם
כן, גם היום
אבל יש לו גם את החינניות
וכל עוד הוא בגבולות הנורמליים עבורינו
אז.. שיהיה
נשיקות בובי
אסור = אסיר
מותר = התרת הכבלים.
מי רוצה אסור מי ?
הפרי האסור הוא הנחשק בעיני.
תודה*
רק כשאנחנו מצליחים ל"הקיא"
את החתיכה החוצה ולוקחים אחריות על המצב החדש,
אנחנו יוצאים לדרך החדשה -
במסע אל האושר ואל כל הדברים הטובים
שמחכים לנו בדרך.
והרבה דברים נפלאים יש במסע ואולי הוא..המסע..זה האושר
אוהבת'ותך
אוהבת את הפוסטים שלך....מעוררי המחשבות...
שרי*
פוסט מקסים
שבוע טוב
מלפפונים זה פרי? :))
לא מכיר פירות אסורים...*
האסור שלי???שוקולד...חחח...
כוכב לכוכבת וחיבוק
מתובלת
ב 11.11
מוזמנים לשיר יחד עם חברים בחוות עץ השדה בגבעת עדה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1303478
חיבוק למחשבות חיוביות.
תמיד בשמחה,
בתשי.
אצלי "הפרי האסור" הוא מחשבות רעות
לא מרשה לעצמי לחשוב מחשבות של חדרי חושך.
כל כך נעים לי באור..
עם השנים למדנו להתחשל מהפיתוי של הפרי האסור
כשהאדם בוגר מספיק ויודע לקחת אחריות על התוצאה
הוא תמיד יעשה חשבון לפני ההחלטה
אם יגע בפרי האסור מתוך בחירה ידע גם להתמודד עם ה"חנק בגרון"
אם לא ידע לקחת אחריות ישב על הגדר עם החתיכה "תקועה"
יתייסר ורק אחר כך ירשה לעצמו לפלוט את החתיכה
זמן אבוד ומיותר..
הצורך הוא למידה ולהתנסות גם במה שנראה אסור (לא ה-כול)
הכל עיניין של החלטה של כאן ועכשיו
לחיות צריך...
הפרי האסור הוא בד"כ לרצות משהו שהוא לא לנו לרצות.
כל אדם טועם מפירות אסורים ולא תמיד יודעים שהפרי אסור אלא לאחר הטעימה,אסימונים לא תמיד נופלים מייד.
אצלי שוקולד הוא פרי אסור אבל אהוב ביותר,הוא התפוח שלי.
כתבת נפלא
שבוע מקסים
לפעמים טעמו של הפרי האסור - שווה את העונש
(מגן העדן, כבר במילא גורשנו...אז מה כבר יש להפסיד)
שלפעמים כשאנחנו טועמים מהפרי האסור,
החתיכה נתקעת לנו בגרון
ואנחנו יושבים על הגדר, בין גן העדן
לגהינום ומתמכרים לכאב.
גילוש,
נפלאים הדברים שכתבת,
מדי פעם קיים הפיתוי לעבור על איזשהו איסור
מעין בדיקת גבולות,
ואז המחשבות מייסרות.
שבוע נפלא
דבי
מי קבע מה מותר ומה אסור?
למי הזכות לקבוע?
מכוח מה?
שאלות לדיון בגן בשבוע הבא...
גננת כלבבי.
איפה היית כשילדי היו קטנים?
* ותודה,
רותי.
גילוש,
לא קל לחיות עם פיתויים מימין ומשמאל...
שבוע טוב !
כל מה שאסור- נחשק. לא יודעת לסביר את זה בצורה הגיונית אבל ככה זה מימים ימימה- ימי אדם וחווה :-)
מסכנים הקטנים עם החלה! :-/
הולכת לאכות תפוח
תיקון טעות כתיב
כמובן מי שכורה לעצמו בור....
גילוש, בסופו של דבר אנו הם
המענישים את עצמנו.
מי שקורה לעצמו בור -
נופל לתוכו.
אני מאוד אוהב פירות
במיוחד אסורים
מחכה ל-11.11
התמכרות לכאב זה סוג של רחמים עצמיים
סוג של צעקה
לא רוצים לקחת אחריות
ומחכים שיצילו אותנו מעצמנו
לקיחת אחריות ויציאה לדרך חדשה
זו עבודה קשה, מלחיצה, מפחידה
גם אם יודעים שהיא משתלמת בסופה.
לפרי האסור שלי
אני קוראת פרי עץ הדעת
והוא קים והוא אפל והוא אסור
ולכולנו כך אני מאמינה
יש אותו
*
גילוש
אסור...מותר...
זה יוצר מתח ועניין
הולכת בין הטיפות
מחדדת חושים...מתעמתת עם הראש.
אני חושבת שהאיסור אצלי, אותו קו שמבדיל בין ..לבין...
זה לא לפגוע באחר
זה הגדר!
ואני? הכי שונאת לשבת על הגדר
רגל פה..
רגל שם..
זו אימפוטנציה מבחינתי.
לא מוכנה.
לוקחת אחריות
וממשיכה הלאה.
תודה לך, גילה.
באמצעות הילדים אפשר להמריא למקומות בתוליים, טרום חטאים.
גילגוש -
רותקתי לפוסט שלך
על המותר על האסור
אוהבת את השאלות של הילדים -
את ההסברים שלהם - זה מדליק
תודה ושבת מותרת
אשוב שוב
גילי ,
הפרי האסור.
אם זה לא היה "אסור" זה לא היה מעניין כ"כ,
ומצד שני.עולם ללא גבולות
וללא חוקים ,וללא משמעת, יהייה עולם שאי אפשר יהייה לחיות בו.
הפרי האסור שלי?
ממממממממ...
חושבת.
שבוע טוב.
יופי של פוסט ומחשבות שאיתו
הילדים בגן יודעים שהם השראה לפוסטים בקפה...?
מעדיפה פירות מותרים
הם הרבה יותר טעימים
כתבתי בתגובה לפוסט אחר:
אנחנו רואים את המציאות כפי שאנחנו
ולא כפי שאחרים...
ובקיצור,
מה שנראה בעיניו של אחד - אסור,
בעיניו של אחר, זאת דרך חיים.
עניין של השקפת עולם...
.
יפה שהבאת את הנושא בפני הקטנטנים!!!
לא יודעת מה אסור לי...
אחרי 40 שנים במדבר של ה"צריך להיות בסדר",
אני אישה של מותר,
של אפשר, של הכל בסדר,
ברור שעבדתי קשה בשביל להגיע עד הלום,
ולדעת שהכל בסדר גם אם אני מרשה לעצמי
להיות עם הרצונות שלי,
והם לא בהכרח מתאימים למישהו אחר...
ובכלל, יש לי רצונות מאוד שפויים
(למרות שיש מי שקורא לי משוגעת)
אז מה הבעיה לחיות איתם בכיף?
תודה לך גילוש יקרה,
שאת עוזרת לי להמשיך ולחשוב (-:
בס"ד
כוכב ותודה,בעבור שום,מה?
שיחקת אותה !
אפילו העונשים שלך מתוקים....
אני נרשמת לגן שלך...
נשיקות + געגועים
גבולות נועדו לחצייה.
חוקים קיימים על מנת להפר אותם..
והפרי האסור קורץ לעין בגלל שהוא אסור..
שבת מקסימה גילוש.
מים גנובים ימתקו!
בני
רוצה לדבר על זה
מותק?
אני זוכרת פעם אחת
ש"לקחתי" משהו בחנות המקומית
ואת ייסורי המצפון שהיו לי אחר כך...
זה היה עונש מספיק.
אני חושבת שמאז שגורשה חווה
בגלל ה"פרי האסור"
יש לכל אחד מאיתנו כמעט צורך קיומי
לנגוע בפרי האסור
יהל
אם הוא לא היה אסור אולי לא היינו טועמים אותו ...
אבל בגלל שהוא היה שם וזמין, טעמתי!
וזה בטח לא המקום לפרט...
עד שנלמד את ערכנו
ואת הגבולות של עצמנו...
עד שנלמד לקחת אחריות
כי אם לא נלמד -
נמשיך להיות מגורשים
מגן העדן...
שבוע נפלא יקירה
ההתמכרות לכאב היא העונש הכי גדול, כך אנחנו הופכים להיות האסירים של מה שאסור(:
אוהבת את הדרך שבה את מעבירה את זה לילדים
איזה כייף להם!
הילדים מותק....
נכון שהשיר מקסים?
הכרתי אותו רק לאחרונה
וממש אהבתי.
תודה מותק, שבוע נפלא.
בדיוק מותק...
זה אנושי לגמרי.
לכן אני אומרת, שלא על זה הם גורשו מגן העדן,
אלא על כך
שהאשימו אחרים ולא לקחו אחריות על המעשה.
חבל"ז לך איזה מרק מתבשל לי
עכשיו על האש.....
עד יומנו האחרון אנו בודקים, לומדים ומתקנים......
תודה גילוש'!!!
אהבתי את הפוסט..
את ההסבר לילדים..
ויוני בלוך...מקסים*
הלו ברזיל........
דיס איז איזראל קולינג.....
נשיקה בחזרה.
רגלים - רצוי תמיד על האדמה
והראש - בשמיים.
רק לא לשכוח לסמן את קו המשווה....
הוא קו האופק.
חחחחח אחלה פרי אסור -
גם אני נמנעת ממלפפונים חמוצים.
אתה אוכל אחד ומתמכר...
כמו קוקה קולה... ופיסטוקים.
ילד אסור... ילד מותר....
שיגעו אותנו, הילדים, עם המותר והאסור....((:
מעבר לאיסורים הקבועים בחוק או
שמהווים איסור נורמטיבי וחברתי,
אני חושבת שהפרי האסור של כל אחד,
הוא המשהו שמנוגד לאמונות שלך
אבל עדיין קורץ לך.
כולנו טעמנו וטועמים מהפרי הזה מדי פעם
רק כדי להזכיר לעצמנו... שאנו אנושיים.
שבת נפלאה גילוש.
a asur tamid ihie
ioter taim la einaim
aval lo la taham...
neshika mi a chaver mi brasil
הפרי האסור שלי הוא
לאכול מלפפונים חמוצים במלח (אסור לי הרבה מלח לאחר תרומת הכליה)
פתאום נהייתי מכור למלפפונים במלח....באסה.
חוצמזה יש עוד משהו, אבל הוא אישי מידי לפרסום בפרהסיה...
שבת שלום ובוקר טוב,
קובי.
כל אחד והפרי האסור שלו...
ברוכה הבאה.
הוא אסור והוא כל כך טעים