פעם, באחת מגלישותיי באתר יו-טיוב, גיליתי במקרה קליפ ושיר יוצאי דופן של להקה גותית מהולנד, בשם- AFTER FOREVER.  אומנם אני לא ממש מתמצא במוסיקה גותית וכנראה שגם איני חובב מושבע של מוסיקה כזו. הפעם היחידה בה נקלעתי למועדון גותי הייתה כשמישהי שיצא לי להכיר קבעה שאפגוש אותה במועדון זמיר ברחוב אלנבי בת"א. כשהגעתי לשם, לאחר שכבר שילמתי כרטיס ונכנסתי פנימה, גיליתי כי המועדון הענק הזה מלא עד אפס מקום בחתך גיל של תיכוניסטים גותיים למהדרין. גם המוסיקה הייתה כזו. הסיבה היחידה שנשארתי שם זמן רב הייתה מכיוון שחיפשתי את אותה בחורה שהייתי אמור לפגוש (לא, היא לא הייתה תיכוניסטית...). חיפשתי אותה ללא הרף במשך שעות (המועדון כאמור היה ענק ואכלס בתוכו מאות בני אדם). למחרת התברר לי שהיא כלל לא הגיעה...

אבל זכרונות מדייטים כושלים אינם מענייננו כאן. המוסיקה של after forever כן. מדוע? משום שאותו שיר בו נתקלתי ביו-טיוב תפס אותי מיד.

שמו של השיר:  Forlorn Hope, כלומר- תקווה אומללה. ניתן גם לתרגם זאת כתקווה שאינה ברת תקווה.

השיר, וכן הקליפ, עוסקים למעשה בטרגדיה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומביאים קטעי תמונות מתוך האינתיפאדה האחרונה.  ובניגוד להרבה איזכורים רבים אחרים, באתרי אינטרנט בחו"ל, לא מדובר כאן בהתייחסות חד צדדית או מגמתית. נראה כי הקטע החזק הזה מבקש להראות את הסכסוך כטרגדיה שבה לכודים שני הצדדים ללא יכולת להיחלץ. ואולי אפילו כבר ללא רצון. ובסופו של דבר מי שסובל אלו האזרחים הפשוטים שבשני הצדדים.

השיר, והתמונות המצורפות אליו, יוצרים חוויה מרגשת ומטלטלת.

החלטתי לצרף את הקישור לקליפ הזה בסיום הרשומה הקודמת שלי-  הצעקה , לא רק בגלל שבמהלך הקליפ ניתן לשמוע קטע מרגש מנאום של יצחק רבין באנגלית וסיומו של הקליפ למעשה מוקדש לזכרו של רבין, אלא גם מכיוון שנדמה כי אותה משמעות טראגית המתבטאת במושג forlorn hope אינה מתקיימת רק  בממד שביננו לבין הפלסטינים אלא גם בממד שביננו לבין עצמנו. טייטל אולי פעל כיחיד אך מותר לשער שכאשר פורסם בזמנו על המטען שהונח בפתח ביתו של פרופסור שטרנהל וגרם לפציעתו, היו לא מעט, בכלל לא מעט, ששמחו לאידו, כי הרי מה יכול להיות יותר מספק מפרופסור שמאלני ואינטלקטואל המקבל את מה שמגיע לו...

לסיום החלטתי לתרגם את דבריה המצורפים של הגולשת MorticiaNL שהעלתה לאתר את השיר הזה וגם יצרה את הקליפ:

 " יצרתי את הוידאו הזה כדי ללוות שיר יפה ומרגש של להקת המטאל ההולנדית האהובה עליי after forever, בכיכוב הסופרנו המרהיב של הזמרת שלהם Floor Jansen. השיר הזה עוסק בנושא של האינתיפאדה והסכסוך במזרח התיכון, אך הוא אינו מצדד בצד זה או אחר, אלא נועד לגרום לכם לחשוב על מי אלו שבסופו של דבר סובלים. הוא מציג קטע מתוך נאום של יצחק רבין, זוכה פרס הנובל לשלום שנרצח בשנת 1995. אני מקווה שזה יכה בכם כפי שזה עושה אצלי, בכל פעם שאני שומעת אותו. המילים נכתבו בידי מארק ג`אנסן, את השיר ניתן למצוא באלבום  (2001)  "Dechiper"

אני מקדישה את הוידאו הזה למסר של שלום, הבנה ואהבה"

 בנוסף מצויים שם גם שירים נוספים של הלהקה.