מולי יקירתי העלתה סוגיה שקשורה לנושא ההערצה העיוורת (לא לא רם, זה לא קשור למה שאמרתי לך בפוסט הקודם:-)

כתבתי לה תגובה והייתי חייבת....אבל חייבת להעתיק אותה לכאן כפוסט (שיפצתי כאן קצת, כי כשכתבתי שם התרגשתי יותר מדי וזה מיד הפך אותי עילגת).

מרשים לי? אההה בעצם ממתי אני שואלת כאן מישהו, זו הטריטוריה שלי והיא נחלת כל פירצי האימפולסיביות ההיפרקטיבית שלי, אז להלן תגובתי אצל מולי:

***

השנה פגשתי גורו.

אמרתי לו: "גורו גורו, הייתי בגן גורו כשיצאנו לטיול מגן רותי, אני מתה על קנגורו, זה אומר שאני מעריצה אותך, אה? כן גורו?"

אמר לי הגורו:" גורו זה אצל פופטיץ, מי אמר לך שאני גורו?"

אמרתי לו:"לא יודעת, ראיתי כאן המון אנשים עם מבט מזוגג בעיניים, הם אמרו לי שאתה משהו משהו ושאין להם מלך, אז חשבתי..."

אמר לי הגורו: "כוסאוחתק על כולם, אני בקושי גורביץ'...הייתי גורביץ' לפני נישואיי, עכשיו אפילו היא הבינה שאני לא גורו אז החלפתי לשם משפחתה.

מסקנה: "כתבו עליו בעיתון והוא בכלל לא ידע שהוא כזה".

גורו זו אינטרפרטציה של אנשים שמחפשים מלך וה"גורו" בדרך כלל לא התכוון בכלל להפוך לרועה כבשים, הוא אפילו לא רועה גרמני ואפילו לא רואה גרמנים.

לא יודעת מה קשה יותר, להיות שם לבד בפיסגה ולראות עדר שלם הולך אחריך בטמטום

או להיות מובל ולהרגיש שבלי איזו דמות מופת כוזבת אתה אבוד....יו איפה מרגיש יותר בודד? הייתי מתה לשאול ת'גורו, אבל מה הוא יודע זה?

גלית